איוויצה מאטקוביץ'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איוויצה מאטקוביץ' (בקרואטית: Ivica Matković, ‏ 1913 זלארין - 1945 באזור צליה) היה קצין בכיר במשטרת האוסטשה הקרואטית בדרגת לוטננט-קולונל ומנהל מחנה הריכוז יאסנובאץ מינואר 1942 ועד מרץ 1943. בתקופתו התרחשו רוב מעשי הזוועה ההמוניים במחנה, מאטקוביץ' היה אחראי אישית על הוראת ביצועם, פיקוח על עשייתם, והשתתף בעצמו במעשי הפשע.

ההגעה למחנה יאסנובאץ

לפי דו"ח וועדת-החקר הממלכתית, הגיע מאטקוביץ' במהלך חודש דצמבר למחנה כשלוחו של וייקוסלאב לובוריץ', מפקד ההגנה האוסטאשית והאחראי על כל מחנות הריכוז. לפיכך, הוא אשם גם בסיוע לארגון הטבח שחל בחג-המולד של 1941[1]. עם מינויו שונה מבנה הפיקוד: מאטקוביץ' היה ה"מנהל"(Administrator), ליובו מילוש היה המפקד (Kommandant), מירוסלאב פיליפוביץ' היה רב-הסוהרים, והינקו דומיניק פיצילי היה מפקד העבודה ואחראי לעניינים טכניים.

תחת פיקודו של מאטקוביץ'

מאטקוביץ' נודע במחנה בשל קור-הרוח והלב שהפגין משך הרציחות[2][3]. הוא השליט סדר במחנה, והרציחות בוצעו עתה במתכונת של השמדה שיטתית מאורגנת: נערכו מסדרים ובמהלכם הולקו, נתלו או נורו אסירים. כמו כן, מאטקוביץ' ופיצילי בנו, לפי תבניות של משרפות נאציות, משרפת שמוקמה בכבשני הלבנים הישנים, ובה נשרפו אסירים. בו-בזמן החל הרצח גם באתר גראדינה מעבר לסאווה, שהפך במשך הזמן לאתר-הרצח המרכזי במתחם יאסנובאץ.

פשעים-המוניים תחת פיקודו של מאטקוביץ'

  • חיסול החוסים ב"בית-החולים" ביאסנובאץ: חורף 1941 - 1942 היה חורף קשה מהרגיל, ובתנאים שהוצעו להתמודדות עמו במחנה יאסנובאץ, היה בלתי-נסבל, אסירים רבים מתו בקרה ואחרים חלו באורח אנוש. כ-300 חולים הוחזקו בקסרקטין ששימש "בית-חולים", ללא טיפול רפואי, ולרוב בלי ברירה אלא לעשות צורכיהם תחתם על הדרגש. ב-1 בפברואר 1942 נבחרו 42 אסירים לעבודות חוץ בקבוצה "D", היא קבוצת הקברנים. הללו חפרו בורות ביער, עם שובם למחנה בשעה עשר, לא הורשו להיכנס לקסרקטין מחמת עוצר שהוטל[4]. אחר-כך נודע להם כי 300 החולים החוסים באותו "בית-חולים", נלקחו במריצות וחוסלו ב"בית-הקברות" של המחנה במהלומות פטיש. עדים אחרים, שנכחו במחנה באותה שעה, העידו אף הם על האירוע הזה ואמרו כי הוא נשנה כל-אימת שבית-החולים היה מלא[5][6][7]. לקברנים נודע, כי הקברים שחפרו, ייועדו לקרוביהם של החולים שחוסלו.
  • תליית חמישה אסירים בפומבי בחורף 1941-1942: בחורף 1941-42, רעב מתמיד שרר במחנה: עד חודש ינואר, ניזונו האסירים מתפוח-אדמה יחיד, קפוא ומזוהם[8]. האסירים גוועו ברעב, וחיפשו מזון באופן מתמיד. וועדת-החקר הממלכתית:
"ויהי ביום אחד בפברואר 1942, וחמישה אסירים ניסו לחפור מספר תפוחי-אדמה נאים בסמוך למחסן. ויראו אותם אוסטאשים, ועצרום והעמידום לפני המפקד מאטקוביץ' איוויצה, שהיה מנוי-וגמור עמו להוציא לפועל את עונשם לאלתר. העדים שטיינר הינקו ויעקב דאנון תיארו את עונשם:
"מאטקוביץ' הורה כי על כל האסירים להסתדר בקבוצות לכבוד ענישתם הציבורית של אלו חמשת האנשים. הגם שהיה קר במיוחד, הורה להם להתפשט. האוסטאשים קשרו את ידיהם מאחורי גבם ותלו אותם מידיהם. הם נותרו כך כשעה, רועדים מרוב קור. גוום הכחיל. לאחר כשעה, מאטקוביץ' הורה להתירם וירה בכל חמישתם בבסיס העורף. הוא נאם בפני האסירים והיתרה, כי עונש חמור אף יותר יוחל פן יישנה "פשע" שכזה..."
  • ענישה ציבורית של האסירים:
ב-6 בינואר 1942, מאטקוביץ', מילוש ויושיץ' מויו (רב-סוהרים דאז), קראו לאסירים ל"הופעה ציבורית" (מסדר). העד סטיפן זוהאר מתאר:
"כשהאסירים נאספו, הפושעים הללו פצחו בנאומים שבמהלכם הם צרחו, קיללו והעליבו את האסירים, באומרם כי הם מחבלים ובטלנים, וכי יהיה עליהם להשתמש בשיטות אוסטאשיות למען השיבם לדרך הישר. הסיבה האמיתית, או, ליתר דיוק, המניע, להשתלחות הפושעים האלו בנו ולמה שעוד יבוא לא נודעה, אך הכל הסיקו כי מאטקוביץ', מילוש ויושיץ' אינם שבעי-רצון מעבודת האסירים. הם בחרו 50 אסירים, לקחום לקסרקט, וחיסלום עם אתים. כמניין אוסטאשים סייעו בידם."[9]
  • חיסולים ב-1942: שנת 1942 הייתה העקובה-מדם בתולדות המחנה. ראשית, רוכזו כל הצוענים שנעצרו ברחבי מדינת קרואטיה העצמאית במחנה, באזור תחת כיפת השמיים שנקרא "מחנה III-C" (לאמור, מחנה צוענים, Cigana). האסירים שרוכזו שם חיו בתת-תנאים: תזונה ירודה משאר אסירי המחנה, היעדר מחסה בקור, עבודות-כפייה בדייק (לגברים) ובשדות התירס באושטיצה (לנשים). צרכים נעשו בבורות בשדה הפתוח. נערכו הוצאות להורג בגראדינה, במסגרתן הוכרחו צוענים לבצע מעשי רצח זה בזה. כל הצוענים, ללא סלקציה, חוסלו באופן זה למעט קבוצת קברנים שהמשיכה לעבוד וסייעה ברצח בגראדינה[10][11][12]. לאחר-מכן רוכזו באתר III-C אסירים רבים שהובאו למחנה לשם חיסול בגראדינה. לבסוף, בנובמבר 1942, רק 160 אסירים, מהם אף אינטלקטואלים מתנגדי-משטר שהיו עובדים חרוצים ונשלחו למחנה III-C לענישה, נותרו במחנה III-C. אותם החליט מאטקוביץ' לחסל בשיטה נוראה מאין כמוה: למנוע מהם כל מזון וכמעט כל משקה, עד מותם. העניין נמשך הרבה יותר משציפו האוסטאשים, שכן ארבעים אסירים שרדו מספר שבועות, תוך כדי שהם ניזונים מבשר חבריהם המתים. אסיר אחד דיווח על כך למאטקוביץ', והלה ענה לו: "אתה אדם משכיל, ושומה עליך לדעת שגופה רעילה היא, והמוות בא במשנה מהירות בעטייה. הבה וניתן להם לבשל ולאכול, ויקדימו למות. נראה כי כל זה נמשך זמן רב מידי זה-כבר"[13]. האסירים המורעבים הועברו לגראדינה, ושם נפחו נשמתם ברעב.
  • רצח הילדים: ילדים רבים רוכזו עם הוריהם במחנה III-C. חלק מהם הגיעו למחנה הראשי, וחיו תחת חסותם של אסירים מבוגרים[14]. לימים נתגלו בידי "מאקס" לובוריץ', ולתדהמת האסירים, הורה על הכנת מגורים בעליות-הגג של בתי-המלאכה, שם ישנו, אכלו ולמדו. אך לבסוף מאטקוביץ' וסגניו שכנעו את לובוריץ' להורות על חיסול הילדים בגראדינה.

שינויים במנהלת המחנה במרץ 1943

עם תבוסת הנאצים בקרב סטאלינגראד, החליטו האוסטאשים לסגת במידת מה מתמיכתם בנאצים וממדיניות ההשמדה שלהם. לפיכך, הוחלפו אאוגן וסלאבקו קוואטרניק בממשלת האוסטאשים, ומאטקוביץ', איש אמונו של קוואטרניק הבן, הוחלף בכומר איביצה ברקליאצ'יץ', ב-19 במרץ 1943. אך ברקליאצ'יץ' לא התעתד להגיע למחנה עד ה-25 בו. לפיכך ארגן מאטקוביץ' מסיבת פרידה מהמחנה, ומשך ארבעה לילות מאטקוביץ' וחבריו האוסטאשים: קצינים, מש"קים וסוהרים, הכו אסירים. ניקולה הירשברגר, יוסו סטויצ'יץ' ופטאר ברזיצה הכו אסיר אחד למוות[15]. סופו של מאטקוביץ' לא נודע ברבים.

דולפו מאטקוביץ'

הגם שלא היה מנהל המחנה מעתה, נשאר מאטקוביץ' בשורות האוסטאשה וגם נכח במחנה יאסנובאץ. היה לו במחנה גם אח, סוהר ושמו דולפו "מאטו" מאטקוביץ', שהשתמש בסמכות אחיו המנהל למען יוכל לבוז ולהכות אסירים[16][17].בזמן שהמחנה היה תחת פיקודו של דינקו שאקיץ', נתפש דולפו במעל וחבריו האוסטאשים ירו בו. העד מיכאילו מאריץ' תיאר בפרוטרוט את "פרשיית הזהב" הזו: שלושה אסירים נורו בידי ירקו מאריצ'יץ' ואסיר ושמו פאיטאס נורה בידי שאקיץ'. שאקיץ' אמר לאוסטאשה אוזיצאנין ראשיד שלא לבזבז קליע על הלוגורניק הרמאן שפילר, אלא לשסף את גרונו בסכין. העד אומר כי איוויצה ירה בדולפו שהיה מעורב בעניין.[18][19]

הערות שוליים

  1. ^ דין וחשבון של וועדת-החקר הממלכתית של קרואטיה לחקר פשעי הכוחות הכובשים ועוזריהם (אנגלית), עמ' 30
  2. ^ ג'ורו שווארץ, "במחנות המוות של יאסנובאץ", אוסף מחקרים כ"ה, יד ושם. עמ' 315. ראה כאן:http://www.lekket.com/Site_ViewDocument.asp?id=321&idPage=1
  3. ^ ועדת-החקר הממלכתית, ע'18, 24, 28-30
  4. ^ ג'. שווארץ, עמ' 324-326
  5. ^ וועדת-החקר הממלכתית, עמ' 39, ארבע עדויות
  6. ^ Cadik Danon, "the smell of human flesh", כמתפרסם בזה: http://www.srpska-mreza.com/History/ww2/book/Danon/index.html#doc תחת הכותרת "Hunger"
  7. ^ Sakic indictment, statement of reasons, witness testimonies: Dragan Roller, Anton Milkovic, Mara Cvetko, Jakov Finci, Adolf Friedrich and Abinum Jeacua
  8. ^ שווארץ, עמ' 303.
  9. ^ וועדת-החקר הממלכתית, עמ' 41
  10. ^ וועדת-החקר הממלכתית, עמ' 25, 43-44
  11. ^ contentdm.byu.edu/ETD/image/etd463.pdf
  12. ^ ‏L. Lukaijc,"Fratri i Ustase Koije", ראיון עם בוריסלאב שבה
  13. ^ וועדת-החקר הממלכתית, עמ' 48
  14. ^ לדוגמה: מאריאנה ראדמאן ממשפט דינקו שאקיץ' וכן איליה איבאנוביץ', בספרו: "Witness to the Jasenovac hell"
  15. ^ וועדת-החקר הממלכתית, עמ' 50
  16. ^ מנחם שלח, "תולדות השואה: יוגוסלאביה", עמ' 200
  17. ^ שווארץ, עמ' 330: "האיש הרבה להסתובב סביב משרפת הלבנים, שם עבד באותם ימים מאטקוביץ' הצעיר, שהנהיג את קבוצת-הקברנים...אני הייתי צריך לעבור באחד הימים במעלית שבמשרפת הלבנים, ומאטקוביץ' הצעיר הקצה לי שומר באומרו:"תוליך אותו דרך המדרגות בקדמיות עד למעלית. אם יזוז רק צעד אחד לעבר השני, תהרוג אותו במקום!".
  18. ^ עדות מיכאילו מאריץ' במשפט שאקיץ', 6.5.99
  19. ^ וכן אצל פראניו טוג'ימאן: "The Wastelands of historical reality or the horrors of War", עמ' 316-319. טוג'ימאן נותן פרשנות אנטישמית לאירוע, ותולה את האשם בראשי קבוצות היהודים שנרצחו במהלכו, שכביכול בזזו את הרכוש הגזול ממניעי חמדת-זהב
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23055315איוויצה מאטקוביץ'

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=איוויצה_מאטקוביץ%27&oldid=493912"