אגם קיוו
 | |
| מידע נוסף | |
|---|---|
| מדינות באגן הניקוז |
 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו רואנדה |
.jpg)
אגם קיוו (באנגלית: Lake Kivu) הוא מהגדולים שבאגמי אפריקה ומהעמוקים שבאגמי המים המתוקים בעולם. נחצה על ידי הגבול שבין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לבין רואנדה, שיורד מצפון לדרום כש-58% משטחו נמצא בטריטוריה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לאגם שפך בדרומו אל נהר רוזיזי, שממשיך דרומה ונשפך אל אגם טנגניקה.
גאוגרפיה
האגם נמצא בגובה 1460 מ' מעל פני הים בעמק ריפט שבין ההרים הסובבים במה שידוע כאזור וולקני פעיל. גדותיו הצפוניות של האגם בנויות משכבות שעוביין מאות מטרים המורכבות מלבה ואפר וולקני משני ההרים הפעילים – הר ניאראגונגו והר ניאמורגירה. שכבות הלבה מכסות אזור ששטחו כ-3000 קמ"ר. שטחו של האגם 2700 קמ"ר. אורכו כ-90 ק"מ ורוחבו המרבי הוא 50 ק"מ. עומקו המרבי 475 מ' ועומקו הממוצע 220 מ', עובדה המציבה אותו כאגם השמיני בעומקו בעולם. בעבר היה האגם גדול יותר אך שינויים גאולוגיים כתוצאה מפעילות וולקנית הפרידה בינו למה שהפך לאגם נפרד – אגם אדוארד. בתוך האגם יש מספר רב של איים בגדלים שונים, הגדול בהם הוא אידז'ווי (באנגלית: Idjwi).
כימיה
תופעה ייחודית לאגם קיוו היא תופעה של התפרצות גזים הקרויה התפרצות מימית. תופעה זו מתרחשת בשלושה אגמים בלבד בעולם. בתחתית האגם מצטברות כמויות אדירות של מתאן ושל פחמן דו-חמצני[1]. שחרור פתאומי של הגזים עלול לגרום לענן פחמן גדול שיכסה את סביבת האגם ויגרום לחנק של האנשים המתגוררים בסביבת האגם[2][3].
באגם ניוס בקמרון, שבו מצטבר פחמן דו-חמצני וגם הוא נתון בסכנה להתפרצות מימית, נבנה בשנת 2001 מתקן המשחרר גז בצורה מבוקרת באמצעות מערכת צינורות מקרקעית האגם. גודלו של אגם קיוו והכמות האדירה של גז הפחמן הכלוא בתחתיתו – 500 מיליון טונות, לא אפשרה מבצע כגון זה.
החל מהעשור השני של האלף הנוכחי הצליחו ניסיונות שאיבת גז ממעמקי האגם תוך סינונו והפיכתו למקור הפקת חשמל. נכון ל-2020 מופקים כמאה מגה ואט וזאת בעידודה ובבעלותה החלקית של ממשלת רואנדה בשותפות עם החברות המפיקות. הצפי לעתיד הוא הפקת חשמל בכמות שאף תאפשר לרואנדה למכור לשכנותיה.
דגה
זהו אגם דל דגה וסוגי דגים. סך הכל נמנו בו 28 זנים. כמחצית מסוגי הדגים נכללים במשפחת האמנוניים מסדרת הדקראים ואגם קיוו הוא המקום היחיד בו ניתן למצוא אותם. הנפוץ שבין הדגים באגם הוא הסרדין אשר לא היה מדגי האגם והובא לשם רק במחצית השנייה של המאה העשרים. הסרדין התרבה באגם ובהחלט תרם לרווחת הדייגים מחד גיסא אך מאידך גיסא שינה את המצב האקולוגי וגרם לירידה בכמות הזואופלנקטון, אותם אורגניזמים זעירים הנסחפים במים בקבוצות גדולות.
כמות הדגה השנתית עומדת על כ-21,400 טון. זו הכמות הגדולה מבין כל אגמי מזרח אפריקה. כחצי מיליון אנשים בהיקף האגם ברואנדה וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מתפרנסים מתעשיית הדגים המתפתחת. בספירה שנעשתה בתחילת שנות התשעים נמצא שפועלים באגם 6563 דייגים מתוכם 3027 דייגי סירות במים הפתוחים. יבול הדגה היה בדעיכה בשל עימותים צבאיים באזור והוא מתאושש לאיטו. המים מבחינת הרכבם והטמפרטורה הוכחו כמתאימים לגידול חקלאי של דגה- קרי גידול בכלובים בהם הדגים מוזנים מלאכותית ומוצאים מהמים לאחר שישה חודשים. הניסיונות הללו מתנהלים בעצלתיים. אוכלוסיית רואנדה צורכת דגים בכמות קטנה משמעותית מכל מדינות אפריקה המזרחית, רק 1.5 ק"ג בשנה לנפש, מה שכנראה מסביר את הקליטה האיטית של חקלאות המים המודרנית.
אוכלוסייה
האזור סביב חופי האגם מיושב בצפיפות יחסית. צידו המזרחי שבמדינת רואנדה זרוע בעיקר כפרי דייגים וערים קטנות. ליד הגבול בדרום עם קונגו האזור הוא אורבני. בקונגו אלה: kabare, goma, bukvu וברואנדה – Gisenyi, kibuye, cyanggugu. הצד הרואנדי מפותח יותר וניכרת בו פריחה כלכלית שלאחר מלחמת האזרחים הנוראה שגבתה חייהם של יותר ממיליון רואנדים בני שבט הטוטסי שנרצחו בידי שבט ההוטו. הצד הקונגזי עני משמעותית ורבים עוברים מדי יום את הגבול כרוכלי וסוחרי יום קטנים אל הצד הרואנדי במים הפתוחים מדווחים מעת לעת אודות עימותים בין דייגים רואנדים לקונגזים.
תחת האיום של התפרצות גזים רעילים נמצאים מיליונים של בני אדם, אלה יהיו בסכנת חיים ברורה ומיידית ולא יספיקו להימלט בטרם יקיפם הענן הרעיל. גם הרי הגעש הפעילים מהווים סכנה. בשנת 1977 מצאו את מותם כמאה בני אדם בעקבות התפרצות געשית. היקף האגם נמצא בהאצת פיתוח מבחינה תיירותית ונבנים בתי מלון בשל הקרבה לאתרי פארקים סמוכים. החשש הוא שהצפיפות העולה סביב האגם, הבנייה והחקלאות האינטנסיבית יפגעו באיכות המים ובדגה.
קישורים חיצוניים
- אגם קיוו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- The African lake with explosive power - מאתר ה-BBC
הערות שוליים
- ^ Jean-Pierre Descy, François Darchambeau, Martin Schmid, Lake Kivu, Dordrecht: Springer Netherlands, 2012, עמ' 1–11, מסת"ב 978-94-007-4242-0
- ^ Bertram Boehrer, Wolf von Tümpling, Ange Mugisha, Christophe Rogemont, Reliable reference for the methane concentrations in Lake Kivu at the beginning of industrial exploitation, Hydrology and Earth System Sciences 23, 2019-11-19, עמ' 4707–4716 doi: 10.5194/hess-23-4707-2019
- ^ Natacha Pasche, Martin Schmid, Francisco Vazquez, Carsten J. Schubert, Methane sources and sinks in Lake Kivu, Journal of Geophysical Research 116, 2011-07-22 doi: 10.1029/2011jg001690
33878312אגם קיוו