אבות לא משמורנים
תהליכי גירושין בין בני זוג הורים לילדים מייצרים, ברובם, מצב בו אחד ההורים הוא המשמורן ולהורה השני נקבעים זמני שהות עם הילדים. במקרי גירושים רבים אבות מוצאים עצמם במציאות בה הם אינם המשמורנים על ילדיהם ומציאות זו מפגישה אותם עם אתגרים.
גיבוש זהות של אבות לאחר גירושים
במצבי פרידה וגירושים מתעצם המתח שבין תפיסת האדם את עצמו כאב מפרנס ומטפל לבין הביצוע בפועל של תפקידים אלו והדימוי העצמי ההורי של האב סופג פגיעה[1]. בעקבות הגירושין מתפרק התא המשפחתי ונוצרים שני תאים משפחתיים. בעקבות זאת חל שינוי משמעותי לא רק בתפקיד האם אלא גם בתפקיד האב. מתפקיד של אב ובעל בתוך המשפחה לפני הגירושין עובר האב לתפקיד האב הלא משמורן אשר חי במשק בית נפרד מילדיו. מבחינת היחסים בין הילד לבין האב, היוצא מן המערכת המשפחתית, חלים תמורות משמעותיות בכך שהאב הופך להיות אורח מבקר ומתוך כך מתחלפת זהותו ההורית ומשתנים תפקידיו כלפי ילדיו. בין היתר, כאשר הילדים נמצאים עם האב, אזי הוא אחראי עליהם בכל המובנים, בלי תמיכה של המבנה המשפחתי שהיה קיים לפני הגירושין, כאשר הביקור נגמר יחסים אלו נקטעים[2].
בעת המעבר לגירושים קיים שינוי במעמד ההורי של האב. מהורה "מחזיק" להורה לא מחזיק" או "הורה מבקר". ממפרנס המשפחה למשלם דמי מזונות. כמו כן, יציאתו של האב מחוץ למשפחה משנה את הקשר שבין האב לילדיו ומאחיזתו הקבועה במערכת המשפחתית[3], והיא עלולה לעורר תחושות של פיצול והתפרקות. רבים מהאבות במעבר הגירושים מתארים מצוקה רגשית, תחושת השפחה, יאוש ושלילת זכויות[4].
ישנם סוגי קשיים אופייניים לאב שעובר לתפקיד אב לא משמורן: האב מתקשה להחליט כיצד לנהוג כלפי ילדיו, כלפי אשתו לשעבר, כלפי משפחותיהם וכלפי חבריהם וזאת בשל העדר הגדרת תפקיד ברורה של האב הלא משמורן וכפועל יוצא מכך האב מתקשה לבנות את תפקידו החדש. לאחר הפרידה האב חווה אובדנים רבים כגון, פרידה רגשית ופיזית ממעגל של משפחה וחברים. עבור אב ישנו אובדן נוסף, אובדן אחד מתפקידיו המרכזיים כהורה שילדיו הם חלק מחיי היום יום שלו. טרם הפרידה מבת הזוג, עצם הימצאותו של האב בבית עם ילדיו אפשרה לו להגשים את תפקודו ההורי באופן אינטואיטיבי כדבר שבשגרה וכעת עליו לקיים את הורותו בתנאים מגבילים אשר מקשים על המשכיות הקשר שהיה קים לפני הגירושין עם ילדיו . כל סדר יומו של האב הלא משמורן עובר תהפוכות ושינויים, מסדר יום שסבב במידה זו או אחרת סביב הילדים וכלל טיפול בהם האב נאלץ להסתגל ללוח זמנים חדש אשר בו הופכים הילדים מבחינת זמן ונפח פעילות למשניים. אב אשר קודם היה חלק מהמשפחה בבית הופך להיות גורם חיצוני לא שייך ומנותק מהאירועים היומיים בחיי הילדים. עד שהאב נפגש עם ילדיו האירועים, גם הדרמטיים ביותר, שקרו להם מקבלים משמעות אחרת או נשכחים.
מאפייני היחסים בין אבות לא משמורנים וילדיהם
א. דפוס נסיגה והתרחקות- במחקרי אורך שתיעדו תדירות וביקורים נמצא כי במשך השנים חלה ירידה הדרגתית בתדירות הביקורים. בחלק מהמקרים הופסקו הביקורים לחלוטין לאחר שנתיים. הסיבות להתרחקות הן יחסי עימות עם האם, קושי בהתמודדות עם תחושת האשמה והאובדן של האב ותחושת האב כי אינו ממצה את תפקידו ההורי והיחסים עם ילדיו הופכים להיות שטחיים ומלאכותיים. סיבות נוספות אשר נמצאו היו: קשיים סביבתיים כגון קשיים כלכליים וריחוק גאוגרפי.
ב. מיעוט מעורבות בקבלת החלטות הנוגעות לילדים – במרבית המקרים קשורה מידת המעורבות למערכת יחסי האב עם האם ונכונותה לשתף את האב. כן נמצא כי נכונות האם לשתף את האב עולה ככל שהאב משלם דמי מזונות קבועים ובאופן קבוע.
ג. קושי להוות דמות סמכותית ודגש על סיפוק מתנות ותכנים של בידור ושעשוע – ההסבר לכך נעוץ בעובדה שמפגשים רבים מתקיימים שלא בסביבה הביתית של הילד כך שאין אפשרות לבנות שגרה משותפת. כמו כן קשור דפוס זה לחשש מפני אובדן הקשר עם הילדים ולרצון לשמר מוטיבציה מצד הילדים להיות בקשר עם האבות. האבות מרבים לקנות לילדים מתנות ולהעביר את הזמן המשותף בבילוי בדרך זו הם מתמודדים עם רגשות האשם שלהם ומנסים לפצות את הילדים על חסרונם. בדרך זו האבות מפגינים את אהבתם לילדים האבות הלא משמורנים לרוב אינם בונים מסגרת של חוקים ברורים ואינם דורשים משמעת מחשש שדרישה זו תביא להתרחקות הילדים מהם[1].
עם פירוק המערכת המשפחתית הקודמת האב הלא משמורן מאבד קשר בלתי אמצעי עם שגרת החיים של ילדיו כך שאירועי היום יום : ארוחות משותפות, הסעות לבתי ספר וחוגים, ביקורים אצל קרובי משפחה אינם מתרחשים וזאת כפועל יוצא מכך שהיחסים בין אבות לא משמורנים לילדים מצטמצמים ומוגבלים ונעשים בלוח זמנים קבוע ובדרך כלל סגור ולא גמיש. מחקרים בתחום מצאו שאבות חוששים לבטא רגשות כלפי ילדיהם, מתקשים למלא את תפקידם ההורי בפן של חינוך והטלת משמעת ומעדיפים למקד את הקשר בפעילות של הנאה[5]
גורמים אישיים הקשורים ומשפיעים על תפקוד האב הלא משמורן
1. הערכה עצמית חיובית – אבות לא משמורנים עם הערכה עצמית חיובית לגבי תפקודם כאבות ממלאים תפקיד אקטיבי ומעורב יותר עם ילדיהם. הערכה עצמית כוללת מרכיבים של ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות והתאמה לתפקיד האב, תחושת חיוניות וחשיבות עבור הילדים והרשת משמעותיות בקשר עם הילדים .2. שביעות רצון מסטאטוס ההחזקה – קיים קשר חיובי בין מערכת יחסים בתדירות גבוהה בין האב הגרוש לילדיו לבין שביעות רצונו לגבי הסדר הגירושים הקיים.
3.זהות עצמית הורית בולטת – אבות לא משמורנים אשר זהותם ההורית (מטפל, מזין) בולטת יותר בהשוואה לזהויות אחרות (בעל, בן) מעורבים יותר בקשר עם הילדים ומעורבים יותר בחיי ילדיהם.
4. השכלת האב – ככל שהאב הלא משמורן משכיל יותר, כך הוא מעורב יותר בחיי הילדים.
אבות שהקשר עם ילדיהם נפגע חשופים יותר לפגיעה בכמה מישורים : בעיות בריאות כגון בעיות אכילה, בעיות בשינה, שתייה חריפה, בעיות רגשיות המתבטאות בדיכאון קשיי תפקוד ובעיות בעבודה[1].
קישורים חיצוניים
- גיא רוה, אב גרוש, הילחם על זכותך להיות הורה שווה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2010
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 בר גיורא, תפישות אבות את תפקידם האבהי ודפוסי ההתמודדות שלהם עם קשיים בהורות, אוניברסיטת בר אילן
- ^ predictors of paternal involvement post divors, ahrons, 1983
- ^ אראלה גלין, אבהות במעבר, רסלינג, 2015
- ^ Gaudard-Metz, Souffrances des pères lors des divorces, Neuropsychiatrie de l'Enfance et de l'Adolescence, 5 53, 2005, עמ' 238-244 doi: 10.1016/j.neurenf.2005.09.005
- ^ א.רם , ר. פינצי , א.כהן, ההורה הלא משמורן וילדו התינוק, 2002
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
30381875אבות לא משמורנים