איוואן קליון
 |
איוואן ואסילייביץ' קליוּן, (ברוסית: Иван Васильевич Клюн, נולד בשם קליונקוב – Клюнков, באנגלית: Ivan Kliun; 1 ספטמבר 1873 – 13 בדצמבר 1943) היה צייר אוונגרד רוסי, פסל ותאורטיקן אמנות.[1] [2]
ביוגרפיה
אביו היה נגר. בשנת 1881, במטרה לשפר את מצבם הכלכלי, עברה המשפחה לקייב. ב-1890 הם עברו שוב, לפולין הרוסית. את השכלתו האמנותית הראשונית קיבל בחברה לעידוד האמנויות היפות בוורשה, בשנות התשעים של המאה ה-19, בעת שעבד כרואה חשבון. ב-1898 עבר למוסקבה, שם פקד את האולפנים של פיודור רברג ואיליה משקוב.
אולם הקשר החשוב ביותר שלו הגיע בשנת 1907 כאשר פגש את קזימיר מלביץ' והוצג בפני האוונגרד הרוסי. מפגש זה השפיע עליו מאוד, אם כי הוא הצטרף לסלון מוסקבה כאשר הוא נוצר בשנת 1910 ונשאר חבר שם עד 1916. הוא עבד במקור בסגנון הסימבוליסטי, אך בשנת 1913, בשל השפעתו של מלביץ', הוא החל להציג עם קבוצה מסנט. פטרבורג המכונה ״איחוד הנוער״. בשלב זה, הוא התחבב בקובו-פוטוריזם, החל לפסל (בהשפעת ולדימיר טאטלין) ומאוחר יותר הציג עם כמה קבוצות אוונגרד אחרות.[3]
בשנת 1915, הוא סיפק ליטוגרפיות ופרק קצר לספר, "החטאים הסודיים של האקדמאים" מאת המשורר אלכסיי קרוצ'ניך (אנ'). הספר היה ביקורת חריפה על הסמליות והדקדנס בכלל. באותה שנה הוא הפך לחסידי הסופרמטיזם של מלביץ', ובשנה שלאחר מכן הצטרף לקבוצתו הידועה בשם סופרמוס (אנ'). כשהיה שם, הוא עזר להכין מניפסט וכתב עת שמעולם לא פורסם. הוא גם שיתף פעולה עם המרכז העממי של כפר ורבובקה - עבודה עם אומנים איכרים.
מ-1918 עד 1921, לימד ציור בסדנאות האמנות של וחוטמאס (אנ'). משנת 1920, הוא היה חבר במכון לתרבות אמנותית, ולאחר 1921, חבר באקדמיה הממלכתית למדעי האמנות .
עד אמצע שנות ה-20, עבודותיו היו בעיקר צורות גיאומטריות. בסוף שנות ה-20 הוא פיתח עניין באמנות מערב אירופה מודרנית, במיוחד הצרפתית; העתקת יצירות של פיקאסו ובראק.
בתחילת שנות ה-30, הוא יצר ציורי טבע דומם רבים בסגנון הפוריסטי. מאמצע שנות ה-30 ואילך הוא, ורוב האמנים הסובייטים, נאלצו לצייר יצירות של ריאליזם חברתי. בתגובה, הוא יצר טבע דומם ונופים מציאותיים ונתן אותם לחברים ובני משפחה.
גלריה
_-_2007.85_-_Minneapolis_Institute_of_Arts.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
- איוואן ואסילייביץ' קליון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Irina Atykovna Azizyan "K.Malevich and I. Klyun: from futurism to suprematism and objectless art", in 0.10, scientific-analytical newsletter of the KSMalevich Foundation. 2001. №2.
- ^ Kliunkova-Soloveichik, Svetlana; Ohotin, edited by Nicholas A. (1994). Ivan Vasilievich Kliun. New York, NY: IVK Art. pp. xix+379
- ^ Angélina Viré, Ivan Klioune et la matière-couleur, Dossier universitaire
32521050איוואן קליון