הצגת המקור של הדף "ספק (הלכה)"

'''ספק''' הוא מצב של אי ודאות. בספרות ההלכה לדורותיה דנו בשאלה כיצד יש להכריע במצבי ספק הנוגעים ל{{#תנאי:הלכה|[[פסיקת הלכה|פסיקת ההלכה]]|[[הפסיקת|פסיקת]]}}. התחום ההלכתי העוסק בהתוויית כללים והוראות למצבים של ספק מכונה '''דיני ספקות'''. 

מצב שבו האדם נדרש לעשות משהו כשהוא אינו יודע האם המעשה מותר או אסור על פי ה[[הלכה]] הוא ספק. וכן כאשר האדם יודע מהי ההלכה אך חסרים לו נתונים משמעותיים על מה שהתרחש ב[[מציאות]]. גם כאשר מגיע לפני [[בית דין (הלכה)|בית הדין]] דיון שבו לאף אחד מהצדדים אין הוכחה חותכת שהדין עמו - זהו ספק.

[[מחלוקת]] בין [[פוסק]]ים עלולה ליצור אצל הלומדים סוג של ספק, כיוון שאינם יודעים מי מביניהם צודק. 

ספק נוסף הוא '''בעיא דלא איפשטא''' - שהיא התרחשות שהועלתה ב[[גמרא]], וה[[אמוראים]] לא ידעו מה דינה. 

ספקות אלו מכונים '''ספיקא דדינא''' (מ[[ארמית]]: סְפק של דין).

==הספק במקורות==
ב[[מקרא]] ישנה התייחסות למצב ספק, ב[[פרשת ויקרא]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ה|טז}}}}, שם נכתב שאם אדם בספק האם עבר [[עבירה]] המחייבת הבאת [[קורבן חטאת]], עליו להביא [[כבש הבית|איל]] ל[[קורבן]] הנקרא [[אשם תלוי]].

[[חז"ל]]{{הערה|{{בבלי|זבחים|מח|א}}}} עמדו על כך שהתורה החמירה כאן בספק יותר מאשר בוודאי, כיוון שהשווי המינימלי של קורבן אשם הוא שני [[שקל]]ים, בעוד שלקורבן חטאת לא נקבע שווי מינימלי. רבי [[יונה גירונדי]] הסביר זאת: {{ציטוטון|מפני שעל הודאי משים האדם החטא אל לבו, ודואג ומתחרט עליו וחוזר ב[[תשובה]] שלימה; אבל על הספק עושה סברות, ואומר: אותה חתיכה שאכלתי - אולי הייתה מותרת, ולא ישית אל לבו לשוב, ולזה החמירו בו יותר}}.{{הערה|מובא בפירוש תלמידיו על ה[[רי"ף]] ל[[מסכת ברכות]], דף א עמוד ב.}}

ב[[מסכת אבות]]{{הערה|{{משנה|אבות|א|טז}}}} מדריך [[רבן גמליאל]]: {{ציטוטון|[[עשה לך רב]] והסתלק מן הספק ואל תרבה [[תרומות ומעשרות|לעשר]] אומדות}}. חלק מהפרשנים, בתוכם רבי [[עובדיה מברטנורא]]{{הערה|בפירושו על המשנה שם.}}, מסבירים כי הכוונה היא שכאשר נדרש אדם לפסוק והוא נתון בספק, עליו למנות לעצמו רב כדי שלא יטעה. כמו כן גם האזהרה האחרונה, "אל תרבה לעשר אומדות", מזהירה את האדם להתרחק ממצבים שאינם ודאיים. פירוש ההוראה הוא שכאשר [[תרומות ומעשרות|מעשר]]ים יש להמעיט מלעשר על פי אומדן, אלא יש לחשב במדויק את כמות המעשר שכן חריגה לכאן או לכאן תפגום בכשרות הפירות.

==דיני ספקות==
===ספק דאורייתא וספק דרבנן===
[[קובץ:Tzitzis Shot.JPG|שמאל|ממוזער|200px|יש להחמיר בספק [[ציצית]] בבגד [[צמר]], כיוון שהיא מצווה דאורייתא]]
{{ערך מורחב|ערך=[[ספקא דאורייתא לחומרא]], [[ספקא דרבנן לקולא]]}}
ישנו כלל הקובע כי '''"סְפק [[דאורייתא]] לחומרא וּסְפק [[דרבנן]] לקולא"'''. כלומר, במצבים בהם מתעורר ספק לאדם, אם הספק הוא בדינים שמקורם ב[[תורה שבכתב]] (דאורייתא) עליו להחמיר, אך בדינים שחידשו [[חכמים]] (דרבנן) - יש להקל{{הערה|אם חכמים חידשו סעיף בתוך דין שבסיסו הוא מהתורה, במקרה של ספק יש להחמיר.}}.

לדוגמה, [[מצווה|מצוות]] [[ציצית]]: התורה מצווה לשים על כל [[בגד]] בעל ארבע כנפות (פינות) – ציצית, ואדם שלובש בגד בעל ארבע כנפות ללא ציצית עובר בכך [[עבירה]]. אך אם יש לאדם ספק אם בגד מסוים חייב בציצית, אסור לו ללבוש בגד זה, כיוון ש'''ספק דאורייתא לחומרא'''.

לעומת זאת, בדינים שהם חידוש של חכמים - הדין במצבי ספק הוא להקל. לדוגמה, ב[[ברכה|ברכות]]. החובה לברך (מלבד [[ברכת המזון]]) אינה חיוב מהתורה אלא דין שחידשו חכמים. לכן אם יש לאדם ספק אם הוא חייב לברך או לא (למשל, אם אינו זוכר אם בירך, או אינו יודע האם אכל כמות שחייבים עליה ברכה) – הדין הוא שהוא פטור מלברך. ומכאן נוצר הכלל: '''"ספק ברכות להקל"'''.

ה[[ראשונים]] נחלקו בשאלה האם הכלל "ספק דאורייתא לחומרא" נלמד מהתורה, ויש לו תוקף של דין "דאורייתא", או שמא כלל זה עצמו הוא חידוש של חכמים.{{הערה|[[תורת הבית]] הארוך, בית ד' שער א'}}

את הסיבה לכך שספק דרבנן לקולא, הסבירו מספר ראשונים בכך שחכמים סייגו את כל הדינים שחידשו, וקבעו שלא יחולו במצב ספק.

===ספק ספיקא===
'''ספק ספיקא''' הוא מצב שבו אחת מהאפשרויות מוטלת בשני ספקות. למשל: "ספק אם ה[[טלפון]] שבור או שהוא תוקן, וגם אם הוא מתוקן, ספק אם הוא מחובר או לא"; כיוון שהאפשרות שהטלפון פעיל מוטלת בשני ספקות, האפשרות שהטלפון פעיל היא '''ספק ספיקא'''.

גם בדינים שחיובם הוא מ[[תורה שבכתב|התורה]], אין לחשוש ולהחמיר כשיש ספק ספיקא. <!-- לכן אם אדם אכל [[לחם]], אך הוא בספק אם אכל כמות המחייבת ברכת המזון ובנוסף הוא בספק אם הלחם נעשה מ[[חמשת מיני דגן]] (אם הלחם לא נעשה מחמשת מיני דגן אין מברכים עליו [[ברכת המזון]]), האדם פטור מברכת המזון אף על פי שברכת המזון היא מדאורייתא. --> לעומת זאת, במצב של ספק ספיקא להחמיר, כלומר: כאשר יש שתי סיבות להחמיר ושתיהן מוטלות בספק, גם בדינים דרבנן יש להחמיר. יוצא מכלל זה הוא "ספק ברכות"{{הערה|ראו עוד {{ויקישיבה|ספק ספיקא}}.}}.

על פי חלק מהפוסקים{{הערה|ש"ך יו"ד סי' ק"י כללי ספק ספיקא אות י"ג. אך ראו גם בשו"ת הר"י מטראני חק י"ד ס' ב' שכתב לסתור דברים אלו}} , מקלים בספק ספיקא דאורייתא, רק כאשר הספק הינו "ספק ספיקא המתהפך", זאת אומרת: כל צד של הספק יכול להתקיים גם בלי הצד השני (שני הספקות הם [[מאורע]]ות [[תלות (הסתברות)|בלתי תלויים]]). לדוגמה הספק שהוצג בדוגמה למעלה הוא ספק ספיקא המתהפך שכן גם אם הטלפון אינו מחובר ייתכן שהוא תקין וייתכן שאיננו תקין וגם אם אינו תקין ייתכן שהוא מחובר וייתכן שאיננו מחובר. קיים גם ספק ספיקא שאינו מתהפך, לדוגמה: אם קיים חשש שזאב נכנס לדיר, ואם נכנס ייתכן שנשך את אחד הכבשים. האפשרות שהזאב טרף היא בספק ספיקא שכן ייתכן שנכנס וייתכן שלא נכנס וגם אם נכנס ייתכן שנשך וייתכן שלא, אך ספק זה איננו מתהפך כי אם הזאב לא נכנס לא ייתכן שנשך. לכן על פי חלק מהפוסקים ספק כזה אינו נחשב ל"ספק ספיקא".

עוד כתבו חלק מהראשונים שאם שני הספקות שווים בתוקפם ההלכתי, גם אם הם נגרמים ממציאות שונה, הדבר לא נחשב לספק ספיקא. למשל: אדם שקידש אישה בגיל שלוש שנים ונשאה כשבגרה, ולאחר הנישואין התברר שהיא איננה בתולה. כעת, ייתכן שזנתה כשהייתה [[קטנה (הלכה)|קטנה]] ואינה אסורה על בעלה, אך גם לו זנתה בהיותה גדולה - ייתכן שנבעלה באונס. ה[[תוספות]]{{הערה|שם=כתובות|{{בבלי|כתובות|ט|א}}.}} קובע כי אפשרות כזו אינה נחשבת ל"ספק ספיקא", כיוון ששני הצדדים שווים במהותם הואיל וגם פיתוי קטנה נחשב לאונס ולמעשה קיים רק ספק אחד: האם בעילתה נתבצעה באונס או ברצון.

===ספקא דדינא ותרי ותרי===
====ספקא דדינא====
[[קובץ:RebiShimon.jpg|שמאל|ממוזער|160px|רבי [[שמעון שקופ]] מחבר ספר שערי יושר בו יש את '''שער הספקות''']]
אחד מסוגי הספיקות הוא ספק שלא נולד במציאות שבשטח אלא ב[[בית המדרש]], ספק זה הוא '''ספיקא דדינא'''. ספק מסוג זה מתעורר כשהפוסקים השונים חלוקים בדעותיהם או כאשר נמצא מצב שהפוסקים לא מצאו עבורו פתרון הלכתי. קיימות [[מחלוקת|מחלוקות]] רבות ב{{ה|ספרות|תורנית}} ולא כולן הן ספיקא דדינא, שכן קיימים כללים להכרעת המחלוקות כדוגמת [[יחיד ורבים הלכה כרבים]], אך יש מחלוקות שלא ניתן להן מענה במסגרת כללים אלו.
<!-- 
נחלקו ה[[ראשונים]], האם דינם של ספקות אלו שווה לדיני יתר הספקות המשפטיים, שעל פי הכלל [[המוציא מחברו עליו הראיה]] לא רק שלא ניתן להוציא ממון בדין מספק, אלא שגם לא ניתן [[תפיסה (משפט עברי)|לתפוס]] [[מטלטלין]], ואם תפס אחד הצדדים, בית הדין מוציאים אותם מידו, או לא. ה[[רא"ש]] כותב בשם ה[[רי"ף]], כי ספק כזה הוא שונה מספק שהתעורר מחמת מציאות מסוימת, ואם תפס התובע, אין מוציאים מידו, אך הוא עצמו חלוק על דברי הרי"ף, ופוסק כי דין ספקא דדינא הוא ככל ספק. האחרונים{{הערה|תקפו כוהן סימן ד'.}} נוטים לפסוק כדעת הרי"ף, שבפסקא דדינא ניתן לתפוס מיד ה[[מרא קמא]], ואין בית הדין יכול להוציא מידו של התופס, מכיוון שהספק כולל בחובו גם את הדין הזה עצמו: האם ניתן להוציא מידי התופס שכן התפיסה נעשתה בגזילה, או שמא לא רק שלא נעשתה בגזילה, אלא שעל בית הדין היה לבצע אותה. -->

====תרי ותרי====
{{ערך מורחב|ערך=[[תרי ותרי]]}}
ל'''[[עדות (הלכה)|עדים]]''' נתנה התורה את התוקף הראייתי החזק ביותר, וקבעה: {{ציטוטון|עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר}}{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יט|טו}}}}. אך בתלמוד התעוררה שאלה מה הדין במצב שבו שני זוגות [[עדות (הלכה)|עדים]] טוענים בבית הדין טענות סותרות? מצב זה מכונה "תרי ותרי" (בארמית "שניים ושניים"). להלכה נפסק כי דין כזה נחשב לספק, ויש להחמיר.

הראשונים נחלקו{{הערה|בפירוש דברי הגמרא ב{{בבלי|יבמות|לא|א}}.}} האם מצב כזה נחשב לספק מדאורייתא או לספק מדרבנן. התוספות פוסקים{{הערה|{{בבלי|כתובות|יט|א}}.}} כי ספק של תרי ותרי הוא ספק מדרבנן, אך הם קבעו ב[[איסור והיתר|איסורים]] יש להחמיר מספק, ובדינים ממוניים, בהם חומרה לבעל דין א' היא קולא לעמיתו, בעל הדין ב', יש להעמיד את הדבר על חזקתו הראשונה, יש להשיב את הממון ל[[חזקת מרא קמא|בעליו הראשונים]]. לעומתם, ה[[רשב"א]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|לב|א}}.}}, ועמו רבים מהראשונים, פוסקים שמדובר בספק מהתורה והוא תקף גם בספק משפטי.
<!-- האחרונים העלו פירושים אפשריים למחלוקת זו. על פי פירוש אחד, המחלוקת היא בשאלה האם גם במצב שהבירור סותר את עצמו מקבלים העדים את תוקף ההכרעה שנתנה להם התורה, ומדובר בספק מהתורה, או שמא העדים מקבלים תוקף זה רק במצב שאם נישען על דבריהם נוכל לברר את ההלכה. למקרה כזה לא כוונה התורה את דבריה, והעדים מאבדים את כוחם, ועלינו להעמיד את הדבר על [[חזקה (הלכה)|חזקתו]]. על פי פרשנות אחרת המחלוקת היא לא בשאלת תוקף עדותם של העדים, אלא בדין החזקה: האם דין החזקה ממשיך להתקיים גם כאשר כנגדו עומדים שני עדים המעידים בבירור שהמצב השתנה או שמא העדות מקעקעת את דין החזקה והוא מתבטל. על פי פרשנות זו למחלוקת, גם עדותם של העדים החולקים לא יכולה להחזיר את דין החזקה, שכן כוחה של החזקה מתקיים רק כאשר היא מתקיימת באופן רציף, אך אם החזקה התבטלה, שוב אי אפשר להעמיד את הדבר על חזקתו.
 -->

===רוב===
{{הפניה לערך מורחב|רוב (הלכה)}}
'רוב' הוא כלל הקובע כי במצב של ספק הולכים אחר הרוב הידוע. הכלל מכונה בגמרא "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|לדוגמה: {{בבלי|ברכות|כח|א|ללא=שם}}}}.

לדוגמה: אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשר [[חנות|חנויות]], אשר תשע מהן מוכרות [[בשר]] [[כשר]] ואחת מוכרת בשר לא כשר, נלך על פי רוב החנויות שהן כשרות - ונקבע כי הבשר כשר. כלל זה [[אין הולכין בממון אחר הרוב|אינו תקף בדיני ממונות]].

===חזקה===
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[חזקה (הלכה)]]}} 
חזקה היא עיקרון הלכתי, המאפשר הכרעה במצבי ספק. החזקה מעניקה עדיפות להנחה הראשונית שקיימת לפני התעוררות הספק, לגבי אדם או חפץ. עדיפות זאת נשארת בתוקפה כל עוד לא הוכח אחרת. לדיני החזקות יש שימוש בכל תחומי ההלכה ואף בדברים שתוקפם הוא מ[[דאורייתא]], כמו בהלכות [[איסור והיתר]], בהלכות [[טומאה וטהרה]], ב[[דיני ממונות]] ואפילו ב[[דיני נפשות]] החמורים.

החזקה נוצרת בדרכים שונות: לפעמים היא נוצרת כתוצאה ממציאות פיזית שיש להניח שהיא קיימת כל עוד לא ידוע אחרת, וכדוגמה [[מקווה]] שהיו בו ארבעים [[סאה]] מים, שהוא השיעור הדרוש ליצירת מקווה, יש להניח כי נשארו בו ארבעים סאה עד שיוודע אחרת, וגם כאשר נודע אחרת מניחים שהשינוי קרה - אך באותו זמן שאז ידוע בבירור שקיים היה שינוי (כלל זה נקרא [[חזקת הגוף]]). לפעמים נוצרת החזקה מדין רוחני מופשט שתקף כל עוד לא ידוע שהוא השתנה ([[חזקת הדין]]). כמו כן, נוצרת החזקה כתוצאה מהנחה ידועה מוחזקת ומפורסמת ואין צריכים לברר אם היא נכונה או לא ([[חזקה (הלכה)#חזקות אחרות#חזקה על פי המוסכם בין בני המקום|חזקה על פי המוסכם בין בני המקום]]), והיא יכולה גם להיווצר מכוח [[סברה (הלכה)|סברה]] ([[חזקה (הלכה)#חזקות אחרות#חזקה שאין אדם פועל בניגוד לטבעו או תכונותיו|חזקה שאין אדם פועל בניגוד לטבעו או תכונותיו]]) או בהתבסס על כלל אחר כמו [[רוב (הלכה)|רוב]].

לפעמים גם משמשת החזקה סימן למציאות מסוימת, כאשר היא נמשכת זמן מסוים ([[חזקה (הלכה)#חזקות אחרות#חזקת תשמישין|חזקת תשמישין]]) או מכפילה את עצמה מספר פעמים ([[חזקה (הלכה)#חזקות אחרות#חזקה עקב מאורע החוזר ונשנה כמה פעמים|חזקה עקב מאורע החוזר ונשנה כמה פעמים]]). במיוחד רבה השפעת החזקה על דיני ממונות, ורבים מיסודות [[דיני ממונות]] ב[[הלכה]] מבוססים עליה, כמו [[חזקת מרא קמא]] ו[[חזקת ממון]].

===טענת ברי ===
{{ערך מורחב|ערך=[[טענת ברי]]}}
כאשר בדיון משפטי צד אחד טוען שברי (ברור) לו שהמעשה התרחש כדבריו ואילו הצד השני, הטוען טענה אחרת, לא אומר שהדברים בהכרח התבצעו בדרך אותה הוא תיאר אלא שמא, ייתכן, שמעשה היה כדבריו, התורה מעניקה עדיפות משפטית לזה שטוען את טענת הברי. קיימת מחלוקת אמוראים אם אדם יכול גם להוציא ממון על סמך טענת ברי כשהצד השני טוען טענת שמא גם כשאין לטוען הברי ראיה (דבר הנוגד את הכלל [[המוציא מחברו עליו הראיה]]).

קיימת גם מחלוקת נוספת הקשורה לנושא. התנאים חלקו האם לטענת "ברי" יש תוקף גם באיסורים או שהיא נוגעת רק ל[[דיני ממונות]] או לא. לשאלה זו יכולה להיות השלכה מעשית כאשר במצב בו על פי דיני הספקות עלינו להחמיר מדין [[ספק דאורייתא לחומרא]], וקיימת טענת ברי של אדם הטוען שהדבר מותר.

===הנהגה ובירור===
אחת ה[[חקירה (יהדות)|חקירות]] הנפוצות שחקרו ה[[אחרונים]] בנוגע לרבים מכללי ההכרעה בספקות, היא האם לראות אותם כ"הנהגה" או כ"בירור". למשל, בנוגע להליכה אחרי הרוב, חקרו האם זהו בירור – הכרעה מציאותית שהאמת היא כפי הרוב, או הנהגה בלבד – הלכה שצריך לנהוג על פי הרוב, למרות שהמציאות עדיין נחשבת למסופקת. במקרים רבים כתבו האחרונים שיש [[נפקא מינא|נפקא מינות]] לחקירות כאלו, למשל: האם ניתן לקבל מצב של שתי הכרעות הסותרות זו את זו; אם ההכרעה היא רק הנהגה אין בכך בעיה, אך בשתי הכרעות כאלו שנחשבות לבירור צריך להכריע איזו להעדיף על פני השנייה.{{הערה|אחיקם קשת, '''קובץ יסודות וחקירות''', עמ' 445.}}

==ספקות בתחומים ספציפיים==
===ספק נפשות===
כאשר קיים ספק האם אדם מחויב במיתת מאחת [[ארבע מיתות בית דין]], או לא, על בית הדין להקל ולפטור אותו מספק ואין להם רשות "להחמיר" ולהורגו.

נחלקו הראשונים בסיבה לדין זה; לפי דברי התוספות מקורו של הדין הוא ב[[סברא]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|נ|ב}}.}}, ולפי ה[[רשב"ם]] הדין נלמד מהפסוק "והצילו העדה"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|לה|כה}}}} ממנו כבר נלמד שהדיינים מצווים לחפש הסברים כדי שהנידון יינצל ממיתה, ואומר הרשב"ם שוודאי שבמקום ספק על בית הדין לנטות אחר הצד הפוטר אותו ממיתה{{הערה|ראו עוד {{ויקישיבה|ספק נפשות}}.}}.

בדומה לכך במצב שיש ספק [[פיקוח נפש]] דינו כפיקוח נפש ומותר לבצע עבירה כדי להציל חיים גם אם קיים ספק אם ביצוע העבירה אכן יציל חיי אדם.

===ספק בדיני ממונות===
{{ערך מורחב|ספק ממון}}
בניגוד לספקות במצוות ואיסורים, בהם ניתן להשתמש במושגים של 'חומרה' ו'קולא', בספקות ב[[דיני ממונות]] מושגים אלו אינם תקפים כיון שמה שחמור לצד אחד הוא קל לצד שני, ולהפך. לכן למצבי ספק בדיני ממונות נכתבו כללים חדשים. הכלל העיקרי הוא בספק בדיני ממונות הוא [[המוציא מחברו עליו הראיה]], לצדו קיימים סוגי הכרעות מיוחדות במקרים ספציפיים בהם ההלכה היא שאין עדיפות לאף אחד מהצדדים, כמו [[יחלוקו]], [[כל דאלים גבר]] ו[[יהא מונח עד שיבוא אליהו]]. בנוסף, קיימים כללים בנוגע למקרים שבהם מעדיפים את טענות אחד הצדדים, כגון [[אין ספק מוציא מידי ודאי]], [[ברי ושמא|ברי ושמא – ברי עדיף]] ו[[חזקה (הלכה)|חזקה]].

===ספק טומאה===
[[קובץ:קברו של בעל הקונטרס הספיקות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבת קברו של הרב יהודה כהנא, מחבר הספר "קונטרס הספיקות" (צולם לאחר 2000)]]
{{ערך מורחב|ערך=[[ספק טומאה]]}}
התלמוד דן כיצד על האדם להתמודד במצבים של ספק בדיני [[טומאה]].

הכלל הוא: {{ציטוטון|ספק טומאה: ב[[רשות הרבים (הלכה)|רשות הרבים]] – טהור, ברשות היחיד – טמא.}} כלל זה הנו '''גזירת הכתוב''', כלומר הוא לא הומצא על ידי חז"ל מטעמים הגיוניים, אלא נלמד מה[[תורה שבכתב]]. כלל זה יצר את הפרדוקס ההלכתי: [[שני שבילין]].

כל דיני ספק טומאה נלמדים מ[[סוטה (הלכה)|סוטה]]{{הערה|נדה ג' ע"א "ושניהם לא למדהו אלא מסוטה".}}. כשם שבסוטה קבעה התורה כי אשה שהתייחדה ברשות היחיד, טמאה בוודאי (למרות שהדבר אינו אלא ספק, ויש לה חזקה דמעיקרא האומר שלא זינתה), כך גם בכל ספק טומאה, ההלכה היא שגם בספק יש להתייחס לספק הטומאה כוודאי טומאה. וכן ההפך: כשם ברשות הרבים בו לא נאסרת אשה כלל מספק, למרות שקיים ספק סביר שזינתה, כך גם בספק טומאה שברשות הרבים אין לחשוש שמא קיימת טומאה כל עוד לא ברור בוודאי שקיימת טומאה.

למרות זאת, כאשר יש "תרתי לריעותא", כלומר שתי סיבות כנגד חזקת הכשרות, הרי שאין ללמוד דין זה מספק סוטה בה אין "תרתי לריעותא", ולכן במקרה כזה חוזר דין הטומאה לדינו המקורי, והוא נחשב כספק{{הערה|על פי דברי התלמוד ב{{בבלי|נדה|ב|ב}}, והמשך הגמרא בדף ג' ע"א שם, ודברי התוספות ד"ה הלל בדף ב' ע"א, ושאר דברי התוספות בסוגיא}}.

בספק טומאה מדרבנן, לא קיים הכלל שספק דינו כוודאי, ולהיפך, לפי הכלל של [[ספק דרבנן לקולא]] ניתן להקל מספק במקרה כזה. מסיבה זו, לפי הדעה ש[[טומאת משקין]] הינה מדרבנן באופן חלקי{{הערה|ישנה דעה שטומאת משקין לטמא כלים אחרים הינה רק מדרבנן, וטומאת משקין עצמה היא מהתורה}}, או מלא{{הערה|ישנה דעה אחרת שכל כולה של טומאת משקין הינה טומאה מדרבנן. ראו פסחים כ"ב ע"א.}}, יש להקל בה מספק.

===ספק ממזר===
{{ערך מורחב|ערך=[[ספק ממזר]]}}
למרות שאסור ל[[ממזר]] להנשא עם בת ישראל כשרה שאינה ממזרת כאמור בתורה {{ציטוטון|לא יבוא ממזר בקהל ה'}}, לאדם שהוא "שתוקי", אדם שלא ידוע מי הוא אביו (ולכן ייתכן שאביו ממזר) ולכן הוא נחשב לספק [[ממזר]], מותר להנשא עם בת ישראל כשרה. בתלמוד מוסבר ההיתר במילים "וודאי ממזר הוא דלא יבוא, הא ספק - יבוא", ובעברית: "ממזר ודאי הוא זה ש[נאמר עליו ש]לא יבוא [בקהל ה'], הרי שספק - יבוא." כלומר: התורה אסרה דווקא על ביאתו של ממזר אשר שמו ידוע כממזר, אך ספק ממזר, למרות שקיימת אפשרות שהוא ממזר כיון שאינו ידוע כממזר מותר לו לבוא בקהל. 

בדומה לזאת, לממזר ודאי להינשא עם ספק ממזרת, כיוון שהתורה אסרה על הממזר להינשא עם "קהל ה'" אך לא עם "ספק קהל", ולכן מותר לממזר להנשא עם אשה שאינה ידועה כקהל ה'.

להלכה החמירו חז"ל שכדי לשמור על טוהר הייחוס, שלא ינשא ספק ממזר, לא עם ממזר ודאי ולא עם אחד שברור שאינו ממזר, ולפי דעה מחמירה יותר - אף לא ספק ממזר עם ספק ממזר, וכך נפסק להלכה ב[[שולחן ערוך]].

===ספק ברכות===
{{ערך מורחב|ספק ברכות להקל}}
ל[[ברכה|ברכות]] יש כלל מיוחד, האומר כי "ספק ברכות להקל". במהות כלל זה וביסודו, נחלקו ה[[אחרונים]]: הגישה הרווחת היא שספק ברכות שונה משאר הספיקות בקיום מצוות; שכן בעוד שבספק רגיל גם אם נקיים את המצווה מבלי שהתחייבנו בכך לא עברנו על שום איסור, הרי שכאן אם האדם יברך מבלי שהתחייב בכך הוא יעבור על האיסור החמור של {{ציטוטון|לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא}} שנאמר ב[[עשרת הדברות]]. 

לחשש זה קיימות גם [[נפקא מינה|השלכות מעשיות]] כך למשל הכלל "ספק ברכות להקל", תקף גם בספק [[ברכת המזון]], שהיא מהתורה{{הערה|[[פני יהושע]] על {{בבלי|ברכות|לה|א}}, וכן כתב רבי [[שניאור זלמן מלאדי]] ב[[ספר התניא#חמשת חלקי הספר|אגרת התשובה]]}}, וכן בשונה מספק דרבנן רגיל בו אמנם מקלים כשיש ספק אחד אך מחמירים בספק ספיקא להחמיר, בספק ברכות יש להקל אפילו במצב של ספק ספיקא להחמיר.

לעומת זאת, ה[[מגן אברהם]]{{הערה|אורח חיים סימן ר"א סק"ג.}}, קובע בפשטות כי הסיבה לכך שספק ברכות להקל היא שרוב דיני הברכות הם מדברי חכמים אך בספק ברכת המזון יש לברך מספק.

==ספק מול ודאי==
{{ערך מורחב|ערך=[[אין ספק מוציא מידי ודאי]]}}
"אין ספק מוציא מידי ודאי" הוא כלל [[הלכה|הלכתי]] בדיני איסורים וב[[הלכה|דיני ממונות]] הקובע כי דינים הבאים מכוח [[ספק (הלכה)|ספק]] אינם יכולים לערער דינים הבאים מכוח הוודאי. לעומת זאת קיים כלל אחר, כי '''ספק - מוציא מידי ספק''' כלומר איסור או דין כל שהוא שחל מחמת ספק, מתבטל על ידי דין אחר גם אם הוא ספק.

===באיסורים===
הכלל מבטא את עצמו בדיונים שונים:

* בספק הרגיל וקרוב לודאי - נחלקו [[רבי יוחנן]] ו[[ריש לקיש]] ב[[מסכת עבודה זרה]], אודות [[עבודה זרה]] שנעבדה ובכך נאסרה בהנאה, ואחר זמן נשברה, האם יש לומר שכנראה שהיא בוטלה על ידי עובדיה ואינה נחשבת אצלם יותר, לפי ה[[סברא]] האומרת, שאם לא יכולה הייתה העבודה זרה להציל את עצמה, וודאי שלא יכולה להציל את עובדיה. לפי [[ריש לקיש]] ניתן להניח שהיא בוטלה על ידי עובדיה, ולפי רבי יוחנן, למרות שמדובר בספק הרגיל וקרוב לוודאי, אין ספק מוציא מידי וודאי, כלומר: אין דין הבא מכח ספק, גם אם הוא מסתבר וקרוב לוודאי, יכול לערער את הטומאה שחלה על העבודה זרה מכח וודאי{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|מא|ב}}.}}.

* ודאי היתר וספק שקול, כאשר הספק הוא לאיסור, נחלקו [[רב הונא]] ו[[רב חסדא]] ב[[מסכת חולין]]{{הערה|ב{{בבלי|חולין|י|א}}.}} הנידון הוא בסכין ששחט בה בהמה ואחר כך שיבר בה את עצמותיה, ולאחר זמן נתגלה שהסכין, פגומה, אומר רב חסדא, שאין הספק האומר שייתכן שעור הבהמה הוא זה שפגם את הסכין, יכול להוציא מידי הוודאי האומר שהעצמות, הם אלו שפגמו את הסכין.

===בדיני ממונות===
ב[[דיני ממונות]] קובע הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי" שכאשר ממון מוטל ב[[ספק (הלכה)|ספק]], וקיים אחד שיש לו בעלות ודאית על חפץ, וספק אם לשני יש חלק בחפץ, האדם המסופק לא יוכל להוציא מידי הוודאי, שכן הוודאי נחשב ל[[מוחזק]] בנכסים.

==ספיקות הקבועים במציאות העולם==
===בין השמשות===
[[קובץ:Redskyatnight.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בין השמשות, הנחשב כספק יום וספק לילה]]
[[בין השמשות]] הוא פרק הזמן שבין סוף היום לתחילת הלילה. הוא מתחיל ב[[שקיעת החמה]] ומסתיים ב[[צאת הכוכבים]]. קיים ספק האם בין השמשות שייך ליום או ללילה וכיוון שבהלכה היום מתחיל מהערב שלפניו קיים גם ספק אם בין השמשות שייך ליום שלפניו או לזה שאחריו. קיימת משמעות הלכתית לשאלת הגדרת זמן זה והיא נוגעת בתחומים רבים ומגוונים, ובהם: כניסת ויציאת [[שבת]]ות ו[[חגי ישראל ומועדיו|חגים]] וספירת הימים ל[[ברית מילה]] ול[[נידה]].

===טומטום ואנדרוגינוס===
{{ערך מורחב|ערך=[[טומטום ואנדרוגינוס]]}}
בהלכה ישנן מצוות רבות בהן מחויבים רק גברים ולא נשים ומצוות אחרות שבהן מחויבות הנשים והגברים פטורים, הואיל וכך כאשר מתעורר ספק אם אדם הוא זכר או נקבה לספק יש [[נפקא מינה|השלכות מעשיות]] רבות. בתלמוד מופיעה התייחסות לספק כזה ומוצגות שתי אפשרויות בהן מתקיים ספק כזה: 
* "טומטום" - אדם שנולד כשאיבר מינו אינו גלוי אלא מוסתר תחת עורו או בשרו.{{הערה|טומטום - מלשון אטום, המורה על כך שאיבר מינו אטום ולא חשוף}} 
* "אנדרוגינוס" - אדם שנולד עם איברים שונים שחלקם מיוחדים לזכרים וחלקם לנקבות.

בעוד שלפי רוב הדעות אנדרוגינוס נחשב לבריה בפני עצמה, כלומר לא [[זכר]] ולא [[נקבה]] אלא מין שלישי, נחלקו הדעות במעמדו של טומטום. לפי דעה אמוראית אחת, הדבר תלוי במחלוקת של [[רבן שמעון בן גמליאל]] ושאר החכמים{{הערה|המשנה היא ב{{בבלי|בכורות|לא|א}}, והגמרא בעמוד ב' וההמשך.}}. לפי דעה אחרת, של [[רב חסדא]] הנפסקת להלכה, מדובר בספק רגיל, ואך במקומות בהם זהותו תלויה בדעתם של הבריות, שמחוסר ידיעה אינם משייכים לאף אחד מהמינים, הוא נחשב לפי רבן שמעון בן גמליאל כזהות עצמאית - לא זכר ולא נקבה. 

לעיתים התורה מפרשת, כי טומטום אינו כלול במצוות מסוימות, כך למשל במצוות [[עלייה לרגל]] קובעים חז"ל כי הפסוק {{ציטוטון|שלוש פעמים בשנה יראה כל '''זכורך''' את פני ה' אלוקיך}} בא להוציא טומטום, ולא רק כזה שאין ידוע מה מינו, אלא אפילו כזה שמינו ידוע (כגון ש[[אשכים|אשכיו]] ניכרים מבחוץ, אך הם תחובים עדיין בגוף), אינו נחשב לזכר גמור לעניין זה, והוא פטור מהמצווה{{הערה|{{בבלי|חגיגה|ד|א}}.}}. כך גם פוסק הרמב"ם{{הערה|{{רמב"ם|שופר|ב|ה|ספר=זמנים}}.}}, כי בעל חיים הנחשב לטומטום פסול להקרבה, ויש שפירשו את הדברים כי הרמב"ם פוסק שהוא נחשב לבריה בפני עצמה{{הערה|[[כסף משנה]] שם.}}, אך יש שפירשו את הדברים כי כאשר ציוותה התורה על הבאת קרבן זכר או נקבה, ציוותה התורה על כזה '''הידוע''' לזכר ולנקבה{{הערה|[[אבן האזל]] שם.}}.

===כוי===
[[קובץ:Chariot a buffle.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[תאו]]. יש המזהים אותו עם הכוי המוזכר בדברי חז"ל]]
{{ערך מורחב|ערך=[[כוי]]}}
כוי מתואר ב[[משנה]] כבעל חיים שקיים ספק האם הוא [[חיה (יהדות)|חיה]] או [[בהמה]]. ספק זה נוגע למצוות כיסוי הדם (הנוהג רק בחיה מהתורה), למתנות הכהונה [[זרוע לחיים וקיבה]], ולאיסור [[אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד]]. חכמי המשנה נחלקו מה היא ההלכה האם יש להחמיר מספק או שמא לא מדובר כלל בספק. האמוראים נחלקו בשאלה אם הכוי המדובר הוא הכלאה של [[חיה (יהדות)|חיה]] ו[[בהמה]] או שמדובר בבעל חיים עצמאי שלא הוכרע אם הוא חיה או בהמה.

==ראו גם==
*[[ספק כוודאי]]
*[[תיקו]]
* [[רובו ככולו]]
* [[חתיכה אחת משתי חתיכות]]

==לקריאה נוספת==
* [[קצות החושן|הרב אריה לייב הלר]], '''[[שב שמעתתא]]''' - אחת השמעתות (פרקים בספר) עוסקת בדיני ספקות.
* רבי [[שבתי הכהן]], '''תקפו כהן''' בענייני ספקות.
* הרב [[יהודה כהנא הלר|יהודה כהנא]] מ[[סיגט]], '''קונטרס הספקות''' (נדפס בסוף ספרו של אחיו - "[[קצות החושן]]"). [http://hebrewbooks.org/34862 המהדורה הישנה], ו[http://hebrewbooks.org/19935 המהדורה החדשה]
* רבי [[שמעון שקופ]], '''שער הספקות''' - השער הפותח את הספר "שערי יושר" - חיבור ידוע העוסק בדיני הספקות.
* [[הרב יצחק יוסף]], '''עין יצחק - חלק ב'''', הוצאת אש פיתוחים תשס"ט
* אחיקם קשת (עורך), '''[[קובץ יסודות וחקירות השלם]]''', כללי הקניינים : תמצית דיני קניינים ומראי מקומותיהם לש"ס, לראשונים ולאחרונים, נתניה : הוצאת א. קשת, תשס"ה.

==קישורים חיצוניים==
* {{ויקישיבה|ספיקות}} (מתוך ספרו של אחיקם קשת [[קובץ יסודות וחקירות השלם]])
* אסיף (מאגר מאמרים תורנים) "[http://asif.co.il/?page_id=5345 עולם הספק]"

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{הבהרה הלכתית}}{{ו}}{{ערך מומלץ}}

[[קטגוריה:משפט עברי: הכרעת הדין]]
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ספיקות|*]]
[[קטגוריה:דיני ספקות]]
[[קטגוריה:לוגיקה תלמודית]]