הפולמוס היהודי-נוצרי: הבדלים בין גרסאות בדף
מיעוט שיחה (שיחה | תרומות) מ ←מגמות בוויכוח היהודי-נוצרי: ניסוח, קישורים פנימיים |
מיעוט שיחה (שיחה | תרומות) ←הפולמוס היהודי-נוצרי בעת העתיקה: ניסוח תורני |
||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
בעת העתיקה, יהודים לא חיברו יצירות שיעדן היחידי היה פולמוסי. אבל הדים לוויכוחים בין יהודים לנוצרים מצויים בספרות הפולמוסית הנוצרית – למשל ב-'דיאלוג עם טריפון היהודי' ליוסטינוס מרטיר מהמאה השנייה לספירה וב-'קונטרה-קלסום' לאוריגנס מן המאה השלישית. | בעת העתיקה, יהודים לא חיברו יצירות שיעדן היחידי היה פולמוסי. אבל הדים לוויכוחים בין יהודים לנוצרים מצויים בספרות הפולמוסית הנוצרית – למשל ב-'דיאלוג עם טריפון היהודי' ליוסטינוס מרטיר מהמאה השנייה לספירה וב-'קונטרה-קלסום' לאוריגנס מן המאה השלישית. | ||
אף בתושב"ע מצויים דיאלוגים | אף בתושב"ע מצויים דיאלוגים אמיתיים או אליגוריים בין רבנים לבין נוצרים, המכונים בדרך כלל 'מינים'. ר' יונתן אומר: 'כל חנופה שנאמרה במקרא, במינים הכתוב מדבר' (בראשית רבה, מ"ח, ו). התנאים מתארים את אותו האיש כמי ש'כישף והסית והדיח' (סנהדרין מג, א; קיז:ב). אמירות אלו למעשה מגיבות ל-'דיאלוג עם טריפון'. בין היתר, חיבור זה מפאר את כוחו של אותו האיש; אשר בא כביכול לידי ביטוי בניסים שהוא עשה. כוח ההשפעה שהיה לרופאים עממיים שנמנו על הכת עורר את חז"ל לקבוע סייגים בנוגע למשא ומתן עם נוצרים (אדר"נ, נו',א,ב; עבודה זרה כז ב). עדויות נוספות לאינטראקציה בין יהודים לנוצרים עם ראשיתה של הנצרות, מצויות ב[[תוספתא]] חולין ב' כב-כב-כד, עבודה זרה יז:א; סנהדרין ירושלמי ז:יג; קוהלת רבה א:ח. עם התפשטות הנצרות, גדלה ההתייחסות מצד החכמים לסוגיות מעיקרי האמונה הנוצרית. לדוגמה, חז"ל הביעו את שלילת הסטייה מעיקרון אחדות האל; וכמובן דחו כל פרשנות מקראית ברוח זו. נקבע הכלל ששימש לחז"ל בפולמוס ש'כל מקום שפקרו המינים, תשובתן בצידן' (סנהדרין לח:ב) – ופירושו של כלל זה, הוא שיש לשלול את הטענה הכריסטולוגית, על סמך הפסוק עצמו המוצג כראייה לאמיתות הנצרות. [[רבי אבהו]] שהתווכח עם הנוצרים אומר: 'אם יאמר לך אדם אל-אני - מכזב הוא. בן אדם אני - סופו לתהות בו, שאני עולה לשמים - ההוא אמר ולא יקימנה'. (ירושלמי, תענית, ב:א; שמות רבה כט:ה). הניסיון לטשטש את עקרון [[ייחוד השם|אחדות השם]] עם תיאולוגיית השילוש והיותו "אביו" של אותו האיש נתקל באמרה הנחרצת: 'אין לו אח, ואין לו בן, אלא שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'. | ||
עם חורבן יהודה התפשטה בקרב הנוצרים האמונה כי הם 'ישראל האמיתי' – הישראל שברוח, ושהאל זנח את עם ישראל בבשר – הם היהודים (אל הגלטיים ג-ד). רעיון זה בא לידי פיתוחו בדיאלוג עם יוסטינוס טז, קונטרה-קלסום 22:4, [[אוסביוס מקיסריה|אזביוס]], היסטוריה אקלזיאסטיקה 2:27. בהתקפותיה על היהדות, הנצרות עשתה שימוש בכתבים אליליים כגון 'נגד אפיון' מאת [[יוסף בן מתתיהו|יוספוס פלביוס]] (11:11) ו-Pro Flacco', 28' מאת [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] - וזאת בנוסף לחיזוקיהם המקראיים.<ref>Menahem Stern, ''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism'', volume I ''From Herodotus to Plutarch'', 200n.</ref> עדות לסערות שעוררו הדיאלוגים עם הנוצרים מצויים ב-יבמות קב:ב; ברכות י:יא; סנהדרין לט:א; עבודה זרה י:ב ועוד. חז"ל חזרו והטעימו שהברית בין האל לישראל היא נצחית, חרף עדויות מהמקרא שכביכול מהן עולה ההפך (יומא נו:ב; שיר השירים רבה א:מ"א; ז:ג). | עם חורבן יהודה התפשטה בקרב הנוצרים האמונה כי הם 'ישראל האמיתי' – הישראל שברוח, ושהאל זנח את עם ישראל בבשר – הם היהודים (אל הגלטיים ג-ד). רעיון זה בא לידי פיתוחו בדיאלוג עם יוסטינוס טז, קונטרה-קלסום 22:4, [[אוסביוס מקיסריה|אזביוס]], היסטוריה אקלזיאסטיקה 2:27. בהתקפותיה על היהדות, הנצרות עשתה שימוש בכתבים אליליים כגון 'נגד אפיון' מאת [[יוסף בן מתתיהו|יוספוס פלביוס]] (11:11) ו-Pro Flacco', 28' מאת [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] - וזאת בנוסף לחיזוקיהם המקראיים.<ref>Menahem Stern, ''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism'', volume I ''From Herodotus to Plutarch'', 200n.</ref> עדות לסערות שעוררו הדיאלוגים עם הנוצרים מצויים ב-יבמות קב:ב; ברכות י:יא; סנהדרין לט:א; עבודה זרה י:ב ועוד. חז"ל חזרו והטעימו שהברית בין האל לישראל היא נצחית, חרף עדויות מהמקרא שכביכול מהן עולה ההפך (יומא נו:ב; שיר השירים רבה א:מ"א; ז:ג). | ||