אוניית סיוע למשחתות

אוניית סיוע למשחתות (בצי ארצות הברית נקראות אוניות אלו Destroyer tender; בצי המלכותי הבריטי הן נקראות "אוניות קרפיף", depot Ship) היא סוג של אוניית עזר שנועדה לספק שירותי תחזוקה לשייטת משחתות או אוניות מלחמה קטנות יותר. אוניות מסוג זה היו בשימוש רב במחצית הראשונה של המאה ה-20, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית ועליית אמינותם ויעילותם של אמצעי ההנעה באוניות הצטמצם השימוש בסוג זה של כלי שיט.

סוג אוניות עזר דומה לאוניות הסיוע למשחתות הן אוניות הסיוע לצוללות.

רקע

ערכים מורחבים – טורפדו, ספינת טורפדו, משחתת

אוניית הסיוע למשחתות מלוויל של צי ארצות הברית, עם ארבע משחתות לצידה, מלחמת העולם השנייה

אוניית הסיוע למשחתות ברייס קניון של צי ארצות הברית עם ארבע משחתות לצידה ומשחתת נוספת מצידו השני של המזח, סביבות 1962, קליפורניה

בשנות ה-60 של המאה ה-18 הומצא הטורפדו, ולמרות חבלי הלידה של אמצעי לחימה זה היה ברור שמדובר באמצעי לחימה מהפכני שבאמצעותו יכול גם כוח ימי חלש לפגוע בכוח ימי חזק ממנו בהרבה. כדי לשגר את הטורפדו אין צורך באוניית מלחמה מורכבת ויקרה, וניתן להסתפק בסוג חדש של ספינות קטנות, מהירות וזולות, שנקראו ספינות טורפדו, שתוכלנה לפגוע באוניות האויב הגדולות סמוך לחוף. עד 1880 כבר היו בשירות ספינות טורפדו בעלות הדחק של 50 - 100 טון, שהיו מהירות דין כדי לחמוק מסירות משמר של האויב.

בתחילה נתפס האיום מצידן של ספינות הטורפדו כמשמעותי רק כנגד אוניות בעודן עוגנות בנמל, אך עם פיתוחם של טילי טורפדו מהירים יותר ובעלי טווח אורך יותר התחוור שגם אוניות בלב ים חשופות לפגיעתם. כמענה לאיום החדש החלו הציים השונים לפתח כלי שיט שיתמודדו עם ספינות הטורפדו. ספינות אלו היו צריכות להיות מהירות וזריזות, מחד, אך גם בגודל מתאים כך שיוכלו ללוות את צי המלחמה בים. ספינות אלו הוגדרו רשמית כ"משחיתות ספינות טורפדו" (Torpedo Boat Destroyers), ועד מלחמת העולם הראשונה קוצר שמן ל"משחתות".

משחיתות ספינות הטורפדו הראשונות נדרשו להיות בעלות כושר תמרון גבוה ומהירות גבוהה, כדי שתוכלנה ליירט את ספינות הטורפדו בטרם תגענה אלה לסביבת אוניות המערכה והסיירות הגדולות. כדי שתעמודנה בדרישות אלה תוכננו המשחתות כך שתהיינה קטנות וזריזות, ובעלות מנועי קיטור גדולים, שיכלו לייצר את המהירות הנדרשת. אפיון זה יצר כלי שיט קטן וצפוף שכלל מנוע גדול ואספקת פחם עבורו, תותחים מהירי ירי ותחמושת עבורם; הצפיפות הרבה באה על חשבון צוות כלי השיט. בשל כך החלו להיכנס לשירות אוניות עזר למשחתות, שבהן שהה חלק מאנשי הצוות עד לפעולה מבצעית. אוניות העזר הצטרפו לאוניות עזר נוספות שליוו את הצי, בעיקר אוניות שנשאו פחם. לאוניות העזר צוותו גם אנשי צוות שלא היה להם מקום במשחתות: טבחים, צוות מינהלי וצוות רפואי וכן צוות טכני שסייע לטפל במנועי האוניות. לצוותים אלה לא היה מקום במשחתות הקטנות, אך לכל שייטת המשחתות היה צורך בכישוריהם. בנוסף לצוותים נשאה אוניית העזר חלקי חילוף עבור המכונות באוניות השייטת. חלק מאוניות הסיוע היו אוניות שהוסבו למטרה זו; אחרות נבנו במיוחד לביצוע המשימה.

התפתחות

אוניית הסיוע למשחתות טיידווטר של צי ארצות הברית, 1965

כאשר יצא הצי הלבן הגדול, שייטת אוניות מערכה פרה-דרדנוט של צי ארצות הברית, למסע מסביב לעולם ב-1907, נלוו אליו אוניית סיוע ואוניית תיקונים (Repair Ship). אוניות תיקונים לא נשאו את כוח האדם הנדרש לאוניות שאותן ליוו, כמו באוניית הסיוע, אך מאידך העניקו מגוון רחב יותר של שירותי תיקון, כולל ציוד וכוח אדם לטיפול בתקלות משמעותיות יותר מאלו שאוניית סיוע וצוותה יכולים היו לטפל בהן. לצורך זה היו באוניות תיקון בית מלאכה ובית יציקה, שאפשרו מתן מענה לכל תקלה ובעיה למעט כאלה הדורשות טיפול במבדוק יבש.

המשחתות הראשונות, מסדרת דיירינג, היו בעלות הדחק של מעט פחות מ-300 טון, אך עדמלחמת העולם הראשונה הגיעו המשחתות להדחק של כ-1,000 טון, ובמלחמת העולם השנייה כבר היו משחתות בעלות הדחק של 2,000 טון, בעיקר אלה שנועדו ללוות את כוחות המשימה של נושאות המטוסים המהירות. גם אונייות הסיוע למשחתות גדלו בהתאם: מלוויל, אוניית סיוע למשחתות שנבנתה עבור צי ארצות הברית ב-1915, הייתה בעלת הדחק של 5,250 טון. לעומתה, אוניות הסיוע למשחתות מסדרת שננדואה שנבנו בסוף מלחמת העולם השנייה ומיד לאחריה היו בעלות הדחק של 11,755 טון. אוניות הסיוע במלחמה זו נשאו תחמושת, פצצות עומק וטילי טורפדו עבור המשחתות. צוותיהם ביצעו תחזוקה בטילי הטורפדו, אך התמקדו בעיקר בעבודות תיקונים. באוניות הסיוע מסדרת דיקסי, שנבנו עבור צי ארצות הברית בשנים 1939–1943, היו בתי יציקה, כלים לחישול מתכת, מחרטות ורתכות לעבודות תיקונים גדולות, וכן מעבדת אופטיקה ושענים לטיפול במשקפות, סקסטנטים, כרונומטרים, מדי טווח אופטיים ומחשבי בקרת ירי. משחתות שהגיעו לאוניות הסיוע ונאלצו להשבית מנועים לצורך טיפול קיבלו כוח חשמלי שהופק מגנרטורים שהיו באוניות הסיוע ומים מזוקקים שהופקו באוניות אלו.

עם הגידול בממדי המשחתות במשך השנים היו אלו יכולות לשאת עימן כוח אדם רב יותר וציוד נרחב יותר שעד אז נישא באוניות הסיוע. במהלך המלחמה הקרה הגיעו המשחתות להדחק שהיה שווה בגודלו לזה של סיירות במהלך מלחמת העולם השנייה. בסדר גודל כזה הייתה למשחתות היכולת לפעול אוטונומית, ללא היזדקקות לאוניות הסיוע. אוניות הסיוע הייחודיות למשחתות הפכו למעשה לאוניות תיקון.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא אוניות סיוע למשחתות בצי ארצות הברית בוויקישיתוף