הצגת המקור של הדף "קרתגו"

{{פירוש נוסף|נוכחי=מעצמה הימית הפיניקית העתיקה|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[קרתגו (פירושונים)]]; אם התכוונתם לעיר בקוסטה ריקה, ראו [[קרטגו]]}}
{{מדינה 
| שם בשפת המקור=𐤒𐤓𐤕 𐤇𐤃𐤔𐤕
| סוג מדינה = לשעבר
|מפה={{מפת מיקום|מדינה=תוניסיה|שם=קרתגו|אורך=10.31472222222|רוחב=36.88666666667|מפורט=כן|סוג=אתר היסטורי|כיוון כתב=ימינה}}
|תמונה=[[קובץ:Karthago Antoninus-Pius-Thermen.JPG|250px|מרכז]]
|כיתוב=מראה בהריסות קרתגו
|אוכלוסייה בעבר=4,300,000
|תאריך אוכלוסייה בעבר= [[221 לפנה"ס]]
}}
'''קַרְתְּ חַדַשְתְּ''', הידועה בשמה הרומאי '''קַרְתָּגוֹ''' (ב[[פיניקית]]: '''𐤒𐤓𐤕 𐤇𐤃𐤔𐤕''', "[[wikt:קרת|קרת]] חדשה" או "עיר חדשה"; ב[[לטינית]]: '''Carthago'''; [[יוונית]]: '''Καρχηδών''', תעתיק: '''קארכדון''') הייתה [[עיר]] ו[[מעצמה]] ב[[נומידיה]], בשטחה הנוכחי של [[תוניסיה]]. היא נוסדה בשנת [[814 לפנה"ס]] על ידי מתיישבים [[פיניקים]] מהעיר [[צור (לבנון)|צור]]. העיר נהרסה לחלוטין בשנת 146 לפנה"ס במהלך [[המלחמה הפונית השלישית]], וה[[רומאים]] הכריזו על השטח כמקולל ואסרו על התיישבות בו. כמאה שנה לאחר מכן חזרו הרומאים למקום והקימו עיר חדשה באותו שם, שאת הריסותיה ניתן לראות כיום. קרתגו הרומית שימשה כבירת ה[[פרובינקיה רומית|פרובינקיה]] הרומית [[אפריקה (פרובינקיה רומית)|אפריקה]], ובמהלך השנים הפכה לאחת הערים הגדולות ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]]. קרתגו נהרסה שוב ולא שוקמה כתוצאה מפלישות [[ברברים (עם)|ברברים]], [[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]] ו[[מוסלמים]].

[[קרתגו (עיר)|חורבות העיר קרתגו]] הוכרזו כ[[אתר מורשת עולמית]] על ידי [[אונסק"ו]] בשנת [[1979]].

==היסטוריה==
===ייסוד העיר===
קרת חדשת נוסדה כנראה בשנת [[814 לפנה"ס]] על ידי מתיישבים [[כנען|כנענים]]-[[פיניקים]] מהעיר [[צור (לבנון)|צור]], כחלק מתהליך ההתפשטות מערבה של התרבות הפיניקית. הם הביאו אתם את שפתם, דתם ותרבותם.

על־פי האגדה (שבסיסה ההיסטורי שנוי במחלוקת), נוסדה העיר על ידי הנסיכה '''אֶליסָה''', שנמלטה מהעיר צור לאחר שבעלה נרצח על ידי אחיה, [[פיגמליון מלך צור]] {{אנ|Pygmalion of Tyre}}. אליסה הגיעה לצפון אפריקה בחברת מספר אצילים פיניקים ויסדה את קרתגו. כדי להימנע מנישואים למלך לוב, היא הקימה מוקד, כביכול לשם הקרבת קורבן, וזינקה אל הלהבות. הגרסה הרומית לסיפור הזה מופיעה ב[[אפוס]] "[[אינאיס]]" של [[ורגיליוס]], שנכתב כנראה בין השנים 26–19 לפנה"ס, שם נקראת אליסה בשם "[[דידו (מלכת קרתגו)|דידו]]".{{הערה|שם=צלניק 105|[[רחל צלניק]], '''רומא: אימפריאליזם ואימפריה''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך א, יחידה 2, פרק 2: קרתגו, עמ' 105.}} אנשי האזור שראו בצערה של דידו בעקבות התאלמנותה נענו לבקשתה להעניק לה שטח אדמה בגודל של עור שיפשטו משור מת. דידו חתכה את העור לרצועות דקות והקיפה עימן שטח אדמה אדיר ששימש אחר כך בסיס לשטחה של העיר קרתגו. דידו הפכה למלכת העיר.

מבחינה היסטורית, העיר קרת-חדשת הוקמה כעיר חדשה במקום שכנתה העיר עתיקת (עותיקה, Utica). הערים היו סמוכות והיו ישות פוליטית אחת, ובהסכמים פוליטיים חתמו בשם "עותיקה וקרתגו", עד שזו האחרונה האפילה על קודמתה ואף על ערי הפיניקים הקדומות צידון וצור, והפכה לבסיס הסחר הימי והעוצמה הפוליטית והצבאית של הפונים (הפיניקים של קרתגו) ב[[אגן הים התיכון]] ומחוצה לו.

===בניית האימפריה===
[[קובץ:CarthageMap.png|שמאל|ממוזער|250px|קרתגו לפני המלחמה הפונית הראשונה]]
קרת-חדשת התבלטה כמושבה החשובה והמשפיעה ביותר מבין המושבות הפיניקיות ועד [[המאה ה-5 לפנה"ס]], הספיקה להפוך למעצמה החזקה ביותר בים התיכון. בעיקר הצטיינה במסחר ובספנות. שליטתה התפרסה על [[מלטה]], [[סרדיניה]], [[האיים הבלאריים]] ועל חלקים מ[[סיציליה]],[[ספרד]] ו[[מרוקו]] של ימינו. השפעתה המסחרית הגיעה עד [[בריטניה]] בצפון ועד מרכז [[אפריקה]] בדרום. ידועים מסעות מחקר נרחבים של ספנים מקרת-חדשת, כגון מסעותיו של [[חנון הספן|חנון]] שהקיפו את מרבית חופה המערבי של אפריקה, או של [[חימילקו]], שהגיעה עד לחופיה הצפון-מערביים של אירופה. בתקופה זו היה השלטון בעיר נתון בידיו של "מלך" נבחר, שהלכה למעשה היה [[עריץ|טירן]].

לאחר תבוסתה ליוונים ב[[קרב הימרה]] ב[[סיציליה]] בשנת [[480 לפנה"ס]] קם בקרתגו משטר [[רפובליקה|רפובליקני]] [[אוליגרכיה|אוליגרכי]] ובעלי הממון היו בעלי הדעה. המלכים הנבחרים עדיין שלטו בעיר אך סמכותם וכוחם נשחקו מפני אלה של ה[[סנאט]] שמנה 300 חברים שכיהנו בו מיום בחירתם ועד מותם, "מועצת הבכירים" ו"מועצת ה-104", הסמכות השיפוטית הבכירה במדינה. עיקר הכוח הפוליטי הופקד בידיהם של שני "שופטים", מעין [[מגיסטראט]]ים. בתקופה זו הגיעה העיר לשיאה, ולפי [[סטראבון]] מנתה אוכלוסייתה 700,000 איש. עם זאת נראה כי הערכה זו מוגזמת, והמספר האמיתי עמד על 400,000 עד חצי מיליון, ורק חמישית מהאוכלוסייה הייתה פיניקית.{{הערה|[http://books.google.com/books?id=Krh7n9AyS40C&pg=PA61&lpg=PA61&dq=tribunal+of+104+carthage&source=web&ots=_2cNl0IGVe&sig=xTaDBZA87KFZmn2tSlaSXIKSW3U#PPA62,M1 HSC ancient history]|כיוון=שמאל}}
בשנת 370 לפנה"ס בוטלה המלוכה.{{הערה|רחל צלניק, '''רומא: אימפריאליזם ואימפריה''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], כרך א, יחידה 2, פרק 2: קרתגו, עמ' 108.}}

===המלחמות הפוניות===
הרומאים קראו ל[[כנענים]] הפיניקים בשם "פּוּנים", המלחמות הפוניות היו סדרה של התנגשויות בין קרת-חדשת לבין [[הרפובליקה הרומית]] שהביאו לבלימת התפשטות כוחה של קרת-חדשת, ובסופו של דבר לחורבנה המוחלט.

'''[[המלחמה הפונית הראשונה]]''' התחוללה בין השנים [[264 לפנה"ס]] עד ל-[[241 לפנה"ס]], על השליטה ב[[סיציליה]]. זהו העימות הראשון בין כוחות קרתגו לרפובליקה הרומית, שטרם לו שמרו על יחסים תקינים. המלחמה הסתיימה בניצחון הרומים.

'''[[המלחמה הפונית השנייה]]''' התחוללה בין השנים [[218 לפנה"ס]] עד [[202 לפנה"ס]]. המלחמה פרצה לאחר ש[[חניבעל ברקה]], מי שהיה בנו של אחד ממנהיגי המלחמה הקודמת, [[חמלקרת ברקה]], כבש שטחים נרחבים מ[[ספרד]] של ימינו, והחליט להשתמש בהם כדי לפלוש ל[[איטליה]] בדרך היבשה, כשהוא חוצה את [[הרי האלפים]]. חניבעל הצליח להנחיל לכוחות הרומים מספר תבוסות קשות ולזמן מה עורר חשש ממשי לעתידה של רומא. למרות זאת, מדיניות ההתשה שניהל נגדו [[פאביוס מאקסימוס]] החלישו את יכולתו לתמוך בצבא הגדול שלו הרחק ממקורות האספקה שלו, והביאה בסופו של דבר לתבוסתו של חניבעל על ידי המצביא הרומי [[סקיפיו אפריקנוס]], ולחתימתו של הסכם כניעה מחמיר שהטיל הגבלות קשות על צבא קרת-חדשת ואסר עליה לצאת למלחמה ללא רשות הסנאט של רומא.

למרות ניצחונם במלחמה הפונית השנייה, הרומאים המשיכו לחשוש מפני כוחה של קרת-חדשת, ולראות בה סכנה שיש להדביר. ידוע ביותר הסנאטור הרומי [[מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס]] ("קאטו הזקן"), שסיים כל נאום שנשא בסנאט, ללא קשר לתוכנו, במילים "[[מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו]]" (ב[[לטינית]]: "Ceterum censeo Carthaginem esse delendam").

לאחר שקרת-חדשת הפרה את הסכם הכניעה שלה כאשר פתחה במלחמת מגן נגד [[נומידיה]], ללא אישור מהסנאט הרומי, הדבר הווה [[עילה למלחמה|עילה לפריצתה של מלחמה]] נוספת - '''[[המלחמה הפונית השלישית]]''', שנמשכה בין השנים [[149 לפנה"ס]] ל-[[146 לפנה"ס]], והביאה לחורבנה המוחלט של העיר. לפי סיפורים שנפוצו לראשונה בסוף [[המאה ה-19]], הרומאים זרו את הקרקע [[מלח בישול|מלח]] על־מנת להבטיח שהיא תישאר בלתי פורייה ואיש לא יתיישב בה שוב. זריית המלח נזכרת לראשונה בספרו של [[פרדיננד גרגורוביוס]] {{אנ|Ferdinand Gregorovius}} "ההיסטוריה של העיר רומא בימי הביניים" (''Die Geschichte der Stadt Rom im Mittelalter'') שהתפרסם בין השנים [[1872]]-[[1859]]. מאחר שאין זכר לסיפורים אלה במקורות קדומים יותר, ומכיוון שזריית מלח יקר על שטח פורה כה נרחב משוללת היגיון כלכלי, מניחים כיום כי קרתגו לא נזרתה מלח מעולם.{{הערה|Ridley, R.T., "To Be Taken with a Pinch of Salt: The Destruction of Carthage," Classical Philology vol. 81, no. 2 (1986).|כיוון=שמאל}}

===קרתגו הרומית===
לאחר חורבן העיר, הרומים חידשו את ההתיישבות באזור ב[[המאה ה-1|מאה ה-1 לספירה]]. קרתגו הרומית גדלה להיות אחת הערים החשובות באימפריה הרומית, והייתה בין השאר ביתו של ה[[פילוסוף]] ה[[נצרות|נוצרי]] [[אוגוסטינוס]].

בשנת 429 קבעו הו[[ונדלים]] בקרתגו את בירת ממלכתם לאחר שנדחקו מגרמניה, צרפת וספרד של היום דרך [[מיצרי גיברלטר]] עד [[צפון אפריקה]] הרומית. בשיא כוחו הטיל הצי הוונדלי אימה על כלי שיט בים התיכון ובעזרתו פשטו הוונדלים על סיציליה ועל דרום איטליה. ב-2 ביוני [[455]] פלשו לרומא ובזזו אותה. וכך לאחר יותר מ-600 שנה התממש חששו של [[מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס|קאטו הזקן]] מפני קרתגו הפיניקית על ידי קרתגו הוונדלית. בשנת [[533]] שלח הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון את צבא האימפריה הביזנטית לקרתגו והביס אותה. בסופו של דבר נטמעו הוונדלים לחלוטין באוכלוסייה המעורבת המקומית.

העיר נחרבה סופית ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], על ידי כיבושי ה[[אסלאם|מוסלמים]] שהעבירו את מרכז הכובד הכלכלי והשלטוני ל[[קירואן]].

==דת==
[[קובץ:Tunisise Carthage Tophet Salambo 04.JPG|שמאל|ממוזער|200px|מראה בתופת של שלמבו]]
דתם של הקרתגיים הייתה מבוססת בעיקרה על המסורות ה[[מיתולוגיה כנענית|כנעניות]] המקוריות של בני צור.

הקרבת ילדים בקרתגו נזכרה בכתביהם של [[פלוטרכוס]], [[פילון האלכסנדרוני]], [[דיודורוס סיקולוס]] ואחרים, ולפי חלק ממקורות אלה, נהגו הקרתגנים להקריב תינוקות לאליליהם בהניחם אותם על זרועותיו של פסל [[ארד]] (בדומה ל[[עבודת המולך]]). הזרועות היו מעוצבות בשיפוע, והתינוקות שככל הנראה נרצחו קודם לכן, התגלגלו אל מעין תנור שבו נשרפו גופותיהם. ההיסטוריון היווני [[דיודורוס סיקולוס]] כתב בחיבורו "[[ביבליותקה היסטוריקה]]" כי כאשר איים צבא [[סירקוזה]] על קרתגו (בשנת [[310 לפנה"ס]]), ייחסו זאת תושבי העיר לכעסו של קרונוס על כך שבעוד שבעבר נהגו להקריב לו את מיטב ילדיהם, החלו מקריבים ילדים שקנו בסתר וגידלו לשם כך. כדי לרצות את האליל הקריבו בני העיר 200 מילדי המשפחות הטובות בקרתגו.{{הערה|ביבליותקה היסטוריקה, XX, 14}} גם [[טרטוליאנוס]] בן קרתגו שחי במחצית השנייה של [[המאה ה-2]] ובתחילת [[המאה ה-3]] כתב בספרו "אפולוגטיקה" כי:
{{ציטוט|תוכן="ילדים הוקרבו באפריקה לסטורנוס בפומבי עד ימי שלטונו של טיבריוס, אשר הציג לעיני הציבור את כוהניו של אליל זה, כשהם מחוברים בעודם בחיים אל העצים הקדושים שבמקדשיו של אותו אליל... אני מביא את אבי כעד אשר, בהיותו חייל, הוציא לפועל את הוראותיו של הפרומגיסטראט. אבל גם כיום ממשיכים ונוהגים מנהגים פושעים אלה בחשאי..."{{הערה|[[s:fr:Apologétique#Chapitre IX|אפולוגטיקה, IX, 2-3]]}}}}

רוב הארכאולוגים מסכימים כי [[קורבן אדם|קורבנות אדם]] נהגו בקרתגו, אם כי בהיעדר מקורות כתובים פוניים למנהג, לא ברור אם תיאוריו של דיודורוס סיקולוס אודות השיטה מדויקים, ואין ודאות מה שם נתנו הקרתגנים לתופת. מאידך, נראה כי כדברי דיודורוס סיקולוס, תחילה אכן נהגו הקרתגנים להקריב את ילדיהם לאלילים, אך לאחר מכן החלו קונים ילדים או אף מגדלים את ילדי משרתיהם למטרה זו. עם זאת, בעיתות משבר ומצוקה דרשו כוהני הדת את מיטב הילדים. מחקרים היסטוריים מצאו ממצאים התומכים בסברת הקרבת הילדים.{{הערה|{{הידען|[[אבי בליזובסקי]]|תושבי קרתגו העתיקה אכן הקריבו את ילדיהם|ancient-carthaginians-really-did-sacrifice-their-children-0302148|3 בפברואר 2014}}}} מנגד קיימים היסטוריונים המתייחסים לכך בביטול ומייחסים את מקורו של המידע להטיה היסטורית מצד הרומאים והיוונים.{{הערה|[http://www.phoenicia.org/childsacrifice.html דיון בסוגיית הקרבת ילדים בקרתגו באתר Encyclopedia Phoeniciana]}}

אתר דומה, המכונה אף הוא "תופת", התגלה ב[[סנט'אנטיוכו]] שב[[סרדיניה]] והוא מיוחס ליוצאי העיר קרתגו. לפי הממצאים שהתגלו במקום, הילדים שנקברו בבית הקברות המיוחד להם, מתו ממחלות.

==שלטון==
קרתגו הייתה [[רפובליקה]] [[אוליגרכיה|אוליגרכית]] כשבראש המדינה עומדים שני [[שופט (תואר)|שופטים]] הכפופים למועצת הזקנים.

כעקרון הקרתגים הסתפקו בשליטה ב[[אוטיקה]], נומידיה וחלק מסיציליה (בערך 20%), ולא הרבו במסעי מלחמה גדולים עד [[המלחמה הפונית הראשונה]]. עיקר דאגתם הייתה להבטיח את מערב [[הים התיכון]] מפני [[שודדי ים|שודדי הים]] על מנת לשמור על סחרם המפותח. הם שמרו על [[מונופול]] יבוא ה[[בדיל]] מהאיים הבריטיים ולכן סמוך ל[[עמודי הרקולס]] (כיום גיברלטר) תמיד פטרלו ספינות משמר.

==כלכלה==
עיקר הפעילות הכלכלית הייתה בענפים הבאים:
*[[חקלאות]] מפותחת
*[[סחר]] ימי

== הקהילה היהודית בקרתגו ==
{{ערך מורחב|יהדות קרתגו}}
אין מידע ודאי על קיומה של קהילה[[יהודים| יהודית]] בקרתגו, אולם בתלמוד נזכרת עיר בשם [[קרטיגני]], שיש סוברים שהיא קרתגו. מהעיר הזו יצאו שלושה אמוראים: [[רבי אבא מקרטיגנא]], [[רבי יצחק דמן קרטיגנין]] ו[[רבי חנא קרטיגנאה]]. כמו כן נזכרת העיר כקצה האזור שבו מוכר עם ישראל: "מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים"{{הערה|{{בבלי|מנחות|קי|א}}.}}. לפי [[יוסף בן מתתיהו]] מקימי העיר ה[[פיניקים|פיניקית]] '''[[קרתגו (עיר)|קרתגו]]''' היו [[יהודים]], ולפי מספר חוקרים כיום, אכן ייתכן כי היו מספר קהילות יהודיות שחיו בקרתגו ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]].

==הצבא והצי==
{{הפניה לערך מורחב|צבא קרתגו}}

צבא קרתגו הורכב בעיקר מ[[שכיר חרב|שכירי חרב]], ויחידות מבעלות בריתה של קרתגו. הכוחות הזרים סיפקו בעיקר [[פרש כבד|חיל פרשים כבד]] ו[[פרש קל|קל]], וכוחות רגלים בעלי סגנונות לחימה רבים. בני קרתגו הרכיבו את [[קצין|הקצונה]] ואת הצי. הפיקוד העליון על הצבא הוחזק בידי שופטים או מלכים, ומ[[המאה ה-3 לפני הספירה|המאה ה-3 לפנה"ס]] נמסר למצביאים מקצועיים שקיבלו הוראות ישירות מהסנאט בקרתגו. ידועים גם מקרים בהם פיקדו על הצבא מצביאים שכירים{{הערה|ב[[קרב בגרדס (255 לפנה"ס)|קרב בגרדס]] פיקד על הצבא הקרתגי מצביא [[ספרטה|ספרטני]] שכיר בשם [[קסאנתיפוס הספרטני|קסאנתיפוס]].}}.  

חיל הפרשים הקרתגי היה חזק יחסית לרוב חילות הפרשים של שכניהם. חלקו היה קרתגי אך חלק הארי שבו היה שכיר מקרב ה[[נומידיה|נומידים]], ומאוחר יותר (בזמנו של [[חניבעל]]) שולבו בו גם כוחות [[גאליה|גאליים]] ו[[ספרד]]יים. נוסף לפרשים, הצבא כלל [[מרכבה (רכב)|מרכבות]] לוביות שנרתמו לארבעה סוסים, אך השימוש בהן פסק במאה ה-3 לפנה"ס, ובמקומן הוקם חיל גדול של [[פיל מלחמה|פילי מלחמה]].

הצי היה גדול וחזק מאוד ובדרך כלל נוהל בצורה טובה. היה זה החיל העיקרי של קרתגו, והופקד על שמירת המדינה מפני פלישה, בדרך כלל בהצלחה מרובה. מספר ספינות המלחמה היה עצום יחסית (בערך 500–1000). לשם השוואה, ל[[אתונה]], הנחשבת מעצמה ימית היו "רק" 300 ספינות. בסיסו של הצי היה בנמל צבאי גדול בקרתגו, שנבנה בצורה מעגלית כשבמרכזו אי מלאכותי עם לשכתו של מפקד הצי. עוצמתו של הצי ומספר ספינותיו נשמרו בסוד.

הצי כלל את כל סוגי האוניות של התקופה. הדגם העיקרי שבו השתמש הצי הקרתגי השתנה עם השנים. תחילה היו אלו הדו־טוריות ולאחר מכן ה[[תלת-חתרית|תלת-טוריות]] (טרירמה). ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה־3]] לפנה"ס הוכנסה לשירות ספינה גדולה יותר - [[חמש-חתרית|חמש חתרית]] (קווינקוורמה). המדובר בספינה בעלת שלוש שורות משוטים אחת מעל השנייה, כשבשורה העליונה והאמצעית תופסים שני חותרים כל משוט ובשורה התחתונה חותר אחד למשוט. הפונים (השם שהרומאים נתנו לבני קרתגו) שלטו בכל האגן המערבי של הים התיכון עד סוף המאה ה־3 לפנה"ס, והפסידו את הבכורה ל[[רומא העתיקה|רומא]] ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]]. במסגרת תנאי הכניעה הנוקשים שלאחר המלחמה (הסכם שכונה [[שלום קרתגו]]) פורק צי המלחמה הקרתגי למעט עשר ספינות.

על ציי התקופה ראו בערך [[התפתחות ספינות המלחמה]].

==תרבות ומורשת==
הסופר הצרפתי [[גוסטב פלובר]] כתב ספר בשם [[שלמבו]] על תקופת מרד שכירי החרב בקרתגו.

[[סרט דוקומנטרי]] מהממלכה המאוחדת "Carthage: The Roman Holocaust" (קרתגו: השואה הרומית) שבוים על ידי ג'וזף מקסוול והוגש על ידי ההיסטוריון ד"ר ריצ'רד מילס מנסה להציג את זווית הראייה הקרתגינית.{{הערה|{{IMDb|tt0409797|Carthage: The Roman Holocaust}}}}

== ראו גם ==
* [[מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו]]

==לקריאה נוספת==
*[[צבי הרמן]], '''קרתגו - המעצמה הימית''', [[מסדה (הוצאת ספרים)|הוצאת מסדה]], [[תל אביב]], [[1963]].

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Carthage|שם ויקישיתוף=קרתגו}}
* [http://www.tashbetsim.com/?p=1051 אוצר שודדי הים וייסוד קרתגו] באתר של [[הוצאת ענבר]]
* {{הארץ|מאב קנדי, [[הגרדיאן]]|התופת אמיתי: תינוקות הוקרבו בקרתגו|1.2231655|31 בינואר 2014}}
* [http://www.phoenicia.org/ מרכז מחקר עולמי לפיניקיה וקרתגו] {{אנגלית}}
* [http://www.thehistoryherald.com/Articles/Ancient-History-Civilisation/Hannibal-and-the-Punic-Wars/propaganda-war-in-the-roman-world-the-demonizing-of-hannibal-and-the-carthaginians תעמולה רומית נגד קרתגו] {{אנגלית}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:קרתגו|*]]
[[קטגוריה:אפריקה: אתרים ארכאולוגיים]]
[[קטגוריה:אתרים ארכאולוגיים רומיים]]
[[קטגוריה:ערים עתיקות שנהרסו]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=קרתגו|גרסה=35460911|פריט=Q2429397}}