אדוארד פאנשווה
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1878–1923 (כ־45 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-31 מפקד הדיוויזיה ה-11 מפקד הקורפוס ה-5 מפקד הקורפוס ה-23 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הזולו מלחמת העולם הראשונה | |
סר אדוארד ארתור פאנשווה (באנגלית: Sir Edward Arthur Fanshawe; 4 באפריל 1859 – 13 בנובמבר 1952) היה גנרל הצבא הבריטי של מלחמת העולם הראשונה, שפיקד על הדיוויזיה ה-11 (הצפונית) בגליפולי ועל הקורפוס ה-5 בחזית המערבית במהלך הקרב על הסום, קרב פשנדל, ומתקפת האביב בשנת 1918. הוא היה האח השני מבין שלושה אחים שפיקדו על קורפוסים או דיוויזיות במהלך המלחמה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
פאנשווה נולד ב-4 באפריל 1859, והיה בנו של הכומר הנרי לייטון פאנשווה, צ'ילוורת', אוקספורדשייר. [1] הוא למד במכללת וינצ'סטר ובאקדמיה הצבאית המלכותית, ווליץ', ואז הצטרף לרגימנט הארטילריה המלכותי בשנת 1878.[2] הוא היה השני מבין שלושה אחים בעלי קריירה צבאית משמעותית; יו הצטרף לחיל הפרשים ורוברט הצטרף לחיל הרגלים, שלושתם פיקדו על קורפוסים או דיוויזיות במלחמת העולם הראשונה. [3] [4]
הוא התחתן עם רוז היגינסון, בתו של סר ג'יימס היגינסון, בשנת 1893; נולדו להם שלושה בנים.[5]
קריירה צבאית
פאנשווה הוסמך כלוטננט משנה ברגימנט הארטילריה המלכותי ב-31 בינואר 1878. הוא שירת במלחמה האנגלו-אפגנית השנייה בשנים 1878–1880 ובמשלחת לסודאן בשנת 1885, שלאחריה הועלה לדרגת קפטן ב-17 במרץ 1886.[6] ב-5 במרץ 1896 הוא הועלה לדרגת מייג'ור, ומונה למפקד סוללה של ארטילריית הסוסים המלכותית (RHA) במהלך מלחמת הבורים. הוא שהה בדרום אפריקה עד לאחר תום המלחמה הזו, ובנובמבר 1902 עזב את פורט נטאל ללאקנאו, בנגל. בשנת 1903 הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל, ובשנת 1908 הוא הועלה לדרגת קולונל.[5] בשנת 1909 התמנה למפקד יחידות התותחנים באחת הדיוויזיות הסדירות באירלנד.[2] בתקופת שירותו שם, המלך שיבח אותו באופן אישי על הצלת תותחן מסכנת דריסה על ידי פרשים במהלך מצעד בדבלין. [7] בשנת 1913 הוא הועבר לפקד על יחידות התותחנים בדיוויזיית וסקס של הכוח הטריטוריאלי.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, פאנשווה נשאר עם דיוויזיית וסקס שנועדה לשירות בהודו; עם זאת, לפני שהפליג, הוא נשלח ליבשת להצטרף לכוח המשלוח הבריטי, שם הפך למפקד הארטילריה המלכותית של הדיוויזיה הראשונה.
הוא הועלה לדרגת מייג'ור גנרל באמצע שנת 1915, ומונה למפקד הדיוויזיה ה-31 שהוקמה לאחרונה בצבא החדש, אך הועבר באוגוסט לפקד על הדיוויזיה ה-11 (הצפונית) שנשלחה לגליפולי בים התיכון. הוא נשאר עם הדיוויזיה במהלך פינוי הדרדנלים עד שזמן קצר לאחר שהגיע לצרפת ביולי 1916 הוא מונה למפקד הקורפוס ה-5.[2] על הקורפוס פיקד בעבר אחיו הצעיר יו, עד שהורחק מפיקודו כתוצאה מתמרון פוליטי בעקבות כישלון פעולות הלחימה בסנט אלואי בסוף מרץ 1916. [8]
הקורפוס ה-5 החזיק בעמדה בולטת באיפר באותה עת שפאנשווה קיבל את הפיקוד, אולם באוגוסט הוא הועבר דרומה כדי לתמוך במתקפת הסום. בשלב האחרון של קרב הסום, בקרב אנקר בנובמבר, הוא פיקד על מתקפה שתפסה את בומון האמל, אחת המטרות הראשונות של המתקפה יותר משלושה חודשים קודם לכן.[2] בשנה שלאחר מכן הוא קיבל את תואר אביר מסדר האמבט.[5]
הוא נשאר עם הקורפוס במהלך 1917, ונלחם בקרב פשנדל, ובשנת 1918 הוא הוצב בקו התפר שבין הארמיות השלישית והחמישית. הוא הותקף בכבדות במבצע מיכאל, השלב הראשון במתקפת האביב הגרמנית במרץ 1918, וגם הוא וגם הקורפוס ה-7 השכן נאלצו לסגת, והותירו פער בקווים הבריטיים.[2] האחריות לכך הייתה עניין של מחלוקת היסטורית במשך כמה עשורים, אך התגובה באותה העת הייתה חד משמעית; שניהם פאנשווה ומפקד הקורפוס ה-7, ולטר נוריס קונגריב, הודחו מתפקידם. [9]
אחרית חייו
באוגוסט 1918 הוא מונה לפיקוד על הקורפוס ה-23, וזמן קצר לאחר מכן מונה למפקד חיל המצב בלשון הים של פורת', עמדה אותה מילא עד לאחר תום המלחמה.[2]
הוא קיבל רשמית דרגת קבע של לוטננט גנרל בשנת 1919, ופרש מהצבא בשנת 1923.[5] לאחר מכן שירת בתפקידו הטקסי כקולונל הכבוד של ארטילריה מלכותית בשנים 1923–1929, ושל ארטילריית הסוסים המלכותית בין השנים 1930–1934. [10]
הערות שוליים
- ^ Who Was Who gives Edward as the second son; the Times gives him as eldest. This may be an error on one part, or it may indicate an earlier child died in infancy.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Times obituary
- ^ "FANSHAWE, Maj.-Gen. Sir Robert", in Who Was Who (Online ed.). London: A & C Black. 2007.
- ^ "FANSHAWE, Lt-Gen. Sir Hew Dalrymple", in Who Was Who (Online ed.). London: A & C Black. 2007.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Who Was Who
- ^ Hart′s Army list, 1903
- ^ Article in the Adelaide Advertiser, 19 July 1911
- ^ Travers (1982), p. 535.
- ^ Travers (1987), p. 237.
- ^ Dates from the Times obituary. Who Was Who gives 1923-1934 and 1930-1934 for these positions.
אדוארד פאנשווה30571933