הצגת המקור של הדף "רשע (הלכה)"

ב[[הלכה]], '''רשע''' הוא תואר שעשוי להינתן לאדם שעובר על ההלכה ב[[מזיד]]. כדי להכריע בייחוס התואר, ההלכה מבחינה בין עבירה חד פעמית לדפוס פעולה קבוע; בין עבירה מתוך רצון להכעיס לבין עבירה מתוך תשוקה; בין עבירה שיטתית על מספר גדול של עבירות לבין עבירה קבועה על עבירה אחת. להבדלים יש משמעות ו[[נפקא מינה|השלכות הלכתיות]] נוספות.

==מקור המונח==
המילה רשע נזכרת ב[[תנ"ך]] בפעם הראשונה{{דרושה הבהרה|האף תספה צדיק עם רשע בראשית יח כג}} בפרשת התערבות [[משה|משה רבנו]] בקטטה. משה מצא בדרכו שני בני ישראל מתקוטטים וניסה לפייס ביניהם. התורה מכנה כ"רשע" את האיש שהרים את ידו להכות את חברו: {{ציטוטון|וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי: וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים: וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ}}{{הערה|{{תנ"ך|שמות|ב|יג}}}}.

ב[[תלמוד ירושלמי]] מתוארות ארבע דמויות מייצגות בקהילה היהודית, המכונות "[[ארבעה בנים]]": {{ציטוטון|כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.... רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.}}{{הערה|נוסח דומה: ב[[תלמוד ירושלמי]], פסחים י, ד, דף ל"ז, ד; ובמכילתא בא, י"ח}} הרשע מוצג במדרש זה כמי שאינו מבין את הטורח של חג ה[[פסח]], כופר ומזלזל במצוות הקשורות בו. על כן, כנראה, התשובה לדבריו מנוסחת בתקיפות{{הערה| ראו: [[דניאל גולדשמידט]], '''הגדה של פסח''', קורותיה ותולדותיה במשך הדורות, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תשמ"ב, עמ' 23-22.}}.

==התייחסויות לרשע בספרות ההלכה==
===גינוי הרשע ורצון להחזירו למוטב===
ספרות ההלכה מגנה את הרשעים ומבטלת את חשיבות מעשיהם: "קשר רשעים אינו מן המניין"{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|כו|א}}}}. כלומר, הרוב שנוצר על ידי התאגדות רשעים אינו תופס או קובע. אין רצון להיטיב עם הרשע ולגרום לו טובה "[[הלעיטהו לרשע וימות]]". חז"ל קבעו כי "רשעים מסורין ביד לבם אבל הצדיקים לבם מסור בידם"{{הערה|{{מדרש רבה|בראשית|לד|יא}}}}. כלומר, הרשע מובל על ידי רגשותיו ו[[יצר הרע|יצריו]], ולעומתו ה[[צדיק]] מנהיג את רגשותיו ושולט ביצריו. כמו כן, התורה מייחסת משמעות חמורה לאדם הקורא לחברו בכינוי רשע, עד ש"הקורא לחברו רשע, יורד עמו לחייו"{{הערה|{{בבלי|קידושין|כח|א}}.}}.

יש שפירשו את הפסוק וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה{{הערה|{{תנ"ך|משלי|יא|י}}}} כצווי לשמוח במיתת הרשע{{הערה|[[רס"ג]], [[רבינו יונה]] בפירוש שני, וכן כתב הרמב"ם בשו"ת  סימן שמ"ט, שמכאן שצריך לשמוח כשמת מי שהוטל עליו חרם.}}.

ספרות ההלכה קוראת להתרחק מרשע, ומייחסת מעשים רעים ואסונות לשכנות עם רשע: "רע לרשע ורע לשכנו"{{הערה|רש"י בפרשת קורח}}. ההלכה אף אוסרת [[ראיית פני צדיק#ראיית פני רשע|להסתכל בפניו]] כדי שלא לקבל השפעה ממנו, וההסתכלות בדיוקנו של רשע מזיקה למסתכל, מבחינה רוחנית על כן, "אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע"{{הערה|{{בבלי|מגילה|כח|א}}}}.

על פי ההלכה אדם כשר יתבייש לומר שהוא רשע, ולאמירה כזו גם אם נאמרה אין משמעות, "[[אין אדם משים עצמו רשע]]", ואף נאסר על אדם לפרסם שהוא רשע, הדבר נחשב כ[[חוצפה]] ועזות{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קטז|א}}.}}.

אולם, על פי היהדות רצוי לעשות מעשים כדי להחזיר אותו בתשובה, על ידי [[תפילה]]{{הערה|{{בבלי|ברכות|י|א}}}}, ופעולות אפשריות בדרכי נועם. התורה אינה מייחלת למות הרשע אלא לשובו מדרכו הרעה: {{ציטוטון|כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה, עד יום מותו תחכה לו, אם ישוב מיד תקבלו}}{{הערה|פיוט [[ונתנה תוקף]], על בסיס {{תנ"ך|יחזקאל|לג|יא}} ופסוקים דומים נוספים.}}. כמו כן, ההלכה מעודדת [[תפילה]] שהרשע יחזור בתשובה במקום להתפלל שימות{{הערה|{{בבלי|ברכות|י|א}}.}}.

===פושעי ישראל===
לרשעים הנמנים עם [[העם היהודי]], מיוחסת חשיבות רבה למרות מעשיהם הרעים. המילה "ציבור" - נדרשה כראשי תיבות של '''צ'''דיקים, '''ב'''ינוניים, '''ר'''שעים, וגם בהקשר של היתר להתפלל עם רשעים בערב [[יום הכיפורים]], בה נפסק בשולחן ערוך כי יש לחפש אחרי פושעי ישראל שיתפללו עם הציבור ובכך תפילת הציבור מתקבלת ביתר שאת, ומצאו מקור במקרא לכך שהתורה ציוותה למנות עם סממני הקטורת את ה[[חלבנה]], על אף שריחו רע{{הערה|רש"י על פרשת הקטורת}}. כמו כן קובעת התורה כי גם הרשעים מלאין [[מצוות]] כ[[רימון מצוי|רימון]], על הפסוק "כפלח הרימון רקתך" אמר [[ריש לקיש]]: "אל תקרי "רַקתך" אלא "רֵיקתך", שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון"{{הערה|{{בבלי|עירובין|יט|א}}.}}. ב[[אגדה (יהדות)|אגדה]] יש האומרים כי [[אש]] ה[[גיהנום]] אינה שולטת בפושעי ישראל{{הערה|סוף {{בבלי|ללא=שם|חגיגה|יט|א}}.}}.

===הקורא לחברו רשע===
המושג רשע נחשב למגונה עד כדי כך, שאם אחד קורא לחברו 'רשע', "יורד עמו לחייו"{{הערה|{{בבלי|קידושין|כח|א}}}} - רשאי הנעלב לרדת לחייו של המעליב.
ירידה לחייו: יש שהסבירו שרשאי למעט את פרנסתו של המעליב{{הערה|רש"י, קידושין כ"ח,א, תוספות קידושין כח,א - בשם גאונים}}. יש שהסבירו שרשאי להציק למעליב{{הערה|רש"י, בבא מציעא ע"א,א}}. יש שהסבירו שרשאי להכות את המעליב{{הערה|מאירי, קידושין כח,א}}.

==סוגי רשעים בספרות ההלכה==
ההלכה מבחינה בין 'אוכל נבלות לתיאבון', אדם העובר עבירות (לאו דווקא אוכל נבלות) בקביעות אך להנאתו בלבד, לבין 'אוכל נבלות להכעיס', אדם העובר עבירות כדי למרוד ב[[אלוקים]]. על אף ששניהם קרואים רשעים, דינו של השני חמור יותר. עם זאת, עובדי [[עבודה זרה]], [[חילול שבת|מחללי שבת בפרהסיה]] וכופרים בעיקרי האמונה, נחשבים בכל מקרה כמורדים באל. כמו כן יש הנקרא רשע בגלל דעותיו ונקרא [[אפיקורוס]] גם אם מעשיו אינם רעים.

=== רשע לתיאבון ===
'''רשע לתיאבון ('אוכל נבלות לתיאבון')''' דינו כישראל ברוב דבריו. [[שחיטה|שחיטתו]] כשרה כשחיטת ישראל, חייבים ל[[השבת אבידה|השיב לו את אבידתו]], חייבים לתת לו [[צדקה]]{{הערה|שם=עבודה-זרה|1={{בבלי|עבודה זרה|כו|ב}}}}, ואסור להלוותו ב[[ריבית]]{{הערה|1=[[תוספות]] עבודה זרה שם, ד"ה אני}}. אולם נקרא הוא "רשע" והוא נמנה עם [[פסולי עדות|הפסולים לעדות]]{{הערה|1={{בבלי|פסחים|קיג|ב}}; {{בבלי|סנהדרין|כז|א}}.}}, ונחלקו ה[[ראשונים]] אם חייבים לקיים בו מצוות [[פדיון שבויים]] ואם חייבים לסייעו במתן הלוואות ו[[צדקה]]{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות רוצח פ"ד ה"י-י"ב, [[אליעזר ממיץ|ספר יראים]] השלם סימן קנו.}}.

=== רשע להכעיס ===
'''רשע להכעיס או ('אוכל נבלות להכעיס')''', דינו חמור יותר. מצד אחד, אף על פי שחטא ישראל הוא, ואם [[קידושין|קידש]] אשה קידושיו נחשבים לקידושין תקפים לכל דבר ועניין{{הערה|1={{בבלי|סנהדרין|מד|א}}; רמב"ם הלכות אישות פ"ד הט"ו; {{בבלי|יבמות|מז|ב}}, סא, א}}, ואם מת הרי הוא [[טומאה|מטמא]] [[טומאת אוהל]]{{הערה|1=[[רמ"א]] [[יורה דעה]] סימן שעב ס"ב בשם ה[[רשב"א]] ח"א סי' קצד וסי' רמב.}}. לעומת זאת, אין חייבים להשיב את אבידתו{{הערה|שם=עבודה-זרה}}, אינו יכול להביא [[קורבן]], אינו יכול לאכול [[קורבן פסח]], אינו יכול לעבוד ב[[בית המקדש]], ויינו הוא [[יין נסך]]{{הערה|1={{בבלי|חולין|ה|א}}; {{בבלי|פסחים|צו|א}}; {{בבלי|זבחים|כב|ב}}; {{בבלי|חולין|ד|ב}}.}}. עם זאת, נחלקו הראשונים אם שחיטתו כשרה{{הערה|1={{רמב"ם|שחיטה|ד|יד}}; [[ריא"ז]] (הובא ב[[שלטי הגיבורים]] בתחילת מסכת חולין).}}, ואם מותר להלוותו בריבית{{הערה|1=תוספות עבודה זרה שם, [[רש"י]] הובא ב[[מרדכי בן הלל|מרדכי]] [[מסכת בבא מציעא]] סימן סה.}}.

על פי המקרא חומר עונשם של אנשי [[סדום]] ועמורה קשור היה בכך שהם היו "יודעים את רבונם ומתכוונים למרוד בו", והקללות הרבות ב[[פרשת בחוקותי]] מיוחסים לרשעים כאלו{{הערה|1=ראה פירוש רש"י [[s:קטע:רש"י על ויקרא כו יד|שם]].}}. אודות כך פוסק הרמב"ם:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ואלו הן שאין להן חלק ל[[עולם הבא]] אלא [[כרת|נכרתים]] ואובדין [[יום הדין|ונידונין]] על גודל רשעם ו[[חטא]]תם לעולם ולעולמי עולמים. [[נוצרים|המינים]] ו[[אפיקורוס|האפיקורוסין]] וה[[כופר (אמונה דתית)|כופר]]ים ב[[תורה]] והכופרים ב[[תחיית המתים]] ובביאת ה[[משיח|גואל]] המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה [[עבירה|עבירות]] ביד רמה בפרהסיא כ[[יהויקים]] וה[[מוסר (הלכה)|מוסר]]ים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ו[[רוצח|שופכי דמים]] ובעלי [[לשון הרע]] והמושך [[עורלה|ערלתו]]|מקור={{רמב"ם|תשובה|ג|ו}}}}

=== מעשי רֶשע ===
התואר רשע אמנם מתייחס באופן כללי למי שפורק מעליו עול [[מלכות שמיים|מלכות שמים]] ועול מצוות, אך אנו מוצאים התייחסויות ספיציפיות למעשים מסוימים, שהעושה אותם נקרא רשע. רובם הם מעשים שאין עליהם התייחסות מפורשת ב[[תורה שבכתב]], אך חכמים מצאו שבעשייתם יש רוע, פריקת עול מלכות שמים או רשעות:
* [[עני המהפך בחררה]] (עני שהחל ליטול חפץ של [[הפקר]] ובעוד שהוא מתעסק בו, לפני שביצע בו [[מעשה קניין]] בא אחר ולקח את החפץ){{הערה|{{בבלי|קידושין|נט|א}}. וכן נפסק להלכה ב{{רמב"ם|אישות|טז|יז|ספר=נשים}}}},
* המגביה יד על חברו{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|נז|ב}}.}},
* אדם שמלווה מעות ב[[עיסקא]] באופן שקרוב מאד שיחלוק ברווח אבל לא בהפסד, וזה הוא אבק [[ריבית]]{{הערה|כן נפסק להלכה ב{{רמב"ם|מלווה ולווה|ה|ח|ספר=משפטים}}. עיסקא היא הלוואה שבה המלווה מקבל אחוזים (באופן בסיסי, חצי) מהרווחים; באופן שבו הם סיכויי הרווח וההפסד שווים לשניהם (או שסיכויי הלווה להרוויח גדולים יותר, שזו מידת חסידות והרחקה מן הריבית), הדבר מותר, ובתנאי שהלווה מקבל גם שכר על טרחתו בהשגת הרווחים, כי אז מדובר בעסקת-שותפות, בה השותף שאינו משיג רווחים משלם לשני תמורת עבודתו, ושוב, הדבר נחשב לאבק ריבית אם אין המדובר בסיכון גם למשקיע. היתר עיסקא הידוע מבוסס על מושג העיסקא, אלא שיש אפשרות לתשלום ריבית קבועה במקום להתחלק ברווח והפסד, ומבחינה מעשית כמעט שלא ניתן לממש זכות פורמלית זו של חלוקת הרווח.}},
* העומד מאחורי בית הכנסת כאשר הציבור מתפללין ואינו מחזיר את פניו לבית הכנסת{{הערה|{{בבלי|ברכות|ו|ב}}.}},
* הנודר נדרים{{הערה|[[מסכת נדרים]] פרק שלישי}},
* הנוח לכעוס וקשה לרצות{{הערה|{{משנה|אבות|ה|יא}}}}.
למרות זאת, מתייחס התואר רשע כמובן גם למעשים האסורים על פי התורה, ויש בהם רשעות. כך למשל קובעת התורה כי {{ציטוטון|לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם}}{{הערה|{{תנ"ך|תהילים|לז|כא}}.}}, כל הלווה ואינו משלם נקרא רשע.

=== רשע ערום ===
לפעמים מכנה התורה אדם בהגדרה החריפה "רשע ערום". אחד מהם הוא אדם שהקנה חפץ לחברו בקניין "[[קניין אחריך|אחריך]]" ובא אדם אחר והשיא עצה למקבל המתנה הראשון למכור אותה כדי שהבא אחריו לא יזכה בה וכך הראשון ירוויח את דמי החפץ לעצמו, נקרא רשע ערום מכיון שהוא עושה מעשה לא הוגן בערמומיות שאין לו רווח ממנו{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קלז|א}}, וכן נפסק להלכה ב{{רמב"ם|זכייה ומתנה|יב|ט|ספר=משפטים}}.}}. כך גם עני המשהה בתו בוגרת כדי שתעזור לו בבית, מדובר במעשה הנראה לכאורה כמעשה תמים אך טמונה בו רשעות גדולה, הקרבת אושרה של הבת וחייה בשביל הנאה מועטת{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|עו|א}}, ורש"י שם.}}.

=== רשע וטוב לו ===
{{ערך מורחב|רשע וטוב לו}}
בספרות המחשבה יש שחילקו בין "רשע וטוב לו" שהוא רשע שאינו גמור שלעיתים קרובות באים לו הרהורי תשובה אך למעשה הרע מתגבר עליו, לבין "רשע ורע לו" שהוא רשע גמור שאין לו כלל הרהורי תשובה{{הערה|רבי [[שניאור זלמן מלאדי]], [[ספר התניא]] פרק י"א.}}. כרשע בשם התואר מוגדר מי שפורק עול מלכות שמים מעליו ועובר אפילו על איסור קל מדברי חכמים{{הערה|ספר התניא פרק א'}}, אך לעניין שכר ועונש רשע הוא מי שרוב מעשיו הם עבירות{{הערה|מרכבת המשנה - אלפנדארי, ספר המדע הלכות תשובה פרק ג הלכה ה; ספר התניא פר' א'}}.

במשפט העברי, "דרך רשע" - היא התנהגות מתוך זעם ורצון להזיק בלבד{{הערה|ראו למשל: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א-ב, ירושלים: [[הוצאת מאגנס]], [[האוניברסיטה העברית]], תשמ"א, עמ' 638.}}.

==בעת החדשה==
בתנועת [[חסידות|החסידות]] רווחה התפיסה שבכל רשע ישנה אפשרות לנקודה טובה, גם אם הרשע עצמו אינו מודע לדבר; אולם האל הרואה נסתרות רואה את מציאותה; כך למשל הדרוש בספר '''אבקות רוכלים''':

{{ציטוטון|על הפסוק "עוד מעט ואין רשע" (תהילים, לז י) כל רשע יש בו עוד מעט שבזה אינו רשע. ואפילו יודע בעצמו - ואינו רואה בעצמו שום זכות, אי אפשר שלא יהא בו עוד מעט דבר טמיר מה שנעלם אפילו מאתו, שבזה אינו יודע. וזהו "אזמרה לאלהי בעודי" (תהילים, קד לג) היינו בה"עוד" הזה בוודאי יש בי, יכול אני לזמר ולשבח להשם}}{{הערה|'''אבקות רוכלים''', עמ' קסו.}}.

[[הרב קוק|הראי"ה קוק]] טען כי הרשעה, הן במובן ההלכתי, והן בהקשר של תמורות התקופה שבה נכתבו דבריו, תקופת [[העלייה השנייה]], לא תמוגר על ידי עשייה שוללת של קנאות ורדיפה, אלא על ידי עשייה חיובית של קירוב רחוקים ופיתוח ה[[צדק (מוסר)|צדק]], ה[[אמונה]] וה[[חוכמה]]:

{{ציטוט|תוכן=הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,{{ש}}אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה,{{ש}}אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה|מקור="ערפילי טוהר"}}

==ראו גם==
* [[צדיק]]
* [[תשובה (יהדות)]]
* [[רשע וטוב לו]]
* [[חטא]]
* [[ואהבת לרעך כמוך]]

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=450 היחס לרשע] אנציקלופדיה תורנית 'דעת'

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:הלכה]]
[[קטגוריה:האמונה היהודית]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=רשע (הלכה)|גרסה=23148823}}