איטליה הצעירה

איטליה הצעירה (איטלקית: La Giovine Italia) הייתה תנועה פוליטית אשר הקים ג'וזפה מציני בשנת 1831, כחלק מהמאבק לאיחוד איטליה, וכן שמו של ביטאון התנועה.

מטרתה העיקרית של תנועה זאת הייתה לשחרר את איטליה מהשלטון הזר ולאחד את נסיכויות איטליה כרפובליקה חוקתית-דמוקרטית מאוחדת שתבטיח שוויון זכויות לכולם.

התנועה גייסה את המוני העם האיטלקי, ובעיקר צעירים שרצו לבטל את הסדר הישן והושפעו מרעיונות הליברליזם ומעקרונות המהפכה הצרפתית. התנועה רכשה לעצמה קהל אוהדים גדול וב-1848, ימי אביב העמים, התחוללו מספר הפיכות וניסיונות הפיכה נגד השליטים המקומיים. כחלק ממנוסת שליטים מקומיים נמלט אף האפיפיור מרומא.

רוב ההפיכות נכשלו, אולם בחלק מהנסיכויות, ובראשן נאפולי, קיבלו התושבים זכויות רבות יותר מאשר היו להם לפני המהפכה וחלקן, כמו ונציה ורומא, שוחררו והפכו לרפובליקות עצמאיות.

לאחר זמן, חזרו חלק מהשליטים לשלוט בנסיכויות וחלק מההקלות בוטלו, אולם איטליה הצעירה וזרם התודעה שחוללה היו מהגורמים המסייעים לאיחוד איטליה שהתרחש כ-30 שנה לאחר מכן.

תנועת איטליה הצעירה הייתה הבסיס לתנועת "אירופה הצעירה", שייסד מאציני ב-1834.