אטיקוס מקונסטנטינופול
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
אטיקוס מקונסטנטינופול (ביוונית: Ἀττικός; מת ב-10 באוקטובר 426) היה ארכיבישוף קונסטנטינופול אחרי מות ארסקיוס במרץ 406. הוא כיהן בתפקידו עד 10 באוקטובר 425 או 426. אטיקוס היה אויבו המר של יוחנן כריסוסטומוס והיה מעורב בהדחתו.
אטיקוס נולד בסבסטה שבארמניה ואימץ את חיי המנזר בגיל צעיר. הוא התחנך אצל נזירים מקדוניים על פי מה שסוזומנוס מכנה "הכפירה המקדונית". ככל הנראה היו הנזירים המקדוניים נובטינים. כאשר עבר לקונסטנטינופול נטש את תורת הכפירה הנוחה פחות, ואימץ את האמונה האורתודוקסית כדי להפוך לפרסביטר. אטיקוס זכה להערכה כתככן מיומן, ובעל יכולת רבה בנשיאת חן בעיני רבים, תוך התחמקות מזעמם של אחרים. כדרשן, היה בינוני ודרשותיו לא נחשבו ראויות (לפי סוזומנוס וסוקרטס סכולסטיקוס) להישמר בכתב.
אטיקוס היה אחד מאויביו המרים של יוחנן כריסוסטומוס. ייתכן ולא היה, כפי שטוען פלאדיוס אדריכל הקנוניה כולה, אך בוודאי שהיה שותף לה, שכן פוטיוס מספר כי העיד בפני סינוד האלון, הוויעוד שכונס להדיח את כריסוסטומוס, בזכות ההאשמה המופרכת כי ידו של כריסוסטומוס הייתה ב"מכירת השיש שנקטריוס הקצה לעיטור כנסיית סט. אנסטסיה". לאחר מכן, היה אטיקוס אחד מאלו ש"תבעו" מן הוויעוד להחיש את גזר הדין הצפוי מראש, דבר המעיד על–כך שהייתה לו גם יד בארגון הוויעוד.
אחרי הדחתו של כריסוסטומוס ב-10 ביולי 404 עלה לכס הארכיבישוף בקונסטנטינופול ארסקיוס הישיש, שמת ב-5 בנובמבר 405 ואחרי מספר חודשים של תככים נבחר אטיקוס למשרה.
מיד עם בחירתו החל לפעול יחד עם תאופילוס ארכיבישוף אלכסנדריה ופורפיריוס מאנטיוכיה כדי למחוץ את חסידי כריסוסטומוס. צו מטעם הקיסר אפשר להם לרדוף אחרי חסידיו בכל עוז, אך למרות העונשים שנקבעו למסרבים לקבל את סמכותו של אטיקוס, רוב הבישופים וכן חלק גדול מהכמורה מאנו לקבלה. חמור מזה, לתפילות שערכו חסידי כריסוסטומוס נהר קהל גדול בהרבה מזה שביקר בכנסיות. מצב זה לא השתנה אחרי מות כריסוסטומוס בשנת 407 ואטיקוס נאלץ להוסיף את שמו אויבו הגדול לרשומות הכנסייה ולתפילות הרשמיות כדי לשכך את המהומה.[1]
אטיקוס השקיע חלק ניכר ממאמציו בניסיון לשמר ולהרחיב את סמכות הכס האפיסקופלי של קונסטנטינופול, תוך עימות עם האפיפיור בוניפקיוס הראשון. הוא קיבל מתאודוסיוס השני קיסר ביזנטיון הסמכה לספח את שטחי איליריה לפרובינקיה המזרחית, אך בגלל התנגדות בוניקפיוס וקיסר המערב, הונוריוס, לא בוצע הצו. שיטה אחרת הייתה התערבות שלו כדי להפוך עצמו למאשר בחירתם של בישופים בפרובינקיה, כפי שמעיד אישור בחירת בישוף פיליפוליס סילבנוס.
אטיקוס היה פעיל במיוחד גם בניסיונות להמיר דתם של יהודים לנצרות וסיפורים על ניסים שחולל הוא אישית או שחוללו בישופים ביהודים הופצו ברבים. כמו כן, נפוץ בתקופתו הנוהג לשלם ליהודים כדי שיטבלו לנצרות, פעולה שפיתתה נוכלים לשוב ולהטבל עשרות פעמים כדי לצבור הון. פעולתו של אטיקוס הייתה חריפה הרבה פחות משל מקביליו כאן, כמו קיריליוס מאלכסנדריה שגרש את היהודים מאלכסנדריה והחרים את רכושם והנוצרים באינמסטר שבסוריה שהחרימו את רכושם של היהודים.
אטיקוס עשה הרבה לרדוף אחר כופרים, בעיקר מן המסליאנים והפלגיאנים. לעומת זאת, ביחס לנובטינים או אנשי "הכפירה המקדונית" גילה אטיקוס הבנה רבה ויחס אוהד. במקרה אחד, כאשר תאודוסיוס בישוף סינדה פתח במסע נגד הכפירה המקדונית, שהיה מסווה דק למאמץ להעשיר את עצמו באמצעות החרמת רכושם, הודח תאודוסיוס על ידי הקיסר תאודוסיוס. כאשר בא זה לאטיקוס להתלונן על–כך, ייעץ לו אטיקוס, כפי שכותב סוקרטס סכולסטיקוס "לאמץ אל ליבו בלב שלו את חיי הפרישה, ובכך להקריב את עניינו הפרטי לטובת תועלת הציבור" ולבישוף הנובטיני אגאפיוס שלח מכתב המרגיע אותו מפני סכנת רדיפות מצד תאודוסיוס. התנהגות זו והימנעותו של אטיקוס מרדיפת הנובטינים הייתה חריגה, שכן קיריליוס מאלכסנדריה, שירש על כס הבישוף שם את תאופילוס, ואינוקנטיוס הראשון ואחריו קלסטינוס הראשון על כס האפיפיור שדדו את כנסיות הנובטינים בחסות נימוק דומה של רדיפה אחר "כופרים".
אטיקוס מת ב-10 באוקטובר, ככל הנראה בשנת 426, זמן קצר אחרי ששב מניקיאה במסע לחיזוק סמכות הבישופות בקונסטנטינופול באזור זה.
הערות שוליים
- ^ באופן אישי, הזדהה אטיקוס עם דבריו של קירליוס מאלכסנדריה שטען שהיה מעדיף "לכתוב את שמו של יהודה איש קריות ברשומות במקום כריסוסטומוס".
