לכבוד חידוד
תודה רבה על השקעתך המרובה והנפלאה בעריכתך נחלת בני שמעון
ורוב סייעתא דשמיא בהמשך
לכ' יש לעורר על מה שכתוב בעריכה
למעשה, כבר בעת ברכת יעקב לבנו, קלל יעקב את שמעון "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל", ששבט שמעון יטמע בתוך נחלות שבטי ישראל.
ויש לשון חז''ל שלא קילל אלא את אפם
והובא ברש"י וז''ל ארור אפם - אפילו בשעת התוכחה לא קלל אלא אפם , וזהו שאמר בלעם: "מה אקב לא קבה אל" (במ' כג , ח; ראה ב"ר צט , ז).
ומשמע שאחלקם ביעקב אין זה קללה.
ומן הראוי לציין כאן לדברי האור החיים הקדוש ויחי פרק מ''ט פסוק כ''ח וזה לשונו
אשר דבר וגו' ויברך וגו'. הגם שראינו שלא ברך ראובן ולא שמעון ולא לוי, יגיד הכתוב כי דבורו הקשה להם היא ברכתם והוא אומרו אשר דיבר וגו' ויברך וגו' ומה שאמר לראובן דברי קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם (ספרי בהעלותך) עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין. וגם שמעון ולוי ברכם במה שאמר ארור אפם זו היא ברכתם שקלל לתגבורת המקלקל ומריע גם מה שחלקם והפיצם הוא להשגת תכלית האושר גם כן עכ''ל.