אבצס תת-אראולרי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. אבצס תת-אראולי (באנגלית: Subareolar abscess), הנקרא גם מחלת זוסקה, או אבצס בשד, הוא מורסה תת-עורית ברקמת השד, מתחת העטרה של הפטמה. אבצס תת-אראולרי מתפתח בדרך כלל במהלך ההנקה. הנקה לא תקינה, או הפסקת הנקה, עלולים לצור חלב שנתקע בשד (סטזיס) וסביבו מתפתחת דלקת, העלולה להפוך לאבצס (כיס של מוגלה). האבצס לעיתים מתרחב למעלה ולמטה באמצעות כיסים זעירים של מוגלה הנקראים פיסטולות. לרוב מדובר בדלקת באזור המטפלזיה הקשקשית של צינור החלב. הפתולוגיה כוללת אבצס באזורים המרכזיים של השד, ולא כאלה שמתפתחים באזורים הפריפריילים.[1][2]

שכיחות התופעה

אבצס בשד עלול להופיע אצל נשים בגילאי 18 עד 50 אולם נדיר שנשים שאינן מניקות או מייצרות חלב יסבלו מהתופעה. בזמן ההנקה עלולה להתפתח דלקת בשד בעקבות חדירת חיידקים לרקמת השד או בעקבות חסימה של צינורית החלב. דלקת בשד שאינה מטופלת עלולה לגרום להיווצרות מורסה בשד. 1-3% מהנשים המניקות עלולות לסבול מדלקת בשד. מחקר שנערך בנושא העלה כי 3% מהנשים שסבלו מדלקת בשד וטופלו באמצעות אנטיביוטיקה פיתחו מורסה בשד.[3] עם היווצרות של המורסה הטיפול האנטיביוטי נהיה פחות יעיל בגלל שהמורסה חוסמת את הגישה לרקמות המודלקות.

פתו-פיזיולוגיה

90% מהלוקות באבצס הן מעשנות, אולם רק חלק קטן מאוד של המעשנות פיתחו נגע כזה. יש משערים כי ההשפעה הרעילה של העישון והשינויים ההורמונליים שהוא גורם, יכולים לגרום בסופו של דבר לאבצס. אין מידע מבוסס דיו שאכן הפסקת העישון גורם לנגע לסגת. אבצס המתפתח בקדמת השד קשור לעיתים קרובות עם יתר פרולקטין בדם או עם בעיות בבלוטת התריס. כמו כן, סוכרת עלולה להיות גורם תורם להתפתחות האבצס בשד.[4][5]

טיפול

טיפול אנטיביוטי ניתן במקרים של דלקת חריפה. עם זאת, טיפול זה אינו יעיל ברוב המקרים כטיפול יחיד. הטיפול העדיף הוא שילוב, ניתוחי- חותכים ומנקזים את האבצס, ולאחר מכן נותנים טיפול אנטיביוטי. עם זאת, בניגוד לאבצס באזורים הפריפריילים של השד, שלעיתים קרובות מתרפאים אחרי תהליך זה, לאבצס תת-אראולי יש נטייה לחזור על עצמו. במקרים רבים, בעיקר בחולים עם אבצס תת-אראולי חוזר, מומלץ לכרות את צינוריות החלב הפגועות, יחד עם הוצאה של האבצס והפיסטולה הקשורה.[1][6] ניתוח מעין זה מומלץ בעיקר כאשר יש כיסי מוגלה זעירים (פיסטולות) אשר מונעים את ריפוי הדלקת. כיוון שכיסי המוגלה קטנים, אי אפשר לנקז אותם באמצעות שאיבה עם מחט, ולכן אין מנוס מפעולה ניתוחית.

אין הסכמה כללית על מה צריך להיות הדרך הסטנדרטית של טיפול במצב. במאמר סקירה אחרון, טיפול אנטיביוטי, הערכת אולטרסאונד, ובמקרה שיש נוזל באבצס, גם שאיבה באמצעות מחט, הוצעו כקוי טיפול ראשוניים. עוד נאמר, שטיפול כנראה לא יעבוד אלא אם כן הוא יטפל בצינורות החלב עצמם.[7]

הטיפול עלול להיות בעייתי אלא אם כן הגורמים האנדוקרינלוגיים, מאובחנים ומטופלים בהצלחה. מחקר שנערך על ידי זוג חוקרים, גיאופל ופנק, סיפק אינדיקציות כי הדלקת צריכה להיות מטופלת באמצעות ברומוקריפטין אנ', גם בהיעדר יתר פרולקטין בדם.[8]

סיבוכים

אבצס בשד עלול לגרום למספר סיבוכים ארוכי טווח. כעשירית מהנשים שסבלו ממורסה בשד לא יוכלו עוד להניק. במקרים של אבצס גדול במיוחד עלול להיווצר צורך בניתוח נרחב ולעיתים אף בהסרת חלק מרקמת השד. ניתוח נרחב זה עלול לפגוע בצורת השד.[3][9]

הנקה

נשים הסובלות מהתופעה תוך כדי הנקה, רצוי שימשיכו להניק על אף הכאב ואי הנוחות. ריקון השד מהחלב לעיתים תכופות עוזר בהחלמתו. ניתן להשתמש במשאבת חלב על מנת לרוקן את השד הנגוע, ולהמשיך להניק כרגיל מהשד הבריא.

טרם נטילת אנטיביוטיקה, יש ליידע את הרופא כי את מניקה. כמויות מזעריות של האנטיביוטיקה עלולות לחדור אל החלב ולהשפיע על התינוק. מדובר בתופעות זמניות בלבד שאינן מסכנות את התינוק ויחלפו עם סיום הטיפול האנטיביוטי. עם זאת הוא עלול להיות עצבני וחסר מנוחה וצואתו עלולה להיות נוזלית ותכופה יותר.[3][10]

בנובמבר 2017 פרסם האיגוד הישראלי לרפואת ילדים מסמך[11] הנחיות קליניות לטיפול באם המניקה וכולל התייחסות לאיבחון וטיפול בכאבים בהנקה. מסמך זה תומך בהשערה שיש להמשיך להניק על אף האבצס בשד. כמו כן, כתוב שבמידה והאם אינה יכולה להיניק בשל כאב, יש חשיבות עליונה לשאיבות מהשד בתדירות דומה להנקה ישירה (שאיבה מלאה לריקון השדיים 8 פעמים ביממה לכל הפחות). מצוין שם שאין כל מניעה משימוש בחלב השאוב מהשד המודלק להזנת התינוק.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Michael S. Sabel (2009). Essentials of Breast Surgery. Elsevier Health Sciences. p. 85. מסת"ב 0-323-03758-5.
  2. ^ Versluijs, F. N. L.; Roumen, R. M. H.; Goris, R. J. A. (2000). "Chronic recurrent subareolar breast abscess: incidence and treatment". British Journal of Surgery. 87 (7): 931–964. doi:10.1046/j.1365-2168.2000.01544-49.x. ISSN 0007-1323.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 מורסה בשד - מידע רפואי, אתר מכבי שירותי בריאות.
  4. ^ Rizzo M, Gabram S, Staley C, Peng L, Frisch A, Jurado M, Umpierrez G (March 2010). "Management of breast abscesses in nonlactating women". The American Surgeon. 76 (3): 292–5. PMID 20349659.
  5. ^ Verghese BG, Ravikanth R (May 2012). "Breast abscess, an early indicator for diabetes mellitus in non-lactating women: a retrospective study from rural India". World Journal of Surgery. 36 (5): 1195–8. doi:10.1007/s00268-012-1502-7. PMID 22395343.
  6. ^ Hanavadi S, Pereira G, Mansel RE (2005). "How mammillary fistulas should be managed". Breast J. 11 (4): 254–6. doi:10.1111/j.1075-122X.2005.21641.x. PMID 15982391.
  7. ^ Trop I, Dugas A, David J, El Khoury M, Boileau JF, Larouche N, Lalonde L (October 2011). "Breast abscesses: evidence-based algorithms for diagnosis, management, and follow-up". Radiographics (review). 31 (6): 1683–99. doi:10.1148/rg.316115521.
  8. ^ Goepel E, Pahnke VG (1991). "[Successful therapy of nonpuerperal mastitis – already routine or still a rarity?". Geburtshilfe Frauenheilkd (in German). 51 (2): 109–16. doi:10.1055/s-2007-1023685. PMID 2040409.]
  9. ^ Author: Andrew C Miller, MD; Chief Editor: Jeter (Jay) Pritchard Taylor, III, Medscape Website, What are the potential complications of breast abscesses and masses?, medscape
  10. ^ Breastfeeding and breast abscess by Rhondda Smiley, KellyMom Website
  11. ^ מסמך הנחיות קליניות לטיפול באם המניקה, האיגוד הישראלי לרפואת ילדים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32399979אבצס תת-אראולרי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אבצס_תת-אראולרי&oldid=2156462"