אלבר גלז
תבנית אמן ריקה אלבר ליאון גלז (בצרפתית: Albert Léon Gleizes; 8 בדצמבר 1881 – 23 ביוני 1953) היה צייר, תאורטיקן ופילוסוף צרפתי, ממייסדי זרם הקוביזם ודמות מפתח באסכולת פריז. יחד עם ז'אן מצינגר חיבר את המסה התאורטית הראשונה על קוביזם, "Du Cubisme", בשנת 1912. גלז היה חבר מייסד בקבוצת "Section d'Or", וכן השתתף בתנועת Der Sturm. כתביו התאורטיים זכו להערכה רבה בגרמניה, במיוחד בבאוהאוס, שם זכו להתייחסות מעמיקה[1].
תחילת חייו
אלבר גלז נולד וגדל בפריז, בן לאב שעבד כמעצב טקסטיל וניהל סדנת עיצוב תעשייתי גדולה. דודו, ליאון קומר, היה צייר פורטרטים מצליח וזוכה Prix de Rome. גלז הצעיר לא גילה עניין בלימודים ולעיתים קרובות הבריז מבית הספר כדי לשוטט בבית העלמין מונמארטר ולכתוב שירה. לאחר סיום לימודיו הצטרף לצבא הצרפתי ושירת ארבע שנים ברגימנט ה-72 לחי"ר בצפון צרפת. בשובו החל להתמקד בציור באופן עצמאי[2].
בהתחלה צייר בסגנון אימפרסיוניסטי, בהשפעת אלפרד סיסלי וקאמי פיסארו. עם זאת, עבודותיו המוקדמות הראו נטייה לסגנון מובנה ומוצק יותר, בעל קווים גאומטריים מודגשים, קרוב ל־Divisionism[3].
ב-1902 הציג את ציורו "La Seine à Asnières" ב-Société Nationale des Beaux-Arts. בשנת 1908 הציג במוסקבה ב-Toison d'Or, ובאותה תקופה החל להימשך לפוביזם, מה שהוביל אותו לשימוש בצבעים עזים ובמרקמים סינתטיים[4].
הקוביזם ופריצתו האמנותית
בשנת 1910 התגבש סביבו חוג אמנים שכלל את ז'אן מצינגר, רובר דלונה, פרנאן לז'ה ואנרי לה פוקונייה. הם נהגו להיפגש בסטודיו של לה פוקונייה בפריז ועסקו בתאוריות חדשות על אמנות מופשטת[2].
גלז הציג את "Portrait de René Arcos" ואת "L'Arbre" ב-Salon des Indépendants של 1910, שם קיבל סיקור עיתונאי נרחב. המבקר לואי ווסל כינה את הקבוצה "גאומטרים בורים" וציין כי הם "מצמצמים את גוף האדם ואת הנוף לקוביות חיוורות"[5].
בשנת 1911, בתערוכה הקוביסטית המפורסמת ב-Salon des Indépendants, גלז הציג את "La Femme aux Phlox". הצגת הציור, יחד עם יצירות של מצינגר, דלונה ולז'ה, עוררה סערה ציבורית והביאה את הקוביזם לידיעת הציבור הרחב.
התקופה האמריקאית (1915–1917)
במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הצרפתי. בשנת 1915 שוחרר, היגר לניו יורק יחד עם אשתו ז'ולייט רוש, והתחבר לאמנים ובהם פרנסיס פיקאביה, מרסל דושאן ומאן ריי. בהשפעת העיר וצורות הארכיטקטורה שלה צייר סדרה של יצירות בהשראת גורדי שחקים, שלטי ניאון וגשר ברוקלין[2].
התאוריה של גלז: תרגום וסיבוב
ב-1922 פרסם את הספר La Peinture et ses lois ("הציור וחוקיו"), שבו פיתח תאוריה מתמטית-אסתטית על תנועות סיבוב ותרגום (translation & rotation) כיסודות מרכזיים בציור מופשט[6]. הוא טען כי "הציור אינו חיקוי של הטבע, אלא מציאות בפני עצמה". התאוריה שלו נחשבה לרדיקלית בזמנה והשפיעה על אמנים בבאוהאוס[7].
מלחמת העולם הראשונה (1914–1918)
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אלבר גלז גויס לשירות הצבאי בצבא הצרפתי[8]. אף על פי שהמלחמה עצרה את הפעילות האמנותית של רבים מהאמנים באירופה, גלז המשיך ליצור כאשר התאפשר לו. בשנת 1915, לאחר תקופה של שירות צבאי, הוא שוחרר והיגר לניו יורק יחד עם אשתו, ג'ולייט רוש[9].
בניו יורק התחבר גלז עם חוגי האמנים המודרניים, כולל מרסל דושאן, פרנסיס פיקביה ומאן ריי[10]. בתקופה זו הוא יצר עבודות שהושפעו מהנוף העירוני ומהאנרגיה הדינמית של העיר, בהן ברוקלין ברידג' (Brooklyn Bridge) וקומפוזיציה עבור ג'אז (Composition for "Jazz"), שניכרת בהן מגמת הפשטה גוברת[11].
לאחר תום המלחמה, בשנת 1919, שב גלז לצרפת והחל תקופה חדשה של יצירה תאורטית ופרקטית, במהלכה התנתק יותר מהזרמים המרכזיים בפריז והתמקד בפיתוח תיאוריות אמנותיות אישיות[12].
מלחמת העולם השנייה ואחריה (1939–1953)
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גלז ואשתו נותרו בצרפת תחת הכיבוש הגרמני[13]. בתקופה זו הוא התרחק מהמרכזים העירוניים ופעל בעיקר באזור הכפרי, שם המשיך ביצירתו האמנותית והפילוסופית[14].
בשנת 1942 החל בסדרת "תמיכות למדיטציה" (Supports de Contemplation) – יצירות גדולות-ממדים עם דגש על קווים גאומטריים והרמוניה צבעונית[15]. עקב המחסור בחומרי ציור בתקופת המלחמה, השתמש גלז בבדי יוטה גסים, שהדגישו את עוצמת משיכות המכחול שלו[16].
בזמן מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה, כמה מיצירותיו של גלז נבזזו על ידי הנאצים כחלק ממדיניות החרמת האמנות שהוגדרה כ"אמנות מנוונת". אחת היצירות הבולטות שנבזזו הייתה "הדרך, נוף במדון" (1911), אשר נלקחה מביתו של אספן האמנות היהודי אלפונס קאן על ידי הנאצים[18]. קאהן היה בעל אוסף אמנות חשוב בפריז, ויצירות רבות מאוספו נבזזו על ידי הגסטפו ונמכרו בשוק השחור או עברו לאוספים גרמניים רשמיים[19].
לאחר המלחמה, מאמצים רבים הושקעו באיתור והשבת יצירות האמנות הגזולות ליורשיהן החוקיים. בשנת 1997, הציור "הדרך, נוף במדון" אותר והוחזר ליורשיו של קאהן[20]. בנוסף, מספר יצירות אחרות של גלז נכללו ברשימת יצירות האמנות שנבזזו ממוזיאונים ומאספנים פרטיים, והן מופיעות כיום במסדי נתונים של יצירות אבודות כמו Rose Valland Musées Nationaux Récupération (MNR)[21].
שנים אחרונות ומותו
בתום המלחמה המשיך גלז לפתח את עקרונותיו על האמנות כריתמית והרמונית. בשנת 1952 יצר את "האוכריסטיה" (Eucharist) – פרסקו לקפלה ישועית בשנטילי, שנחשבת לאחת מיצירותיו האחרונות[22].
אלבר גלז נפטר ב-23 ביוני 1953 באביניון, ונקבר בקבר משפחת אשתו בעיירה סרייר שבצרפת[23].
מורשת והשפעה
אלבר גלז נותר אחד התאורטיקנים המשפיעים של הקוביזם. כתביו, ובמיוחד Du Cubisme ו-La Peinture et ses lois, השפיעו רבות על אמנים מודרניים והמשיכו לעורר דיון בקרב חוקרי אמנות.
בשנת 2012, לרגל 100 שנה לפרסום Du Cubisme, נערכה בפריז תערוכה מקיפה של יצירותיו ושל מצינגר[24].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Robbins, Daniel. "Albert Gleizes 1881–1953, A Retrospective Exhibition". The Solomon R. Guggenheim Foundation, 1964.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Fondation Gleizes, Chronologie.
- ↑ Daniel Robbins, 1964.
- ↑ Peter Brooke, "Albert Gleizes: Chronology of his life, 1881–1953".
- ↑ Louis Vauxcelles, "A travers les salons: promenades aux Indépendants", Gil Blas, 18 March 1910.
- ↑ Albert Gleizes, La Peinture et ses lois, 1924.
- ↑ Daniel Robbins, 1985, Jean Metzinger: At the Center of Cubism, University of Iowa Museum of Art.
- ↑ "Fondation Gleizes, Chronologie" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 בנובמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Brooke, Peter (2001). Albert Gleizes: For and Against the Twentieth Century. Yale University Press. ISBN 978-0300089642.
{{cite book}}: יש לבדוק את|isbn=: checksum (עזרה) - ↑ "Albert Gleizes, Grove Art Online, MoMA, New York". Museum of Modern Art. 2009.
- ↑ "Albert Gleizes, The Solomon R. Guggenheim Foundation". Guggenheim Museum.
- ↑ "Fondation Gleizes, Sa Vie". אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Peter Brooke, Albert Gleizes, Chronology of his life, 1881–1953".
- ↑ "Albert Gleizes, Man on a Balcony, Philadelphia Museum of Art". Museum of Modern Art.
- ↑ Robbins, Daniel (1985). Jean Metzinger in Retrospect. University of Iowa Museum of Art. ISBN 978-0932845024.
{{cite book}}: יש לבדוק את|isbn=: checksum (עזרה) - ↑ "Albert Gleizes, The Epic, From immobile form to mobile form".
- ↑ Paysage, pop.culture.gouv.fr (בצרפתית)
- ↑ "Rose Valland Musées Nationaux Récupération – Paysage (Meudon)". Ministère de la Culture (France). נבדק ב-8 במרץ 2025.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|access-date=(עזרה) - ↑ Feliciano, Hector (1997). The Lost Museum: The Nazi Conspiracy to Steal the World's Greatest Works of Art. Basic Books. ISBN 978-0-465-04194-2.
{{cite book}}: יש לבדוק את|isbn=: checksum (עזרה) - ↑ "Christie's, London – Auction Sale Record for Le Chemin, Paysage à Meudon". Christie's. נבדק ב-8 במרץ 2025.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|access-date=(עזרה) - ↑ "Lost Art Database – Nazi Looted Art". Lost Art Database. נבדק ב-8 במרץ 2025.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|access-date=(עזרה) - ↑ Alibert, Pierre (1982). Gleizes, Naissance et avenir du cubisme. Edition Dumas. ISBN 978-2855290007.
{{cite book}}: יש לבדוק את|isbn=: checksum (עזרה) - ↑ "Peter Brooke, Albert Gleizes: Biography".
- ↑ Musée de La Poste, Gleizes-Metzinger. Du Cubisme et après, 2012.
אלבר גלז40662308Q711903