אלכסיי קודרין
 | |||||
| אלכסיי קודרין | |||||
| לידה |
12 באוקטובר 1960 (גיל: 64) דובלה, לטביה הסובייטית, ברית המועצות | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | רוסיה | ||||
| מפלגה | אין | ||||
| בת זוג | אירינה טינטיאקובה | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
אלכסיי לאונידוביץ' קודרין (ברוסית: Алексей Леонидович Кудрин; נולד ב-12 באוקטובר 1960) הוא מדינאי וכלכלן רוסי.
שימש כראש לשכת החשבון של הפדרציה הרוסית (גוף ממשלתי לבקרה תקציבית) ממאי 2018 עד נובמבר 2022. קודם לכן כיהן כסגן ראש הממשלה ושר האוצר של רוסיה במשך 11 שנים, מ-18 במאי 2000 עד ל-26 בספטמבר 2011[1][2].
קודרין היה אחד ה"ליברלים-רפורמיסטים" בממשלת רוסיה של פוטין. תחת קודרין, ממשלת רוסיה שילמה את רוב החוב החיצוני המשמעותי שהצטבר בשנות ה-90. לאחר 11 שנות כהונה כשר האוצר, הוא השאיר את המדינה עם אחד החובות החיצוניים הנמוכים ביותר בקרב הכלכלות הגדולות בעולם. במהלך הקריירה שלו זכה בפרסים רבים, בהם "שר האוצר הטוב ביותר לשנת 2010", הפרס מטעם המגזין Euromoney.
ביוגרפיה
השכלתו וצעירותו
אלכסיי קודרין נולד בדובלה, שבלטביה הסובייטית. הוא גדל במשפחת משרתי קבע והיא עברה מספר מקומות מגורים, הוא סיים את בית הספר התיכון בעיר ארכנגלסק בצפון רוסיה.
עבודתו הראשונה הייתה מכונאי רכב באחד מיחידות משרד ההגנה הסובייטי בלנינגרד. בשנת 1983 הוא סיים לימודי כלכלה באוניברסיטת לנינגרד הממלכתית. לאחר הלימודים קודרין החל לעבוד במכון לחקר בעיות סוציו-אקונומיות בלנינגרד. בדצמבר 1985, הוא החל ללמוד בבית הספר לתארים מתקדמים במכון לכלכלה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, שם הוא קיבל את הדוקטורט שלו מאוחר יותר. לאחר מכן הוא עבד כחוקר במכון לבעיות סוציו-אקונומיות של האקדמיה למדעים.
קודרין חיבר למעלה מ-15 עבודות מדעיות בתחומי הכלכלה והפיננסים, כולל נושאים כגון חקר המונופול ומדיניות המשק הסובייטי בתקופת המעבר של סוף שנות ה-80.
עיריית סנקט פטרבורג
קודרין עבד במשרד ראש העיר של סנקט פטרבורג מ-1990 ועד 1996 תחת מנהלו אנטולי סובצ'אק הרפורמטור והליברלי, שם הוא פגש את נשיא רוסיה העתידי, ולדימיר פוטין, אז יו"ר הוועדה ליחסי חוץ בעירייה. התפקיד הראשון שלו היה סגן יו"ר הוועדה לרפורמה כלכלית.
עד 1993, הוא עבד בתפקידים שונים בניהול העיר בתחום הכלכלי. הוא הועלה לתפקיד סגן ראש העיר, שבו כיהן בשנים 1993–1996. באותו הזמן, הנשיא העתידי ולדימיר פוטין היה סגן נוסף של ראש העיר סנט פטרבורג. קודרין כיהן אז גם כיו"ר ועדת הכלכלה והכספים של עיריית סנקט פטרבורג. קודרין עזב את העירייה כאשר אנטולי סובצ'אק הפסיד בבחירות.
מעבר למוסקבה
ב-1996, לפי הזמנת אנטולי צ'ובייס, הוא עבר למוסקבה והחל לעבוד בסגל הקרמלין תחת הנשיא בוריס ילצין.
באוגוסט 1996, קודרין מונה לסגן יו"ר סגל הקרמלין וראש מינהל הביקורת הראשי, בממשלו של בוריס ילצין, והיה ראש המינהל לסחר, לשיתוף פעולה כלכלי ומדעי-טכנולוגי. במרץ 1997, הוא קודם לסגן ראשון של שר האוצר אנטולי צ'ובייס. כאשר יבגני פרימקוב התמנה לראש הממשלה, קודרין פוטר. בסוף ינואר 1999 מונה לסגן יו"ר הדירקטוריון של מערכת האנרגיה המאוחדת של רוסיה (תחת אנטולי צ'ובייס) והיה מראשי חברת החשמל האזורית בסנקט פטרבורג.
ובמאי 2000, הוא מונה לשר האוצר החדש על ידי הנשיא ולדימיר פוטין. בנוסף לתפקידו כשר האוצר, קודרין כיהן במקביל גם כסגן ראש ממשלת רוסיה בשנים 2000–2004 ושוב בשנים 2007–2011.
שר האוצר
מאז התמנה לתפקיד שר האוצר, במאי 2000[3], קודרין הפך לאחת הדמויות הבולטות ביותר ובעל ההשפעה בממשלת רוסיה. קודרין השתייך לקבוצת "הכלכלנים מסנקט פטרבורג", קבוצת חברים ליברלים ורפורמטורים שעבדו עם פוטין במהלך עבודתם עוד בממשלת סנקט פטרבורג, אחת משלוש קבוצות רשמיות עיקריות בתקופת נשיאותו של פוטין (לצד הסילוביקי והשמרנים).
בתקופת הנשיאות הראשונה והשנייה של פוטין (2000–2008), המדיניות המקרו-כלכלית של רוסיה הייתה זהירה מאוד, ההכנסה הנוספת מייצוא נפט הוכנסה לקרנות ייצוב. קרן הייצוב של הפדרציה הרוסית היא נרחבת ונחשבת לרעיון של קודרין. קרן הייצוב נחשבת כאחד מההישגים העיקריים של קודרין. עם זאת, אנליסטים אחרים תיארו את קרן הייצוב כ"כסף מת", שאינו מיועד לטובת הכלכלה האמיתית. קרן הייצוב פוצלה לקרן השימור וקרן הרווחה בפברואר 2008.
בשנת 2005, התעמתו קודרין וראש הממשלה מיכאיל פרדקוב על ההצעה להקטין את המע"מ מ-18% ל-13%. פרדקוב תמך בהצעה, אבל טען כי קודרין עלול לסכן את יציבות שער הרובל, מה שיגרום לממשלה למשוך כספים מקופת הייצוב. באותה שנה, קיבל קודרין את תואר "שר האוצר של שנת 2005" מידי המגזין Banker.
במהלך שנת 2005 הוא היה תחת מתקפה ציבורית לאחר שניסה להחליף הטבות חברתיות לקשישים כמו תחבורה ציבורית בחינם או מערכת בריאות, בהטבות כספיות. קודרין אחראי במידה מסוימת גם לתחיה הכלכלית של רוסיה.
ב-21 באוגוסט 2006, רוסיה שילמה את חובותיה, בהיקף של 23,700,000,000 דולר למועדון פריז. סיימון פיראני, הכותב עבור Rising markets, שיבח את סירובו של קודרין להיות "קטוע על ידי גחמות של שרים אחרים" כחלק ממסעו להחזרת החוב. בשנת 2006 קודרין קיבל את הפרס "שר האוצר הטוב ביותר של פיתוח מדינה אירופית" על ידי העיתון "Rising markets", שפורסם על ידי קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי.
כאשר תמך במדיניות זהירה של ניהול הכספים, היה קודרין נתון לביקורת חריפה מצד חברים אחרים בממשלה, שהאמינו כי הכסף צריך להיות מושקע בפיתוח של המדינה. בסופו של דבר, עמדתו של קודרין הייתה על העליונה והחיסכון מאוחר יותר הוכיח כמכריע כשסייע לרוסיה לצאת מן המשבר הפיננסי העולמי בשנים 2008–2009 במצב הרבה יותר טוב מאשר מומחים רבים ציפו.
אף על פי שהוא דיבר לעיתים קרובות לטובת ההפרטה והפחתת תפקיד המדינה בכלכלה, קודרין גם תמך בקידום האינטרסים הלאומיים. קודרין אמר כי תפקידה של המדינה בתעשיית הנפט לא צריכה להיות מוגברת, וציין כי רכישת סיבנפט על ידי גזפרום ומיזוג כמה מנכסי יוקוס לשעבר אל רוסנפט שבשליטת המדינה השפיעו בשלב מסוים לארגון מחדש של מגזר הנפט. לדברי קודרין, "אף אחד לא רואה בבעלות המדינה על נכסים כמטרה בפני עצמה" ו"אנחנו לא הולכים לראות התחזקות רציפה של תפקיד המדינה [בכלכלה]".
כשר האוצר, קודרין תמך גם בהגדלת גיל הפרישה וצמצום הבירוקרטיה. הוא גם שפך קיתונות של ביקורת על התנהלות הממשל וסירב להצטרף למפלגת רוסיה המאוחדת. קודרין נתפס כאחראי לכמה רפורמות רווחה ביקורתיות מאוד אף שהמומחים הכלכליים אומרים כי הרפורמות הוכחו כיעילות ביותר.
בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000, תקציב המדינה של רוסיה נכנס לגירעון בפעם הראשונה מזה שנים. רוסיה נערכה למכירת חברות ממלכתיות ולתשלום החוב הבינלאומי הראשון שלה מאז 1998 באפריל 2010, וגייסה כ-5.5 מיליארד בשווקים הבינלאומיים. על פי קודרין, הממשלה תכננה להיכנס לשנת 2015 ללא גירעון תקציבי, בהתבסס על התחזית כי מחירי הנפט יהיו בסביבות 75–78 דולר לחבית. קודרין טען כי קרן השימור, שנצברה לפני פרוץ המשבר, תתרוקן בשנת 2011. כתוצאה מכך, הזהיר כי רוסיה תיאלץ בקרוב להסתגל להיות מדינה, בדיוק "כמו כולם", וקרא לשימוש יעיל יותר של כספי המדינה.
באוקטובר 2010, קודרין הוכרז כ"שר האוצר של שנת 2010" על פי המגזין Euromoney. לדברי כתבי המגזין "קודרין הוכיח עצמו בצדק כמנהל הכספים ממדרגה ראשונה", והמומחים שיבחוהו כמי ש"דוגל בשוק חופשי [ומדיניות] פיסקלית זהירה". לדברי Euromoney, קרן הייצוב שנוצרה נתמכה על ידי קודרין וגם "איפשרה לרוסיה לפרוע את החוב החיצוני שלה מוקדם", צוין כי "קודרין זוכה לשבחים בצדק עבור מחויבותו לרפורמה במס ובתקציב, כמו גם הסיכויים של רוסיה להצטרף לארגון הסחר העולמי (WTO) וכן המשך התקדמות ההפרטה".
בטקס הענקת הפרס, אמר קודרין: "רוסיה כבר למדה את הלקח הזה, היא הייתה מסוגלת להכין את עצמה כדי לעבור תקופה זו, וזו התוצאה וכשאתה רואה את התוצאה, אתה מרגיש מרוצה וכאשר... התוצאה היא תשבחות על ידי הקהילה המקצועית, זה חשוב במיוחד".
בעקבות ההכרזה בקונגרס ה-11 של מפלגת רוסיה המאוחדת ב-24 בספטמבר 2011 שבמסגרתה הוחלט כי דמיטרי מדבדב ימונה לראש הממשלה לאחר הבחירות הנשיאותיות ב-2012, אם פוטין ינצח, הכריז אלכסיי קודרין כי[4]: "אני ללא ספק אסרב" - השיב קודרין לשאלה איך הוא יגיב להצעה להצטרף לממשלה החדשה. קודרין הסביר את הצהרתו באי-ההסכמה וחילוקי הדעות שלו באשר למדיניות הכלכלית של הנשיא דמיטרי מדבדב, הנוגעים להוצאות הביטחוניות והחברתיות.
ב-26 בספטמבר 2011, במהלך ישיבת המועצה נשיאותית למודרניזציה בפיתוח הכלכלי של רוסיה שנערכה בדמיטרובגרד במחוז אוליאנובסק, נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב הציע לקודרין להתפטר מתפקידו ובאותו היום התפטר אלכסיי קודרין מתפקידו, לאחר 11 שנות כהונה כשר האוצר הרוסי. קודרין היה שר האוצר הוותיק ביותר שכיהן בכסאו, יותר מכל שר אוצר אחר בתולדות רוסיה הפוסט-סובייטית.
לאחר פיטוריו
אלכסיי קודרין מעולם לא היה חבר מפלגה והיה מחברי הממשלה הבודדים שלא הצטרף למפלגת רוסיה המאוחדת. הוא מתח ביקורת על מדיניותו של הנשיא מדבדב, בעיקר כשהוא עודד את הגדלת תקציבו של משרד ההגנה הרוסי, על חשבון שיקום הכלכלה הרוסית גם כאשר היה חבר ממשלה.
קודרין השתתף בהפגנות שהתקיימו בדצמבר 2011 בעקבות הבחירות לדומה, תוך הצגת דעה בצורך בבחירות חוזרות והוא תמך בהקמת הארגון החברתי "ליגת הבוחרים", שהוקם כארגון גג לכלל הציבור שחש נפגע מתוצאות הבחירות שזוייפו. הוא ממשיך להיות פעיל בפעילות ציבורית לקידום הרפורמות בממשל.
בשנת 2016 מונה לעמוד בראש המרכז למחקרים אסטרטגיים (Центр стратегических разработок) בכפוף לנשיא רוסיה שתפקידו לייעץ לנשיא בנושאי כלכלה ואסטרטגיה.
חייו האישיים
קודרין נשוי בפעם השנייה. יש לו בן מנישואיו הנוכחיים ובת מנישואיו הקודמים. תחביביו כוללים, טניס שחייה ומוזיקה. רעייתו אירינה טינטיאקובה, עיתונאית במקצועה, שעבדה בלשכת העיתונות של אנטולי צ'ובאייס, שהיה זה שמינה את קודרין לסגנו עת שכיהן כראש סגל הקרמלין והוא היה גם סגנו כשכיהן כשר האוצר. בדצמבר 2020 הודיע כי נדבק בנגיף COVID-19 והוא נכנס לבידוד[5].
במהלך שרותו הוענקו לקודרין מספר עיטורים רוסים וגם על ידי מדינות אחרות.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכסיי קודרין |
אתר האינטרנט הרשמי של אלכסיי קודרין
אלכסיי קודרין, ברשת החברתית פייסבוק
אלכסיי קודרין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אלכסיי קודרין, ביישום טלגרם
הערות שוליים
- ^ הנשיא חתם על צו לפיטוריו של קודרין, דיווח רוסי מהאתר Vesti.ru - וסטי.רו, 26 בספטמבר 2011
- ^ בעקבות עימות עם מדוודב: שר האוצר של רוסיה אלכסיי קורדין התפטר מתפקידו, themarker
- ^ שר האוצר החדש: אלכסיי קודרין
- ^ אולגה ויניאר, הקאמבק של פוטין מעמיד בסכנה את תוכנית ההפרטה, באתר כלכליסט, 25 בספטמבר 2011
- ^ Зацепило и меня: положительный тест на Ковид. Пока проходит сносно, самоизолируюсь и лечусь. Берегите себя!, טוויטר
| הקודם: מיכאיל קסיאנוב |
שר האוצר הרוסי 18 במאי 2000 - 26 בספטמבר 2011 |
הבא: אנטון סילואנוב |
35155950אלכסיי קודרין