הצגת המקור של הדף "קרב קייב (1943)"

{{סכסוך צבאי
| מערכה = [[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה]]
| מלחמה = [[מלחמת העולם השנייה]]
| תאריך התחלה = [[3 בנובמבר]] [[1943]]
| תאריך סיום = [[22 בדצמבר]] [[1943]]
| מקום = [[קייב]], [[ברית המועצות]]
| תוצאה = שחרור קייב על ידי הצבא האדום
| צד ראשון = {{דגל|ברית המועצות||+}}{{ש}}{{דגל|צ'כוסלובקיה||+}}
| צד שני = {{דגל|גרמניה הנאצית||+}}
| מפקד ראשון = {{דגל|ברית המועצות}} [[ניקולאי ואטוטין]]
| מפקד שני = {{דגל|גרמניה הנאצית}} [[הרמן הות]]{{ש}}{{דגל|גרמניה הנאצית}} [[ארהרד ראוס]]
| כוח ראשון = [[החזית האוקראינית הראשונה]]
| כוח שני = [[ארמיית הפאנצר הרביעית]]
| צד ראשון-אבדות = 118,042 חיילים:
* 28,141 הרוגים, נעדרים או שבויים
* 89,901 פצועים או חולים
271 טנקים (3–13 בנובמבר)
125 מטוסים (3–13 בנובמבר)
| צד שני-אבדות = 16,992 חיילים:
* 2,628 הרוגים
* 13,083 פצועים
* 1,281 נעדרים
}}
'''הקרב השני על קייב''' היה חלק ממתקפה סובייטית רחבה בהרבה באוקראינה הידועה בשם [[קרב דנייפר]], שכללה שלוש מתקפות אסטרטגיות של [[הצבא האדום]] והתקפת נגד מבצעית אחת של הו[[ורמאכט]], שהתרחשה בין ה-[[3 בנובמבר]] ל-[[22 בדצמבר]] [[1943]].

בעקבות [[קרב קורסק]], [[הצבא האדום]] פתח ב[[מתקפת בלגורוד-חרקוב]], והדף את [[קבוצת ארמיות דרום]] בפיקודו של [[אריך פון מאנשטיין]] בחזרה לעבר נהר ה[[דנייפר]]. ה[[סטאבקה]], הפיקוד העליון הסובייטי, הורה ל[[החזית המרכזית|חזית המרכזית]] ול[[חזית וורונז']] לתפוס מעברים על הדנייפר. כאשר זה לא הצליח באוקטובר, המאמץ הועבר ל[[החזית האוקראינית הראשונה|חזית האוקראינית הראשונה]], עם תמיכה מסוימת מ[[החזית האוקראינית השנייה]]. החזית האוקראינית הראשונה, בפיקודו של [[ניקולאי ואטוטין]], הצליחה לאבטח ראשי גשר מצפון ומדרום ל[[קייב]].

== אִסטרטגיה ==
מבנה הפעולות האסטרטגיות מנקודת המבט התכנונית הסובייטית היה:
* מבצע מתקפה אסטרטגית בקייב (אוקטובר) (1–24 באוקטובר 1943) על ידי [[החזית המרכזית]] ו[[חזית וורונז']]
** מבצע התקפי צ'רנוביל-רדומיסל (1–4 באוקטובר 1943)
** מבצע הגנתי צ'רנוביל-גורנוסטאיפול (3–8 באוקטובר 1943)
** מבצע התקפי ליוטז' (11–24 באוקטובר 1943)
** מבצע התקפי בוקרין (12–15 באוקטובר 1943)
** מבצע התקפי בוקרין (21–24 באוקטובר 1943)
* מבצע מתקפה אסטרטגית בקייב (נובמבר) (3-13 בנובמבר 1943)
** מתקפת הנגד של ראוס בנובמבר 1943
* מבצע הגנה אסטרטגי בקייב (1943) (13 בנובמבר 1943–22 בדצמבר 1943)

== הכנות סובייטיות ==
[[קובץ:Sovětská_mapa_bojů_o_Kyjev.jpg|ימין|ממוזער| המפה הסובייטית של קייב (1943)]]
באוקטובר [[1943]], כמה מהארמיות של ואטוטין הסתבכו קשות בניסיון לפרוץ מהשטח המחוספס של עיקול בוקרין, ראש הגשר הדרומי. [[קורפוס הפאנצר ה-24]] של [[ולטר נהרינג]] תפס בעמדת הגנה יעילה, ודחק את הכוחות הסובייטיים היריבים פנימה. כתוצאה מכך, ואטוטין החליט לרכז את כוחו בראש הגשר הצפוני בליוטז'.

[[ארמיית המשמר המשוריינת השלישית]], בפיקודו של [[פאבל ריבאלקו]], נעה צפונה לעבר ראש הגשר ליוטז' בחסות החשיכה והתקפות הסחה מתוך עיקול בוקרין. ההכנות הסובייטיות היו ניכרות, כולל התקנת 26 גשרים ו-87 מעבורות. רבים מהגשרים הסובייטים נבנו מתחת למים, מה שהקשה על זיהויים. ייתכן שתקיפות הטעיה ובניית גשרים מזויפים הטעו את הגרמנים לזמן קצר. תמיכה באש ניתנה על ידי 7,000 תותחים ומרגמות ו-700 מטוסי קרב. הארמיות [[הארמייה ה-27 (ברית המועצות)|ה-27]] ו[[הארמייה ה-40 (ברית המועצות)|ה-40]] פתחו במתקפת ההסחה הסובייטית בבוקרין ב-[[1 בנובמבר]], יומיים לפני המועד, אך התקדמו רק 1.5 קילומטרים לפני שהוסגו לאחור. {{Sfn|Frieser|Schmider|Schönherr|Schreiber|2007|pp=365–366}}

היסטוריונים סובייטים טענו להצלחה מוחלטת עבור אמצעי ההטעיה של הצבא האדום, אך הגרמנים זיהו נכון את גזרת התקיפה הסובייטית ושלחו תגבורת משוריינת לאזור. יומן המלחמה של [[ארמיית הפאנצר הרביעית (ורמאכט)|ארמיית הפאנצר הרביעית]] התייחס לדחיפה הסובייטית העיקרית מצפון לקייב ב-3 בנובמבר כ"המתקפה לה ציפינו". הגרמנים לא היו בטוחים אם לתקיפה הסובייטית הצפויה היו מטרות מרחיקות לכת מלכתחילה או שנועדה רק ללכידת ראש גשר ראשוני לניצול מאוחר יותר. {{Sfn|Frieser|Schmider|Schönherr|Schreiber|2007|pp=366}}

== שלב ראשוני ==
מוקדם בבוקר ה-[[3 בנובמבר]] [[1943]], [[ארמיית הפאנצר הרביעית]] הייתה נתונה להפגזה סובייטית מסיבית. הארמיות [[הארמייה ה-38 (ברית המועצות)|ה-38]] ו[[הארמייה ה-60 (ברית המועצות)|ה-60]] הסובייטיות תקפו בגל הראשון אך לא הצליחו לפרוץ את עמדות [[הקורפוס השביעי (ורמאכט)|הקורפוס הגרמני ה-7]]. ב-[[4 בנובמבר]] נוספו להסתערות ארמיית המשמר המשוריינת השלישית וקורפוס הפרשים של המשמר ה-1, מה שאילץ את הקורפוס ה-7 לסגת ולפנות את קייב. הסובייטים כבשו את קייב ב-[[6 בנובמבר]]. השלב השני של המתקפה הסובייטית החל כעת, כאשר מטרת [[החזית האוקראינית הראשונה]] הייתה לכידת הערים [[ז'יטומיר]], [[קורוסטן]], [[ברדיצ'ב]] ו[[פסטוב]] וניתוק מסילת הרכבת ל[[קבוצת ארמיות מרכז]]; המטרה הסופית הייתה כיתור [[קבוצת ארמיות דרום]]. ב-[[7 בנובמבר]], חודי החנית הסובייטיים כבר הגיעו לצומת הרכבת החשוב בפסטוב 50 קילומטרים דרומית-מערבית לקייב. {{Sfn|Frieser|Schmider|Schönherr|Schreiber|2007|pp=366–367}}

התוכנית התנהלה בהתחלה בצורה מוצלחת עבור ואטוטין; מנשטיין, לעומת זאת, הפך מודאג. כשהטנקים של ריבלקו נעו ברחובות קייב ב-6 בנובמבר, הפציר מנשטיין ב[[אדולף היטלר]] לשחרר את קורפוסי הפאנצר [[קורפוס הפאנצר ה-48 (ורמאכט)|ה-48]] ו[[קורפוס הפאנצר ה-40 (ורמאכט)|ה-40]] כדי שיהיו לו מספיק כוחות להשתלט מחדש על קייב. קורפוס הפאנצר ה-48 הוכפף למנשטיין, אולם [[היטלר]] סירב להסיט את קורפוס הפאנצר ה-40, והחליף את [[הרמן הות]] ב[[ארהרד ראוס]], שקיבל פקודה להקהות את המתקפה הסובייטית ולאבטח את האגף הצפוני של קבוצת הארמיות דרום ואת הקשר עם קבוצת ארמיות מרכז. מספר מקורות מציינים את 6 בנובמבר כתאריך נפילת קייב. <ref>{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/1993/11/08/opinion/IHT-1943-kiev-in-flames-in-our-pages100-75-and-50-years-ago.html|title=1943: Kiev in Flames : IN OUR PAGES:100, 75 AND 50 YEARS AGO|work=International Herald Tribune|date=8 November 1993|via=NYTimes.com}}</ref> נראה שהחטיבה העצמאית ה-1 של [[צ'כוסלובקיה]] החלה בהסתערות מוקדם יותר, בשעה 12:30 ב-[[5 בנובמבר]], והגיעה לדנייפר בשעה 02:00 ב-6, לאחר שחלפה את הפרברים המערביים של העיר והייתה היחידה הראשונה במרכז העיר, אולם קייב נכבשה באופן סופי ב-6 בנובמבר ב-06:50. <ref>{{Cite web|title=Czechoslovak military units in the USSR (1942–1945)|url=http://www.czechpatriots.com/csmu/bri-combats.php|url-status=dead|archive-url=https://web.archive.org/web/20070928071632/http://www.czechpatriots.com/csmu/bri-combats.php|archive-date=28 September 2007|access-date=26 August 2007|publisher=Michal Gelbič}}</ref>

== מתקפת הנגד של ראוס ==
לראוס היה קושי מסוים בכך שיחידותיו ספגו אבדות כבדות בשלבים הראשונים של המתקפה של ואטוטין. [[ארמיית הפאנצר הרביעית]] תוגברה, במיוחד ב[[ארטילריה]] ו[[רקטה|רקטות]]. הדיוויזיות הגרמניות קיבלו חיזוק ב-[[7 בנובמבר]] על ידי הגעתה של [[דיוויזיית הפאנצר ה-25 (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצר ה-25]] בפיקודו של [[גאורג יאואר]]. התקדמותו לעבר פסטוב נעצרה על ידי קורפוס הטנקים של המשמר ה-7. דיוויזיית הפאנצר ה-25, הבנויה למחצה, עברה רק הכשרה אישית לעת חירום, חסרה קטגוריות ציוד שלמות והוכרזה המבצעית נגד מחאותיו של [[היינץ גודריאן]], המפקח של כוחות השריון. היא הפכה לדיוויזיית הפאנצר המבצעית הראשונה שלא הצליחה להשיג לפחות הצלחה התקפית ראשונית בחזית המזרחית. המתקפה הגרמנית הכושלת עצרה את התקדמות ארמיית המשמר המשוריינת השלישית. {{Sfn|Frieser|Schmider|Schönherr|Schreiber|2007|pp=369}}

שאר הכוחות הסובייטיים המשיכו בהתקפותיהם. ריבאלקו הגיע עד מהרה למרחק של 64 ק"מ מ[[ברדיצ'ב]]. [[ז'יטומיר]] נכבשה על ידי [[הארמייה ה-38 (ברית המועצות)|הארמייה ה-38]] ב-[[12 בנובמבר]], אך ההתקדמות הסובייטית נעצרה כאשר חיילי קורפוס הפרשים של המשמר ה-1 בזזו את מלאי ה[[משקה חריף|אלכוהול]] של ארמיית הפאנצר הרביעית הגרמנית. [[הארמייה ה-60 (ברית המועצות)|הארמייה ה-60]] כבשה את קורוסטן ב-[[17 בנובמבר]] ו[[הארמייה ה-40 (ברית המועצות)|הארמייה ה-40]] נעה דרומה מקייב. ההפוגה היחידה לגרמנים הגיעה כאשר [[הארמייה ה-27 (ברית המועצות)|הארמייה ה-27]] מיצתה את עצמה ועברה למגננה בעיקול בוקרין. תוך 10 ימים הסובייטים התקדמו 150 קילומטרים ופתחו פער של 100 קילומטרים בין [[קבוצת ארמיות מרכז]] ל[[קבוצת ארמיות דרום]]. {{Sfn|Frieser|Schmider|Schönherr|Schreiber|2007|pp=368–369}}
[[קובץ:Panzer_a_Zitomir.jpg|שמאל|ממוזער| פאנצר IV ב[[ז'יטומיר]], נובמבר 1943]]
ארמיית הפאנצר הרביעית הייתה בבעיה עמוקה. עם זאת, המצב השתנה עם הגעתו של [[קורפוס הפאנצר ה-48]] של [[הרמן באלק]], הכולל את [[דיוויזיית הפאנצר אס אס ה-1]], [[דיוויזיית הפאנצר ה-1]] ו[[דיוויזיית הפאנצר השביעית (ורמאכט)|דיוויזיית הפאנצר ה-7]]. באלק הניע את כוחותיו צפונה לברוסיליב ולאחר מכן מערבה כדי להשתלט מחדש על ז'יטומיר. ריבאלקו שלח את קורפוס הטנקים של המשמר ה-7 להתמודד עם ההתקפה הגרמנית. התפתח קרב שריון ענק, שנמשך עד לחלקו האחרון של נובמבר, אז עצר בוץ הסתיו את כל הפעולות.

עם כיבושם מחדש של ז'יטומיר וקורוסטן, ארמיית הפאנצר הרביעית קיבלה קצת מרווח נשימה. כשואטוטין נעצר, הסטבקה שיחררה עתודות משמעותיות לחזית האוקראינית הראשונה שלו כדי להחזיר את המומנטום.

== שלב סופי ==
ב-[[5 בדצמבר]] הבוץ קפא. [[קורפוס הפאנצר ה-48]] ערך מתקפה גורפת רחבה מצפון ל[[ז'יטומיר]]. תוך שהם תפסו את הצבא האדום בהפתעה, ביקשו הכוחות הגרמניים לכתר את [[הארמייה ה-60 (ברית המועצות)|הארמייה ה-60 הסובייטית]] ואת הקורפוס ה-13. מחוזקים ב[[דיוויזיית הצנחנים השנייה (ורמאכט)|דיוויזיית הצנחנים ה-2]], הגרמנים התקדמו מזרחה, והעמידו את הסובייטים במגננה. בשל האיום על פסטוב, הארמייה ה-60 נסוגה מקורוסטן.

וטוטין נאלץ לבקש מהסטבקה עתודות נוספות, והוקצו לו [[ארמיית המשמר המשוריינת הראשונה]] ו[[הארמייה ה-18 (ברית המועצות)|הארמייה ה-18]]. יחידות חדשות אלו, יחד עם קורפוס נוסף מגזרות אחרות, הוזנקו בחיפזון מערבה. כך עצר הצבא האדום את ההתקדמות הגרמנית, חזר למתקפה וכבש מחדש את ברוסילוב. שני הצדדים הותשו עד סוף דצמבר והקרב על קייב הסתיים.

== לאחר מכן ==
למרות שהסובייטים לא הצליחו לנתק את מסילת הרכבת המקשרת עם קבוצת ארמיות מרכז או לכתר את קבוצת ארמיות דרום, הם פרצו את קו הדנייפר, כבשו את קייב, העיר השלישית בגודלה בברית המועצות, וגרמו אבדות משמעותיות לארמיית הפאנצר הרביעית. הגרמנים, מצדם, הקיזו דם של כמה יחידות סובייטיות מרכזיות ושמרו על נתיב הרכבת החיוני פתוח, אך כשלו בניסיונות לכתר ולהשמיד את ראשי החנית הסובייטיים. כמה ימים לאחר שקורפוס הפאנצר ה-48 הוצא למנוחה ולהתאוששות, פתחו הסובייטים ב[[מבצע דנייפר-קרפטי]] בערב חג המולד. מתקפת [[חזית וורונז']] ששמה שונה דחקה את הגרמנים בחזרה לגבול הפולני של [[1939]] עד ה-[[3 בינואר]] [[1944]].
*

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Battle of Kiev (1943)}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ברית המועצות: קרבות]]
[[קטגוריה:1943 בברית המועצות]]
[[קטגוריה:אוקראינה במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:קייב: היסטוריה]]
[[קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: 1943]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=קרב קייב (1943)|גרסה=33592098|פריט=Q700960}}