אישטוואן הרביעי, מלך הונגריה
 |
אישטוואן הרביעי, מלך הונגריה (בהונגרית: IV. István, בקרואטית: Stjepan IV, בסלובקית: Štefan IV; בערך 1133 – 11 באפריל 1165) היה מלך הונגריה וקרואטיה, עלה לכס המלכות בין 1163 ל-1165, כאשר גזל את כתרו של אחיינו, אישטוואן השלישי. הוא היה בנו השלישי של בלה השני, מלך הונגריה, וכאשר מזימתו נגד אחיו גזה השני נכשלה, הוא הוגלה מהונגריה בקיץ 1157. תחילה חיפש מקלט באימפריה הרומית ה"קדושה", אך לא קיבל תמיכה מהקיסר פרידריך הראשון. זמן קצר לאחר מכן עבר לאימפריה הביזנטית, שם נשא לאישה את אחייניתו של הקיסר מנואל הראשון קומננוס, מריה קומננה, והמיר את דתו לנצרות האורתודוקסית המזרחית.
לאחר מותו של גזה השני ב-31 במאי 1162, ניסה הקיסר מנואל לסייע לאישטוואן נגד אחיינו, אישטוואן השלישי, בתפיסת הכתר. אף על פי שהאצילים ההונגרים היו מוכנים לעזוב את המלך הצעיר שלהם, הם התנגדו בחריפות לאישטוואן ובחרו באחיו, לסלו השני, למלך. לסלו השני העניק את "הדוקאטוס", או הדוכסות, שכללה שליש מהממלכה, לאישטוואן. לסלו השני מת ב-14 בינואר 1163, ואישטוואן ירש אותו. לוקאס, הארכיבישוף של אסטרגום, שנותר תומך נלהב של אישטוואן השלישי הצעיר שגורש, סירב להכתיר אותו ואף נידה אותו. אישטוואן הרביעי נותר לא פופולרי בקרב האצילים ההונגרים, מה שאיפשר לאחיינו לגייס צבא. בקרב המכריע, שנערך בסקשפהרוואר ב-19 ביוני 1163, אישטוואן הצעיר סילק את דודו, ואילץ אותו שוב לברוח מהונגריה.
אישטוואן ניסה להחזיר את כתרו בסיועם של מנואל הראשון ופרידריך הראשון, אך שני הקיסרים נטשו אותו. הקיסר מנואל יישב אותו בסירמיום, מחוז שנרכש מהונגריה. הוא מת מהרעלה על ידי אחיינו במהלך המצור על צימוני (כיום זמון בסרביה).
ביוגרפיה
ראשית חייו (בערך 1133–1157)
אישטוואן היה בנו השלישי של המלך בלה העיוור ואשתו, ילנה מראשקה, ונולד ב-1133 לערך. האירוע המתועד המוקדם ביותר בחייו של אישטוואן התרחש בתקופת שלטונו של אחיו הבכור, גזה השני, שירש את אביהם ב-13 בפברואר 1141. המלך גזה "העניק הכנסות דוכסיות לאחיו", לסלו ואישטוואן, על פי ה-Iluminated Chronicle. בעוד שהכרוניקה לא מציינת את התאריך של אירוע זה, ההיסטוריון באלינט הומן כתב שזה קרה ב-1146. עם זאת, החוקרים פרנץ מאק וגיולה קריסטו טוענים שזה היה מאוחר יותר, בערך ב-1152, באותו זמן שגזה השני מינה רשמית את בנו, אישטוואן, ליורשו.
על פי רהווין, כרוניקן בן זמנו, אישטוואן "הואשם בפני המלך בשאיפה לשלטון מלכותי", [1] יחד עם חבריו של אישטוואן, ובעיקר דודם, בלוש. מחשש שייתפס ויוצא להורג על ידי אחיו, אישטוואן חיפש מקלט באימפריה הרומית ה"קדושה" בקיץ 1157.
[הקיסר פרידריך הראשון] ערך דיאטה ברגנסבורג, עם נוכחות רבה של נסיכים, בחג התגלות. בין הנוכחים הרבים היו שגרירים של גזה השני, מלך הונגריה. שכן אחיו, [אישטוואן] שמו, הואשם על ידי אנשים מסוימים בפני המלך בשאיפה לשלטון מלכותי. בכך חשבו שהוא הופעל על ידי הדוכס [בלוש], דוד של שניהם, איש ממולח ומזוהם מאוד, שנראה כאילו הוא מטפח את גאוותו של צעיר שכבר רגיל ליותר מדי כבוד. אבל המלך, שחושד בתשומת הלב הרבה שהוקדשה לאחיו, וחשש ממנו לדברים גרועים מהצורך, לא האשים עתה בגלוי את האיש עצמו אלא את חבריו ואת בני ביתו, והפך את כל אשר אמרו או עשו נגדו. לאחר שפורסמו האשמות רבות ואנשים רבים הוכרחו למסור עדות שקר, נאמר כי המלך מתכנן להרוג את אחיו. האחרון, לאחר שנודע שהאימפריה הרומית ה"קדושה" היא בית מקלט לכל העולם, נמלט על ידי בריחה אל הקיסר וביכה בדמעות על גורלו ועל אכזריותו המרה של אחיו כלפיו.
— "מעלליו של פרידריך ברברוסה"
בגלות (1157–1162)
פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", היה מוכן לשמש בורר בסכסוך בין גזה השני לאישטוואן, ושלח את שליחיו להונגריה. בתגובה, שלח גזה צירים לקיסר. פרידריך הראשון חשב בתחילה כי "יש לסיים את המחלוקת או על ידי חלוקת התחום או על ידי גינוי של זה או אחר", אך לבסוף "החליט לדחות למועד מתאים יותר את יישוב המריבה הזו", [2] כי הוא תכנן לפלוש לאיטליה. כתוצאה מכך, בהסכמתו של פרידריך הראשון, אישטוואן עזב לקונסטנטינופול, כפי שתועד על ידי ניקטאס כוניאטס, היסטוריון בן זמנו, שכתב שאישטוואן ברח "מציפורני אחיו הרצחניות". [3]
הקיסר הביזנטי מנואל הראשון קומננוס קיבל את פניו וארגן את נישואיו של אישטוואן עם אחייניתו מריה קומננה. לפי גרחו מרייכרסברג, אישטוואן המיר את דתו לנצרות האורתודוקסית המזרחית בהזדמנות זו. אחיו של אישטוואן, לסלו, הגיע גם הוא לקונסטנטינופול בסביבות 1160, אך הוא סירב להתחתן עם קרובת משפחה של הקיסר.
מנואל הראשון, שדאגתו העיקרית הייתה חוסר הביטחון של הגבול המזרחי של האימפריה שלו באותה תקופה, לא סייע לאישטוואן, לכן יצא אישטוואן ושוב ביקר את הקיסר פרידריך הראשון בפארמה, בשלב מסוים לקראת סוף שנת 1160 או תחילת 1161. הוא הבטיח לפרידריך הראשון "לשלם לו 3,000 מארק בכל שנה" אם הקיסר יסייע לו להשיג את הונגריה. כאשר פרידריך, שערך הכנות למצור על מילאנו, לא הבטיח שום סיוע לאישטוואן, הוא חזר במהרה לקונסטנטינופול (לפי ההיסטוריון פול סטפנסון פרק זה קרה במרץ 1164).
גזה השני מת ב-31 במאי 1162. בתוך ימים, בנו בן ה-15, אישטוואן השלישי, הוכתר למלך על ידי לוקאס, הארכיבישוף של אסטרגום. הקיסר מנואל הראשון שלח שליחים להונגריה כדי לקדם את תביעתו של אישטוואן הבכור לכתר נגד המלך הצעיר, אולם האצילים ההונגרים התנגדו לו, משום ש"הם ראו שזה לא מועיל להצטרף לאדם שהיה קשור לקיסר על ידי נישואים וחששו שכהונגרים הם יישלטו על ידו כמלך בזמן שהוא נשלט" על ידי הקיסר מנואל. [4] אישטוואן חזר להונגריה מלווה בצבא ביזנטי בפיקודו של אלכסיוס קונטוסטפנוס. הצבא הביזנטי צעד עד האראם (כיום ראם, סרביה), שם נפתח משא ומתן חדש בין השליחים הביזנטים לאצילים ההונגרים. הם גיבשו הסכם פשרה: האצילים ההונגרים הכירו בתביעתו של אחיו הבכור של אישטוואן, לסלו, לכתר, ואילצו את אישטוואן השלישי לברוח לאוסטריה שישה שבועות לאחר הכתרתו.
דוכס ומלך (1162–1163)
לסלו הוכתר כמלך ביולי 1162 על ידי מיקו, הארכיבישוף של קאלוצ'ה, מכיוון שהארכיבישוף לוקאס נשאר נאמן למלך שגורש וראה בלסלו כגזלן. אישטוואן קיבל תואר "אורום" ("אדוני") מאחיו, כי "בקרב ההונגרים, פירוש השם הזה הוא מי שיירש את כס המלוכה". [5] הכרוניקה של היינריך ממיגלן תיעדה שהמלך החדש שהוכתר העניק שליש מממלכת הונגריה לאישטוואן בתואר דוכס, בעוד ההיסטוריון פלורין קורטה פירט שדוכסות אישטוואן כוללת את האזורים הדרומיים של הממלכה.
לסלו השני נפטר ב-14 בינואר 1163. אישטוואן הוכתר למלך שלושה עשר ימים לאחר מכן. מיקו מקאלוצ'ה שוב ביצע את הטקס, כי לוקאס מאסטרגום סירב להכתיר אותו. לוקאס אפילו נידה את אישטוואן, והכריז על שלטונו בלתי חוקי. לפי הגרחו מרייכרסברג, אישטוואן אסר על הפרלטים ההונגרים לשלוח שליחים לאפיפיור אלכסנדר השלישי או לפגוש שליחים של האפיפיור.
אישטוואן, שכינה את עצמו אישטוואן השלישי באמנתו היחידה שהשתמרה, "נראה עגום והיה מעיק יתר על המידה על הדמויות העיקריות" בהונגריה, לפי קינאמוס. [6] קבוצה של לורדים הונגרים החלה ליצור קשר נגד אישטוואן לטובת אחיינו שגורש. לבקשתו של אישטוואן, הקיסר מנואל שלח צבא להונגריה במרץ, אולם הידיעה על הצבא הקיסרי המתקרב חיזקה את מעמדו של אישטוואן, ולכן שלח את הביזנטים בחזרה. אבל זה היה מאוחר מדי, ומרד פרץ ברגע שהכוחות הביזנטים עזבו את הונגריה.
באישורו של הקיסר פרידריך הראשון, אישטוואן הצעיר שגורש גייס צבא של שכירי חרב גרמנים ואצילים הונגרים לא מרוצים, ופתח במערכה נגד דודו. הקרב המכריע נערך בסקשפהרוואר ב-19 ביוני 1163, כאשר אישטוואן הבכור הודח על ידי אחיינו. אישטוואן הרביעי נלכד במהלך הקרב, אך אחיינו שחרר אותו עד מהרה לפי עצתו של הארכיבישוף לוקאס.
אחרית חייו (1163–1165)
לאחר שגורש, אישטוואן או ביקר את הקיסר פרידריך לפני שיצא לאימפריה הביזנטית, או מיהר לסרדיקה (כיום סופיה בבולגריה) לפגוש את הקיסר מנואל. בסרדיקה, הוא הציע להיות כפוף למנואל הראשון אם הקיסר יסייע לו להחזיר את כתרו. הקיסר מנואל "העניק לו כסף", וגייס את צבאו לפלוש להונגריה. [7] עם זאת, עד מהרה הקיסר "הבין שזה בלתי אפשרי עבור אישטוואן לשלוט בארצם של ההונגרים", וניהל משא ומתן על הסכם שלום עם אחיינו של אישטוואן בבלגרד. [8] על פי הסכם זה, הסכים המלך הצעיר לאפשר לביזנטים להשתלט על סירמיום וחלקים אחרים בממלכתו בתמורה לכך שמנואל יוותר על כל תמיכה נוספת בדודו. ננטש על ידי המגן שלו, אישטוואן הרביעי שלח את שליחיו לקיסר פרידריך הראשון בתחילת 1163 ו-1164, אולם גם שם לא הצליח לקבל סיוע.
אחיינו של אישטוואן הפר עד מהרה את ההסכם עם מנואל הראשון אישטוואן, ששהה באנכיאלוס שעל הים השחור (כיום פומורי בבולגריה), הסתער לעבר סורמיום בקיץ 1164, כשהוא כובש תושבים רבים תוך כדי התקדמות באזור. הקיסר מנואל הצטרף לאישטוואן בפלישתו להונגריה. אישטוואן השלישי הצעיר קיבל סיוע צבאי מחו"ל, מה שאילץ את הקיסר מנואל לסכם עמו על הסכם שלום, ולהבטיח לא לתמוך באישטוואן הרביעי בעתיד. שוב הפר את הסכם השלום, סטפן השלישי מהונגריה פלש לסירמיום באביב 1165, מה שגרם לאישטוואן לסגת למבצר צימוני. אישטוואן השלישי הטיל מצור על המבצר, ולפי כמה מקורות, הנצורים שיחדו את "כמה מההונגרים ששירתו את אישטוואן" כדי להרעיל אותו ברעל איטי, וכתוצאה מכך נגרם מותו של המלך שהודח ב-11 באפריל.[9] עד מהרה נפל המבצר, וגווייתו של אישטוואן "הושלכה לפני שערי העיר" ללא הלוויה.[9] הגופה נקברה לאחר זמן מה בכנסייה המוקדשת לאישטוואן ה"קדוש" הפרוטומרטיר בצימוני. בתאריך לא מוגדר, גופתו של אישטוואן הועברה לבזיליקת סקשפהרוואר.
אילן יוחסין
| גזה הראשון, מלך הונגריה | סופיה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אלמוש, דוכס קרואטיה | פרדסלבה מקייב | אורוש הראשון, הנסיך הגדול של סרביה | לא ידועה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בלה השני, מלך הונגריה | ילנה מראשקה, מלכת הונגריה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אישטוואן הרביעי, מלך הונגריה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Deeds of Frederick Barbarossa (3.13.), p. 187.
- ^ The Deeds of Frederick Barbarossa (3.13.), p. 188.
- ^ O City of Byzantium, Annals of Niketas Choniates (4.126), p. 72.
- ^ O City of Byzantium, Annals of Niketas Choniates (4.127), p. 72.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.1), p. 155.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.5), p. 160.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.5), p. 161.
- ^ Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.5), p. 163.
- ^ 9.0 9.1 Deeds of John and Manuel Comnenus by John Kinnamos (5.13), p. 180.
38750016אישטוואן הרביעי, מלך הונגריה