הצגת המקור של הדף "קישוא"

{{מיון
|שם=קישוא
|תמונה=[[קובץ:Zuchinni_1107.jpg|250px]]
|ממלכה=[[צומח]]
|מערכה=[[בעלי פרחים]]
|מחלקה=[[דו-פסיגיים]]
|סדרה=[[דלועאים]]
|משפחה=[[דלועיים]]
|סוג=[[דלעת]]
|מין=[[דלעת השדה]]
|תת-מין='''קישוא'''
|שם מדעי=Cucurbita pepo var. cylindrica
}}
{{ערך תזונתי
| המזון = קישוא חי
| מים = 94.79
| אנרגיה = 17
| חלבון = 1.21
| פחמימות = 3.11
| פחמימות זמינות = 2.5 
| שומן = 0.32
| שומן רווי = 0.084
| שומן חד בלתי רווי = 0.011
| שומן רב בלתי רווי = 0.091
| כולסטרול = 0
| ויטמין A = 10
| ויטמין B1 = 0.045
| ויטמין B2 = 0.094
| ויטמין B3 = 0.451
| ויטמין B5 = 
| ויטמין B6 = 0.163
| ויטמין B9 = 24
| ויטמין C = 17.9
| ויטמין D = 0
| ויטמין E = 0.12
| ויטמין K = 4.3
| ברזל = 0.37
| סידן = 16
| מגנזיום = 18
| זרחן = 38
| אשלגן = 261
| נתרן = 8
| מנגן = 
| נחושת = 
| אבץ = 0.32
| סיבים תזונתיים = 1
| בטא-קרוטן = 
| מקור = [https://ndb.nal.usda.gov/ndb/foods/show/11477 מחלקת החקלאות של ארצות הברית]
}}
'''קישׁוּא''' (שם מלא: '''דלעת הקישוא''';{{הערה|שם=דלעת|{{מילון אקדמיה|264|115694_1|דלעת הקשוא}}}} [[שם מדעי]]: ''Cucurbita pepo var. cylindrica'') הוא [[זן תרבותי]] (Cultivar) ב[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] ה[[דלועיים]]. הקישוא הוא מאכל נפוץ הגדל במִקְשָׁה, ונפוץ בגני ירק. מבחינה בוטנית חלקו האכיל של הקישוא הוא [[פרי]].

==מאפייני הקישוא==
מספר זני הקישוא מתחלקים לזנים משתרעים, הדומים לזני ה[[מלפפון]], וזנים [[שיח]]יים אשר גבעוליהם זקופים. [[שורש (בוטניקה)|שורשיי]] הקישוא מסתעפים עד כדי יצירת רשת שורשים צפופה בקרקע. ב[[עלה|עלי]] הצמח יש שסעים עמוקים היוצרים חמש אונות. צידיהם התחתונים מכוסים זיפים נוקשים.

צמח הקישוא מוציא פרחים זכריים ונקביים, וכדי שהפרי יתפתח דרושה הפריה על ידי העברת אבקנים מפרח זכרי לפרח נקבי{{הערה |עלי הכותרת של פרח הקישוא נפתחים בבוקר, פונים לשמש ונסגרים אחה"צ}}. למרות גידולם הקל, צמחי הקישוא, כמו ירקות אחרים מסוגו, דורשים כמות גדולה של [[דבורה (חרק)|דבורים]] לצורך [[האבקה]]. באזורים שבהם נפגעת כמות המאביקים או היכן שנפוץ השימוש ב[[מדבירי חרקים]] נתקלים מגדלים לעיתים קרובות בהתפתחות כושלת של הפרי. את המחסור באבקה המועברת אל הפרח הנקבי ניתן להשלים על ידי האבקה ידנית או חיזוק אוכלוסיית הדבורים.

צבעו של הפרי הוא צהוב, ירוק או ירוק בהיר וצורתו זהה לרוב לצורת מלפפון חרוש קמטים. יחד עם זאת ישנם כמה זנים מתורבתים אשר צורת פריים עגולה או דמוית בקבוק. שלא כמו המלפפון, הקישוא מוגש לרוב לאכילה כשהוא [[בישול|מבושל]], לעיתים קרובות [[אידוי|מאודה]], [[צלייה|צלוי]], ממולא ואפוי, [[טיגון|מטוגן]], הוא משולב במאכלים אחרים כגון [[סופלה]] (תפיחה). יש שאוכלים אותם "חי" ב[[סלט]] קר או מבושל קלות בסלטים חמים, כפי שנוהגים במתכונים [[תאילנד]]ים או [[וייטנאם|וייטנאמיים]]. מבחינה [[קולינריה|קולינרית]] מתייחסים אל הקישוא כאל [[ירק]] למרות שמדובר בפרי שאינו בוגר, ה[[שחלה (בוטניקה)|שחלה]] התפוחה של צמח קישוא נקבי.

הקישוא המיועד למאכל נקטף כ-3-5 ימים לאחר הפריחה, הרבה קודם שהגיע לבשלות וכשה[[זרע (בוטניקה)|זרעים]] שבו רכים וצעירים ועדיין אינם מפותחים. אורכו בשלב זה הוא בדרך כלל פחות מ-20 סנטימטרים. טעמו של הפרי עדין. פרי קישוא בוגר יכול להגיע לאורך של 90 ס"מ, אך הוא כבר יהיה סיבי ולא מעורר תיאבון.

קישוא הוא צמח נוח לגידול ב[[אקלים ממוזג]]. לכן זכה הקישוא למוניטין של צמח המניב תפוקה מכובדת של ירק. [[פרח]]י הקישוא יקרים למדי בשוקי הפרחים בשל הקושי בהובלתם ואכסנתם. הן הפרח הנקבי והן הזכרי אכילים. לשם אכילתם מסירים את ה[[עלי (צמח)|עלי]] מהפרח הנקבי או ה[[אבקן|אבקנים]] מהזכרי. בין השאר נהוג למלא את הפרחים בתערובות שונות ולבשל, או לאפות את הפרחים הממולאים. ב[[מקסיקו]] פרח הקישוא (הידוע כ-''Flor de Calabasa'') מועדף למאכל על פני הפרי, ומבושל ב[[מרק]]ים, ב[[קיש]]ים או כמילוי ב[[טורטייה]].

ערכו התזונתי של הירק אינו רב והוא דל יחסית ב[[קלוריה|קלוריות]] - מכיל ב-100 גרם פרי  כ-15 קלוריות, 280 מ"ג [[אשלגן]], ו-115 מק"ג של [[ויטמין A]].

==מקור הקישוא==
מוצאו של הקישוא ביבשת אמריקה. לאחר גילוי אמריקה הובא הקישוא לאירופה והתאקלם באיטליה, וממנה נפוץ גידולו במרבית ארצות אירופה ובמזרח התיכון. בארץ ניסו לגדל כמה וכמה זנים וטיפוסים של קישואים, ומהם נבחר הזן השיחי הלבן לגידול העיקרי של משפחת הקישוא. בשנים המאוחרות יותר הובאו לארץ זנים שעברו טיפוח בארצות אירופה ואמריקה, כמו זוקיני, קלריטה, ברייס ועוד.

==שמו==
הקישוא מוזכר ב[[מקרא]]: {{ציטוטון|זכרנו... את הקישואים ואת האבטיחים}} ({{תנ"ך|במדבר|יא|ה}}), אולם משערים כי שם הכוונה הייתה לירק הקרוי בימינו [[מלפפון]]. ייתכן כי מקור הבלבול בשמות הוא שמו ב[[ערבית]] - "כּוּסָא". בעבר הוחלט שיש לקרוא לירק "קישות" או "קישוא-בצל"{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=[[ראובן סיון]]|שם=התפתחותה של העברית המדעית והטכנית|כתב עת=מדע: עיתון מדעי לכל|כרך=כה (5–6)|מו"ל=מוסד וייצמן|קישור=http://hebreunet.free.fr/Sivan-Em.pdf}}}}, וכיום השם הרשמי הוא "דלעת הקישוא"{{הערה|שם=דלעת}}, אם כי [[האקדמיה ללשון העברית]] מכירה בצורה העממית "קישוא".

בראשית [[תחיית הלשון העברית]] היו שהשתמשו במילה "קישוא" במשמעות "מלפפון". העיר על כך [[איתמר אבן-זהר]]:
{{ציטוט|מי שקורא על אכילת קישואים ב'[[מסעות בנימין השלישי]]' אולי מתקשה להבין איך גיבוריו של [[מנדלי מוכר ספרים|מנדלי]] אכלו את הירק הבלתי מבושל, והוא הדין במי שקורא על "[[מלפפון חמוץ|קישואים חמוצים]]" ב'[[בחורף]]' של [[יוסף חיים ברנר|ברנר]]. אבל קישואיהם של מנדלי וברנר אינם אלא מלפפונים בני זמננו, ואין מקום לומר שהחלטתם הייתה ״גרועה״ מהכרעת העברית החדשה. פשוט, המציאות השרישה את ה״מלפפון״ ושירשה את ה״קישוא״, ואחר כך ייחדה את הקישוא ל״קוסא״ הערבית בגלל דמיון הצליל.|{{צ-מאמר|מחבר=איתמר אבן-זהר|קישור=https://web.archive.org/web/20160303222711/http://www.tau.ac.il/~itamarez/works/hebrew/Ma-bijela-Gitl.pdf|שם=מה בישלה גיטל ומה אכל צ'יצ'יקוב|כתב עת=הספרות|כרך=23|שנת הוצאה=1976}}}}.

==גלריית תמונות==
<gallery>
תמונה:Zucchini flower.jpg|פרח הקישוא
תמונה:קישוא.JPG|דוכן קישואים בשוק
תמונה:Round zucchini.jpg|קישוא עגול
תמונה:קישוא זוקיני.JPG|קישוא זוקיני
תמונה:Cucurbita pepo1.jpg|הקישוא במטבח
</gallery>

==ראו גם==
* [[כוסא מחשי]]
* [[קישוא פטיסון]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקימילון=קשוא}}
{{מידע טקסונומי}}
* {{בריטניקה|plant/zucchini}}
* [http://www.plants.org.il/index.aspx?id=4446 קישוא], באתר [[מועצת הצמחים]]
* {{ynet|עופרי זוטא|עונת הקישואים: מדריך ו-6 מתכונים|4392005|16 ביוני 2013}}
* {{מקור ראשון|אפרת ליכטנשטט|עם קצת דמיון: גם קישוא יצליח לרגש אתכם|אוכל/90987|12 בנובמבר 2018}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:דלועיים]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל: דלועיים]]
[[קטגוריה:ירקות]]
[[קטגוריה:מילים יחידאיות בתנ"ך]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=קישוא|גרסה=33188172|פריט=Q7533}}