אימרה סרנצ'ש

אימרה סרנצ'ש (בהונגרית: Szerencsés Imre, בשמו המקורי היה שניאור בן אפרים או ז(ס)למן בן אפרים או שלמה בן אפרים. בלטינית היה שמו פורטונאטוס, כלומר "בר מזל" ומכן שמו ההונגרי סרנצ'ש (בר מזל). הוא היה "גזבר" המדינה או "שר אוצר" בתקופת שלטונו של לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה סביב שנת 1526. אימרה סרנצ'ש היה צאצא למשפחה יהודית ממגורשי ספרד של שנת 1492 שהתיישבה בהונגריה, ויש אומרים ששמו המלא היה שלמה בן אפרים סניור, ממשפחת סניור המפורסמת בספרד.

חייו

הוריו גורשו לאלר צו מלכי ספרד פרדיננד ואיזבל על ידי תומאס דה טורקמדה האינקוויזיטור הידוע לשמצה שמשמעות הזכרת שמו הייתה מותם של אלפי יהודים, אך גם של מוסלמים. משפחתו של בן אפריים השתתפה בניהול הכספים הציבוריים במדינת מולדתם ספרד, ולכן היו מוכרים היטב כאנשי מקצוע מנוסים שמבינים בכסף. פורטונאטוס (בהונגרית כאמור סרנצ'ש) התיידד עם אישה נוצרייה, דבר שהיה אז אסור והוא הפך לאב לשני בנים. לכן הוא נלכד ויכול היה להימלט מעונש המוות האכזרי רק על ידי המרת דתו לנצרות. המרתו לאמונה הנוצרית התרחשה מתישהו בין 1504 לבין 1519. הוא השאיר את אשתו היהודיה ושני ילדיו בגטו בודה, הוטבל לנצרות באמצעות הבישוף לאסלו סלקאי, והארכיבישוף של אסטרגום סיים את תהליך התנצרותו.

פעילותו כגזבר

אימרה סרנצ'ס זכה ליוקרה רבה בשל מומחיותו בענייני כספים בחצרו של המלך לאיוש והמלכה מריה הבסבורג (1505–1558). בשנת 1520 קיבל סרנצ'ש את התואר "שר האוצר", אותו החזיק במשך ארבע שנים. במהלך המלחמה נגד הטורקים 1526-1521 המטבע ההונגרי הרשמי, הדנאריוס (במקורות העבריים נקרא דינר) הפך לחסר ערך. כבר בשנת 1521, בעת נפילת בלגרד (בהונגרית אז נקראה: Nándorfehérvár) אצילי דרום הונגריה האשימו את סרנצ'ש שעיכב את שיגור הכסף והנשק שהיו דרושים לשחרור העיר, מרשלנות ומחוסר רצון. בעצתו של סרנצ'ש, טבע אז המלך את הכסף המזויף שערכו האמיתי היה רק חצי מערכו הנקוב.

ב -7 במאי 1525, באספה הלאומית בבודה, האשימה האצולה את סרנצ'ש באינפלציה ובירידת ערך המטבע ובכך שהשתמש לרעה בהכנסות המלך. משלחת של שישים אצילים הגישה את בקשת האצולה למלך לאיוש בה ביקשו להרחיק את הגרמנים מחצרו תוך חמישה ימים, בשל היות כולם לותרנים, וכן את שגרירי הקיסר ושגרירי הרפובליקה הוונציאנית ושיעזבו את המדינה בהקדם האפשרי. יתר על כן, שסרנצ'ש היהודי יועלה על המוקד, ונבחרי האצולה יחזרו לשבת במועצה המלכותית.

המלך, שנכנע לאצילים, אסר את אימרה סרנצ'ש וכלא אותו במשך חודש. ברגע שהאסיפה הלאומית התפזרה, הורתה המלכה מריה לשחרר את הגזבר, כי שירותיו היו נחוצים במצב הקשה. הוא לווה לביתו בבודה על ידי שר חצר של המלכה מריה ושני רוזני חצר משלזיה. סרנצ'ש חגג את שחרורו במשתה. אצילי האספה הלאומית, שטרם עזבו את העיר, הסתערו והרסו את ביתו וכמעט הרגו אותו. הוא הצליח להימלט באמצעות הורדת חבל בחלק האחורי של הבניין.

באותה תקופה, על פי תיעוד מאותה תקופה, מסופר שבבודה "היה ניסיון השמצה להעליל על היהודים שהרגו כביכול ילד נוצרי", אם כי נאמר גם שהמעליל הנוצרי החביא את הדם בעצמו אצל היהודים. סרנצ'ש התערב בחצר המלך והצליח בכך שקיבל לידיו את המעליל. הוא השאיר אותו ליהודים שחנקו אותו.

לאחר שהעוינות בקרב האצולה ותומכיהם לא פחתה, סרנצ'ש התקרב לאישטוואן ורבצי ולמפלגת האצולה שהוביל, וניסח טיוטה להסדרת המצב הכספי המרוסק של המדינה. בתמיכתה של המלכה מריה והפלאטין באטורי, הוא הצליח להשיג את תמיכתו של ורבצי, כך שאיש כבר לא האשים אותו בפרלמנט של הטוון. עד מהרה החזיר סרנצ'ש את מצבו הכלכלי לתקין; בסוף 1525 הוא כבר חכר בבודה ובשנת 1526 גם בברטיסלבה את הזכות לגבות את המכס אחד חלקי שלושים.

בסוף ימי הביניים, "הריבית היהודית" הסטטוטורית הייתה 2% לשבוע. אם החייב לא הצליח לשלם את חובו עד לתאריך הפירעון, אז הוא היה חייב פעמיים, ובמקרה של אי עמידה במועד הפירעון, הוא היה חייב פעמיים וכן הלאה. אם המלך לאיוש השני קיבל מסרנצ'ש ב־1 בינואר 1525 מאה מטבעות זהב אז ב־1 בינואר 1526 היה עליו להחזיר לו אלף וארבע מאות מטבעות זהב. בקיץ 1526, סרנצ'ש כבר לא הלווה יותר למלכו, בדיוק בזמן הלא נכון עבור המלך, מכיוון שהסולטאן עמד לתקוף ולא היה כסף ולא היה צבא לכן המלך מישכן אצל סרנצ'ש את כל לכלי הכסף שלו כנגד הלוואה חדשה.

זמן קצר לפני קרב מוהאץ', נפטר סרנצ'ש. "בשעת מותו, לפני יהודים רבים, חזר בתשובה והכה על חטאיו, בכה והתפלל ונפטר בתשובה."

מורשתו

לאחר קרב מוהאץ', התקדם צבאו של סולימאן הראשון צפונה, כלומר לבודה. האוכלוסייה היהודית בעיר לא ברחה מהטורקים. הם לא חששו מהם, מכיוון שידעו שהמוסלמים סובלניים יותר כלפי היהודים מאשר מהנוצרים. בנוסף, הם הכירו את המצב במערב הונגריה, משם ניסו היהודים לעבור לבודה מחשש לגירושם. יהודי בודה הוגלו ב-1526 על ידי הטורקים ליישוב מחדש בקונסטנטינופול, ורק אחרי הכיבוש מחדש של בודה לאחר 1541 ניתן להם לחזור. זמן קצר לאחר חזרתם לבודה, פרח הרובע היהודי הישן. על פי המפקד הטורקי, חיו בבודה בשנת 1547 238 משפחות נוצריות, 75 יהודיות ו -60 משפחות קופטיות. המפקד הוסיף ליהודים עוד 28 משפחות "אורחות". המשפחות היהודיות האורחות הללו התיישבו בטורקיה בין השנים 1541 - 1547. סטטוס האורח שלהם מרמז כי הם לא היו שייכים לאלה שאבות אבותיהם התגוררו בעבר בבודה, אלא לצאצאי היהודים הסורים-ספרדים שהתקבלו על ידי הסולטאן סולימאן הראשון כפליטי גירוש ספרד.

ספרות בנושא

• מור יוקאי : הילד היהודי, 1843, ב: כל העבודות של Mór Jókai, I. Dramas (1843-1861), הוצאת אקדמיה, בודפשט 1971.
• מור יוקאי: אימרה פורטונאטוס. יומנו של זקן לשעבר 1522, סיפור קצר, פשטי נפלו, 1852.
• אדה סיגליגטי : מזל, משחק עצוב, 1867.
• שמואל כהן (רב) : תולדות היהודים בהונגריה. מהתקופות הקדומות ביותר למכת מוהץ ', בודפשט, 1884.
• שמואל כהן (רב): בארות עבריות ונתונים לתולדות הונגריה, ארכיונים היסטוריים, 1880.
• שאנדור ביכלר : אימרה שרנקסס, ספר הזיכרון של מאהלר. בודפשט 1937 .
• ז'יגמונד מוריץ : פורטונאטוס, תיאטרון, בודפשט 1918.
• אקוש מולנאר : הביוגרפיה המוחזרת, בודפשט 1937.
• וילמוס פרנקוי : הונגריה לפני אסון מוהאץ, בודפשט, 1884.

מקורות

• אנציקלופדיה ביוגרפית הונגרית
• ז'יגמונד מוריץ: מחזה פורטונאטוס בשלוש מערכות (חלק)
• הלקסיקון הגדול של פאלאס: פורטונאטוס
• תולדות הקהילה היהודית בבודה בין השנים 1526 - 1686
• שאנדור אמברוש: בתי כנסת של בודה בעידן הטורקי

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27233333אימרה סרנצ'ש