אומיה ג'וחא
| לידה |
02 בפברואר 1972 (גיל: 52) עזה, רצועת עזה |
|---|---|
| מדינה | הרשות הפלסטינית |
| השכלה | אוניברסיטת אל-אזהר בעזה |
אומיה ג'וחא (בערבית: أمية جحا, תעתיק: אֻמַיַה גֻ'חָא; נולדה ב-2 בפברואר 1972) הוא שם העט של אומיה אבו חאמדה, הנחשבת לאחת הקריקטוריסטיות הבולטות בעולם הערבי והקריקטוריסטית הראשונה בעולם הערבי שעבדה בעיתונים הפוליטיים היומיים ובאתרי החדשות. אומיה אימצה כשם משפחתה את שמה של הדמות ההומוריסטית הערבית ג'וחא[1].
ביוגרפיה
ג'וחא נולדה בשכונת שג'אעיה בעיר עזה, בת לשני הורים פליטים מהכפר אל-מוחרקה בנגב (במקום שבו הוקם לימים מושב תקומה). את לימודי התיכון שלה סיימה באיחוד האמירויות הערביות, לשם עברה בשל עבודו של אביה כמורה שם. לאחר מלחמת המפרץ של 1991 חזרה עם משפחתה לעזה. היא בוגרת המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת אוניברסיטת אל-אזהר בעזה בשנת 1995 בהצטיינות. היא עבדה כמורה למתמטיקה במשך שלוש שנים, אך התפטרה בשנת 1999. שני בעליה הראשונים היו חברים פעילים בגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס.
בעלה הראשון היה ראמי סעד, מהנדס חשמל וראש יחידה 101 בגדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס, העוסקת בפיתוח אמצעי לחימה. סעד פיתח את מטעני הגחון, והוא שהפעיל אותם. במהלך מסיבת האירוסין שלו עם אומיה הוא שלח חמור ממולכד עם מטען חבלה אל עמדה צה"לית. הוא חמק מהמסיבה כדי לבצע את הפיגוע כדי להסוות את מעורבותו בפיגוע. היא התאלמנה מסעד לאחר שהוא נהרג במאי 2003 בפעולה נגד כוח צה"ל. בתם המשותפת, נור, הייתה בת 9 חודשים עם מות האב. עם חזרתה לעבודה, בתום ימי האבל, ציירה ג'וחא עין גדולה דומעת דם כשבתוך אישון העין תמונת בעלה.
שלוש שנים לאחר מות בעלה הראשון, היא התחתנה עם ואאל עקילאן, מפקד ביחידה 103 בחמאס שפיתחה את הירי תלול המסלול דוגמת הקסאם. אף הוא היה על הכוונת של צה"ל מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא, אך הוא מת בסופו של דבר במאי 2009 מסיבוכים רפואיים. עם מותו של בעלה השני זכתה לכינוי 'אשת שני השהידים'. היא נישאה בשלישית לסאבר אבו כרש, אסיר לשעבר, פעיל בתחום האסירים.
עבודתה
מאפיין בולט בחתימתה של ג'וחא על-גבי הקריקטורות פרי-עטה הוא סמל מפתח השיבה (בערבית: مفتاح العودة)[2], הרומז לדרישתם של מיליוני פליטים פלסטינים במדינות ערב ובפזורה ברחבי העולם לשוב לבתיהם אשר בהם גרו עד 1948, עת פרצה מלחמת העצמאות בין מדינת ישראל מחד גיסא לבין הפלסטינים ומדינות ערב מאידך גיסא, המכנים אירוע זה במילה הנכבה, שפירושה בערבית "אסון, שואה".
בעבודותיה היא מוחה בין היתר נגד הציונות ומה שהיא רואה ככיבוש של מדינת ישראל ודורשת את זכות השיבה לפליטים. כמו כן היא מתייחסת לאסירים הפלסטינים הכלואים בישראל, וכן למדיניות האמריקנית במזרח התיכון בכלל ובסכסוך בפרט. נושא קרוב לליבה הוא ביקורת כלפי העולם הערבי, שבעיניה מתעלם מ"הסוגיה הפלסטינית". עם מות בעלה השני היא הצהירה כי הגנת האסלאם היא אחד היעדים הקדושים ביותר שכל אומני קריקטורה ערבים צריכים לאמץ ללא קשר לקשיים העומדים בפניהם.
ג'וחא השתתפה לאורך השנים במספר תערוכות מקומיות, אך גם במדינות ערב ובעולם. בנוסף להקמת החברה שלה "ג'וחא-טון", (Juhatoon) ג'וחא יצרה סרט אנימציה שעסק במה שהיא מגדירה כ"נכבה" בשם 'סיפור המפתח'. כמו כן היא פרסמה שני ספרים שבכל אחד מהם כמאה מהקריקטורות שלה.
בשלב מסוים היא אף הקימה אתר שמאפשר לה לקיים אינטראקציה עם פלסטינים ברחבי העולם ומארגני פסטיבלים ותערוכות בהן השתתפה במיוחד באירופה. עם זאת, היא סירבה להיות חלק מכל תחרויות בינלאומיות מכיוון שחששה ממעורבות המתחרים הישראלים.
ג'וחא מרבה לאייר קריקטורות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ותמיכה בחמאס. קריקטורות רבות שלה מתייחסות למאבק על ירושלים ומסגד אל-אקצא, שבעיניה כולל את כל מתחם הר הבית ולא רק את המתחם הדרומי שלו[3].
“תעשיית השנאה”: תוכנית הילדים בערוץ “אלאקצא” של חמאס שידרה פינה ובה קריקטורות של הקריקטוריסטית הפופולרית אמיה ג’חא; הן כוללות מסרי הסתה ושנאה נגד ישראל ומטיפות שלא לקיים מו”מ עמה.
פרסום ופרסים
הקריקטוריסטית העזתית זכתה במספר פרסים דוגמת פרס העיתונות הערבית כקריקטוריסטית הטובה ביותר בשנת 2000, וכן בשנת 1999 אז זכתה בתחרות היצירה השנתית שערך משרד התרבות הפלסטיני[4]. וכן ב-2010 אז זכתה בפרס גדול בתחרות הקריקטורות הבינלאומית של נאג'י אל-עלי, המאורגנת על ידי האגודה לסולידריות עם העם הפלסטיני. יש הרואים אותה כיורשת של הקריקטוריסט נאג'י אל-עלי, עליו הצהירה כאחד המשפיעים על החלטתה לעסוק בתחום הקריקטורות.
במרץ 2016, כחלק מציון יום האישה הבינלאומי, היומון 'אל-קודס' הפלסטיני פרסם את המאמר 'חלוצות בלחימה, מאבק ואקטיביזם חברתי: נשים פלסטיניות לקחו חלק בעשיית היסטוריה'. במאמר זה מוצגות ביוגרפיות קצרות של 16 נשים פלסטיניות, בתוכן גם ג'וחא. המאמר מציג פיגועי טרור כמעשים ראויים לשבח של גבורה והקרבה עצמית[5].
פייסבוק
בינואר 2016 קיבלה ג'וחא פנייה מהנהלת פייסבוק כי פייסבוק קיבלו תלונות כי הקריקטורות שהיא פרסמה בעמודה האישי אנטישמיות ומסיתות לאלימות. הקריקטוריסטית פרסמה כי פייסבוק דרשה ממנה להפסיק להעלות את הקריקטורות שלה לעמוד.
קישורים חיצוניים
- דני רובינשטיין, בת הפליטים ואבי-השיבה, אתר "הארץ", 15 במאי 2003
- סמדר פרי, הפתעה רעה לישראל, אתר ידיעות אחרונות, 7 באוקטובר 2017
- קריקטורות אנטישמיות: סימן ההיכר של העיתונים הקטאריים, באתר הליגה נגד השמצה
- כתבה באתר Arab48 על החסימות בפייסבוק
- ריאיון עם ג'וחא, באתר אל ג'זירה, 8 ביולי 2009
- [1] קריקטורות של ג'וחא המתפרסמות בעיתון א-רסאלה של חמאס.
- [2] (אורכב 05.09.2019 בארכיון Wayback Machine) קריקטורות של ג'וחא המתפרסמות בעיתון א-ראיה הקטרי.
הערות שוליים
- ^ על פי הפרסום במרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית
- ^ על מפתח השיבה, ראו בערך הנכבה
- ^ על פרסומיה הרבים התומכים בטרור נגד ישראל
- ^ ממר"י
- ^ על פי הפרסום בממרי
