הצגת המקור של הדף "קבלה"

{{חסר אספקלריה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=תורת הסוד ביהדות|אחר=|ראו=[[קבלה (פירושונים)]]}}
[[קובץ:Kabbalistic Tree of Life (Sephiroth).svg|ממוזער|שמאל|230px|עץ החיים - [[תרשים]] של עשר הספירות - מבנה היסוד של הקבלה - ו-22 אותיות האלף בית, שמרכיבים ביחד את 32 נתיבות החכמה.]]
ה'''קַבָּלָה''' היא [[תורת הנסתר|תורת הסוד]] היהודית. תורה זו כוללת את [[ספרות ההיכלות והמרכבה]], [[מעשה בראשית]], תורת הגלגולים ודרכי הבורא. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, ותנועות רוחניות שונות כגון ה[[פילוסופיה של גדולי ישראל|פילוסופיה היהודית]], וה[[חסידות]] שאבו ממנה הרבה משורשיהן. כמו כן, השפיעה הקבלה על תחומים רבים ביהדות, ובהם ה[[הלכה]] וה[[מנהג (הלכה)|מנהגים]], [[פרשני המקרא|פרשנות המקרא]], סדרי ה[[תפילה]] וה[[פיוט]], ספרות ה[[מוסר]] ועוד. גם קבוצות אשר סטו מהיהדות, כדוגמת ה[[שבתאות]], תלו עצמם בתורת הקבלה.

מבחינה מילולית, המילה "קבלה" באה לבטא מידע הנמסר שלא על ידי ספר אלא מרב לתלמיד. בלשון הגמרא "[[דברי קבלה]]" הם דברי ה[[נביא]]ים שב[[תנ"ך]], ולהבדיל מ"דברי [[תורה]]" שהם [[חמשה חומשי תורה]] בלבד.
על אף שהתורה כולה נמסרה למשה מסיני "ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו{{הערה|{{ויקיטקסט|ויקרא רבה כב א}}}}", חלק ממנה נכתב ב[[תורה שבכתב]] והועבר לכלל העם בצורה מילולית מדויקת בלבד, חלק נמסר ב[[תורה שבעל פה]] והועבר לעם ישראל גם כן בצורה מילולית, אם כי בדגש יותר על המשמעות מאשר על עצם המילים{{הערה|שולחן ערוך הרב, הלכות תלמוד תורה פרק ב}}, וחלק נמסר רק ליחידים{{הערה|לשון המשנה: "אין דורשין בעריות בשלשה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו". ({{ויקיטקסט|משנה חגיגה ב א}})}}, מרב לתלמידו, ללא תלות במילים מסוימות אלא הלימוד היה עד להבנה האישית של התלמיד כך שיוכל ללמד הוא את תלמידו הלאה. חלק זה הוא הקרוי בימינו "תורת הקבלה", וכלל לא נכתב עד תחילת האלף השישי. וגם מאז, עיקר לימוד תורה זו הוא רק מרב לתלמיד, כשהלימוד מהספרות לבדה באופן עצמאי נחשב לבלתי אפשרי.

==מחשבות היסוד בקבלה==
{{הפניה לערך מורחב|מושגי יסוד בקבלה}}
הקבלה מלמדת להבחין בין עצמות ה', שהיא בחינתו הנעלמת של האלוקות, שאין לאף יצור נברא יכולת להשיג בה השגות ("[[אין סוף (קבלה)|אין סוף]]"), לבין מעשי ה', שהיא בחינתה של האלוקות המתגלה ליצוריו, אשר מכונה לרוב בשם [[עשר הספירות]], שהן הבחינות שבהן מאציל ה' את פעולותיו, ודרכן הוא ברא את העולם ומנהיג אותו. המקובל משיג בדעתו את המציאות הגשמית כולה ואת התופעות שבתוכה כמערכת [[סימן (אריתמטיקה)|סימנים]], אשר משקפת את גילויו של האלוקות בעולם. ה[[מקובל]] מבקש להתאחד ב[[דבקות]] עם ה[[אלקות]] על ידי התבוננות בהוויה האלוקית המסתתרת בכל נמצא ונמצא. דרך כך מבקש המקובל להתעלות במעלות השלמות הרוחנית, להשיב את [[נשמה|נשמתו]] אל שורשה העליון האלוקי, לדבוק באלוקות ואף להיכלל בתוכה.

===הספירות:===
עיקר מרכזי בקבלה הוא סדר עשר הספירות הנקראות לרוב בכינויים אלו: כתר חכמה בינה, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד ומלכות. פעמים בהם אין מכלילים את ספירת הכתר בכלל עשר הספירות, ובמקומה מונים את ספירת ה'דעת' לאחר ספירות החכמה והבינה. 

הקבלה עוסקת בסדר אצילות העולמות ומבארת את סדר העולמות העליונים המורכבים מעשר הספירות, תורת הקבלה מבררת את ייחודה מעמדה ותפקידה של כל ספירה בהשתלשלות ההאצלה האלוקית, עד לעולמנו אנו המכונה עולם העשיה הגשמי. מערכת הספירות הם אורות עליונים שבהם מאיר האור אין סוף והאלוקות, וכל ההשפעה של התולדות החיוביות והשליליות בעולם נקבעים לפי דרגת הארת הספירות בעולמנו אנו.

הספירות שונות זו מזו, ויש מהן שמנוגדות זו לזו, החלוקה היסודית של ספירות האצילות הם לפי סדר ימין שמאל ואמצע, בהתאמה על פי הנהגתן בחסד בדין וברחמים. על ידי עבודת ה' וקיום ה[[מצוות]], ותפילות בכוונות הידועות ליודעי חכמת הנסתר, משתלבים האורות העליונים זה בזה, ומאירים בעולם התחתון בצורתם ובשילובם הנדרש לתיקון העולם וקירוב ביאת ה[[משיח]] ברחמים. פעולה זו נקראת ייחוד [[הקב"ה]] שהוא האוא"ס, וה[[שכינה]] שהיא הארת האלקות בעולם.

===הספירות מראשיתן לאחריתן:===
{| class="toc" style="margin-center: 15px; text-align: center;" cellpadding="4"
| colspan="10" bgcolor="#ccccff" |'''[[תורת הספירות]] בקבלה'''
|-
| ||<small>(קו ימין)</small>||<small>(קו האמצע)</small>||<small>(קו שמאל)</small>
|-
|<small>ג' עליונות</small>
| ||'''כתר'''
|-
| ||'''חכמה'''|| ||'''בינה'''
|-
|<small>ז' תחתונות</small>
|'''חסד'''|| ||'''גבורה'''
|-
| || ||'''תפארת'''
|-
| ||'''נצח'''|| ||'''הוד'''
|-
| || ||'''יסוד'''
|-
| || ||'''מלכות'''
|}

==התפתחות היסטורית==
===ראשיתה של הקבלה===
התורה כגילוי אלוקי, התקבלה מפי ה' כבר ל[[אדם הראשון]], אם בציווי על איסור האכילה מ[[עץ הדעת]], ואם בהבנת העולם ותפקיד האדם ב[[ספר אדם הראשון]] שהוזכר בתלמוד{{הערה|{{ויקיטקסט|עבודה זרה ה א}}, ו{{ויקיטקסט|בבא מציעא פה ב}}. וראו גם {{פורום אהח|ספרא דאדם קדמאה|18524}}}}. מדור לדור עברה התורה מאב לבן ולתלמיד, כשבמשך [[אלפיים שנות תוהו]] מבריאת העולם, העברת המסורת היתה אצל יחידים ולא אצל כלל האנושות. עם כליון [[דור המבול]] כשרק משפחת [[נח]] נותרה, שוב החלה מסירת התורה והמצוה לכלל בני האדם, כשהמצוות המחייבות את כלל האנושות קרויות [[שבע מצוות בני נח]] על סמך דור זה. בהמשך שוב הצטמצמו מקיימי המצוות עם תקופת [[דור הפלגה]] ותפוצתם על פני העולם, כשרק משפחת [[אברהם]] אבינו שמרה על לימוד התורה, מסורת דבר ה', ושימור ההיסטוריה מאז בריאת העולם.

על דברי 'קבלה' במובן של מסורות ונבואות שלא במסגרת מצוות מעשיות, ישנן עדויות גם מתקופה קדומה זו. מסורת היתה אצל בני ישראל ב[[מצרים העתיקה]] על הגואל שיבוא לגאלם בלשון "פקידה" דווקא, והבנת המציאות וידיעת העתידות גם עברה מרב לתלמיד, כמו קץ הגלות שביקש [[יעקב]] לגלות לבניו לפני מותו.

תורת הקבלה במובנה המצומצם כמקובל בשפה העכשווית, גם כן נמסרה באופן אישי מרב לתלמיד עד [[משה]] ב[[מעמד הר סיני|סיני]] והנביאים שבכל דור. אם כי ביטויי תורה זו באה בכל דור בפנים וסגנון מיוחד{{הערה|שם=ספר הזכרונות|ספר הזכרונות לרבי צדוק}}. [[רבי צדוק הכהן]] רואה רצף התגלויות של תורת הקבלה בפנים שונים: בתקופת הנביאים הקבלה הייתה נגלית בסגנון מראות הנבואה, בתקופת התנאים בסגנון [[ספרות ההיכלות והמרכבה]], במשך ה[[אלף החמישי]] לא הייתה הקבלה בגילוי; אולם, בסמוך לתחילת ה[[אלף השישי]] הופיע רוח הקודש בבית המדרש ב[[פרובאנס]] (דרום [[צרפת]]) כשסגנון זה התפשט ביותר, ועם גילויו של[[ספר הזהר]] הגיעה תורה זו בצורה גלויה יותר לצפון [[ספרד]] ומשם התפשטה לכל העולם{{הערה|שם=ספר הזכרונות}}.

===קבלת חז"ל===
בתקופת התלמוד כונתה תורת הסוד "סתרי תורה"{{הערה|{{בבלי|פסחים|קיט|ב}}.}}, "[[מעשה בראשית]]" ו"[[מעשה מרכבה]]" (ע"ע), על פי תיאור המרכבה ב[[ספר יחזקאל|יחזקאל]], [[S:יחזקאל א|פרק א']] ו[[S:יחזקאל י|פרק י']]. התלמוד מספר על כמה חכמים שחקרו בתורת הסוד ואף עסקו ביצירה מעשית על פי ספר יצירה{{הערה|ראו למשל {{בבלי|סנהדרין|סה|ב|ללא=שם}} ו{{בבלי|סנהדרין|סה|ב|ללא=מסכת}}, שם מסופר על נ[[רב חנינא]] ו[[רב אושעיא]] שהיו עוסקים ב[[ספר יצירה]] בכל ערב שבת ובוראים [[עגל|עגלה]] בשביל לאכול את בשרו בשבת.}}. בשל כוחה הרב, הוגבלה תורת הסוד ללימוד רק לתלמידי חכמים ולא להמון העם, בנוסף על הגבלות על צורת לימודה (שלא בפומבי: מרב לתלמיד יחיד, ושלא ביחידות). 

{{ציטוט|תוכן=אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.|מקור={{משנה|חגיגה|ב|א}}}}

בתלמוד{{הערה|{{בבלי|חגיגה|יד|ב|ללא=שם}}, וכן ב{{בבלי|סוכה|כח|א|ללא=שם}} לגבי [[רבי יוחנן בן זכאי]] שלמד מעשה בראשית.}} מסופר על כמה תנאים שלמדו ספר יצירה או מעשה מרכבה. כן מסופר על "אחר", (כינוי ל[[אלישע בן אבויה]]) ש"[[פרדס (יהדות)|נכנס לפרדס]]" – הגיע להשגה רוחנית גבוהה, אך הוא ניזוק מכך כיוון שלא ראוי להשגות כאלה, והוא יצא לתרבות רעה. ככלל, {{ציטוטון|אמר [[רבי אמי]], אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים ({{תנך|ישעיהו|ג|ג|קצר=כן}}) שר חמשים, ונשוא פנים, ויועץ, וחכם חרשים ונבון לחש|{{בבלי|חגיגה|יג|א|ללא=שם}}.}}.

בתלמוד אף מוזכרים חכמים שהסתייגו באופן גורף מלימוד תורת הסוד{{מקור}}.

אזכורים כתובים של תורת הסוד עצמה נמצאים כבר בספרות מתקופת חז"ל.

===קבלת הגאונים===
בתקופת הגאונים רווחו ספרים המיוחדים לנושאים אלו, כמו "[[ספרות ההיכלות והמרכבה]]", כשספרים נוספים שרווחו אז אף מיוחסים לתקופה קדומה יותר. [[רב חמאי גאון]] חיבר ספרים קבליים{{הערה|"ספר העיון" ו"ספר הייחוד"; [[הרמ"ק]] מרבה לצטט אותם בספרו [[פרדס רמונים]].}} ו[[רב האי גאון]] שלח תשובה ל[[רב פלטוי גאון]] בעניין עשרת הספירות ועוד{{הערה|התשובה מצוטטת ב[[s:פרדס רמונים יא א|פרדס רמונים, יא א]].}}. בין היתר, בידי החכמים באותה תקופה היתה מסורת של סתרי תורה ב[[חכמת היד]] ו[[חכמת הפרצוף|הפרצוף]]{{הערה|[[s:רמב"ן על בראשית ה א|רמב"ן על התורה,  בראשית ה א]] בשם [[רב שרירא גאון]].}}.

===קבלת הראשונים===
לאחר תורות הסוד הקדומות מדור ה[[נביא]]ים, תקופת [[חז"ל]] ודור ה[[גאונים]], החלה תקופת ספרות הקבלה המאוחרת, כשבעולם המחקר קטלגו את תקופה זו כענף נוסף בתורת הקבלה בכלל. ייחודיות התקופה היא מסגנון הכתיבה לדברים שעד אז לא נכתבו מעולם על ספר, אלא רק עברו מפה לפה.

הספר הראשון המזוהה עם תקופה זו, הוא [[ספר הבהיר]], ספר הקבלה שנכתב סמוך לאלף השישי, והופיע בפרובאנס בשנת [[ד'תתק"ם]] בקירוב. ספר זה מהוה יסוד מרכזי למשנת המקובלים הראשונים, הוא מכיל בתוכו רעיונות ו[[דרשה|דרשות]] העוסקים בהיכלות וסודות המרכבה, וכמו כן את "[[ספר היצירה]]" חיבור המתאר את תהליך [[בריאת העולם]] והנהגתו על ידי ה'.

בתקופה זו התפתח בפרובאנס חוג של מקובלים, בהם [[רבי יצחק סגי נהור]], [[רבי אברהם בן יצחק (מקובל)|רבי אברהם בן יצחק]], [[רבי אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] ו[[רבי יעקב מלוניל|רבי יעקב הנזיר]] ועוד והופיעו מספר חיבורים קבליים קצרים.

===תנועת חסידי אשכנז===
באותו הזמן בקירוב הגיעה לשיאה, באופן בלתי תלוי, תורת הסוד של [[חסידות אשכנז]]. והופיעו ספרים מפורסמים כמו [[ספר חסידים]] וספרי בעל הרוקח. על אף השוני הברור בין תורת הסוד של חסידות אשכנז לזו של ראשוני המקובלים בספרד, ישנם קווי דמיון מסוימים בין השתיים. הדמיון נמצא הן בתופעה של היווצרות חוגים שעסקו בתורת הסוד, בלימוד ספר היצירה וספר [[שיעור קומה]] ודוגמתם, והן במרכזיותם של שמות ה'. היסוד המשותף לשתי התנועות הוא הבנת המציאות כהשתלשלות רוחנית מן האלוקות, כמדרגות של [[אור (דעת)|אור]]. "אור אינסוף", "אור הגדול", או "השכל העליון", הוא הקב"ה, והתמעטות האור בהדרגה, התמעטות שמאפשרת יצירת תחומים רוחניים המשתלשלים זה מזה וניתנים להבחנה{{הערה|בעולם המחקר יש רואים את אסכולת ה[[נאופלאטוניזם]] כדומה לזה.}}.

===התפשטות הקבלה וספר הזוהר===
[[קובץ:Zohar.png|שמאל|ממוזער|250px|[[כריכה|כריכת]] ה[[מהדורה|הוצאה]] הראשונה של ספר הזוהר, [[מנטובה]], [[1558]]]]
עד מהרה התפשטה ספרות הקבלה מפרובאנס למרכזים אחרים כמו [[בורגוס]] ו[[טולדו]] שב[[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]] (בשטחי ספרד המודרנית). להתפשטות זו תרם תהליך של נדידת רבנים והעברת ספרים וכתבים ממרכז אחד למשנהו. אחד מהם הוא [[רבי יצחק סגי נהור]], שבראשית המאה ה-13 עבר ל[[גירונה]] ולימד שם את מסורת הקבלה שהתפתחה קודם לכן בפרובאנס. בגירונה התפתח חוג חשוב שמילא תפקיד מרכזי בגיבוש מחשבת הקבלה בספרד ובהתפתחות ספרותה. לחוג זה משתייכים [[רבי יהודה בר יקר]] (רבו של הרמב"ן), [[רבי עזריאל בן שלמה|רבי עזריאל]] ו[[רבי עזרא בן שלמה|רבי עזרא]] מגירונה (שהיו תלמידיו של הראב"ד ורבותיו של הרמב"ן לקבלה), [[רבי יעקב בן ששת]] וה[[רמב"ן]]. בשל היותו של הרמב"ן ראש רבני ספרד, קיבלה הקבלה תהודה רחבה ומעמד של ערך מרכזי במחשבת היהדות. תורת הסוד והקבלה נקלטה כיסוד משלים לתורת הנגלה, ויסודות קבליים מובהקים החלו להופיע בספרות [[פרשני המקרא|פרשנות המקרא]], ה[[מוסר]] וה[[הלכה]].

מקובל נוסף שתרם להתפשטות הקבלה הוא רבי אברהם אבולעפיא, שבשל שיטתו הייחודית (הקבלה הנבואית) נדחה בספרד והחל לפעול ב[[איטליה]], אחד מתלמידיו המרכזיים הוא [[רבי יוסף ג'יקטיליה|רבי יוסף ג'יקטיליא]] בעל הספר [[שערי אורה]], פעילות זו תרמה לקביעת איטליה כאחד המרכזים החשובים של הקבלה, מרכז נוסף שהתפתח הוא המרכז ב[[קונסטנטינופול|ביזנטיון]].{{הפניה לערך מורחב|ספר הזוהר}}
החל משנת [[1280]] החלו להופיע הגיליונות הראשונים של החיבור המרכזי בספרות הקבלה, הוא [[ספר הזוהר]]. הספר מיוחס ל[[תנא]] [[רבי שמעון בר יוחאי]] בן [[המאה ה-2]], וחוג תלמידיו. בתחילה הספר היה מצוי רק אצל בעלי הקבלה, אולם בתקופת [[גירוש ספרד]] לערך, החל ספר הזהר לקנות שביתה אצל כלל לומדי התורה.

אחד הפולמוסים הידועים והמשמעותיים ביותר בדבר זהות מחבר ספר, הוא הפולמוס על זהות מחבר ספר הזהר. ההנחה הרווחת כיום בבית המדרש היא ייחוס רובו של ספר הזהר ל[[רשב"י]], כשחלקים ממנו נכתבו בתקופה מאוחרת יותר.

דחיפה נוספת להפצתו ולקדושתו של ספר הזוהר הייתה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], עם [[דפוס|הדפסתו]] (לראשונה ב[[מנטובה]]). השפעה זו הגיעה לשיאה ב[[מקובלי צפת|קבלת צפת]], ובפרט ב[[קבלת האר"י]], שרבים מהרעיונות שבה נבעו מפרשנות ספר הזוהר. הזוהר הפך למקור הראשי של תורת הסוד, וקנה לו מקום לצד ה[[תנ"ך]] וה[[תלמוד]]. עם זאת.

במהלך [[המאה ה-15]] התמעטו העוסקים בתורת הקבלה, אך בשנת [[1492]] התחוללה תמורה עמוקה בתורת הקבלה בשל [[גירוש ספרד]], ומרכז לימוד תורת הסוד עבר לעיר [[צפת]].

===מקובלי צפת===
מאז ימי חורבן הבית קיימת בעם ישראל הכמיהה לגאולה ולשיבת מלכות שמים. [[חישוב הקץ]] היה מוקד לעיסוק מחשבתי עד שחז"ל קבעו "תיפח רוחם של מחשבי קיצין", אם כי מבין חכמי הדורות עסקו בשאלה זו בסייגים מתאימים. בארבעים השנים שלאחר גירוש ספרד עלתה הכמיהה לגאולה בקרב המון העם, והחלו להופיע גם [[תנועות משיחיות]]. מחכמי ישראל החלו לעסוק יותר בחישוב הקץ כ[[רבי אברהם בן אליעזר הלוי]] ו[[רבי יצחק אברבנאל]], ואחרים דוגמתם כ[[דוד הראובני]] ו[[רבי שלמה מולכו]], ועוד. בין משיחי השקר ניתן למנות את [[אשר למלין|אשר לעמליין]], בתקופה זו גם התפרסם חיבור הנוסח הראשון של מעשה [[רבי יוסף דלה ריינה|רבי יוסף די לה ריינה]].

באותה עת הפכה [[ארץ ישראל]] ש[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תחת שלטון האימפריה העות'מאנית]] למרכזה החדש של הקבלה ולמרכזו הרוחני של [[עם ישראל]] – בתחילה ב[[ירושלים]] ומשנת [[1530]] ואילך ב[[צפת]]. לצפת נהרו מן [[הגולה]] רבנים בעלי שיעור קומה מכל תחומי ההגות היהודית: בתחום ה[[הלכה]] – [[רבי יעקב בירב]] מחדש ה[[סמיכה לרבנות|סמיכה]], [[רבי משה מטראני]] ו[[רבי יוסף קארו]]; בתחום הפרשנות וה[[מדרש|דרשה]] – [[רבי משה אלשיך]] ו[[רבי שמואל אוזידא]] (בעל [[מדרש שמואל]] על [[פרקי אבות]]); ובתחום ה[[מוסר]] וה[[פיוט]] – [[רבי ישראל נג'ארה]], [[רבי אלעזר אזכרי]], [[רבי אליהו די וידאש]] ו[[רבי שלמה אלקבץ]]. אולם, ההשפעה הגדולה של צפת באה לה בעקבות ענקי הרוח בתחום הקבלה, '''ה[[רמ"ק]] ו[[האר"י]],''' שפיתחו את תורתם בעיר, שהתפשטה משם לשאר [[יהדות התפוצות|תפוצות ישראל]].

תורת הקבלה אשר פשטה בעיר שולבה גם בתורת רבנים מתחומים שונים שמיזגו בתורתם את הנסתר והנגלה. דוגמאות לכך הם: רבי שלמה אלקבץ בפיוטיו, רבי יוסף קארו ורבי אלעזר אזכרי שהעלו על הכתב גילויים והשגות מהתגלות ה[[מגיד (קבלה)|מגיד]], רבי אליהו די וידאש בספר המוסר "[[ראשית חכמה]]" ועוד.

אולם התמורה המשמעותית שהחלה בתקופה זו היא הבאת חכמת הקבלה לכל שכבות הציבור. שלא כמו הקבלה בראשיתה שנלמדה רק על ידי יחידי סגולה ובני עלייה, תורת הקבלה הפכה לנחלתם של רבים. אחד הזרזים לכך הייתה היווצרותה של ספרות המוסר הקבלי. ספרים רבים כדוגמת "[[ראשית חכמה]]", "[[ספר חרדים]]", "[[תומר דבורה]]" ו"[[שערי קדושה]]" נפוצו והפכו ל[[נכס צאן ברזל|נכסי צאן ברזל]] בעולם הספר היהודי.

בצפת התאגדו חבורות וחוגים רבים, שכללו בתוכם אף את פשוטי העם. חבורות אלו עסקו בין היתר בלימוד התורה ובהוראת דרכי ה[[חזרה בתשובה|תשובה]]. כמו כן נוצרו חוגים של מקובלים שעסקו בלימוד תורת הקבלה ובתיקוני התשובה. בנוסף, נהגו המקובלים להתפלל על [[קברי צדיקים]] של חכמי המשנה והזוהר הקבורים באזור, אשר מקובלי צפת שאפו אל דרך לימודם ואורח חייהם. פעמים רבות זכו המקובלים להידבקות בנשמות הצדיקים ולגילוי "[[מגיד (קבלה)|מגיד]]", כמגיד שדיבר מתוך גרונו של רבי יוסף קארו, כמובא בספרו "[[מגיד מישרים (ספר)|מגיד מישרים]]". אחד מן החוגים הבולטים בצפת שעסק בכך היה רבי משה קורדובירו (ה[[רמ"ק]]) ותלמידיו.

===קבלת הרמ"ק===
[[הרמ"ק]] נחשב כאחד מגדולי המקובלים שבכל הדורות ותורתו וספריו נחשבים כספרי יסוד בתורת הקבלה.

הרמ"ק נולד בשנת [[ה'רפ"ב]] ([[1522]]). מקום לידתו אינו ידוע, אך [[שם משפחה|שם משפחתו]] מעיד על כך שמוצא משפחתו מהעיר [[קורדובה (ספרד)|קורדובה]] שב[[ספרד]]. הוא גדל וגר ב[[צפת]], למד [[תלמוד]] ו[[הלכה]] אצל [[רבי יוסף קארו]]. הוא התחתן עם אחותו של [[רבי שלמה אלקבץ]], ובגיל עשרים החל בלימוד קבלה אצל גיסו. הרמ"ק פיתח את הקבלה בהרחבה וביסס אותה על רבים מהיסודות של תורת רבו, רבי שלמה אלקבץ. הרמ"ק היה אחד מארבעת הרבנים ש[[סמיכה לרבנות|נסמכו]] בידי [[רבי יעקב בירב]] ב-[[ה'רצ"ח]] [[1538]], ולאחר שנים אחדות החל לשמש כ[[ראש ישיבה]] בצפת. עם תלמידיו נמנו [[רבי חיים ויטאל]], לימים תלמידו הגדול של [[האר"י]], וכן [[רבי אליהו די וידאש]], מחבר הספר "ראשית חכמה".

עם הגעתו של [[האר"י]] לצפת למד האר"י אצל הרמ"ק משך תקופה קצרה, עד לפטירתו של האחרון ב[[כ"ג בתמוז]] [[ה'ש"ל]] ([[1570]]). עם פטירתו נחשב האר"י ליורשו הרוחני וממשיך דרכו, אף ששיטתם בקבלה אינה דומה: ה[[רמח"ל]] יצר הבחנה בין השיטות, והסביר כי קבלת הרמ"ק מהווה לימוד "עולם התוהו", ואילו "עולם התיקון" נמצא בקבלת האר"י.

חיבורו המרכזי והספר שאיתו מזוהה הרמ"ק ביותר הוא "[[פרדס רימונים]]", המבאר את שיטתו בקבלה, ומסדר לפי כללים מסודרים את כל הידיעות בקבלה שהיו נפוצים עד אז בכתבים, או עברו מפה לאוזן מרב לתלמיד, הרמ"ק מוצא את ההקשר והחיבור בין כל הפרטים, ומכריע רבות במחלוקות בין המקובלים הראשונים. וכפי שמעיד על כך בהקדמתו לספר:
{{ציטוט|תוכן=וכאשר באתי לשלם נדרי ערכתי לפני את כל ספרי האלוקי הרשב"י ואתבונן בהם, ויהי לבבי כהולך בלב ים וכשוכב בראש חיבל, נבוך ומתבלבל בעמקי הדרושים הרבים. ואומרה אקח קסת הסופר אשר במותני ואערוך כל הדרושים עדר עדר לבדו עד אשים ריוח לשכלי בין עדר ובין עדר.}}
הרמ"ק חיבר גם חיבור מקיף על [[ספר הזוהר]] ו[[ספר יצירה]] בשם "אור יקר", וכן ספר מוסר בשם "[[תומר דבורה]]" המיוסד על י"ג מידות ההנהגה, ועוד.

על אף התפוצה הרבה שלה זכתה תורתו של הרמ"ק והכבוד הרב שחלקו לו, את הבכורה בתורת הסוד והקבלה נטלו במהרה האר"י ותורתו.

===קבלת האר"י===

=====האר"י וגוריו=====
[[רבי יצחק לוריא]] ([[1534]]–[[1572]]), המכונה האר"י, היה גדול מקובלי צפת במאה ה-16. השפעתו על הלימוד תורת הקבלה היא עצומה, וממנו ואילך זכתה הקבלה שלו, '''קבלת האר"י''', להשפעה רבה בכל רחבי העולם היהודי, עד שיש מחלקים את תורת הקבלה לשניים – לפניו ואחריו. תלמידיו נקראו אחריו גורי האר"י.

האר"י נולד ב[[ירושלים]] ל[[אבא|אב]] ממוצא [[יהדות אשכנז|אשכנזי]] ול[[אמא|אם]] [[יהדות ספרד|ספרדייה]]. לאחר פטירת אביו חי בבית דודו ב[[מצרים]]. את תורת הנגלה למד מפי [[רבי בצלאל אשכנזי]] בעל ה[[שיטה מקובצת]]. עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על ה[[מכס]] במצרים, שם הקדיש האר"י את עתותיו בעיקר ללימוד [[ספר הזוהר]] ותורת הסוד. בשנת [[1570]] [[עלייה לארץ ישראל|עלה לארץ ישראל]] והתיישב בצפת, ובתום שנתיים של פעילות ערה נפטר והוא בן 38 בלבד.

מכתבי האר"י עצמו נשארו בידינו מספר [[פיוט]]ים ל[[שבת]] ("[[אזמר בשבחין]]", "[[אסדר לסעודתא]]" ו"[[בני היכלא]]") וכן מספר [[מאמר]]ים שנקבצו בתוך ספר "שער מאמרי רשבי". שאר תורתו נכתבה על ידי תלמידיו. ישנה טענה שכתב יחד עם [[רבי בצלאל אשכנזי]] את פירוש "[[שיטה מקובצת]]" על [[מסכת מנחות]], אך הפירוש אבד עוד כשהיה בכתב יד. האר"י כמעט ולא כתב את דבריו בקבלה, וכל תורתו ידועה לנו רק מכתבי תלמידיו. שלושת תלמידיו הגדולים היו [[רבי יוסף בן טבול]], [[רבי ישראל סרוג]] ובעיקר [[רבי חיים ויטאל]],שהיה גדול תלמידי האר"י והוסמך על ידו לכתיבת תורתו, אשר מובאת בעיקרה בספרו "[[עץ חיים (ספר)|עץ חיים]]" ו"שמונה שערים".

אל חבורתו של האר"י לא התקבלו אלא תלמידים נבחרים, וגם לאחר פטירתו של האר"י לא הפיצו תלמידיו את תורתו ברבים. התפשטות קבלת האר"י החלה רק במחצית השנייה של המאה ה-16, עם מסעותיו של רבי ישראל סרוג ב[[איטליה]] וב[[האיחוד הפולני-ליטאי|פולין]]. בעקבות כך החלה קבלת האר"י לצבור תאוצה באיטליה, בפולין וב[[טורקיה]], וזו גרמה להתעוררות רבה. בשל העובדה שהיה זה הרב סרוג שפעל להפיץ את תורת האר"י, נטבעה בראשיתה קבלה זו תחת חותמו, וזאת עד אמצע [[המאה ה-17]], אז הופצו כתבי היד של [[רבי חיים ויטאל]]. עם הפצתם של כתבים אלה התפשטה עוד יותר קבלת האר"י והגיעה לכל קהילות ישראל, עד שקנתה לה את הבכורה במחשבה הקבלית מראשית עלייתה ועד לימינו.

ה[[חסידות]] שהתפתחה בשנים שלאחר מכן בארצות [[אשכנז]], היא למעשה המשך ישיר לתלמידי האר"י, אך מושפעת רבות מ'''קבלת הרמ"ק''' ותורת האותיות של '''קבלת הגאונים'''{{מקור}}. לעומת זאת, בקבלת המזרח המשיכה קבלת האר"י להעמיק שורשים ולהתפתח. דוגמה לכך היא פיתוחה ושכלולה של [[תורת הכוונות]] בידי [[רבי שלום שרעבי|'''הרש"ש''']] אשר עמד בראש [[ישיבת המקובלים בית אל]] – ישיבה אשר הייתה הסמכות העליונה בקבלת המזרח.

ההשפעה של הקבלה על [[יהדות צפון אפריקה]] היא גדולה וייחודית, השפעה אשר באה לידי ביטוי בכל שכבות העם ולא רק ל[[אליטה|שכבות אינטלקטואליות]] תורניות. תופעות אחדות מדגימות השפעה זו, כמו למשל [[סידור|סידורי תפילה]] לכלל העם שנערכו על פי הקבלה, שיעורים יומיים בספר הזהר ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] בין [[תפילת מנחה|מנחה]] ל[[תפילת ערבית|ערבית]] לכל באי הקהילה, וריבוי הרבנים המקובלים הספרדיים.

=====קבלת האר"י=====

אחד החידושים בקבלת האר"י היה התפיסה של אופן [[בריאת העולם]] והשלכתה על תכליתו של האדם בעולם. הקבלה שקדמה לאר"י תפסה את תהליך בריאת העולם כהתפשטות ישירה והדרגתית מתוך האלוקות האין-סופית. הכוחות הכלולים בה הולכים ומתגלים, כשכל מדרגה בסדר ההשתלשלות היא בגדר סיבה ומקור לזו הבאה אחריה. זאת עד להיווצרותו הסופית של העולם בתוך מושג ה"יש", מושג הנתפס בשכל האנושי.

חידושה של קבלת האר"י הייתה בכך שראתה את תהליך הבריאה כתהליך מורכב יותר ודינמי, שכוחות מנוגדים פועלים בתוכו זה על זה. תהליך זה מתואר בהשאלות רבות ומושגים דמויי מציאות, כשמשמעותם האמיתית היא זו המזקיקה את לימוד זה לרב מפי רב בדווקא, <u>עד כדי חוסר משמעות ללימוד המשל ללא הסבר הולם.</u>

כיוון שקודם הבריאה מילא אור אין סוף את כל החלל, הרי שלכאורה לכל מציאות אחרת שהיא נפרדת מהאלוקות לא היה מקום להתקיים ולהתגלות. קבלת האר"י פתרה בעיה זו בהציגה את תהליך הבריאה כתהליך של הסתלקות שקודמת בהכרח להתגלות. תהליך זה מכונה בשם '''[[תורת הצמצום|צמצום]]'''. בזכות הצמצום של הקב"ה וההתכנסות של הארץ נוצר חלל פנוי שמאפשר להכיל בתוכו את כל העולמות, הן הרוחניים העליונים והן הגשמיים התחתונים. חלל זה נקרא בשם "חלל הטהירו" (טהרה בארמית). על-אף הסתלקותו של האור האלוקי מחלל הטהירו, נותרו במקום שיירי אור המכונה בשם "רשימו" ('רושם' בארמית). שיירי האור שנותרו בתוך החלל הפנוי נותרו מעורבים בשורשי הדין, שקודם הצמצום היו כלולים בתוך האין-סוף אך לא ניתנו להבחנה ולא התגלו בתוכו. לכוחות הדין שנתגלו בצמצום יש תפקיד קונסטרוקטיבי בהתהוות העולמות. כוח הדין הוא כוח ההגבלה והצמצום ובכך מתאפשרת נתינת מידה ושיעור מחוץ להוויה האין-סופית של האלוקות. צורתו של החלל שנתהווה הוא חלל עגול, ובתור שכזה הוא נטול ממדים של מעלה, מטה, ימינה ושמאלה. ממדים אלו נקבעו עם השפעתו של אור אלוקי אל תוך החלל הזה ונקודת הבקיעה הראשונה של האור נקבעה כנקודת המעלה. האור השופע ממלא את כל החלל והדמות המצטיירת שם היא דמות "האדם הקדמון" המתוארת בקבלה כדמיון אדם. מדמות זו עתידים להתגלות העולמות העליונים.

וכך כותב [[רבי חיים ויטאל]] בחיבורו "עץ החיים":
{{ציטוט|תוכן=דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל, אלא הכול היה ממולא מן האור הפשוט ההוא... והנה אז צמצם את עצמו אין-סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא ונתרחק אל סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואוויר וחלל ריקני. ואז המשיך מהאור אין-סוף קו אחד ישר ובמקום החלל הוא האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כולם.|מקור='''עץ החיים''', שער א-ענף ב}}

העולם הראשון נקרא "עולם ה[[עקודים]]", שהוא חלקו העליון של "האדם הקדמון". העולם השני הוא "עולם הנקודים" שהוא חלקו התחתון של "האדם הקדמון". החילוק המרכזי בין העולמות הוא שבעוד "עולם העקודים" העליון מורכב מ"כלי" אחד, ב"עולם הנקודים" התחתון יש הבחנה מפורטת יותר והוא כלול מעשרה "כלים" – כלי לכל ספירה.

עם היווצרות הכלים החל האור האלוקי להאיר לתוך הכלים. הכלים ב"עולם הנקודים" היו חלשים מדי כדי להכיל בתוכם את ההארה האלוקית, וכך נסדקו כביכול שלושת הכלים העליונים – כתר, חכמה ובינה, ושבעת הכלים התחתונים, שמטבעם חלשים יותר, נשברו. אירוע זה מכונה בספרות האר"י "[[שבירת הכלים]]" או "מיתת המלכים". שבירת הכלים נועדה לטהר את הכלים, שכן סייגי ה[[פסולת]] של שורשי הדין היו מעורבים בכלים ועם שבירתם נפרדו מהם והתכנסו במקום אחד, ב"ממלכת הקליפות".

לאחר השבירה החל התהליך של [[תיקון (קבלה)|תיקון]] והיבנות מחדש. שלב זה של התיקון מכונה בשם "עולם התיקון" או "עולם הברודים". ספרות האר"י מדמה תהליך זה לתהליך של [[לידה מחדש]] ומכנה את שלביה "[[עיבור (מיסטיקה)|עיבור]]", "יניקה" ו"מוחין". עם היווצרות עולם הקליפות נלכדו ניצוצות מההארה האלוקית ו"נשבו" שם. ניצוצות אלו הם שנותנים חיות לקליפות, וכל עוד הם שבויים שם יש לטומאה ול[[רוע]] אחיזה בעולם. כאן מתגלה ייעודו של האדם ותפקידו בעולם: על האדם מוטלת החובה להוציא מתוך שביים את ניצוצות האורות מתוך ה"קליפות" ולהעלותם למקומם אל העולם האלוקי, וזאת בעזרת "תורת התיקון והכוונות". כשיסתיים תהליך הבירור וכל [[ניצוצות (קבלה)|ניצוצות]] הקדושה ישובו למקומם, תשלם מלאכת התיקון ואז תבוא ה[[גאולה]] העתידה. תפקיד זה של הבירור והתיקון לא מוטל רק על יחידי סגולה אלא על כל אדם מ[[עם ישראל|ישראל]], כל אדם כפי כוחו וכפי שיעורו. עם ישראל נתפש כ[[קולקטיב]] עם ייעוד [[משיח]]י, שבכל פעולה שלו צריך לכוון לפעולה של בירור ותיקון לקראת הגאולה הסופית. כך מציירת קבלת האר"י את עבודת ה' כבעלת משמעות משיחית הנושאת את עיניה אל עבר [[אחרית הימים]], ולייעודה הסופי – הגאולה, אשר כל עם ישראל פועל בכל עת לקירובה.

===התנגדות לקבלה===
בניגוד לפולמוס נגד ה[[רמב"ם]], שהיה קרוב בזמן ובמקום לעליית הקבלה, על פי רוב, עלייתה של הקבלה לא לוותה במחלוקות מפורסמות בתוך היהדות. לכך תרמו גורמים אחדים, ובמיוחד לאור המשכיותה של הקבלה כמסורת עתיקה בעם ישראל.

עם זאת, בדומה לספרות ההלכה, גם תורת הקבלה אינה חפה מפולמוסים, כשאלו כוונו בעיקר כלפי היבטים מסוימים של הקבלה, ואת הפולמוסים הובילו רבנים שהיו בעצמם מקובלים. דוגמאות לכך הם הפולמוסים של ה[[רשב"א]] כנגד [[רבי אברהם אבולעפיה]], והפולמוסים של [[הגר"א]] כנגד החסידות.

אך הייתה גם התנגדות עקרונית. ב[[שו"ת]] ה[[ריב"ש]] תשובה קנ"ז מצטט [[רבי יצחק בר ששת]] רבנים בדורו שהם ממתנגדי הקבלה, והוא דן בדברי התנגדותם כדבר לגיטימי אף על פי שהוא באופן אישי מבין ומקבל כלגיטימית גם את השקפת המקובלים. בין היתר הוא כותב בשם רבו [[רבי פרץ הכהן]] שהוא איננו מחשיב את הספירות. פולמוס של ממש כנגד הקבלה הוא המחלוקת סביב ספר הזוהר. [[רבי אליהו דלמדיגו]] כתב את הספר "בחינת הדת", המתנגד לקבלה ומערער על קדמות הזוהר. חיבור נוסף בשם "[[S:ארי נוהם|ארי נוהם]]" של [[רבי יהודה אריה ממודנה]] הוא חיבור שהוקדש כולו לביקורת על הקבלה וספר הזוהר. כמו כן חיבר [[יחיא קאפח|רבי יחיא קאפח]] ספר בשם [[מלחמות ה' (יחיא קאפח)|מלחמות ה']] נגד הזוהר והקבלה, וכן [[שמואל דוד לוצאטו|שד"ל]] חיבר ספר בשם ויכוח על חכמת הקבלה, נגד קדמות הזוהר ונגד הקבלה. 

היתה גם התנגדות להפצת הזוהר במתכונתו המוכרת. [[רבי אלעזר פלקלס]] (תלמידו של [[רבי יחזקאל לנדא]] בעל ה"[[נודע ביהודה]]") בספרו "תשובה מאהבה"{{הערה|הרב אלעזר פלקלש, {{היברובוקס||שו"ת תשובה מאהבה, חלק א', סימן כו|19543||עמוד=49}}.}} חלק א' תשובה כ"ו מבקר קשות את ספר הזוהר בטענה ששולבו בתוכו דברי אחרים, ומביע התנגדות לספרות המקובלים, לעומת זאת רבי יעקב עמדין כותב בספרו מטפחת ספרים שעל אף שלא כל ספר הזהר נכתב על ידי התנאים, עומד הוא בקדושתו המופלגת ואין הוא יורד ממעלתו כלל. 

אחד מתלמידי [[החתם סופר]] (1839–1762), הרב אליעזר נויזץ, כתב שרבו אמר "בפנים רבים מתלמידיו, אילו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רבי שמעון בר יוחאי על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו, לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאוד מחזיק דפים מעוטים"{{הערה|הרב אליעזר ליפמן נויזץ, מי מנוחות, פרעסבורג תרמ"ד, {{היברובוקס||דף מג ע"ב|6262||עמוד=93}}.}}.

===הקבלה בתנועת החסידות===
{{הפניה לערך מורחב|תנועת החסידות}}
תנועת החסידות קמה באמצע [[המאה ה-18]] על ידי מייסד התנועה רבי ישראל [[בעל שם טוב]] (הבעש"ט), שינק בהגותו מן המורשת של תורת הקבלה. הגותה של הקבלה החסידית מושפעת ממיזוג של תורת הגאונים עם תורת האר"י והרמ"ק יחדיו. המגמה העיקרית של הקבלה החסידית היא דבקות בלימוד הקבלה, תוך הבנת מושגי הקבלה מתורת העולמות העליונים והאלוקות כשורשים ויסודות לאורות המושפעים בנפש האדם. על ידי ההבנה שכל מצב נפשי הוא בעצם עולם מלא, מגיע ה[[חסיד]] לדבקות פנימית בעולמות העליונים עד מצב של התפשטות הגשמיות וביטול ה[[בחירה]].

על אף ההשראה המהותית שהעניקה תורת הקבלה לתורת החסידות, התירו מרבית ה[[אדמו"ר]]ים רק ליחידי סגולה להגות בתורת הקבלה ואסרו זאת על השאר{{הערה|הקדמת [[הרב בן-ציון רבינוביץ|האדמו"ר מביאלא]] לספר '''מאורות האריז"ל''', הוצאת מגמ"ה.}}. יש מהאדמו"רים שאף התירו את הלימוד רק לבני ארבעים ומעלה. אדמו"רים שונים אוסרים במיוחד על [[חזרה בתשובה|בעלי תשובה]] טריים (שלהם נטייה ללימוד זה) את לימוד הקבלה{{הערה|[[מבשר טוב|מבשר טוב - משפט גרות]] מכון דברי בינה, תשס"ח.}}.

===הרמח"ל===
{{ערך מורחב|פולמוס רמח"ל}}
הרמח"ל היה רב, מקובל, סופר ו[[משורר]] ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]]. עוד כנער נמשך לקבלה, ואף חיבר בה חיבורים רבים. נגלה לו "מגיד" והוא קיבץ סביבו תלמידים רבים אשר רחשו לו הערצה רבה, בשל השימוש הנרחב בספר הזוהר ובטרמינולוגיה קבלית דמוית קבלת האר"י בשבתאות, אחת מתגובות הרתע לה הייתה הטלת הגבלות על הפצתה ולימודה של תורת הקבלה. בשל כך נרדף ה[[רמח"ל]] על ידי גדולי חכמי דורו והוטלו עליו הגבלות שונות, שבעקבותיה התעורר פולמוס גדול שגבל אף ברדיפתו והגיע לכדי [[שריפת ספרים|שריפת ספריו]]. הוא אף נחשד לזמן מה בשבתאות. 

על אף הרדיפות אחר הרמח"ל, לאחר פטירתו זכה להערכה רבה אצל [[הגר"א|הגר"א,]] ו[[התנגדות לחסידות|התנועה הליטאית]] שבראשה עמד הושפעה ממנו רבות. תלמידו הגדול של ה[[רבי ישראל בעל שם טוב|בעש"ט]] הלא הוא ה[[המגיד ממזריטש|מגיד ממעזריטש]] צוה לתלמידו [[רבי יעקב יוסף מאוסטראה|רבי ייב"י מאוסטראהא]] להדפיס את ספרי הרמח"ל, והסביר את המחלוקת בכך ש"דורו לא הי' ראוי לגילוי נשגב זה".

===בעל הסולם===
{{הפניה לערך מורחב|בעל הסולם}}
הרב יהודה לייב אשלג ([[1884]]–[[1954]]), המכונה '''"בעל הסולם"''' על שם הפירוש שכתב ל[[ספר הזוהר]], עסק בהפצתה של חכמת הקבלה. מלבד הפירוש האמור, הוא כתב גם את "[[תלמוד עשר הספירות]]" המונה 16 חלקים ומיוסד על כתבי האר"י.

"בעל הסולם" הדגיש מאוד את חשיבות הנתינה. בראייתו, תיקון "שבירת הכלים" ייעשה כאשר כל אדם יצרוך רק את הדרוש לו וייתן לזולת ככל יכולתו, תוך מילוי מושלם של הרצון האלוקי. כל הקלקולים בחברה האנושית (למשל: הפערים בין עשירים לעניים ומלחמות), הם תוצאות של האגואיזם והרצון לקבל, המנתק את נשמתו של האדם מבוראו, מסביבתו ומקיומו. הוא הצביע על הצורך הטמון באדם להתעלות במדרגות רוחניות, כדי להשיג בשלמותו את הדביקות והנתינה הנצחית לאלוקים, הכולל את כל השפע והטוב.

ההתעלות והדבקות הרוחנית מלווה גם בהתקדמות חברתית גשמית שתתבטא במבנה חברתי מקיף עולם של אחדות ואלטרואיזם. מאמריו וספריו פונים בראש ובראשונה אל היהודי. עם זאת, רעיונות [[מרקסיזם|מרקסיסטיים]] הופכים בפרשנותו לסולם [[דיאלקטיקה|דיאלקטי]] המוביל אל גאולה. ובמובן המעשי הקבלה נתפשת אצלו כמודל רצוי לתנועה חברתית.

===השבתאות===
{{ערך מורחב|שבתאות}}
אף שכיום מוכרת ה[[שבתאות]], בדמיון מה ל[[נצרות]], כדת חדשה של כת שנפלטה מהיהדות, תחילתה של זו התיימרה לשנות את היהדות עצמה, ולהכריז על זמנה כתחילת עידן הגאולה, ועל העומד בראשה כמשיח ה' אשר בא לגאול את עמו.

על אף שבספרות ההלכה לא מצאו מייסדי השבתאות עילה להכניס את תורתם, בתורת הקבלה, אשר ענייניה מופשטים ובלתי מובנים לעם הפשוט, מצאו מעצבי הכת אילן גדול לתלות בו שגיונותיהם. ובעוד קבלת האר"י הטילה את הייעוד המשיחי על עם ישראל , תוך הנחיית העם למטרה נוספת בקיום דבר ה' ושמירת המצוות, הטילה תנועת השבתאות - להבדיל - את השליחות המשיחית על אדם בודד, והעמידה במרכזה את [[משיח שקר|משיח השקר]] [[שבתי צבי]].

שבתאי צבי נולד ב[[איזמיר]] ב־[[1626]]. כבר בצעירותו הרבה להתעסק במיסטיקה ובקבלה לצד ספרות ההלכה. מגיל צעיר נתגלו בו סימנים של [[מאניה דפרסיה]]. בגיל 25 (או 29) גורש מאיזמיר והחל במסע נדודים. ב[[עזה]] פגש את [[נתן העזתי]], ששכנע אותו, על סמך [[נבואה|חזון נבואי]], כי הוא המשיח. פגישה זו, שהתרחשה בשנת [[1665]], היוותה את האפיזודה הראשונה בסדרה של התרחשויות, שעתידות היו לחולל טלטלה עצומה בקהילות ישראל בשנים שאחר כך. נתן העזתי החל להפיץ את הידיעה לכל קהילות ישראל ב[[מכתב]]ים, ובה בעת יצא שבתי צבי עצמו לירושלים להפיץ את בשורתו. בקהילות ישראל באירופה התקבל שבתי צבי כמשיח, הרבה בהשפעת [[פרעות ת"ח ת"ט]] ([[1648]]–[[1649]]). היהודים, שהיו במצב כלכלי, דתי, חברתי וביטחוני קשה מאוד לאחר ה[[פוגרום|פרעות]], פירשו את מצבם כ[[חבלי משיח]] והאמינו שהגאולה קרובה. על כן, כששבתי צבי הכריז על עצמו כמשיח, קיבל אותו המון העם בהתלהבות.

העולם היהודי חווה חודשים של [[אופוריה]] משיחית; צומות החורבן בוטלו על ידו . ואילו שבתי עצמו נהג לעבור על איסורי תורה כמו אמירת [[השם המפורש]] – [[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] חמור מאין כמוהו – ו[[ברכה|בירך]] על כך: "ברוך מתיר איסורים". על אף שבפומבי הייתה הקריאה שיצאה מתנועתו קריאה ל[[חזרה בתשובה]], הותרו לחבריה הותיקים של התנועה איסורי כריתות חמורים בתואנה שכביכול כבר באה הגאולה ובטלו ה"קליפות" מן העולם.

[[שמועה|שמועות]] על מלכותו של ש"צ, ועל כך שהוא עומד להדיח את השליט העות'מאני ולתפוס את מקומו, רדפו זו את זו, ואפילו העיתונות הבינלאומית הקדישה מקום רב לשמועות.

הקדחת המשיחית לא תמה אף כאשר ה[[וזיר|ווזיר]] הטורקי החליט לעצור את שבתי צבי; ניתנה לשבתי צבי האפשרות לבחור בין [[הוצאה להורג|מוות]] לבין [[התאסלמות]]; ובספטמבר [[1666]] הוא בחר ל[[המרת דת|המיר את דתו]]. התאסלמותו של שבתי הכתה בתדהמה את העולם היהודי, וגרמה לרובו לזנוח את התקווה המשיחית. אף על פי כן, מעטים שמרו אמונים לרעיון המשיחי. נתן העזתי עצמו יצא את עזה ופנה למסע נדודים בקהילות ישראל, והטיף להמשך האמונה בשבתי צבי. התאסלמותו הוסברה כירידה לקליפות האסלאם, כדי להוציא משם את אחרוני הניצוצות שנשבו. מקורות רבניים וותיקים פורשו מחדש בדרך שתתאים לרעיון מופרך זה.

שבתי צבי עצמו נותר ב[[אדריאנופול]] (ב[[חבל הבלקן|בלקן]]), ראש ל-200 משפחות של נאמניו, שהתאסלמו אתו. [[התגלות|התגלויותיו]] לא פסקו, והוא ניהל אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי; דבר זה היה לצנינים בעיני השלטון. ב-[[1673]] הוגלה שבתי צבי לדולצינו, העיר העתיקה שב[[אלבניה]]. בתקופה זו יצר משנה דתית חדשה, הדומה במידת מה לנצרות.

שבתי צבי מת ב[[יום כיפור]] שנת [[ה'תל"ז]] ([[1676]]) והוא בן 50, כשנתן העזתי עדיין לא אמר נואש, והפיץ את הרעיון לפיו שבתי צבי "נבלע באורות העליונים", כלומר הפך כביכול לחלק מהשכינה.

====המחשבה השבתאית====
בעוד הקבלה המוקדמת ביקשה לחקור את האלוקות והבריאה בראשיתה, וקבלת האר"י הטילה את עבודת ה' בשאיפה אל עבר הגאולה העתידית שזמנה אינו ידוע, השבתאות להבדיל, ראתה עצמה כעומדת כבר על סִפה של הגאולה. אי לכך ביקשה השבתאות לעקור את תורת הכוונות של האר"י, ואף את ההלכה, משום שזו נתפסה כתורה השייכת לזמן הגלות ולא לעת הגאולה.

ערך האמונה בשבתי צבי כמשיח ישראל כבש את מקומה של ההלכה כערך עליון. את מעשיו הזרים ומצבי הרוח הקיצוניים שהיה נתון בהם תירצה השבתאות בעזרת פיתוח תאולוגיה יוצאת דופן. את טלטלות הנפש של שבתי צבי תירצו כמצבים שבהם היה שרוי במאבק ב"קליפות", כשבעתות ה[[דפרסיה]] היה שרוי בעומק ה"קליפה" ובעתות התרוממות הרוח היה כמי שהצליח לחלץ ממנה את ניצוצות הקדושה שהיו שבויים בתוכה. אף את מעשה ההמרה של שבתי צבי תירצו כמהלך הכרחי במאבק מול הקליפות. כדי לחדור לעומקה של הקליפה ואז לשוברה, היה צריך המשיח להידמות לה וכך להיטמא ולהיטמע בתוכה כדי לגאלה.

אצל המאמינים במשיח השקר נתגלו שתי מגמות. אצל המתונים נתפס המעשה של הירידה כמעשה שרק המשיח מסוגל לו ואילו הם מחויבים להמשיך ולקיים את התורה והמצוות. לעומתם, אנשי התנועה הקיצונית בשבתאות ראו עצמם מחויבים ללכת בדרכו של המשיח ולסייע לו במלחמתו כנגד הקליפות ואף להמיר את דתם בעקבותיו. מהפלג הקיצוני הזה התפתחו כתות כ"[[יעקב פרנק|פרנקיזם]]" וה[[דונמה]] שחלקם הגיעו אף ל[[ניהיליזם]] מוסרי מוחלט.

==="קבלה" בעמים וכתות אחרות===
====קבלה נוצרית====
[[קובץ:Tree of Life, Medieval.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור של [[אילן הספירות]] המכונה 'עץ החיים' מהמאה ה-16 מתוך ה[[תרגום]] ל[[לטינית]] של פאולו ריצ'יו ל"שערי אורה" של [[רבי יוסף ג'יקטיליה]]]]
בסוף [[המאה ה-15]], בראשית תקופת ה[[רנסאנס]], משכה תורת הקבלה את תשומת לבם של מלומדים [[נצרות|נוצרים]]. חיבורים קבליים אחדים [[תרגום|תורגמו]] ל[[לטינית]], וההתעניינות והעיסוק בתורת הקבלה הלכו והתרחבו עד שהפכו לתנועה. הסיבה העיקרית לעניין שמצאו המלומדים הנוצרים בקבלה הוא הדמיון שראו בעיניהם בין כמה מיסודות הקבלה לבין עיקרי האמונה הנוצרית. בכך ביקשו למצוא ביסוס ל[[נצרות#עיקרי האמונה הנוצריים|עיקרי הנצרות]] בעודם נתלים בתורת הקבלה.

הנוצרים, אשר אחד מעיקרי אמונתם היא שלילת המצוות, נטרלו מן הקבלה את אחד מיסודותיה – את הממד התאורגי-הלכתי. כך למשל [[רבי מנחם רקנאטי]], אחד מנציגיה הבולטים של הפרשנות התאורגית ההלכתית, [[ציטוט|צוטט]] בסלקטיביות רבה, והובאו בשמו רק היסודות התאוסופים של הקבלה. תנועה זו הייתה הראשונה ש[[דפוס|הדפיסה]] ספרות קבלית, ובכך אף הקדימה את הכתבים הקבליים היהודים הראשונים שהובאו לדפוס.

החל מ[[המאה ה-16]] החלו להופיע לראשונה בקרב תנועה זו תרגומים של חלקים מספר הזוהר. על אף הפולמוס על קדמות הזוהר – גם בחוגים הנוצרים – העמדה המקובלת הייתה שהספר אכן קדמון ויצא מחוגו של [[רשב"י]], שלפי דעה קיצונית השתייך לדת הנוצרית. גם במקרה של ספר הזוהר ההשקפה הייתה כי הוא משקף יסודות נוצריים. תנועה זו אף ניסתה לפעול במקרים מסוימים באופן [[מיסיון|מיסיונרי]], על מנת לשכנע יהודים [[המרת דת|להמיר את דתם]] בעודם מוכיחים לכאורה את אמיתות הנצרות על יסוד תורת הקבלה וספר הזוהר.

שתי דמויות בולטות בקבלה הנוצרית הם [[יוהנס רויכלין]] ב[[גרמניה]] ו[[פיקו דלה מירנדולה]] ב[[איטליה]]. האחרון ניסח בשנת [[1486]] 900 גופי תורה שחלקם שואבים מתורת הקבלה, ובפרט מהביאור לתורה של הרקנאטי.

השימוש בקבלה ובספר הזוהר לצדה של הנצרות, ומאוחר יותר של השבתאות, הביא לכדי הסתייגויות מצד כמה מחכמי היהודים, שהזהירו מפני לימוד והפצת תורת הסוד, ובמקרים מסוימים אף פנו כנגד תורת הקבלה. הבולט שבהם הוא [[רבי יהודה אריה ממודנה|רבי יהודה אריה די מודינה]].

====קבלה הרמטית====
עם התנופה שלה זכה ה[[הרמטיציזם]] בימי ה[[רנסאנס]], מצאו חיבורים קבליים יהודיים את דרכם גם אל [[כישוף|מכשפים]] ואוקולטיסטים הרמטיים שפעלו באירופה, ואלו פיתחו את הקבלה ההרמטית, לצד הקבלה הנוצרית. הקבלה ההרמטית שואבת ממקורות רבים, בהם הקבלה היהודית ו[[אסטרולוגיה#אסטרולוגיה_מערבית|האסטרולוגיה המערבית]] אך גם מ[[אלכימיה]], [[פגאניזם]] (בעיקר [[מיתולוגיה מצרית|פגאניזם מצרי]] ו[[מיתולוגיה יוונית|יווני]] - ממנו צמח ההרמטיציזם), [[גנוסיס]], [[נאופלאטוניזם]], ומתחומים הרמטיים נוספים דוגמת "מערכת קסמי המלאכים החנוכית" של [[ג'ון די]]. עם דעיכת השפעת הדת על אורח החיים האירופי בימי ההשכלה, הפכה הקבלה ההרמטית לאחד הבסיסים הפילוסופיים והפולחניים של אגודות כישוף, תנועות נאו-פגאניות ואגודות סתרים שונות, כגון [[השחר המוזהב|המסדר הרמטי של השחר המוזהב]], [[ת'למה]], "אחוות צלב הורד" ועוד.

הקבלה ההרמטית השפיעה על תנועות [[ניו אייג']] ותנועות [[נאו פגניות|נאו פגאניות]] מודרניות (לדוגמה [[ויקה]]){{הערה|Hanegraaff, Wouter J. (1998), [https://archive.org/details/newagereligionwe0000hane/page/396 New Age Religion and Western Culture: Esotericism in the Mirror of Secular Thought]|כיוון=שמאל}}.


הקבלה הייתה מושא ללעגם של ה[[תנועת ההשכלה|משכילים]], אשר שללו כל הווייה והשפעה רוחנית, הם יצאו כנגדה "מפני [[הזיה|הזיית]] דת קבליסטית". מלחמתם של אנשי ההשכלה הגבילה מעט את השפעתה של הקבלה ב[[יהדות מזרח אירופה|מזרח אירופה]], אך בקרב [[יהדות ארצות האסלאם|יהדות המזרח]] המשיכה הקבלה להשפיע על חיי הציבור עד לימינו. תנועה יוצאת דופן בקרב יהדות זו היא תנועת "[[דרדעים|דור דעה]]" (דרדעים) ה[[יהדות תימן|תימנית]], בראשותו של [[יחיא קאפח|רבי יחיא קאפח]], אשר דחו ודוחים בתוקף את הקבלה, והולכים בכל עניין בעקבות משנתו של הרמב"ם ובעקבות המסורת התימנית הקדומה.

===חקר הקבלה===
ראשיתם של מחקר הקבלה והעיסוק הביקורתי בה הייתה בהופעות הראשונות של חיבורים קבליים בפרובאנס. על פי רוב לא פנו הביקורות כנגד הקבלה עצמה, אלא כוונו לסילופים שלה. בתקופת ה[[רנסאנס]] החלו חוקרים לעמוד על הזיקה בין השקפות קבליות לבין תפיסות פילוסופיות שונות. מחקרים אלו תרמו להופעת גישה ביקורתית לקבלה ולניסיונות להבינה בעזרת כלים [[פילולוגיה|פילולוגיים]]-[[היסטוריה|היסטוריים]]. שניים מהחוקרים הבולטים בעת ההיא הם [[רבי אליהו דלמדיגו]] ו[[רבי יהודה מסר ליאון]]. הופעתו של ספר הזוהר, והשימוש שנעשה בו ובתורת הקבלה בקרב חוגים נוצריים [[מיסיון|מיסיונרים]], היווה בעיה סוציו-אינטלקטואלית ליהדות. ההתמודדות עם בעיה זו תרמה לבחינתם המדוקדקת של הקבלה ושל ספר הזוהר. החיבור הראשון שיוחד כולו להתקפה כנגד הקבלה וספר הזוהר הוא "ארי נוהם" של הרב יהודה אריה ממודנה.

המחבר הראשון שעמד על הקרבה בין הגנוסטיקה לאמונות קבליות היה [[היינריך קורנליוס אגריפה|היינריך אגריפה]], בספרו "על הבלי המדעים". דמויות בולטות בחקר הקבלה במאה ה-18 הם [[רבי יעקב עמדן]], שבמסגרת מאבקו בשבתאות חקר באופן פילולוגי טקסטים קבליים, ו[[שלמה מימון]], שניסה לפענח את הקבלה במונחים פילוסופיים.

בראשיתה של [[המאה ה-19]], עם התעוררות ההתעניינות האקדמית ביהדות ([[חכמת ישראל]]), התגברה גם ההתעניינות בקבלה אצל החוקרים – בהם ניתן למנות את [[רנ"ק]], [[רבי אליהו בן-אמוזג]], [[אדולף פרנק]], [[שלמה מונק]], [[שד"ל]], [[משה שטיינשניידר]] ו[[צבי גרץ]]. אצל חלקם לא היה המחקר האקדמי בתחום חף ממניעים זרים, בהם מניעים דתיים ותרבותיים{{הערה|1=להרחבה: George Y. Kohler,{{כ}} The Discourse on Kabbalah in the Wissenschaft Des Judentums, 1820-1880. [[דה גרויטר]], 2019.}}. מגמה זו בולטת במיוחד אצל שני האחרונים, שאותם מכנה [[יהודה ליבס]] "הקברנים": '''"שביקשו לייבש ולחסל במחקרם את המורשת היהודית ורק לערוך לה קבורה הגונה"'''. [[יוסף דן]] הדגיש כי '''"כל תנועות הרפורמה [היהודיות] המודרניות, עוד בטרם פנו לתקן את סידור התפילה וההלכה, התנערו בתחילה כל שריד של יראה כלפי הקבלה. הם הבינו שאי-אפשר לנתק בינה לשמירת מצוות דקדקנית...''' עד אמצע המאה ה-20, [[אורתודוקסיה מודרנית|האורתודוקסים המודרניים]], ה[[קונסרבטיבים]], ה[[רפורמים]] וה[[רקונסטרוקטיבים]] התאפיינו בדחייה גמורה של הקבלה."{{הערה|1=יוסף דן, Kabbalah: A Very Short Introduction, [[מבואות קצרים מאוד]] ב[[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2007. עמ' 75.}}

חוקר הקבלה הבולט ביותר ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] הוא [[גרשם שלום]], אשר נחשב לראש החוקרים של תחום הקבלה. מחקריו וחיבוריו בתחום זיכו את הקבלה במעמד נכבד בעולם האקדמי. שלום העמיד תלמידים רבים וחשובים כמו [[ישעיה תשבי]], [[רבקה ש"ץ אופנהיימר]], [[יוסף בן שלמה]], [[משה אידל]], [[יוסף דן]] ו[[יהודה ליבס]]. תלמידיו של שלום הכשירו את הדור הבא של חוקרי הקבלה ובראשם [[רחל אליאור]], [[מיכל אורון]], [[בועז הוס]], [[יונתן גארב]] ואחרים. חקר הקבלה הוא התחום הפורח ביותר בתחום [[מדעי היהדות]]; כך למשל, קרוב ל-5% מכלל עבודות ה[[דוקטורט]] שאושרו ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] בשנת [[2004]] עסקו בתחום הזה. בראשית [[המאה ה-21]] אושרו במוסדות האקדמיה בישראל וברחבי העולם עשרות עבודות דוקטורט בתחום הקבלה.{{מקור}}

מחקרים רבים פורסמו גם מחוץ לעולם האקדמי, כגון מחקריו של הרב [[יוסף אביב"י]].

===הקבלה משלהי המאה ה-20===
כחלק מהתגברות העניין העממי הגלובלי ב[[מיסטיקה]] ו[[רוחניות]], זוכה גם הקבלה לפריחה מחודשת ב[[ישראל]] וב[[עולם]], ואף בקרב מי שאינם [[יהודים]]. מאמיניה ואלה שרוצים ללמוד אותה, משתייכים לכל שכבות הציבור, והשפעתה ניכרת אף בקרב [[ידוען|ידוענים]] מתעשיית הבידור.

רובם המוחלט של הרבנים ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] (ורבים מבין [[זרמים ביהדות|הזרמים האחרים]]) מתנגדים נחרצות לשימוש שעושים ב"[[מרכז לקבלה]]" ובארגונים דומים ללימוד תורת הקבלה. לטענתם הוא פופוליסטי ושטחי, ומהווה זילות של תורה זו וניתוקה משאר חלקי ה[[יהדות]]. היו אף רבנים שהוציאו [[פסק הלכה|פסקי הלכה]] האוסרים לימוד כזה. פסק ההלכה הבולט שבהם הוא זה של [[רבי עובדיה יוסף]]{{הערה|[http://www.katot.org/documents/kabbalah2.asp גילוי דעת של הרב עובדיה יוסף], אדר א' תשנ"ז, ב"אתר המידע על כתות במדינת ישראל"}}. עמדה דומה מובעת גם על ידי רוב חוקרי הקבלה בישראל ובעולם, הטוענים כי ב"מרכז לקבלה" מלמדים תורת [[ניו-אייג']] ולא קבלה ממש. בתגובה, טענו אנשי "המרכז לקבלה" כי מדובר בקיבעון של הממסד.

התפשטות התופעה, שנהפכה לפופולרית מאוד, הובילה לפרסום מאמרי עיתונות רבים על "המרכז לקבלה" בעיתוני העולם. מלבד זאת נעשו גם [[מחקר]]ים רבים על תופעת הקבלה החדשה בכלל והמרכז לקבלה בפרט. יש חוקרים המבקרים תופעה זו. כך למשל, טען החוקר [[יוסף דן]], כי '''"מרבית המיסטיקה וה"קבלה" שנלמדים היום בישראל אין להם שום קשר לקבלה היהודית האותנטית וכי לאמיתו של דבר הם מבטאים את ניצחונה של "הקבלה הנוצרית", שהיא פירוש שונה ומעוות של הקבלה היהודית"'''.

==מילונים ואנציקלופדיות קבליות==
בספרי הקבלה נוצרה שפה חדשה - שפה קבלית. שפה זו כוללת מילים חדשות וכן משמעויות חדשות למילים ולמושגים. במשך הדורות נכתבו חיבורים בצורת רשימות ערכים, מילון, מפתח או אנציקלופדיה העוסקים במושגי ובתכני הקבלה. בהם:
*{{היברובוקס||אור עינים|6636||ללא}} - [[רבי אליעזר צבי ספרין]] (תק"ץ-תרנ"ח)
*אדרת אליהו - [[רבי אליהו דוד סלאטקי]] (תרנ"ט-תש"מ 1899–1980), ירושלים תשל"ד
*אוצר הזוהר - [[רבי דניאל פריש]], ירושלים תשל"ו, 4 כרכים
*אור נערב, חלק שביעי - [[רבי משה קורדובירו]]
*אור עיניים - [[רבי אליעזר צבי ספרין]]
*{{היברובוקס||ויאסף דוד|34758||ללא|עמוד=76}} (בסוף: קדמות ספר הזהר) - רבי דוד לוריא (1798–1855)
*מאורי אור (בתוך ספר מאורת נתן) - [[רבי מאיר פופרש]]
*מגן דוד - [[רבי דוד בן זמרא]]
*מלון עברי קבלי - הרב אליהו כלפון, נוף איילון-שעלבים ה'תשנ"ח
*מפתחות הזוהר ורעיונותיו - [[הרב חיים דוד הלוי]], תל אביב תשל"א
*ערכי הכינויים - [[רבי יחיאל היילפרין]]
*ערכי הכינויים - [[רבי יעקב צמח]]
*ערכי הכינויים - [[רבי משה זכות]]
*פרדס רמונים (בתוך) - [[רבי משה קורדובירו]]
*{{היברובוקס||ציצים ופרחים|22411||ללא}} - [[רבי יעקב עמדין]]
*קהלת יעקב - [[רבי יעקב צבי יאליש|רבי יעקב צבי יולס]] (1778-1825)
*{{היברובוקס||רגל ישרה|4759||ללא}} - [[רבי צבי אלימלך שפירא]]
*שערי אורה ושערי צדק - [[רבי יוסף ג'יקטיליה]]
*שרשים (בסוף: החקירה, דרך אמונה) - [[רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)|רבי מנחם מענדל שניאורסון הצמח צדק]]

==ראו גם==
*[[מושגי יסוד בקבלה]]
*[[מקובל]]
*[[מיסטיקה]]
*[[מיסטיקה יהודית]]
*[[פרדס (יהדות)]]

==לקריאה נוספת==
*גרשם שלום, '''פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה''', ירושלים: [[מוסד ביאליק]], תשל"ו-1976
*[[יורם יעקבסון]], '''מקבלת האר"י עד לחסידות''', תל אביב : [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור|הוצאת משרד הביטחון]]
*[[ישעיה תשבי]], '''חקרי קבלה ושלוחותיה''', ירושלים: [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]]
*ישעיה תשבי, '''משנת הזוהר, כרכים א-ב''', ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ז-1957, תשכ"א-1961
*[[משה אידל]], '''קבלה - היבטים חדשים''', תל אביב וירושלים: [[הוצאת שוקן]], תשנ"ג-1993
*[[משה חלמיש]], '''מבוא לתורת הקבלה''', ירושלים: הוצאת "ספרית אלינר" [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], 1991
*משה אידל, '''תורת הסוד'''. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), '''לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות''', הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986, עמ' 542–560.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיטקסט=קטגוריה:קבלה}}
*{{אנצ דעת|187}}
*מילון ערכים בקבלה באתר [https://web.archive.org/web/20150924061601/http://www.orhasulam.org/מילון-ערכים-בספרי-בעל-הסולם.html אור הסולם]
*[[אלי אשד]], [http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-567.htm אוניברסיטאות לנביאים? על מצב חקר הקבלה בישראל]
*{{מוסף שבת||גליון מיוחד - הקבלה והחברה הישראלית|category/פרוייקטים-ופולמוסים/עולם-הקבלה-והחברה-הישראלית}}
*[http://orot.tv/category_main.aspx?id=62 סדרת "סודות הקבלה"] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20110704211555/http://www.orot.tv/category_main.aspx?id=62 |date=2011-07-04 }} בערוץ התוכן היהודי "אורות"
*{{בריטניקה|topic/Kabbala}}
*[https://play.google.com/store/apps/details?id=com.Kabbalah.Mind אפליקציית קבלה - תכנים בחכמת הקבלה]
*[[חביבה פדיה]], [https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.5973991 לספר אחרת את תולדות תורת הסוד היהודית], באתר [[הארץ]], 2 באפריל 2018
*{{דף שער בספרייה הלאומית|987007293773005171|קבלה}}

===ספרי קבלה===
*[http://www.halachabrura.org/library/library6.htm ספרייה וירטואלית של ספרי קבלה] באתר "הלכה ברורה"
*{{הספרייה הדיגיטלית||ספר הזוהר|001073457|מהדורת מנטובה, 1558}}
*{{הספרייה הדיגיטלית||ספר הזוהר|001103391|מהדורת קרימונה, 1559}}
*[http://ashlagbaroch.org/Zohar ספר הזהר עם פירוש הסולם מאת הרב יהודה ליב הלוי אשלג (בעל הסולם)]

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ראשוני המקובלים}}
{{מקובלי צפת|NoCategory=yes}}

{{קבלה}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:קבלה|*]]
[[קטגוריה:מקובלים|*]]
[[קטגוריה:תורת הנסתר]]
[[קטגוריה:מיסטיקה יהודית]]
[[קטגוריה:המכלול: ערכים ששוכתבו או הורחבו במכלול]]
{{וח}}
{{נבמ}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=קבלה|גרסה=36540824|פריט=Q123006}}