אין דבר שבערווה פחות משניים
אין דבר שבערווה פחות משניים הוא כלל בהלכה לפיו שינוי מעמד אישי על ידי המעשה המתאים, כמו קידושין או גירושים, אינו חל אם לא נעשה בנוכחות שני עדים כשרים.
דבר שבערווה
דבר שבערווה משמעותו שינוי המעמד האישי בתחום הקשור לעריות, בעיקר קידושין וגירושין. לכל שינוי כזה יש בהלכה מעשה מסוים שרק באמצעותו השינוי יכול לחול. לתחילת חיי אישות יש שני שלבים. איש הבא לקדש אישה צריך לעשות מעשה קידושין. "האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב' עמוד א'). קידושין אלו האמורים כאן הם נקראים בתורה אירוסין. חשוב לציין שמה שנקרא בלשון ימינו אירוסין, הוא "שידוכין" בלשון חכמים, וכמעט אין להם תוקף הלכתי ממשי. בשלב השני יש לקדם את האירוסין ל"נישואין". זה נעשה על ידי חופה. יש לציין שבעיקרון שתי פעולות אלו יכולות להיעשות בפרקי זמן שונים. אלא שבימינו מסיבות שונות נהגו להצמיד את החופה והנישואין לקידושין. כדי להתיר קשר של אישות, צריך לעשות מעשה גירושין, והוא נתינת גט ליד האישה.
שלושת המעשים האלו; מעשה קידושין, מעשה נישואין ומעשה גירושין אינם תקפים אם לא נעשו בנוכחות שני עדים כשרים. הכלל הזה מקורו בתחילת מסכת גיטין והוא נידון בתלמוד בעוד מקומות.
המקור מהתורה לכלל זה הוא מהפסוק; כי מצא בה ערות דבר (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א'), בעזרת גזירה שווה מהפסוק על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר (ספר דברים, פרק י"ט, פסוק ט"ו), למדו חכמים (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ג' עמוד ב') שאין קיום לדבר שבערווה בפחות משני עדים.
כמו כן כלל זה נוהג גם לגבי איסור אישה לבעלה על ידי זנות כמבואר במסכת כתובות (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ט' עמוד א') ונפסק בפוסקים[1]. לגבי היתר יבמה לשוק נחלקו הפוסקים. בראשונים מבואר שבאופן עקרוני גם שם תקף הכלל הזה, כגון לגבי להעיד על החולץ שהוא גדול וממילא הוא בר חליצה[2]. אבל יש מגדולי הפוסקים שפקפק בזה[3]. לגבי איסורי כהונה, כגון להעיד על אישה שהיא גרושה או חלוצה או שבויה, נחלקו הפוסקים. בראשונים מבואר שזה בבחינת דבר שבערווה[4]. מהרמב"ם[5] נראה שדעתו שאין איסורי כהונה בבחינת דבר שבערווה, אבל אין הדבר מוכרע[6].
עדי קיום ועדי בירור
חוץ מאשר ב"דבר שבערווה" תפקיד העדים לברר לפנינו את המציאות. בלשון ההלכה "עדי בירור". אדם קנה חפץ מחברו, ועשה את מעשה הקניין הנדרש, הרי הדבר קנוי לו גם אם לא ראה זאת שום אדם. אלא שאם המוכר יכחיש את מציאות המכירה לא יוכל הקונה לברר זאת ללא עדים. אבל בעצם תפיסת מעשה הקניין (ה"חלות" בלשון ההלכה) אין לעדים כל תפקיד.
לעומת זאת בדבר שבערווה יש לעדים תפקיד יותר מהותי. המעשה אינו חל ללא נוכחות העדים. זו היא המשמעות של עדי קיום, כלומר הם מקיימי הדבר. אם אדם קידש אישה ללא עדים, אין היא אשתו. כלומר לא רק שאין אנו "יודעים" שהיא אשתו, אלא היא באמת איננה אשתו. וכן אם גירש את האישה, כלומר נתן לה גט, ללא נוכחות עדים, האישה נשארה אשתו לכל דבר. הגירושין לא תפסו.
גם אב שנאמן על קידושי בתו בלא עדים, מכל מקום אם לא היו עדי קיום בשעת הקידושין אין כאן קידושין כלל[7].
כשרות העדים
ישנה הקפדה מיוחדת בעדי קידושין וגירושין על בירור כשרותם, היות שכאמור אם הם אינם כשרים להעיד, הקידושין והגירושין לא יחולו. ישנן הלכות רבות לכשרות העדים בהלכה. מהמרכזיים שבהם; רק גברים כשרים לעדות. רק מי שיהדותו אינה מוטלת בספק. קרובי משפחה פסולים להעיד. "גזלן" פסול לעדות, וזה כולל כל אדם שמעכב ברשותו ממון שאינו שלו, כמו הלוואה שאינה נפרעת, שכר שכיר שאינו משולם, נזק שלא פוצה.
השולחן ערוך, אבן העזר, סימן ס"ב דורש מעדי הקידושין להרהר בתשובה קודם שניגשים לחופה, ולקבל על עצמם לתקן כל בעיה ממונית שיש להם עם הזולת וכדומה, היות שאם הם פסולים, הרי בכך בעצם באשמתם לא יחולו הנישואין. ישנם חוגים (כגון אצל תלמידי הרב מבריסק) בהם הזמנה להיות עד בחופה נחשבת לכיבוד גדול. זה מראה שסומכים על אותו אדם שאין בו שום חשש פסול.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה תלמודית, כרך ו', ערך "דבר שבערוה"
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק כ"ד, הלכה י"ח. שו"ע אבן העזר, קע"ח, י"ח.
- ^ נימוקי יוסף יבמות קד עמ' ב' ומרדכי שם.
- ^ נודע ביהודה קמא, סימן נ"ד
- ^ תוס' רי"ד קידושין סו, עמוד א', וריטב"א שם.
- ^ סנהדרין, ט"ז, ו'
- ^ ראו שב שמעתתא ו', ט"ו, אור שמח סנהדרין שם, מחנה אפרים עדות סימן י"ג, אבני מילואים מ"ו, ה'.
- ^ ראה מקורות באתר, שכיחא.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
37702400אין דבר שבערווה פחות משניים