הצגת המקור של הדף "יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה"

{{סוגיה
| שם = יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה
| מקרא = {{תנ"ך|ויקרא|יח|ל}}
| תלמוד בבלי = {{בבלי|יבמות|פט|ללא=מסכת}}
| תלמוד ירושלמי = {{ירושלמי|כתובות|י|ב|ללא=שם}}
| משנה תורה לרמב"ם = {{רמב"ם|שמיטה ויובל|ט|טז}}
| שולחן ערוך = {{שוע|חושן משפט|ב}}
}}
'''יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה''' הוא מושג המתאר את הכח שה[[תורה]] נתנה ביד [[חז"ל]] לעקור דבר מן התורה, במקרים מסוימים. להלכה חז"ל יכולים לעקור דבר מהתורה רק ב"[[שב ואל תעשה]]".

==מקור הדין וטעמו==
מקור הדין הוא בגמרא במסכת יבמות {{ציטוטון|יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה}}{{הערה|{{בבלי|יבמות|פט|ב}} והלאה.}}. בטעם הדבר כתב ה[[רשב"א]]{{הערה|שו"ת הרשב"א חלק ו' סימן רנ"ד.}} שזה נלמד מן הפסוק {{ציטוטון|וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ|{{תנ"ך|דברים|יז|י}}}}. לעומתו כתב ב[[רשב"ץ]] שזה נכלל בהוראת התורה לחכמים לעשות סייג לתורה{{הערה|שו"ת התשב"ץ חלק ב' סימן קצ"ז.}}, ה[[אחרונים]] הוסיפו שזה נכלל בציווי {{ציטוטון|וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי|{{תנ"ך|ויקרא|יח|ל}}}}, שאותו ביארה הגמרא{{הערה|{{בבלי|מועד קטן|ה}}, ו{{בבלי|יבמות|כא}}.}} "עשו משמרת למשמרתי"{{הערה|[[פרי מגדים]] (או"ח תקפ"ח מ"ז ס"ק ה), ו[[ערוך לנר]] (סוכה מב:).}}.

==בשב ואל תעשה==
חכמים יכולים לעקור מצוה מן התורה ולאסור לקיימה במקרים מסוימים, מפני החשש שמא יעברו על איסורים בשביל קיום המצווה. ולמשל את מצוות [[תקיעת שופר]] ו[[נטילת לולב]], גזרו חכמים שאין לקיימם ב[[שבת]], שמא יעברו על איסור [[טלטול ברשות הרבים]]. אולם חז"ל לא עוקרים לגמרי מצוה הכתובה בתורה, ולכן לא גזרו שלא לתקוע בשופר ב[[ראש השנה]] כשחל שלא בשבת, אף שיש חשש "שמא יתקן כלי שיר"{{הערה|[[ריטב"א]] מסכת ראש השנה דף ל"ב, וראה להלן [[יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה#דבר המפורש בתורה להיתר|דבר המפורש בתורה להיתר]].}}.

יש שהוסיפו שכח חכמים תקיף אף אם לאחר מכן יימשך מכך עקירת דבר מן התורה בקום ועשה{{הערה|[[רבי שלמה לוריא]], '''חכמת שלמה''', על מסכת כתובות, דף ג' עמוד א; [[רבי שלום מרדכי שבדרון]], ''עין הרועים''', ערך יש כח ביד חז"ל לעקור ד"ת.}}

לדעת [[הרא"ם]]{{הערה|פירוש הרא"ם על הסמ"ג הלכות שופר, בדין ראש השנה שחל בשבת}}, אף בשב ואל תעשה לא גזרו חכמים להמנע ממצוות עשה בעקבות איסור דרבנן במקרה שבשעת קיום המצות עשה ייעקר איסור דרבנן, מפני שאז גובר מצוות התורה על האיסור דרבנן, ורק באופן שבשעה שהאיסור דרבנן נעקר עדיין אין המצווה מתקיימת, למשל פירוק גל אבנים מעל שופר לצורך תקיעת שופר, אז דחו רבנן את קיום המצוה ובלבד שלא יעברו על איסור דרבנן. אך יש שחלקו על כך{{הערה|שער המלך, הלכות שופר, רק ג' הלכה טו, בדעת הר"ן במסכת נדרים, דף טו עמוד ב}}.
יש שכתבו שאף בשב ואל תעשה - אין החכמים יכולים לעקור דבר מן התורה, אלא אם ללא העקירה – תיעקר תקנה או מצוה אחרת מדרבנן בקום ועשה{{הערה|[[רבי שלום מרדכי שבדרון]], ''עין הרועים''', ערך יש כח ביד חז"ל לעקור ד"ת.}}.
====גדר הדין====
ישנה [[מחלוקת]] בין ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]], האם אדם שעבר וקיים מצוה כשחז"ל הורו שב ואל תעשה, נחשב לו שקיים מצוה, או שכיון שחז"ל עקרו, אין זו מצוה כלל{{הערה|[[רעק"א]] בספר דרוש וחידוש (מערכה ח ד"ה והנה המג"א), ו[[מהרש"ק]] בחכמת שלמה (או"ח תקפח ה), ועוד רבים, כתבו שקיים את המצוה. ובביאור [[הגר"א]] על שו"ע (או"ח רלה ג) ועוד רבים, כתבו שלא קיים מצוה.}}.
ויש שתלו נידון זה במחלוקת הראשונים במי שהיה ראשו ורובו ב[[סוכה]] ושולחנו בתוך הבית, שהוא עשה בזה איסור דרבנן, ונחלקו הראשונים האם קיים את המצוה דאורייתא של ישיבת סוכה{{הערה|שו"ת [[הר צבי]] (או"ח ח"ב סי' פח), במחלוקת ה[[תוס']] סוכה ג. (שכתב שלא קיים כלל), עם ה[[ר"ן]] וריטב"א שם כח. (שכתבו שקיים בדיעבד מצוה של ישיבת סוכה).}}.

==בקום ועשה==
נחלקו האמוראים{{הערה|{{בבלי|יבמות|פט|א}}.}} האם יש כח לעקור דבר מן התורה, למשל המפריש תרומה מדבר טמא על דבר טהור במזיד, שאין התרומה חלה: ל[[רב חסדא]] עקרו חכמים את שם תרומה מהתרומה, והיא מותרת באכילה לכל; ול[[רבה]] אין התרומה מותרת באכילה, אלא חכמים תקנו שהפירות נשארים טבל ועליו לחזור ולהפריש תרומה טהורה. וכן נפסקה ההלכה{{הערה|כך כתבו רוב הראשונים; [[רי"ף]] בשו"ת פאר הדור קצז, [[רמב"ם]] תרומות ה ח, [[רשב"א]] בחידושיו על יבמות פט. ובשו"ת חלק א סימן א'קס"ו וחלק ב סימן ר"ל, [[רא"ש]] בשו"ת נה י, [[המאירי]] יבמות פז: ופט:, [[ריטב"א]] יבמות פט. ועוד, [[ר"ן]] בחידושיו פסחים יג. ועל נדרים פז., ועוד רבים, הובאו גם ב[[שדי חמד]] (כללים, י טו). ויש שכתבו בדעת קצת ראשונים שהלכה כרב חסדא, ראה [[מהרי"ט אלגאזי]] על מסכת חלה אות כ, ובספר קהלת יעקב תוספות דרבנן סימן שיד, בדעת כמה ראשונים.}}.

אמנם מה שנלמד מדרשה כאסמכתא, יש כח ביד חכמים לעקרו אף בקום ועשה{{הערה|[[רבי שלום מרדכי שבדרון]], ''עין הרועים''', ערך יש כח ביד חז"ל לעקור ד"ת.}}
ויש שהוסיפו שאם עיקר העבירה היא שב ואל תעשה, יש כח ביד חכמים לעקור אף בקום ועשה; למשל המשחרר עבדו עובר בעשה "לעולם בהם תעבודו", אך מכיון שאי עבודה היא שב ואל תעשה, יש כח ביד חכמים להורות ב"קום ועשה" לשחרר עבד במקרים מסויימים בהם ראו זאת לנכון{{הערה|'''שו"ת מהריב"ל''', חלק ד' סימן ד'.}}.

יש שכתבו שלעניין זה לאו שאין בו מעשה חמור מלאו שיש בו מעשה, ועקירתו נחשבת כעקירת מצוה בקום ועשה{{הערה|[[רבי יאיר בכרך]], '''שו"ת חוות יאיר''', סימן צו}}.

דבר שהוא ספק דאורייתא, יש שתלו זאת במחלוקת הראשונים אם ספק דאורייתא לחומרא מן התורה או רק מדרבנן{{הערה|[[רבי שלום מרדכי שבדרון]], ''עין הרועים''', ערך יש כח ביד חז"ל לעקור ד"ת.}}.

דבר שיש בו גם קום ועשה וגם שב ואל תעשה, יש כח ביד חכמים לעקור את הדבר שבשב ואל תעשה, ואין עוקרים את הדבר שבקום ועשה. למשל: חתן וכלה שאחד משבעת קרוביהם נפטר באמצע שבעת ימי המשתה, הרי שמצוות השמחה בשבעת ימי המשתה שהם מדרבנן, דוחה את מצוות האבלות של היום הראשון שהיא מדאורייתא, מכיון שהיא בשב ואל תעשה. אך אינו עוסק בדברי שמחה ביום הראשון, מפני שהעיסוק בדברי שמחה היא דחיית מצוות האבלות בקום ועשה{{הערה|פירוש הר"ן על הרי"ף, מסכת כתובות דף א' עמוד ב' מדפי הרי"ף; [[רבי שלום מרדכי שבדרון]], ''עין הרועים''', ערך יש כח ביד חז"ל לעקור ד"ת.}}.

חז"ל היו יכולים לעקור דבר מן התורה כהוראת שעה, אף בקום ועשה{{הערה|חידושי המאירי, על מסכת יבמות, דף פט עמוד ב}}.

==תקנות בענייני ממון==
יש ראשונים הסבורים כי חכמים יכולים לעקור דבר מן התורה בענייני ממון אפילו בקום ועשה, מכיון ש[[הפקר בית דין הפקר]] אין זה עקירת דבר מן התורה{{הערה|רש"י, על מסכת יבמות, דף פט עמוד ב; וכן בחידושי המאירי שם; השגות הראב"ד על {{רמב"ם|שמיטה ויובל|ט|טז|ספר=זרעים}}; '''שו"ת הרשב"א''', חלק א' סימן תשע"ה.}}, אלא שלרוב לא רצו לתקן לעקור דבר מן התורה{{הערה|שם=מצפה|מצפה איתן על מסכת כתובות, דף נב עמוד ב}}. ויש חולקים שאף בממון חלים כללים זהים כמו באיסורים, ואין יכולת לעקור דבר מן התורה בקום ועשה, ואין חכמים רשאים לעקור דברי התורה באמצעות הפקר בית דין{{הערה|{{בבלי|גיטין|לו|ב|מפרש=תוספות|ד"ה=מי איכא}}; {{רמב"ם|שמיטה ויובל|ט|טז|ספר=זרעים}}}}. ויש שהוכיחו כן מדברי הירושלמי{{הערה|{{ירושלמי|כתובות|י|ב}}}} שדברי חכמים נדחים מפני דין התורה בדין [[ירושה]]{{הערה|שם=מצפה}}

לפי הדעה המקילה, אם תקנת חז"ל עוסקת בדבר הכולל ממון ואיסור, מועלת התקנה לעקור אף את דבר איסור יחד עם הממון{{הערה|שו"ת גאוני בתראי סימן מח}}.

בדבר שיש שני איסורים אי אפשר לעקור דבר מן התורה בקום ועשה אף בממון לדעה המקילה{{הערה|שיטה מקובצת, על מסכת בבא מציעא, דף צא עמוד ב', בשם ה[[ריטב"א]].}}.

==ביטול חלויות==
אדם שכבר עשה מצוה כדין תורה ובניגוד לדברי חכמים, חכמים יכולים לבטל גם את [[חלות|חלויות]] הדינים הנובעים ממעשהו. ולכן [[קידושין|המקדש אשה]] בעל כרחה, אף שיש אומרים שמהתורה היא מקודשת, חכמים הפקיעו את קידושיו{{הערה|"הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן, ו[[הפקעת קידושין|אפקעינהו רבנן לקידושיה]] מיניה". {{בבלי|בבא בתרא|מח|ב}}.}}.

==דבר המפורש בתורה להיתר==
===הדעות שאין כח ביד חכמים===
דבר המפורש בתורה להיתר, נחלקו הדעות האם יש כח ביד חכמים לאוסרו: לדעת [[ראשונים]] ו[[אחרונים]] רבים אין כח ביד חכמים להחמיר ולאסור דבר המפורש בתורה להיתר, וכפי שכתבו ה[[תוספות]]{{הערה|[[תוספות]] {{בבלי|בבא מציעא|סד|ב}}, ועוד שם ע ב ד"ה תשיך. וראה עוד [[מהר"ץ חיות]] ערכין לא א בביאור תוס' שם סוד"ה והתניא, ו[[שו"ת האלף לך שלמה]] (יו"ד סי' שלו) בדברי תוס' יבמות כ ב ד"ה אי, ספר עבודת עבודה (ע"ז יג א) בדברי תוס' שם, וספר [[טיב גיטין]] (גיטין נב ב) בד' תוס' שם ד"ה מנסך, ו[[שו"ת הר צבי]] (יו"ד סי' ג) בדברי התוס' חולין יג א ד"ה (יב ב) ותיבעי.}}: {{ציטוטון|ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם}}. וכך כתבו גם [[רבינו פרץ מקורביל|רבינו פרץ]]{{הערה|תוס' רבינו פרץ פסחים כג א ד"ה א"ה, ע"פ גמ' שם: "היכי אסרו רבנן מה שהתיר הכתוב בפירוש".}}, [[המאירי|מאירי]]{{הערה|מגילה ד א ד"ה ויש מתרצין, "ולא החמירו (חכמים) בקולא הכתובה להדיא".}}, [[תוס' הרא"ש]]{{הערה|סנהדרין יט א ד"ה ומלכי, ע"פ גמ' שם וב"מ ע ב.}}, ו[[נמוקי יוסף]]{{הערה|ב"מ סז ב (לט א ב[[דפי הרי"ף]]) ד"ה רב כהנא, (וראה רש"ש שם בדעתו).}}, וכך מסבירים גם בדעת [[רש"י]]{{הערה|[[שו"ת דברי יוסף (אירגאס)]] סי' מח, בד' רש"י ב"מ פח א ד"ה שהעמידו.}}, וה[[ריב"ש]]{{הערה|[[שו"ת בנין עולם]] אהע"ז סוס"י ו בהגהה, ו[[חוסן יוסף]] (ל[[מהר"י ענגיל]]) סי' רפד, בדעת [[שו"ת ריב"ש]] סי' מא, שכיון שהתורה האמינה לאב להעיד על בנו (ע"ע [[יכיר]]), אין לחכמים לחייבו שבועה.}}.
[[קובץ:הטז הידוע (ספר).png|שמאל|ממוזער|150px|עמוד ראשון מהספר "הט"ז הידוע" שבאתר [[היברובוקס]]]]
כמו כן אחרונים רבים הרחיבו על דין זה, ביניהם ה[[לבוש (ספר)|לבוש]]{{הערה|או"ח תקפח ס"ה.}}, [[פני יהושע]]{{הערה|פסחים כג א ד"ה א"ה, קדושין י ב, ויא א על תוד"ה עד, סו א ד"ה רבא, ועג א ד"ה והתורה.}}, ו[[פרי מגדים]]{{הערה|שער התערובות ח"ג פ"א ד"ה ודבר המעמיד.}}, [[צל"ח]]{{הערה|פסחים סו א, וכתב שזו כוונת המשנה שם "עקרת מה שכתוב בתורה".}}, [[פרי תואר]]{{הערה|יו"ד סי' קיז ס"ק ב.}}, ו[[חתם סופר]]{{הערה|שו"ת חת"ס אהע"ז סי' קמז, בביאור קושיית הגמרא כתובות נב ב "מי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא".}}{{הערה|ראה את כל הנ"ל ועוד מקורות אחרים ב[[אנציקלופדיה תלמודית]], כרך כה, ערך "יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה", טור תרמח הערה 336.}}.

על אף האמור, התפרסם החידוש בשמו של הט"ז, שכתב כך בשלשה מקומות בספרו על ה[[שולחן ערוך]]{{הערה|כך כתב ב{{שולחן ערוך|אורח חיים|תקפח|ה|ללא=שם}}, וכן ב{{שולחן ערוך|יורה דעה|קיז|א|ללא=שם}}, וב{{שולחן ערוך|חושן משפט|ב|ללא=שם}}.}}: {{ציטוטון|אין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר. דאין כח ביד חכמים להחמיר, אלא במקום שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה, משא"כ במקום שיש היתר מפורש מן התורה.}}, ולכן נהוג לכנותו "'''הט"ז הידוע'''". במהלך הדורות, נתווספו עשרות ראיות לדינו של הט"ז, אולם גם עשרות מקורות הוכיחו להיפך. מספר ספרים עסקו בנושא בצורה מרוכזת, ובשנת [[ה'תשע"א]] יצא לאור ספר העוסק כולו בכלל זה, ומרכז למעלה ממאתיים ראיות ודחיות בנידון.

====הטעם====
ובטעם הדבר, בלשון הט"ז מבואר ש'''אין בכחם''' להחמיר אלא בדבר שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש בתורה. ומוסיף הט"ז עוד, שחכמים באו רק לעשות סייג (גדר) לתורה, ולעקור דבר המפורש בתורה להיתר, אין זה סייג, אלא עבירה.

אך מלשון תוספות משמע שאף על פי שיש להם כח לכך, '''לא רצו''' חכמים לאסור דבר המפורש בתורה להיתר. אולי משום החשש שמא לא יתקבלו דבריהם{{הערה|באר יעקב יו"ד סי' קיז (סו א ד"ה ומה).}}, או כי זה כ"[[חוכא ואיטלולא]]" (צחוק וליצנות){{הערה|באר יעקב שם, ו[[שו"ת בנין עולם]] יו"ד סי' י.}}, או שלא רצו לאסור כדי שלא יאמרו ה[[צדוקים]] שחכמים עושים תורה משלהם{{הערה|[[שו"ת היכל יצחק]] אהע"ז ח"א סי' י.}}.

====הראיות ליסוד זה====
ה[[ט"ז]] כתב את דבריו כמענה לקושיית ה[[רבי אליהו מזרחי|מזרחי]], למה [[חז"ל]] ביטלו את [[תקיעת שופר]] ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]], מחשש שמא [[העברת ד' אמות ברשות הרבים|יטלטל ד' אמות ברשות הרבים]], ולא ביטלו בכל ראש השנה, אף שהוא יום טוב ויש חשש [[שמא יתקן כלי שיר]]. ותשובת הט"ז היא שחז"ל לא יכולים לעקור לחלוטין את מצות תקיעת שופר המפורשת בתורה{{הערה|כך גם כתב כבר ה[[ריטב"א]] (מסכת ראש השנה דף ל"ב), וכן ה[[פרי חדש|פר"ח]] ב{{שולחן ערוך|אורח חיים|תקפח||ללא=שם}} סק"ה.}}.

וב[[המאירי|מאירי]] כתב שאף שחז"ל גזרו על [[תקיעת שופר]] [[נטילת לולב]] ו[[קריאת המגילה]] בשבת שמא [[טלטול ברשות הרבים|יטלטל ד' אמות ברשות הרבים]], לא גזרו שלא למול בשבת, אף שיש חשש שיטלטל את הסכין, כיון שהדבר מפורש בתורה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יב|ג}}, (כמבואר ב{{בבלי|שבת|קלב|ב}}).}} שמלים אף בשבת{{הערה|מאירי מגילה ד א (ד"ה ויש מתרצין). וב[[כס"מ]] (מילה פ"ב סוף ה"ח) כתב שמטעם זה לא גזרו על רחיצת הגוף במים חמים לצורך המילה.}}.

הלכה נוספת שהט"ז מסביר על פי הדין הזה, היא ההלכה שמותר למכור לנכרי [[נבלה (הלכה)|נבלה]] שהזדמנה לידו, אף שיש איסור סחורה ב[[מאכלות אסורות]], בגלל שבפסוק מפורש: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה ... אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יד|כא}}. כך כתב הט"ז בביאור דברי ה[[תוס']] (סוכה לט א ד"ה ליתיב), וזה [[לשיטתו]] שאיסור סחורה במאכ"א הוא רק מדרבנן.}}. אחרונים אחרים פירשו על פי זה את ההלכה שגם על [[חלב (שומן)|חֵלב]] לא גזרו שלא לסחור, לפי שנאמר בתורה: "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה"{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ז|כד}}. כך כתבו [[פני יהושע]] (פסחים כג א), ו[[שו"ת נודע ביהודה|נודע ביהודה]] (תנינא, יו"ד סי' סב), בביאור דברי ה[[רמב"ם]] (הלכות מאכלות אסורות פ"ח הט"ז) וה[[שו"ע]] (יו"ד קיז א).}}.

====דעת החולקים====
יש מה[[ראשונים]] ו[[אחרונים]] אשר חולקים וסוברים שחכמים אוסרים אף דבר המפורש בתורה להיתר{{הערה|[[חידושי הריטב"א]] (החדש) ב"מ ע ב ד"ה א"ר נחמן, שעה"מ יסוה"ת פ"ה ה"ח, בד' תוס' סוכה מ ב ד"ה על, וכתובות נא ב ד"ה אונס, שו"ת רעק"א ח"א סי' עד ד"ה והנה, אם כי בח"ב סי' לב משמע שכן סובר את כלל זה.}}, וכוונתם שלפעמים נמנעו חכמים מלגזור נגד דבר המפורש בכתוב להיתר, ולפעמים גזרו{{הערה|ספר באר יעקב על יו"ד סי' קיז (סה א ואילך בארוכה).}}. וב[[שער המלך]] כתב שגם לשיטה זו הדברים אמורים דווקא בדבר הרשות, אבל דבר שהוא מצוה מהתורה, אין כח לחכמים לבטלו{{הערה|שער המלך הלכות יסודי התורה (פ"ה ה"ח ד"ה ולע"ד כפי), על פי תוס' ב"מ ע ב ד"ה תשיך, וחולין יב א ד"ה פסח.}}.

==ראו גם==
*[[דאורייתא]] ו[[דרבנן]]
*[[הוראת שעה]]
*[[עת לעשות לה']]
*[[הפקר בית דין]]
*[[הפקעת קידושין]]

==קישורים חיצוניים==
*{{היברובוקס|הרב דוד קאהן|הט"ז הידוע|52069|ברוקלין תשע"א}}
*{{היברובוקס|הרב אהרן מגיד|בית אהרן|3277|ניו יורק תשל"ב||עמוד=9}}
*{{היברובוקס|[[רבי חיים חזקיהו מדיני]]|שדי חמד (כרך ג מערכת י כלל יז-כז)|14154|||עמוד=51}}
*{{היברובוקס|[[רבי שניאור זלמן פרדקין]]|שו"ת תורת חסד סימן יא|1739|||עמוד=44}}

==לקריאה נוספת==
*[[אנציקלופדיה תלמודית]] כרך כה, ערך "יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה", [טור תרז].

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{הבהרה הלכתית}}

[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]
[[קטגוריה:הלכה]]
[[קטגוריה:דרבנן ודאורייתא]]
[[קטגוריה:המכלול: ערכים הנכללים בזים תורני]]