אוניית גלנוע
אוניית גל-נוע (באנגלית: Roll on/Roll off ship, מכונה לרוב על פי ראשי תיבות RORO) היא אונייה המובילה מטענים מתגלגלים, הנישאים על גבי נגררים (טריילרים). היא יכולה לשאת גם מכוניות או קרונות רכבת הנוסעים לתוכה. יחודה של האונייה הוא בכך שהמטען (כלי הרכב, או הנגרר), נוסע לתוכה על גלגליו ובכוח מנועיו, להבדיל מרוב אוניות המשא האחרות בהן הטעינה והפריקה מתבצעים על ידי מנופים, או מסועים הנמצאים על האונייה או הרציף.
לאוניית גל-נוע כבש המאפשר למטען "להתגלגל" לתוכה ביעילות ובמהירות, כאשר היא עוגנת בסמוך לרציף. בחלק מאוניות הגל-נוע, קיים כבש הטענה וכבש פריקה, בחרטום ובירכתיים, דבר המקצר עוד יותר את זמני הטעינה והפריקה.
סוגים
קיימים מספר סוגים של אוניות גל-נוע, הכוללים מעבורת, מעבורת בשילוב אוניית נוסעים, אוניות משא ודוברות. באוניית גל-נוע מודרנית ניתן להגיע באמצעות הכבש לכל הסיפונים. קיימות אוניות גל-נוע גדולות המתמחות בשינוע כלי רכב חדשים ממדינת הייצור לשווקים, אלה הן "מובלות מכוניות טהורות" (אנגלית: Pure Car Carrier).
שלא בדומה לשאר ענפי ההובלה הימית, בה גודל האונייה נמדד בדרך כלל במשקל המטען המרבי בטון, מטעני אוניות גל-נוע נמדדים במידת "מטר בנתיב" (אנגלית: Lanes in meters). מידה זו מחושבת על ידי הכפלת אורך המטען במטרים במספר הנתיבים בכל סיפון שבהם יכולים לעמוד כלי הרכב, ובמספר הסיפונים. קיבולת "מובלת מכוניות טהורה" נמדד בדרך כלל ביחידות RT, או RT43, המבוסס על מידותיה של מכוניות טויוטה מדגם 1966.
אוניית הגל-נוע משולבת הנוסעים הגדולה ביותר, נכון לשנת 2008, היא MS Color Magic, שנכנסה לשירות בחודש ספטמבר 2007, במעמס של כ-75 אלף טון. האונייה יכולה לשאת 550 מכוניות ואורך נתיביה הוא 1,270 מטר. באונייה גם למעלה מ-1,000 תאי נוסעים. אוניית הגל-נוע בעלת הקיבולת הגדולה ביותר היא Ulysses, אשר נכנסה לשירות בשנת 2001 ויכולה לשנע 1,342 מכוניות על נתיבים באורך 4,101 מטר.
היסטוריה
אוניות הגל-נוע הראשונות היו מעבורות שנשאו רכבות קיטור על פני נהרות. אחת המעבורות הראשונות, אשר החלה בשירות בשנת 1851, חצתה את אחד מפלגי נהר פורת' בסקוטלנד ונותרה בשירות כמעט ארבעים שנה עד בניית גשר במקום.
מעבורות הנושאות קרונות רכבת היו בשימוש בנמל ניו יורק עם תום מלחמת האזרחים האמריקנית וכן בעיר דטרויט. ברבע האחרון של המאה ה-18 נכנסו לשירות מעבורות להעברת מכוניות בסן פרנסיסקו ובמקומות אחרים בארצות הברית. מעבורות לנשיאת כלי רכב החלו להופיע אף באזורים אחרים בעולם, כך במונטריאול, בין איי יפן, על ימת באיקל ולחציית תעלת סואץ על ידי הרכבת המצרית.
במהלך מלחמת העולם השנייה נשאו נחתות כלי רכב קרביים והנחיתו אותן היישר על חוף האויב. המבנה הבסיסי של הנחתת אומץ לאחר תום המלחמה לשימושים אזרחיים. שירות אוניות גל-נוע לחציית תעלת למאנש בין אנגליה לצרפת, החל בשנת 1953.
בשנת 1957 הזמין הצבא האמריקאי את בנייתה של ספינה מיוחדת לנשיאת מכוניות. האונייה, "קורנט" שמה, הייתה מצוידת בכבש בירכתיים וכן במערכת נוספת של כבשים בין הסיפונים, בהם חנו כלי הרכב, דבר שאיפשר לכלי הרכב לנסוע לתוך הספינה ולהגיע בנסיעה עד למקום החניה המיועד להם. במקומות החנייה של כלי הרכב אף הותקנה מערכת לרתימת כלי הרכב למקומם וכן מערכת אוורור לסילוק גזי הפליטה של מנועי המכוניות בעת הפריקה והטעינה.
טעינה ופריקה של כלי רכב באונייה זו היה יעיל הרבה יותר מאשר באוניות משא אחרות, בהן בעת העמסת כלי רכב מכלי הדלק רוקנו, המצברים נותקו, והרכבים נישאו במנוף אל תוך ספנת (מחסן) האונייה, שם נרתמו למניעת תזוזה. תהליך זה היה ארוך ומייגע, וכלי רכב רבים ניזוקו במהלך השינוע.
מובלת מכוניות
מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 גדל שוק המכוניות הבינלאומי באופן ניכר ויחד עמו גדל מספרן של אוניות מסוג גל-נוע, בדגמים שונים. בשנת 1973 נבנתה בהזמנת חברת הספנות היפנית K line האונייה European Highway, האונייה הראשונה מדגם "מובלת מכוניות ייעודית" (אנגלית: Pure Car Carrier), אשר קיבולתה הייתה 4,200 מכוניות. מאז נבנו אוניות רבות מדגם זה וכן מדגם המאפשר הובלת מכוניות ומשאיות גם יחד (אנגלית: Pure Car/Truck Carrier) ובו סיפונים שגובהם ניתן לשינוי ולהתאמה לסוג כלי הרכב המשונע. לאוניות אלה מראה חיצוני קופסתי ייחודי, בגובה כמעט שווה מעל פני המים לכל אורכן. הן אטומות מכל צדדיהן כדי להגן על המטען הנמצא בהן. אוניות אלה מצוידות בדרך כלל בכבש בירכתיים וכן כבש צידי, המאפשרים טעינה ופריקה משני פתחים בעת ובעונה אחת. בתחילת המאה ה-21 ניבנו נושאות מכוניות ענקיות המסוגלות לשאת כ-8,000 כלי רכב.
שימושים צבאיים
אוניות גל-נוע משמשות צבאות לשינוע כלי רכב ורק"מ לאזורי לחימה[1], לעיתים אף במסגרת לוחמה אמפיבית (הצבת כוחות צבאיים על חוף אויב), לרוב לאחר שהחוף אובטח בידי כוחות קטנים יותר.
אסונות ותקלות
אסון המעבורת "אסטוניה"
בליל ה-28 בספטמבר 1994, בדרכה מטאלין לסטוקהולם, טבעה המעבורת האסטונית "אסטוניה" במימי הים הבלטי. באסון זה נספו 852 מתוך 1,049 נוסעי המעבורת, רובם אזרחי שוודיה ואסטוניה. ועדת החקירה הבינלאומית קבעה שהאסון אירע עקב פתיחה פתאומית של הכבש (המשמש לכניסה וליציאה של כלי רכב) כתוצאה מליקויים בתכנון האוניה.
עד לאסון זה, תקלות בכבש היו אופייניות לאוניות מסוג גל-נוע, אך לא הסתיימו בתוצאות קשות כל כך. בעקבות האסון בוצעו שינויים מבניים באוניות מסוג גל-נוע שהיו בשלבי תכנון או בנייה, וכן חוזקו מנגנוני סגירת הכבש בכל האוניות הקיימות מסוג זה.
השריפה באוניית "פליסיטי אייס"
ערך מורחב – פליסיטי אייס
ב-16 בפברואר 2022 פרצה שרפה באזור המטען של פליסיטי אייס, בעת שהפליגה באוקיינוס האטלנטי, לא הרחק מהאיים האזוריים. על האונייה היו 3,965 מכוניות מתוצרת קבוצת פולקסווגן שמחירן הכולל הוא כחצי מיליארד אירו. כל 22 אנשי הצוות של האוניה נטשו אותה וחולצו על ידי מכלית הנפט Resilient Warrior שהוזעקה לעזרה. מהמכלית פונו אנשי הצוות במסוק של חיל הים הפורטוגלי אל הורטה שבאיים האזוריים.[2]
לקריאה נוספת
- דניאלה רן, בין ספינה לרציף תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 11, 119, 148, 157, 220.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוניית גלנוע |
הערות שוליים
- ^ למשל אוניות גל-נוע המשמשות את הצי האמריקאי (ויקיפדיה האנגלית)
- ^ 22 Crewmembers Safely Rescued From Burning Ro/Ro off the Azores, The Maritime Executive, February 17, 2022
33276815אוניית גלנוע