גרביל מונגולי או מריון מונגולי (שם מדעי: Meriones unguiculatus) הוא שמו העממי של מין מכרסם קטן מהסוג מריון שבתת-משפחת הגרבילים. מין זה פופולרי כחיית מעבדה לניסויים ביולוגיים והתנהגותיים ומשמש גם כחיית מחמד ביתית. זהו מין הגרביל היחיד המותר לאחזקה ולמסחר בישראל.[1] אורך גופו בדרך כלל 110–135 מ"מ, הזנב 95–120 מ"מ, ומשקל הגוף 60–130 גרם. הזכרים גדולים יותר מהנקבות, והזכר הדומיננטי הוא הגדול מכולם.

קריאת טבלת מיוןגרביל מונגולי
מיון מדעי

בית גידול

תחום התפוצה של גרבילים מונגוליים כולל ערבות עשב, בתה ומדבר הנמצא באקלים צחיח למחצה בערבות האירואסייתית שבסין, מונגוליה, ורוסיה.[2]

הקרקע בערבות האירואסיאתיות חולית ומכוסות בעשבים, עשבי תיבול ושיחים. בערבות יש חורפים קרירים ויבשים וקיצים חמים. הטמפרטורה יכולה להגיע עד 50 מעלות בקיץ אך בממוצע מגיע לכ-20 מעלות ברוב ימות השנה. בטבע, גרבילים אלה חיים בקבוצות המורכבות בדרך כלל מזוג הורים אחד, המלטה האחרונה, וכמה גורים מבוגרים. רק הנקבה הדומיננטית תייצר גורים, אך היא תזדווג עם כמה זכרים כשהיא במצבי נחום. קבוצה אחת של גרבילים נעה בדרך כלל על 325–1550 מטר רבוע. משפחה כוללת בדרך כלל פי 2–3 יותר נקבות מזכרים ולרוב אינה גדולה יותר מ-20 פרטים. המשפחות מתגוררות במאורה מרכזית עם 10–20 יציאות. בנוסף לעיתים נחפרות מחילות עמוקות יותר עם יציאה אחת עד שלוש בלבד, מחילות אלו משמשות להתחמקות מטורפים כאשר הגרבילים רחוקים מדי מהמחילה המרכזית. המאורה לעיתים מחוברת עם מחילות למאורות של קבוצות אחרות בסביבה.

הגרבילים מבלים את רוב שעות היום בשיחור מזון בימים חמים או קרים במיוחד הם נוהלים לפחית את פעילותם כדי לשמור אנרגיה. בזמן הפנאי הם נוהגים לנקות עצמם באמבטיית חול כדי להסיר עודף שמן מהפרווה שמונע ממנה לשמש כחומר מבודד.

היסטוריה

הגרביל המונגולי הוזכר לראשונה בשנת 1866 על ידי ארמן דוד, ששלח מצפון סין "חולדות צהובות" למוזיאון הצרפתי הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז. המדען אנרי מילנה-אדוארדס הגדיר את בעל החיים כמין חדש למדע בשנת 1867, וכינה אותו Meriones unguiculatus. קיימת תפיסה פופולרית שגויה לגבי משמעותו של שם מדעי זה, המופיעה הן ביצירות מודפסות[3] והן באתרי אינטרנט,[4] בגלל הסוג מריון, החולק את השם עם הלוחם היווני מריונים באיליאדה של הומרוס ; עם זאת, תרגומים כמו "לוחם טופר" אינם נכונים. הסוג מריון ניתן על ידי יוהאן קארל וילהלם איליגר בשנת 1811,[5] מהמילה היוונית μηρος (עצם הירך). בשילוב עם 'unguiculate', כלומר טופרים או ציפורנים בלטינית, ניתן לתרגם את השם באופן רופף כ-"ציפורני ירך".[6]

כחיות מחמד

הגרביל המונגולי, חיה עדינה ועמידה, הפכה אותו לחיית מחמד ביתית פופולרית. בשנת 1954 הביא ד"ר ויקטור שוונטקר 20 זוגות רבייה לארצות הברית ממזרח מונגוליה לבדיקה מדעית. כמעט כל גרבילי המחמד כיום הם צאצאים מתוך 40 אלה. הגרבילים הובאו לבריטניה בשנת 1964 מארצות הברית. גידול סלקטיבי למסחר בחיות המחמד הביא למגוון רחב של זני צבע ודפוסים שונים כגון שחור, אפור, לבן אדמוני ועוד.

גרבילים מונגולים מעדיפים לחיות בזוגות או בקבוצות ולא לבד. הם חברתיים ועדינים ואינם נושכים בקלות. כחופרי מנהרות הם מתאימים יותר לגידול בטרריום או מיכל עם מצע עמוק ולא לכלוב בעל מצע רדוד בדומה לכלוב אוגרים. בהיותם מכרסמים הם זקוקים לשפע של פריטי קרטון וצעצועי לעיסה; הקרטון הלעוס משמש גם כחלק מהמצע ולעיתים בבניית קן השינה.

כחיה המותאמת לסביבה צחיחה הגרביל המונגולי משמר בצורה יעילה נוזלים. השתן שלו מרוכז והצואה יבשה. עובדה ביחד עם כמות המצע הגדולה גורמת לכך שיחסית למכרסמים אחרים המצע נשאר ללא ריח במשך זמן רב יותר ודורש החלפה לעיתים רחוקות יותר.

קישורים חיצוניים

  מדיה וקבצים בנושא גרביל מונגולי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ רשימה לבנה – יונקים המותרים ביבוא, סחר ואחזקה בישראל, באתר רשות הטבע והגנים
  2. ^ "The IUCN Red List of Threatened Species". IUCN Red List of Threatened Species. נבדק ב-2019-04-09.
  3. ^ Google Books My Pet Hamster and Gerbils, LeeAnne Engfer 1997
  4. ^ The Guardian Saturday 21 June 2003 In from the cold
  5. ^ Biodiversity Heritage Library Prodromus systematis mammalium et avium additis terminis zoographicis utriusque classis, eorumque versione germanica, Illiger 1811 (PDF)
  6. ^ The true meaning of Meriones unguiculatus: The Mongolian Gerbil

גרביל מונגולי34008147Q649817