הצגת המקור של הדף "כריסטופר בראונינג"

{{אין תמונה|גבר}}
'''כריסטופר רוברט בראונינג''' (ב[[אנגלית]]: '''Christopher Robert Browning'''; נולד ב-[[22 במאי]] [[1944]]) הוא [[היסטוריון]] [[אמריקני]], מחשובי ההיסטוריונים של [[השואה]].

==לימודים וקריירה==
בראונינג קיבל את התואר הראשון שלו ממכללת אוברלין בשנת [[1966]] ואת הדוקטורט מ[[אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון]] ב-[[1975]]. הוא הורה ב[[האוניברסיטה הפציפית-לותרנית|אוניברסיטה הפציפו-לותרנית]] מ-[[1974]] עד [[1999]], ונעשה ל[[פרופסור]] בעל שם בעולם. ב-[[1999]] הוא עבר ל[[אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל]], על מנת לקבל שם את מינויו כפרופסור להיסטוריה ומחזיק הקתדרה על שם פרנק פורטר גרהאם.

==מפעלו האקדמי==
ספרו הנודע ביותר של בראונינג הוא "אנשים רגילים", שיצא לאור בשנת [[1992]]. הספר הוא מחקר על יחידת המילואים 101 של ה-Ordnungspolizei ([[משטרת הסדר]]), בה השתמשו לטבוח ולאסוף יהודים על מנת לגרשם למחנות המוות בפולין החל משנת [[1942]]. המסקנה המובעת בספר, שהושפעה במידה רבה מניסוייו של הפסיכולוג [[סטנלי מילגרם]], הייתה שאנשיה של יחידה 101 לא היו נאצים פנאטיים במיוחד, כי אם "אנשים רגילים" בני [[המעמד הבינוני]], מרקע של מעמד פועלים מ[[המבורג]], שגויסו לגדוד מילואים אולם נמצאו בלתי כשירים להישלח לחזית, בשל גילם, שלרוב סבב סביב שנות הארבעים.

גברים אלו צוו לכנס יהודים ברכבות, ואף לירות באלפי אנשים מטווח אפס. מפקד היחידה נתן לאנשיו את האפשרות לבחור שלא להשתתף, במידה שהדבר יציק להם יתר על המידה; הרוב בחר להשתתף. בראונינג טען כי האנשים של יחידה 101 הרגו מתוך צייתנות בסיסית לסמכות ולחץ של עמיתיהם, ולא מתוך תאוות דם או שנאה חזקה. מסקנת הספר היא שרוב האנשים שישוייכו לקבוצה, ותעמוד בפניהם הברירה בין להרוג ולהשתייך לקבוצה או לא להרוג ולא להשתייך, יבחרו באפשרות הראשונה. בנוסף לכך מדגים הספר כי אנשים רגילים יבצעו קרוב לוודאי פקודות, אפילו אלו שהם עשויים להטיל בהן ספק, זאת אם הם תופשים את הפקודות כנובעות ממרות.

הספר "אנשים רגילים" קצר שבחים רבים בעולם המחקר, אולם ספג ביקורת קשה ביותר מצדו של חוקר אחר, [[דניאל יונה גולדהגן]], שטען כי בראונינג התעלם ממרכזיותה של האנטישמיות הגרמנית בגרימת השואה. בביקורת ספר עוינת ביותר ב[[ניו רפובליק]], כינה גולדהגן את "אנשים רגילים" כחסר ערך מחקרי והאשים את בראונינג ביצור תעשייתי של ראיותיו. ספרו רב המכר והשנוי במחלוקת של גולדהגן משנת [[1996]] "תליינים מרצון בשירות היטלר", נכתב במידה רבה על מנת להפריך את התיזה של בראונינג.

בשנת [[2000]], בזמן ש[[דייוויד אירווינג]] תבע את [[דבורה ליפשטדט]] על הוצאת דיבה, היה בראונינג אחד מעדי ההגנה המובילים. היסטוריון אחר, רוברט יאן ואן פלט כתב דו"ח על מתקני הגז של [[אושוויץ]], ובראונינג כתב דו"ח בהתבסס על השמדתם של היהודים בקנה מידה רחב יותר. העיתונאי האמריקני ד.ד. גוטנפלן החשיב את בראונינג כעד היעיל ביותר עבור ליפשטדט.

==פרשנות השואה של בראונינג==
בראונינג משתייך ל[[מיין קמפף#אינטנציונליסטים נגד פונקציונליסטים|אסכולת השואה הפונקציונליסטית]] ונוקט בגישה הפונקציונליסטית המתונה. שיטה זו מסיטה את מרכז הכובד מ[[היטלר]] והיא מתמקדת במבנה [[הרייך השלישי]] ובמוסדותיו. הפונקציונליסטים רואים את השמדת היהודים כהקצנת הרדיקליזציה של השלטון הפוליקרטי. הפונקציונליסטים אינם מנקים את היטלר מאשמה, אולם הם סוברים כי גורמים רבים אחרים היו מעורבים ב"[[הפתרון הסופי|פתרון הסופי]]". 

בראונינג טען כי "הפתרון הסופי" היה תוצאה של ה"רדיקליזציה מצטברת" (אם להשתמש במילותיו של [[הנס מומזן]]) של המדינה הגרמנית, במיוחד ברגע שהם עמדו מול המשימה שהטילו על עצמם "בעיית" שלושת מיליוני היהודים (ברובם פולנים) אותם הכניסו הנאצים בכפייה ל[[גטו|גטאות]] בין [[1939]] ל-[[1941]]. הכוונה הייתה להפוך את היהודים התושבים הללו ויהודים נוספים ברייך השלישי, שהוגלו מזרחה ברגע שהיעד נקבע. בראונינג סובר כי המונח "פתרון סופי לשאלה היהודית", בו השתמשו לראשונה ב-1939, וכוונתו הייתה עד לשנת 1941 "פתרון טריטוריאלי". הודות להתפתחויות הצבאיות במלחמת העולם השנייה ולמלחמות הביורוקרטים הגרמנים, איבד הגירוש את יכולת הקיום שלו, כפי שהיה ב-1941, ואנשי ביורוקרטיה נאותו לתמוך בהשמדת האוכלוסייה. 

בראונינג מחלק את פקידי הממשל של ה[[גנרלגוברנמן]] של פולין הכבושה, לשני פלגים: האחד - "היצרנים", העדיפו להשתמש ביהודי הגטו כמקור לעבודת [[עבדות|עבדים]], על מנת לתמוך במאמצי המלחמה. אנשי הפלג האחר המכונה "ההתשה", ביכרו לתת ליהודי הגטו לגווע ברעב ולמות ממחלות. באותה עת התחוללו מאבקים בין ה-[[SS]] ל[[הנס פרנק]], שהיה הגנרלגוברנמר של פולין. ה-SS העדיפו את "תוכנית לובלין", שכוונתה יצירת "שמורה יהודית" ב[[לובלין]] שבפולין, שאליה יגורשו כל יהודי גרמניה הגדולה וצ'כוסלובקיה לשעבר. פרנק התנגד ל"[[תוכנית לובלין]]", בטענו שה-SS זורק יהודים לשטחו על מנת להיפטר מהם.

==ספרים שכתב==
* '''זיכרון של הישרדות במחנה כפייה בוויז'בניק-סטרכוביצה'''/ כריסטופר ס' בראונינג. תרגמה מאנגלית: [[מיכל אלפון]]. הוצאת יד ושם, 2012.
* '''אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין'''/ כריסטופר בראונינג. מאנגלית: לי שיר. תל אביב: [[ספרי עליית הגג]] ידיעות אחרונות, 2004 
* '''הדרך אל הפתרון הסופי: התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים, ספטמבר 1939-מרס 1942'''/ כריסטופר ר' בראונינג, בהשתתפות יורגן מתאוס; תרגום: איה ברויר. ירושלים: יד ושם, תשס"ה, 2004.
<DIV dir=ltr>
* '''The origins of the final Solution: the evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939-March 1942'''/ Christopher Browning; with contributions by Jurgen Matthaus. Lincoln: University of Nebraska Press; Jerusalem: Yad Vashem, 2004
* '''Collected memories: Holocaust history and postwar testimony'''/ Christopher R. Browning. Madison, Wisconsin: The 
University of Wisconsin Press, 2003
* '''Nazi policy, Jewish workers, German killers'''/ Christopher R. Browning. [[Cambridge University Press]], 2000
* '''Ordinary men: Reserve Police Battalion 101 and the final solution in Poland'''/ Christopher Browning. 1st HarperPerennial edition, Reissued with a new afterword. New York: HarperPerennial, 1998
* '''The path to genocide: essays on launching the final solution'''/ Christopher R. Browning. New York: [[Cambridge University Press]], 1992
* '''Ordinary men: Reserve Police Battalion 101 and the final solution in Poland'''/ Christopher R. Browning. New York: Harper Collins, 1992
* '''Fateful months: essays on the emergence of the final solution'''/ Christopher R. Browning Revised edition. New York: Holmes & Meier, 1991
* '''The final solution and the German Foreign Office: a study of Referat D III of Abteilung Deutschland, 1940-43'''/ Christopher R. Browning. New York: Holmes & Meier, 1978
* '''Unterstaatssekretar Martin Luther and the Ribbentrop Foreign Office'''/ Christopher R. Browning. London: Sage, 1977
</DIV>

==קישורים חיצוניים==
* [http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_about_yad/magazine/magazine_3/browning.html חוקר את סמל הרוע הקיצוני - ריאיון עם פרופ' כריסטופר בראונינג]
* כריסטופר בראונינג, [http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201673.pdf המדיניות הנאצית: החלטות לקראת הפתרון הסופי], אתר יד ושם
* {{הארץ|דניאל בלטמן|זיכרון של הישרדות במחנה כפייה בוויז'בניק-סטרכוביצה": שורדים, לא גיבורים|1.1746469|3 ביולי 2012}}
* {{הארץ|אריה דיין|בהתחלה היה קצת לא-נעים לירות בנשים וילדים|1.1558444}}
* {{הארץ|[[בעז נוימן]]|היום-יום של אידאולוגיית הרוע|1.972550}}
* {{הארץ|[[אורי דרומי]]|איך זה קרה, איך זה יכול היה לקרות|1.1528702}}
* {{הארץ|תגובות|ארבע דוגמאות|1.1404345}}
* [http://www.ushmm.org/museum/exhibit/focus/antisemitism/voices/transcript/index.php?content=20061221 Voices on Antisemitism ראיון עם כריסטופר בראונינג] מ[[מוזיאון השואה האמריקני]]
* [http://hnn.us/roundup/comments/7676.html סקירה של ספרו "מקורות הפתרון הסופי"] {{קישור שבור|17 במרץ 2016}}
* [http://www.ess.uwe.ac.uk/genocide/reviewstr47.htm סקירה על ספרו "המדיניות הנאצית, פועלי הכפיה היהודים, והרוצחים הנאצים"]
* [http://www.unc.edu/depts/history/faculty/browning.html תיאור קצר על פרופסור בראוניג] {{קישור שבור|17 במרץ 2016}}

{{השואה|תיעוד וחקר השואה}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל: בראונינג, כריסטופר}}
[[קטגוריה:היסטוריונים אמריקאים]]
[[קטגוריה:חוקרי השואה]]
[[קטגוריה:אסכולת השואה הפונקציונליסטית]]
[[קטגוריה:סגל אוניברסיטאות ומכללות בארצות הברית]]
[[קטגוריה:חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=כריסטופר בראונינג|גרסה=22555490|דרגה=נקי}}