אחסון נתונים דיגיטליים על גבי DNA
אחסון נתונים דיגיטליים על גבי DNA הוא ההליך של קידוד פענוח נתונים בינאריים לגדילים מסונתזים של DNA.
ל-DNA כמדיום אחסון יש פוטנציאל עצום עקב צפיפות האחסון הגבוהה שלו. הקוד הגנטי בכל אורגניזם יכול להיות שותף באחסון מידע וניתן להשתמש בביולוגיה סינתטית על מנת להנדס תאים.
הרעיון של DNA כבסיס למידע דיגיטלי הועלה ב-1959 על ידי הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן[1], בשנות השישים הפיזיקאי הסובייטי מיכאיל סמוילוביץ' ניימן פרסם מאמרים בהם הוצג בין היתר הרעיון של אחסון ושליפת מידע על גבי DNA.
ב-1988 האמן ג'ו דייוויס יצר תמונה המאוחסנת ברצפי DNA. ב-2007 נוצר באוניברסיטת אריזונה מכשיר המקודד חוסר התאמה בגדילי DNA.
ב-2012 ג'ורג' צ'רץ' וסרי קוסורי, גנטיקאים מאוניברסיטת הרווארד הצליחו לקודד ספר בעל 52 אלף מילים על גבי גדיל DNA.
קישורים חיצוניים
- ניצן סדן, פריצת דרך: חוקרים הצליחו לשמור קובץ בצורת DNA, באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2012
- שגיא כהן, מבחנה אחת במקום חוות שרתים, באתר ynet, 12 במרץ 2017
- DNA could store all of the world's data in one room, Science, 2 MAR 2017
הערות שוליים
- ^ Feynman's Talk, www.zyvex.com
35144414אחסון נתונים דיגיטליים על גבי DNA