איליא אבו מאדי
 | |
| לידה |
15 במאי 1890 אל-מוחיידית'ה, סוריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1957 (בגיל 67) ניו יורק, ארצות הברית |
| לאום | לבנוני |
| תחום כתיבה | שירה |
| זרם ספרותי | אל-מהג'ר |
אִילִיַא אַבּוּ מַאדִי (בערבית: إيليا أبو ماضي, תעתיק מדויק: איליא אבו מאצ'י; באנגלית: Elia Abu Madi וגם Elia D. Madey; 15 במאי 1890–23 בנובמבר 1957) היה משורר אמריקני יליד לבנון שהשתייך לתנועת אל-מהג'ר.
חייו
אבו מאדי נולד בכפר אל-מוחיידית'ה, כיום חלק מבכפיא שבלבנון, ב-15 במאי 1890 למשפחה נוצרית יוונית-אורתודוקסית. בגיל 11 עבר לאלכסנדריה שבמצרים, שם עבד עם דודו בבקרים במכירת סיגריות ובערבים למד דקדוק ערבי.
עבודתו
בשנת 1911 פרסם אבו מאדי את קובץ השירים הראשון שלו, ת'דכאר אל-מאדי (تذكار الماضي, "מזכרת העבר"), באלכסנדריה. בתקופה זו היה מפרסם את שיריו במספר כתבי עת לבנוניים אשר יצאו לאור במצרים. זמן קצר לאחר מכן הוגלה על ידי השלטונות העות'מאניים ועזב לארצות הברית, שם התיישב בסינסינטי שבאוהיו. בשנת 1916 עבר לניו יורק והחל בקריירה עיתונאית. בניו יורק נפגש אבו מאדי ועבד עם מספר משוררים ערבים-אמריקנים, לרבות ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן. הוא נשא לאישה את בתו של נג'יב דיאב, עורך כתב העת בשפה הערבית מראת אל-ע'רב (مرأة الغرب, "מראת המערב"), והפך לעורך הראשי שלו ב-1918. קובץ השירה השני שלו, איליא אבו מאדי (إيليا أبو ماضي), ראה אור בניו יורק ב-1919; הקובץ השלישי, והחשוב ביותר שלו, אל-ג'דאוול (الجداول, "פלגי המים"), הופיע ב-1927. ספריו הנוספים היו אל-ח'מאא'ל (الخمائل, "הסבכים"), שפורסם ב-1940, ותיבר ותוראב (تبر وتراب, "עופרות זהב ועפר"), שיצא ב-1960, לאחר מותו.
בשנת 1929 ייסד אבו מאדי את כתב העת שלו, "א-סמיר", בברוקלין. כתב העת התחיל כדו-שבועון, אבל לאחר מספר שנים הוא יצא לאור כיומון חמש פעמים בשבוע.
שיריו ידועים מאוד בקרב ערבים. המשורר, הסופר והעיתונאי גרגורי אורפלי כתב כי "שירתו שגורה ומשוננת בעולם הערבי כמו זו של רוברט פרוסט אצלנו".
קישורים חיצוניים
- איליא אבו מאדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
34464831איליא אבו מאדי