הצגת המקור של הדף "רנה בוסקה"

[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-027-1475-38, Marseille, deutsch-französische Besprechung.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רנה בוסקה (מימין, במעיל הפרווה)]]
'''רנה בוסקה''' (ב[[צרפתית]]: '''René Bousquet'''; {{כ}} [[11 במאי]] [[1909]] – [[8 ביוני]] [[1993]]) היה מדינאי [[צרפת|צרפתי]], אשר שימש כמזכיר הכללי של ה[[משטרה]] ב[[צרפת של וישי|ממשל וישי]]. ביצע [[פשעי מלחמה]] בגירוש אלפי [[יהודים]] ואזרחים נוספים אל [[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]].

==ביוגרפיה==
===קריירה מוקדמת===
רנה בוסקה נולד בעיר [[מונטובן]] שבחבל [[טארן וגארון]]. לאחר לימודי [[משפטים]], החל את הקריירה שלו כראש מועצת המדינה בטארן וגארון. במרץ [[1930]], בוסקה וחבר נוסף הפכו לגיבורים לאומיים כשהצילו באופן אישי עשרות אנשים מטביעה במהלך הצפות בדרום מערב צרפת. על מעשה זה עוטר באות [[לגיון הכבוד]] ובמדליית זהב. 

בוסקה הפך לבן חסותו של הסנאטור הסוציאליסטי הרדיקלי [[מוריס סראות]]. הוא עבר לתפקיד ראש השירות הטכני, האחראי על השיקום של אזורים מוצפים בדרום המדינה. בגיל 22 בלבד, התמנה למספר שתיים במשרד הפנים. בשנת [[1935]]  התמנה למנהל משרד שר החקלאות. ב-[[1936]] שימש בתפקיד בכיר ב[[ביטחון לאומי|ביטחון הלאומי]]. בשנת [[1938]] שימש כסגן מושל מועצה מקומית במחוז [[מארן]] וב-[[1939]] הפך למזכיר הכללי של משטרת אזור [[שאלון אן שמפן]].

===פשעיו במלחמת העולם השנייה ===
לאחר [[המערכה על צרפת #כניעה|כניעת צרפת]] ב-[[1940]], התמנה בוסקה למושל אזור שאלון-אן-שמפן ונהיה  למושל האזורי הצעיר ביותר. הוא הצליח לעזור לשבויי מלחמה להימלט, ולהפחית את המס הכללי של גרמניה על מחוז מארן. 

באפריל [[1942]], כשה[[אס אס]] השתלט על ענייני הביטחון באזורי הכבוש, מינה אותו ראש ממשלת וישי [[פייר לאוואל]] למזכיר הכללי של המשטרה. בוסקה הצליח להשיג למשטרה הצרפתית אוטונומיה מהרשות הגרמנית תוך הבטחה לשתף איתם פעולה. הוא ריכז את כל שירותי המשטרה תחת סמכותו האישית, והחל בדיכוי היהודים באמצעות [[הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים]], שבראשו עמד הקומיסר [[לואי דרקייה דה פלפואה|דה פלפואה]].

בוסקה ניהל את המשא ומתן שהוביל לעסקת "אוברג' בוסקה" באוגוסט 1942, אשר הכיר באוטונומיה של המשטרה וה[[ז'נדרמריה]] הצרפתית, שלא יאלצו לתת בני ערובה  או אסירים לשירות הגרמני. למרות זאת, כעבור שלושה ימים נדרשו הצרפתים לתת 70 בני ערובה כנקמה על רצח גרמנים. 

ביולי 1942, הכין בוסקה בשיתוף עם מפקד האס אס והמשטרה בצרפת, [[קרל אוברג]], את "מבצע רוח האביב" (המוכר כ[[גירוש היהודים מפריז (1942)|מצוד ולודרום ד'איבר]]), שהיה גל מעצרים המוני ב[[פריז]] שבוצע על ידי המשטרה, למטרת צמצום [[יהדות צרפת|האוכלוסייה היהודית]], שילוחה ל[[מחנה הריכוז דראנסי|מחנה דראנסי]] ומשם להשמדה ב[[אושוויץ]]. בוסקה ביטל באופן אישי צווי הגנה מפני מעצרים שהיו למספר קבוצות של יהודים, בעיקר לילדים מתחת לגיל 18 ולהורים לילדים מתחת לגיל 5. באמתלה של "לא להפריד משפחות", הורה [[פייר לאוואל]] כי ילדים יהודים מתחת לגיל 16 יכללו בשיירות הגירוש, ובכך התעלה אפילו על דרישתם של הנאצים. בוסקה התחייב באופן אישי כי יגורשו גם ילדים מתחת לגיל שנתיים. כל הילדים גורשו בנפרד מהוריהם. לאחר שכמה [[בישוף|קרדינלים]] מחו על המעצרים, איים בוסקה לבטל את הקלות המס עבור בתי הספר הקתוליים. 

בינואר [[1943]], ארגן בוסקה יחד עם קרל אוברג פשיטה מסיבית ב[[מרסיי]], הידוע כ"קרב מרסיי", שבמסגרתו המשטרה הצרפתית והגרמנית  גרשו 30,000 איש מן הנמל הישן והחריבו את האזור שנחשב על ידי הגרמנים כ"קן טרור" מסוכן. 
בוסקה הציע את שירותיו במהלך הפעולה והצליח לשלוח 2,000 בני אדם אל מחנות ההשמדה. פעולה זו סימלה את שיתוף הפעולה המכוון של המשטרה הצרפתית עם הנאצים.

באפריל 1943 נפגש בוסקה עם מפקד האס אס [[היינריך הימלר]] שהתרשם ממנו והכריז עליו בתור "משתף פעולה יקר במסגרת שיתוף הפעולה של משטרת צרפת". 

ב-2 בדצמבר 1943, מוריס סראות נרצח על ידי אנשי [[המיליציה הצרפתית|מיליס]] (המליציה הצרפתית משתפת הפעולה). בוסקה קבע לעצור את העבריין, והמיליס דרשו מהנאצים לפטר אותו. לאחר שהמיליס שחררו את המבצעֵ והרסו את משרדיו של בוסקה, הוא התפטר מתפקידו ב-[[31 בדצמבר]] 1943. הוא הוחלף על ידי מפקד המיליס,  [[ז'וזף דארנן]]. ב-[[1944]] האשימה אותו העיתונות משתפת הפעולה, שבעת כהונתו בממשל וישי פעל לטובת תנועת ההתנגדות, ה[[תנועת ההתנגדות הצרפתית|רזיסטאנס]].

===לאחר המלחמה ===
בוסקה היה ב[[בוואריה]] בזמן כניעתה של גרמניה. הוא חזר לצרפת ונפגש עם [[פייר לאוואל |לאוול]] ועזר לו להתכונן למשפטו. 

בוסקה היה הצרפתי האחרון להישפט על ידי בית הדין העליון בצרפת, בשנת [[1949]]. הוא זוכה מהאשמה של "פגיעה באינטרסים של הביטחון הלאומי", אולם הוכרז באופן אוטומטי כאשם בשל תפקידו בממשל וישי. הוא קיבל את העונש המינימלי של חמש שנות מאסר במסגרת משפט "ההשפלה הלאומית" (משפט שנועד להעניש על עבירת השפלת המדינה), "לאור השתתפותו בהתנגדות נגד הכובש". 

בוסקה הוצא אל מחוץ לשירות הציבורי, אולם עשה קריירה בבנק גדול ובעיתונים (בין היתר כחבר הנהלת העיתון היומי [[לה דפש]]). בשנת [[1957]] הוחזר לו אות לגיון הכבוד ובינואר [[1958]] זכה ל[[חנינה]]. באותה שנה החל בקריירה פוליטית בבחירות למועצה המחוקקת של מחוז מארן, שהוא נתמך על ידי תנועת "האיחוד הסוציאליסטי הדמוקרטי של ההתנגדות". 

בוסקה תמך ב[[פרנסואה מיטראן]] ועזר לו בבחירות בשנת [[1974]]. לאחר בחירתו של מיטראן כ[[נשיא צרפת]] בשנת [[1981]], נפגש איתו לשיחות פוליטיות ב[[ארמון האליזה]]. השיחות הופסקו בשנת [[1986]], כאשר הראיות נגד בוסקה החלו להתגלות. המשטרה סגרה את  הפרשה על ידי שליחת התיק לבית משפט שכבר לא היה קיים, דבר שעורר  זעם ציבורי. הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם הצהירה כי זו הייתה "החלטה פוליטית ברמות הגבוהות ביותר כדי למנוע את פתיחת הפרשה". בשנת [[1989]] הגישו צייד הנאצים [[סרז' קלרספלד]] וארגונים שונים תלונה נגד בוסקה על [[פשעים נגד האנושות]] בנוגע לגירוש להשמדה של 194 ילדים. הוא הואשם על ידי בית המשפט בשנת [[1991]]. ב-8 ביוני [[1993]] נורה בוסקה למוות על ידי חולה נפש שחדר לדירתו, מספר שבועות לפני פתיחת משפטו.

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:René Bousquet}}

{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל: בוסקה, רנה}}
[[קטגוריה:פוליטיקאים צרפתים במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:צרפת של וישי: אישים]]

[[קטגוריה:ילידי 1909]]
[[קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1993]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=רנה בוסקה|גרסה=29391958|דרגה=עבר סינון}}