איפוניה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אֵיפוֹנְיָה (euphonia; מיוונית עתיקה: εὐ – טוב, ו-φωνή – צליל; לפי מילון מונחי האקדמיה ללשון העברית: נֹעַם הַצְּלִיל, ובעבר תַּנְעוּמָה) היא סידור מילים, הברות וצלילים הנעים לשמיעה, וזאת בניגוד לקקופוניה.
בשירה, האיפוניה משמשת כלי ספרותי, והיא מושגת באמצעות משקל, חריזה ומצלול.[1] הצלילים האיפוניים יותר הם התנועות הארוכות והעיצורים הרכים החוככים: ל', מ', נ', ר', ו' וי'.[2] ידיעון האקדמיה ללשון העברית, למד לשונך, מביא דוגמה לנועם הצליל מהשיר לילות לילך מאת חיים לנסקי:[3]
לֵילוֹת לִילָךְ, לֵילוֹת לִילָךְ!
רֵיחָם זָלַף – לֹא לִי, לֹא לָךְ.
במוזיקה, איפוניה משמשת לציון מנגינה ערבה לאוזן השומע.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "אופוניה", האנציקלופדיה העברית (כרך ב, עמ' 48), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשי"א.
- ^ Britannica, T. Editors of Encyclopaedia. "euphony and cacophony." Encyclopedia Britannica, February 22, 2016. https://www.britannica.com/art/euphony.
- ^ למד לשונך 73, עורכת: רחל סליג, האקדמיה ללשון העברית, ה'תשס"ח–2008
39001680איפוניה