הצגת המקור של הדף "בית הספר לטיסה"

{{יחידה צבאית
|שם= בית הספר לטיסה של חיל האויר{{ש}}ביס"ט 12
|צבע כותרת=
|צבע=
|סמל= [[קובץ:IAF_flying_school.svg|200px|]]
|כיתוב סמל= סמל בית הספר לטיסה
|מוטו=
|מקים היחידה=
|מפקדים=
|כינוי= ביס"ט 12
|מדינה= {{דגל|ישראל||+}}
|שיוך= {{סמל|צה"ל||+}}
|יחידת אם= {{סמל|חיל האוויר הישראלי||+}}
|בסיס האם= [[חצרים (בסיס)|חצרים]]
|מלחמות=
|כוח אדם=
|ציוד עיקרי=
|דרגת המפקד={{דרגה|אלוף-משנה (אוויר)}} אלוף-משנה
|סוג=בסיס הדרכה
|תאריך הקמה=[[1949]]}}
'''בית הספר לטיסה של חיל האויר''' ('''ביס"ט 12''') הוא בית ספר של [[חיל האוויר הישראלי]] שמטרתו להכשיר [[טייס]]ים, [[נווט קרב|נווטים]], [[מהנדס טיסה|ומכוננים]] (לוחמי צוות אוויר) ומדריכי טיסה לחיל האוויר הישראלי. בית הספר נמצא כיום ב[[בסיס חצרים]] ליד [[באר שבע]].

== היסטוריה ==
=== עד מלחמת העולם השנייה ===
ב[[ראשית התעופה העברית בארץ ישראל]] בוצעה הדרכת הטייסים בחוץ לארץ.{{הערה|{{דבר|טכניקה ומדע|לעתיד התעופה בארצנו|1938/08/26|01000}}}} ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] החלה התפתחות של [[חברות תעופה עבריות ביישוב]]. בשנת [[1937]] פתחה [[אווירון (חברה)|חברת "אוירון"]] בית ספר לטיסה בקיבוץ [[אפיקים]] שב[[עמק הירדן]]. ביולי [[1939]] סיימו תשעה טייסים את הכשרתם בבי"ס לטיסה של "[[ההגנה]]". המדריך היה [[עמנואל צוקרברג]]. שלשה חודשים קודם לכן, ב-[[21 באפריל]] 1939, העניק [[הנציב העליון]] ה[[המנדט הבריטי|בריטי]] רישיונות טיס לשישה בוגרים בבית הספר לטיסה של ה[[אצ"ל]] ו[[חיים משה כ"ץ]] ב[[שדה התעופה לוד]].

שורשיו של בית הספר לטיסה בחיל האוויר נעוצים במאמצים הבלתי נלאים של [[שירות האוויר]] של [[ההגנה]], שקדם לחיל האוויר, להכשיר טייסים [[ישראלים]]. כך, למשל, נעשה ניסיון לרכוש בית ספר לטיסה ב[[איטליה]], ונשלחו לשם חניכים, בהם [[ישעיהו גזית]]. במקביל, פעל בית ספר לטיס ב[[בייקרספילד]] שב[[קליפורניה]], שהכשיר טייסים אחדים, ובהם עודד אברבנאל, [[שלמה להט (לנדאו)|שלמה להט]] ו[[זהרה לביטוב]].

=== מלחמת העצמאות ושנים ראשונות ===
[[קובץ:The annual meeting of the four graduates of the first Air Force pilot course. VI.jpg|250px|ממוזער|המפגש השנתי של ארבעת בוגרי קורס הטיס הראשון של חיל האוויר בבית עזר ויצמן. לא לפי סדר כרונולוגי: [[דן טולקובסקי]], [[אביהו בן-נון]], [[בני פלד]], [[עזר ויצמן]], [[הרצל בודינגר]], [[עמוס לפידות]], [[מרדכי הוד|מוטי הוד]]. שבעה ממפקדי חיל האוויר שנכחו באירוע, 1994]]
[[מלחמת העולם השנייה]] קטעה את פעילות הכשרת הטייסים. רק בדצמבר [[1947]] נפתח [[קורס טיס]] ראשון של "שירות האוויר" בבית הספר לפעילי ההסתדרות בתל אביב. קורס זה כונה מאוחר יותר "קורס מינוס 2". בעיצומה של [[מלחמת העצמאות]] נפתח גם בית ספר בכפר הערבי [[שייח' מוניס]]. מסלולי [[שדה דב]] שירתו את בית הספר הזה, ולקורס הראשון שגויס הגיע מספר רב של חניכים. בגלל העומס על השדה הקטן הועבר חלק מן האנשים ל[[בסיס חיל האוויר המלכותי סנט ג'ין|שדה התעופה סן-ג'ין]] שליד [[נהריה]]. שם רוכזו חניכים, שקיבלו הכשרה בחו"ל: באיטליה, בארצות הברית וב[[צ'כוסלובקיה]]. את הקורס הראשון סיימו בהצלחה ארבעה טייסים: [[טיבי בן-שחר]], ישעיהו גזית, [[מוטי הוד]] ו[[דני שפירא]], שקיבלו את כנפיהם בחודש מרץ [[1949]], ועברו ל[[טייסת הקרב הראשונה]] ב[[בסיס חצור|חצור]], שלרשותה עמדו מטוסי [[אוויה S-199]] (גרסה של מטוס הקרב הגרמני [[מסרשמיט Bf 109]], שיוצרה בצ'כוסלובקיה).

ב-[[10 במאי]] 1949 הוענקו ב[[תל נוף]] [[כנפי טיס]] ל-12 בוגרי קורס נוסף, שכונה מאוחר יותר "קורס מינוס 1". רוב הבוגרים היו מסיימי קורס טיס של [[הפלמ"ח]], שעברו אף הם הכשרה בצ'כוסלובקיה.

בקיץ 1949 נערך קורס ראשון ומקוצר למדריכי טיסה, שבין חניכיו היו בוגרי הקורסים מינוס 2 ומינוס 1. קבוצה שנייה מבוגרי קורס הטיס בצ'כוסלובקיה הוצבה ב[[תל נוף]]. נעשה ניסיון לפתוח בית ספר ב[[שדה התעופה הרצליה]], ניסיון שלא עלה יפה בגלל מחסור במטוסים. בסוף שנת 1949 התנהלה פעילות הדרכת טיסה גם בתל נוף, שם פעלו מטוסים חד-מנועיים מסוג [[בואינג-סטירמן]] ו[[הרווארד (מטוס)|הרווארד]] ומטוסים דו-מנועיים מדגמי [[איירספיד אוקספורד|איירספיד קונסול]] ו[[אוורו אנסון]].

בחודש אוקטובר 1949 נפתח בשדה סירקין בסיס "אלון" (על שם [[מודי אלון]], מפקד [[טייסת 101]] שנהרג בנחיתת מסרשמיט במהלך 1948). הבסיס נקרא [[כנף 12]], ואליו הופנו חיילים אשר עברו הכשרת טיסה אזרחית במסגרת שירות האוויר או בחו"ל, ורוכזו כולם בבית הספר לטיסה כדי להכשירם כטייסים צבאיים. כל המדריכים היו טייסים שקיבלו כנפיים [[חיל אוויר|בחילות אוויר זרים]]. מיד בתחילה נתגלעו חילוקי דעות בין שתי אסכולות – האסכולה הבריטית, בה דגלו בוגרי קורס הטיס של [[חיל האוויר המלכותי הבריטי]], בהם [[לסלי איסטרמן]] וסידני קנטרידג', ובין האסכולה האמריקאית אותה ייצג [[רודי אוגרטן]]. בסופו של דבר הוחלט לאמץ את הגישה הבריטית, שהייתה לדרך הכשרתם של פרחי הטיס בשנות החמישים. במבנה בית הספר לטיסה שנוצר היה קצין הדרכה ראשי שהיה כפוף למפקד הכנף. קצין ההדרכה היה ממונה על שלוש [[טייסת|טייסות]]: טייסת ראשוני, טייסת מתקדם וטייסת דו-מנועי. כמו כן היו תחת פיקודו קצין הדרכת קרקע, שעמד בראש בי"ס לימודי קרקע, וקצין תחזוקה.

בפברואר [[1950]] מונה המפקד הראשון של בית הספר לטיסה, סא"ל [[בנימין בונה]]. סגניו: רב-סרן גדעון שוחט כקצין הדרכה ראשי וסרן [[אדם שתקאי]], מדריך מקצועות הקרקע. שלושתם שירתו קודם כטייסים ב RAF. הוא פיקד על בית הספר עד מרץ 1950. בחודש זה החל מניין קורסי הטיס: קורס מס' 1 נפתח בשלב המתקדם, וקורס מס' 2 - בראשוני. את קורס מס' 2 סיימו 16 טייסי קרב, בהם [[בני פלד]] ו[[יואש צידון]]. קורס הטיס השני של חיל האוויר התחיל באוגוסט 1948 והסתיים רק בדצמבר 1950. זה היה קורס ארוך מן הרגיל, כנראה בגלל הקשיים שבמלחמת העצמאות. זה היה הקורס הראשון שנערך כולו בארץ: תחילתו ב[[יפו]], שם התייצבו מאות צעירים למבדקי מיון, דבר שהיה אז יוצא דופן. מבין מאות המועמדים נבחרו 60 פרחי טיס, שהחלו בטיסות על מטוסי [[פייפר PA-18 סופר קאב]] בשדה [[בסיס חיל האוויר המלכותי סנט ג'ין|סנט ג'ין]] שליד [[נהריה]], ואחר כך עברו לשדה הרצליה. כל המדריכים היו טייסים זרים והשפה הרשמית בקורס הייתה [[אנגלית]].

לאחר שלב הטיסות על הפייפר, לא היו בנמצא מטוסים מתקדמים יותר כדי לטוס בהם, והוחלט לשלוח את פרחי הטיס לקורס סמלים קרביים במחנה דורה שב[[נתניה]]. לאחר מכן לקורס מד"סים, הכל כדי למשוך זמן ולשמור על הקבוצה. רק בדצמבר הגיעו לשדה סירקין, שם המשיכו בטיסות עד לסיום המוצלח של הקורס שנה לאחר מכן.

הקורס המכין התנהל [[הטכני (חיפה)|בבית הספר הטכני בחיפה]]. בדצמבר 1950 פורסם מבנה חדש לכנף 12: טייסת 123 להדרכת קרקע, טייסת 138 להדרכת טיס ראשוני במטוסי סטירמן, [[טייסת 140]] עם מטוסי הרוורד, טייסת 141 להדרכת צוותי אוויר, [[נווט]]ים, [[מקלען אוויר|מקלענים]] [[אלחוטן|ואלחוטנים]] במטוסים דו-מנועיים.

בקורס הראשוני טסו החניכים על מטוס סטירמן, מטוס קל מתוצרת [[בואינג]], דו-כנפי ודו-מושבי. המטוס בנוי משלד [[אלומיניום]] קל המצופה בבד מרוח בלכה וצבע. מנוע כוכבי מזניק את המטוס למהירות 95 מי"ש, אך מאפשר לו לבצע [[אווירובטיקה]] טובה. הטיסה הראשונה במטוס זה דווחה כחוויה מסמרת שיער, בה הטייסים יושבים בתוך תא פתוח. בימי קור וגשם הייתה זו חוויה מקפיאה, לטוס בסטירמן בגובה של כמה אלפי [[רגל (יחידת מידה)|רגל]]. לאחר כ-45 שעות על סטירמן, עברו החניכים לטוס על הרוורד. ולאחר מכן קבלו כנפי טיס.

=== שנות ה-50 ===
ב-1951 נוספו למצבת המטוסים של בית הספר מטוסי אימון מדגם [[פוקר S-11 אינסטרוקטור]]. מטוסים אלה שימשו להדרכה בשלב הראשוני אך לאחר תקופה קצרה הוצאו מהשירות עקב נטיית [[כן נסע|כן הנסע]] להישבר בנחיתות כבדות.

קורס טיס מס' 15 הסתיים ב-[[23 בדצמבר]] [[1954]] לאחר שנמשך שנה וחצי. בקורס הוסמכו חמישה עשר טייסים, ביניהם טייסת אחת; בין פרחי הטיס הרבים שהתחילו את הקורס היו גם ארבע נשים שאחת מהן סיימה כטייסת מטוסים קלים והשאר הודחו. בשלב הראשוני חולק הקורס לשתי קבוצות, שאחת מהן טסה על מטוסי סטירמן והשנייה על מטוסי פוקר. לאחר השלמת שלב זה המשיכו כל החניכים לשלב המתקדם שנערך על מטוסי הרוורד. מפקד שלב מתקדם היה [[זאב לירון]], בוגר קורס טיס מס' 1. לאחר סיום הקורס נשלחו תשעה מתוך חמישה עשר המסיימים לקורס אימון מתקדם (קא"מ) במטוסי [[סופרמרין ספיטפייר]] וששת הטייסים הנוספים הועברו להכשרה על מטוסי קרב הפצצה מדגם [[דה הבילנד מוסקיטו]]. קורס 16 שלאחריו היה הקורס האחרון בבסיס סירקין.{{הערה|[http://www.sky-high.co.il/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=6216892&seaWordPage=בית+הספר+לטיסה ההיסטוריה של בית הספר לטיסה חלק א'] באתר [http://www.sky-high.co.il/ מרקיע שחקים].}}

במרץ [[1955]] הועבר בית הספר לטיסה מבסיס סירקין ל[[בסיס תל נוף]]. ב-[[5 במאי]] סיים קורס 17 את הכשרתו בתל נוף וקיבל את כנפי הטיס. עם מעבר בית הספר מונה [[צחיק יבנה]] כמפקדו. הקורס המכין שבוצע עד אז בבית הספר הטכני בחיפה (ביס"ט 21) הועבר לתל נוף וקיבל צביון חדש – אימוני [[חי"ר]] ללא לימודי קרקע כפי שהיה עד אז.

קורס 19 היה הקורס הראשון בו עברו פרחי הטיס [[קורס צניחה (צה"ל)|קורס צניחה]] במסגרת האימונים והבוגרים ענדו שני זוגות כנפיים, כנפי טיס וכנפי צניחה. זה היה קורס חדשני מאוד בכמה מובנים:

# הקורס הראשון שביצע טירונות במסגרת קורס הטיס ולא במסגרת בה"ד 4 כמו קורסים קודמים.
# הקורס הראשון שעבר באופן ממוסד קורס צניחה במסגרת קורס טיס.
# הקורס הראשון שקיבל דרגות סג"ם וכנפיים לאחר מתקדם הרוורד, ואחרי כן עבר לקא"מ על ספיטים.
# לעומת זאת היה זה הקורס האחרון שביצע קא"מ על מטוסי ספיטפייר. מטוסים אלה הועברו בסוף הקורס לתעשייה האווירית, שם מכרו אותם לבורמה.

חניכי קורס 19 התגייסו ישירות לקורס טיס בסירקין ב-12 ביולי [[1954]]. לאחר 4 שבועות של [[טירונות (צה"ל)|טירונות]] עשו קורס מכין, כולל אימונים ולימודי קרקע, ולאחר מכן ראשוני על סטירמן. מפקד בית הספר לטיסה בסירקין היה סידני קנטרידג' והמד"ר היה הוגו אלפרשטיין. המדריכים היו בוגרי קורס 15.

אחרי השלב הראשוני, עברו יחד עם כל בית הספר לטיסה מסירקין לתל-נוף, עברו קורס צניחה ואחר כך התחילו קורס בסיסי-מתקדם על הרוורדים. מפקד בית הספר אז היה צחיק יבנה. במסגרת קורס טיס בתל נוף עברו גם קורס קצינים חילי בתל-נוף, ולאחר סיום הטיסות בהרוורד קבלו דרגות סג"ם וכנפיים, והלכו לטוס על ספיטפייר.

באוגוסט 1955, הופיע במכין קורס 22, שנפתח בביס"ט 21 בחיפה, סמל צעיר, ג'ינג'י, נמוך קומה אך מלא מרץ, שמו – סמל שיקל גרינברג, לימים – שי יניב. הייתה זו תחילתה של קריירה מתמשכת, יחסי כבוד והערכה לדמות הצנומה שהשפיעה על המורל והמשמעת במשך עשרות קורסים בהמשך.

באוקטובר 1956 פרצה [[מלחמת סיני]]. תל נוף הפך לבסיס קרבי. פעילות בית הספר לטיסה הופסקה. חניכי קורס 22, שהיו לאחר סיום הראשוני, הוצבו לטוס במטוסי סטירמן, שהפכו לטייסת קישור וסיור. המטוסים פרסו לשדה רמלה, שדה עפר ששכן בפאתי רמלה ליד בית הקברות המוסלמי. חניכי קורס 21 וקורס 20 הטיסו מטוסי הרוורד במסגרת [[טייסת 140]], וחלקם אף השתתפו בגיחות חמושות. הפציצו וריקטו.

בפברואר 1957 הוחל בביצוע הקורס המתקדם על מטוסי מטאור ברמת דוד. [[טייסת 117]] הפכה לטייסת הדרכה. בטייסת היו 3 מטוסי מטאור דו-מושביים (דגם 7) להדרכה, ומטוסי מטאור חד-מושביים (דגם 8) לאימונים. המעבר ממטוס הרוורד למטוס מטאור היה מהפך לא קטן. החניכים שצברו כ-110 שעות טיסה על מטוסי סטירמן והרוורד, עברו לטוס על מטוסי מטאור, בהם כל תפעול המטוס היה שונה.

קורס 23 שסיים את אימוני המכין בבית הספר הטכני בחיפה, החל את טיסותיו בראשוני בתל נוף, לאחר מלחמת סיני בסוף שנת 1956. את המתקדם ביצעו החניכים ברמת דוד, ב[[טייסת 117]] על מטוסי מטאור דגמי 7, 8, 9. רק לאחר סיום הקורס ברמת דוד, חזרו חניכי קורס 23 לקבלת כנפיים בתל נוף. ב-23 אוקטובר 1957 ענדו 9 טייסים חדשים מקורס 23 את כנפי הטיס.

=== שנות ה-60 והמעבר לבסיס חצרים ===
סא"ל [[יעקב אגסי]] פיקד על בית הספר אחרי סא"ל [[אהרן יואלי]] ממסדר הכנפיים ביולי 1964 ועד אוקטובר 1966. בתקופה זו גם הוקם כעין גף ללימוד טיסה במסוקים. היו אלה מסוקי בל-47 שהיו שייכים לטייסת 123 שהייתה טייסת להסבת טייסים למסוקים ונמצאה ליד בית הספר. בתקופה זו נכנסו להדרכה, בהדרגה, מטוסי הפוגה-מגיסטר מתוצרת צרפת שהורכבו בארץ ולאחר תקופה קצרה יוצרו במפעלי התעשייה האווירית.

בשנת [[1962]] נקלטו בבית הספר לטיסה מטוסי פייפר וותיקים, שהיו למודי קרבות מלחמת העצמאות ו[[מלחמת סיני]]. הפייפרים נועדו לטיסות מיון פרחי הטיס בשלב המיון. בשנת [[2002]], עם סיום שירותם בחיל האוויר, הוחלפו הפייפרים בבית הספר לטיסה במטוסי "[[גרוב G-120A]]", בשמם העברי "סנונית". זהו המטוס הראשון שלא נרכש על ידי חיל האוויר, כ-20 מטוסי סנונית נמצאים בבעלות חברת "[[אלביט מערכות|אלביט]]" שאחראית גם על תחזוקתם, וחיל האוויר רוכש ממנה את שעות הטיסה.

באוקטובר [[1966]] קיבל את הפיקוד על בית הספר לטיסה – סא"ל [[דוד עברי]], שפיקד על בית הספר עד אוקטובר [[1968]]. בתקופתו של דוד עברי עבר בית הספר לבסיס חצרים. עוד בתחילת שנות ה-60 התחיל להתבשל בחיל האוויר הרעיון כי לבית הספר לטיסה טוב שיהיה בסיס משלו. הדבר נבע מגורמים שונים. ביניהם, הרצון לפנות שטחי טיסה לאימונים במרכז הארץ. כל התכנונים הופנו באופן טבעי לאזור הנגב, מקום בו היו שטחי טיסה פנויים, מזג האוויר ברוב ימות השנה נוח, והוחלט להקים את השדה בחצרים.

השדה תוכנן כולו עבור טייסות בית הספר לטיסה, ורק מאוחר יותר צורפו אליו טייסות מבצעיות. בגלל הלחץ בתל-נוף, הוחלט להעביר את בית הספר לחצרים מוקדם ככל האפשר אפילו בחלקים, ולשדה שאינו גמור לגמרי. אל"ם [[ג'ו אלון]] שמונה כמפקד צוות ההקמה של השדה בחצרים, והיה גם מפקדו הראשון של הבסיס, קיבל את הטייסות הראשונות של בית הספר לטיסה באוגוסט 1966.

סא"ל דוד עברי מפקד בית הספר דאז, ירד לחצרים ב-3 באוקטובר 1966 עם חלק מבית הספר – טייסת מדר"ט, טייסת מתקדם פוגות, וחלק מבי"ס קרקע.

רס"ן [[עודד מרום]], מד"ר בית הספר בתל-נוף, מונה לפקד על היחידה (טייסת 140) שנשארה בתל-נוף, וכללה את טייסת ראשוני, טייסת בסיסי, טייסת האחזקה של בית הספר וחלק מבית הספר ללימודי קרקע.

ב-10 בנובמבר 1966 התקיים מסדר הכנפיים הראשון בחצרים, לבוגרי קורס מס' 51. באפריל 1967 סגר רס"ן עודד מרום את השלוחה בתל-נוף ועבר עם טייסות הראשוני והבסיסי לחצרים. קורס טיס מס' 50 היה האחרון שסיים את אימוניו בתל-נוף. בתקופת פעילותו בתל-נוף הכשיר בית הספר לטיסה למעלה מ-390 אנשי [[צוות אוויר]].

בית הספר בחצרים חזר והיה לגוף אחד והעבודה נכנסה לתלם, אך עדיין נותרו הרבה קשיים פיזיים הנובעים מחוסר אמצעים. את מעט מבני המגורים שהועמדו לרשות בית הספר החליט דוד עברי להקצות למרפאה ולמבני ציבור והחניכים המשיכו להתגורר באוהלים עוד תקופה ארוכה. המעבר לשדה חצרים דרש עיצוב וארגון כל נוהלי הטיסה ונוהלי בית הספר מחדש. נוהלי [[המראה (תעופה)|המראה]] ו[[נחיתה]], נוהלי [[פיקוח טיסה]] ונוהלי פיקוד על הקרקע. מה שהיה נכון ומתאים בתל-נוף, לא בהכרח התאים לחצרים. חלוקת החדרים למגורים וללימודים נעשתה בהדרגה ובאיטיות. החניכים קיבלו מגורים בבנין גדול שנבנה אז, וכיתות הלימוד המשיכו לפעול בשיטת "המיטה החמה". קורס יוצא וקורס נכנס במשך כל היום. מאז החל להתגבש ההווי המיוחד של בית הספר, כפי שהוא קיים היום במקום. מפקדת החניכים קיבלה משנה חשיבות, מפני שפעלה בבסיס חדש בלי מסורת ונהלים קבועים. מטוסי הפייפר טסו במשך השנה הראשונה ב[[שדה תימן]] הסמוך, ורק לאחר סלילת שדה קדם עברו לטוס בחצרים. על המסלולים לא הייתה אז תאורת חשמל וטיסות לילה בוצעו לאור לפידים. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] הוכנסו מספר שינויים במבנה קורס טיס. עד אז העבירו את אימוני המכין - אנשי הצנחנים, תפקיד זה הועבר במשך הזמן לאנשי צוות אוויר.

===עידן הפוגה בבית הספר לטיסה===
ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]], עם כניסתם של [[מטוס סילון|מטוסי סילון]] (מטאור, אורגן, מיסטר, ווטור) למערך מטוסי הקרב של חיל האוויר הישראלי, הוחלט לרכוש גם מטוסי הדרכה סילוניים שיחליפו את מטוסי הבוכנה 'סטירמן' ו-'הרוורד' המיושנים ששירתו שנים רבות בבית הספר לטיסה של החיל.

לאחר שנבחנו דגמים אחדים של מטוסי הדרכה סילוניים, הומלץ לרכוש ב[[צרפת]] את מטוסי ה-'פוגה מגיסטר' שנכנסו לשימוש גם ב[[חיל האוויר הצרפתי]]. [[מערכת הביטחון הישראלית]] התנתה את הרכש בקבלת רישיון לייצר את המטוסים בארץ. לאחר חתימת חוזה הגיעו למפעל 'בדק מטוסים' ב[[לוד]] (כיום [[התעשייה האווירית]]) מספר מטוסי 'פוגה' מפורקים ולאחר מכן החל מפעל הבדק להרכיב מטוסים מתוצרת ישראל. 

הראשון למטוסי הפוגה שנקראו "סנונית" סופק לחיל האוויר ב-6 ביולי [[1960]], ואחריו החלו להגיע מטוסים נוספים. מטוסי הפוגה הראשונים מס' 15, 16 שהיו צבועים בצהוב שימשו לטיסות אימונים לארבעה הטייסים הראשונים שקלטו את הפוגה בבית הספר לטיסה בתל-נוף: רס"ן נפתלי אלטמן, סרן מתי כספית, סגן עודד מרום וסגן חיים ניב. מטוס נוסף שימש לטיסות סולו בלבד, היה זה פוגה מס' 101, מטוס שנועד לטיסות ניסוי וחקר ביצועים והיה מצויד במכשירי רישום בתא האחורי ובכבלים רבים בין התאים. המטוס טס תקופה קצרה וחזר לתע"א, ובמקומו הגיע מטוס הפוגה השלישי (מס' 17) שהיה צבוע בקצות כנפיים ובזנב בצבע אדום זוהר.

ב-[[15 בנובמבר]] 1960 טסו מתי כספית, עודד מרום, חיים ניב במבנה אווירובטי ראשון מעל מסדר כנפיים של קורס מס' 32 בתל נוף.

ב-[[15 בדצמבר]] 1960 החל קורס ראשון למדריכי טיסה – תנאי ראשון במעלה לשילוב הפוגה במערכת ההדרכה. בקורס השתתפו: עודד שגיא, אילן רון, יאיר ברק, דן סבר ו[[משה סער]].

המדריכים בקורס: מתי כספית, עודד מרום וחיים ניב, בפיקודו של נפתי אלטמן, אלה הוכשרו בחודשים הקודמים הכשרה פרטנית כמדריכים במטוסי פוגה וגיבשו את תוכנית ההסבה למדריכי הטיסה של בית הספר, מהדרכה במטוסי בוכנה ומעבר למטוסי אימון סילוניים. הקורס ארך שבועיים, במהלכו ביצע כל מדריך 12 גיחות, 10 ביום ושתיים בלילה. ב-[[8 בינואר]] [[1961]] החל קורס לחמישה נוספים: אריה בן-אור, יהודה לב-רן, אילן אלוני, עודד עינב ויאיר בן שפר.

בתחילת 1961 עמדו לרשות בית הספר לטיסה שישה מטוסי פוגה שהורכבו בישראל ולמעלה מעשרה מדריכי טיסה. בתקופה 1/61 ([[1 במרץ]] 1961) החלו 6 פרחי טיס מקורס 36 את טיסותיהם במטוסי פוגה בגף נפרד בפיקודו של סגן עודד מרום. יתר חניכי קורס 36 המשיכו את הכשרתם במטוסי הרוורד. מפעלי [[התעשייה האווירית]] החלו לספק לחיל האוויר מטוסי פוגה מייצור עצמי.

שילוב מטוסי פוגה בתרגול המראות ונחיתות בהקפה של תל-נוף, יצרו בעיה של תיאום עם מטוסי הבוכנה האיטיים מחד גיסא, ועם מטוסי הקרב ומטוסי התובלה שטסו בתל-נוף, מאידך גיסא. היה צורך להגדיר גבהי טיסה שונים בהקפה, וליצור דרכים נוספות להפרדה, אשר נתנו ביטחון שלא יקלע חניך לא מנוסה למבוך בלתי אפשרי בתעבורה האווירית מעל הבסיס. מבחני הסולו הראשונים לחניכים נעשו בהשכמה, לפני שהתנועה האווירית בבסיס החלה, זה הפחית מן הלחץ על החניכים, מעומס הקשר ומבעיות אויראות. מדריך מנוסה היה נוכח במגדל, בכל עת בה טסו מטוסי פוגה.

עודד מרום והמדריכים גיבשו את תוכנית ההדרכה במטוסי אימון סילוניים. מטוס הפוגה היה קל להטסה, פשוט וקל מן ההרוורד. גלגל האף של הפוגה והראות המצוינת מן התא הקדמי אפשרו [[הסעה (מטוס)|הסעה]] נוחה ובטוחה וכן המראות ונחיתות בטוחות. תרומה חשובה לבטיחות הייתה האפשרות של המדריך לצפות קדימה מן התא האחורי, באמצעות ה[[פריסקופ]] שאפשר ראייה מושלמת לפנים. צעד ענק קדימה בהשוואה להרוורד בעל גלגל הזנב שלא אפשר למדריך וגם לחניך לראות קדימה בעת הסעה על הקרקע.

המעבר מתפעול מנוע בוכנה ושליטה במטוס בעל [[מדחף]], למטוס מונע ב[[מנוע סילון]] בו הסחב הוא סימטרי, היה קל ופשוט, למרות השוני בתפעול (הפוגה הוא דו-מנועי) שני מנועי סילון (מרבורה 2). נוספו גם מערכת חמצן, מערכת דלק כולל מכלי קצות כנף בעלי כושר הרקה מהירה, ועוד אביזרים; כאמור, היה המעבר לפוגה פשוט, מועיל להדרכה, ולא הווה כל קושי לחניכים. תוכנית ההדרכה המעיטה בתרגילים של סחרור ו[[הזדקרות]] וכללה תרגילים שבחלקם היו שונים מאלה שתורגלו בהרוורד, בעיקר נוספו תרגילים במישור האנכי, בו ההתמצאות קשה יותר, חינוך לטיסה הקרובה להטסת מטוסי קרב מודרניים. כמטוסי סילון זכו הפוגות לשטחי אימונים בשכבת גובה מעל מטוסי הבוכנה.

מתוך ששת החניכים שהחלו הכשרתם לראשונה במטוסי פוגה סיימו ארבעה את הקורס בהצלחה והוסמכו כטייסי קרב – גדעון ארבל, צבי דקל, רן נחמני ואבשלום רן. חניכי קורס מס' 37 טסו מחצית משעות אימוני הטיסה בפוגה, החל מקורס 38 בוצע כל פרק אימוני הטיסה במטוסי פוגה.

ייצור מטוסי הפוגה בתעשייה האווירית הופסק בשנת [[1964]], ולאחר מכן נרכשו 65 מטוסי פוגה מגרמניה, ו-25 מצרפת. כ-125 מטוסי פוגה היו בשרות בית הספר לטיסה.

ב[[מלחמת ששת הימים]] (1967) הוסבו 45 מטוסי פוגה לשימוש קרבי וחומשו ברקטות 80 מ"מ אוויר-קרקע, בפצצות, ובשני מקלעי בראונינג בקוטר 7.62 מ"מ. המטוסים הופעלו בתקיפת כוחות מצריים בצפון סיני, בתקיפת כוחות משלוח ירדנים בציר יריחו-ירושלים ובתקיפות לסיוע בכיבוש [[רמת הגולן]]. 42 טייסים ונווט אחד איישו את טייסת 147 וביצעו מעל 400 גיחות מבצעיות במטוסי פוגה.

=== המעבר למטוסי צוקית ===
בשנת [[1978]] החלו בחיל האוויר לתכנן השבחה ושדרוג מטוסי הפוגה בביצוע התעשייה האווירית. בדגם החדש שנקרא 'צוקית' בוצעו מעל 250 שינויים ושיפורים, בהם החלפת המנועים לדגם בעל דחף רב יותר (מרבורה 6) ומכשור מתקדם לתאי הטייס. טיסת הניסוי הראשונה המריאה בשנת [[1980]]. ראשון המטוסים המשודרגים נמסר לחיל האוויר בשנת [[1983]]. המטוסים המשיכו להגיע לבית הספר עד סוף [[1986]]. כ-80 מטוסי צוקית שימשו בהדרכה עד שהוחלט שיפנו את מקומם למטוס הדרכה מתקדם, ה-"עפרוני".

חיל האוויר נפרד ממטוסי הפוגה-צוקית לאחר שירות של 50 שנים, בטקס שהתקיים ב-[[22 ביוני]] [[2010]] בחצרים, בו נאם מפקד בית הספר לטיסה, אל"ם [[תומר בר (קצין)|תומר בר]]. בין דבריו אמר:
{{ציטוט|אנגלית=|מירכאות=כן|שורות=כן|מקור=|... בית הספר לטיסה מצדיע לתעשייה האווירית שידעה לייצר, להשביח ולהביא את הצוקית עד הלום. המטוס שטס הכי הרבה שנים ללא מחליף בחיל. בית הספר לטיסה מצדיע לדורות של מכונאים שהוציאו עשרות אלפי גיחות ברבות השנים במקצועיות ובבטיחות שהיא מודל לחיקוי.
בית הספר לטיסה מקדם בברכה את היורש, הטי-6, העפרוני. אתה נכנס לנעליים גדולות, אך כבר מהמעט שהספקנו לטעום, אנו בטוחים שהבחירה בך נכונה. ולבסוף, בית הספר לטיסה מצדיע לך, מטוס הפוגה-צוקית. כמו שאמרו על הכותל 'יש אבנים עם לב אדם', כך גם אתה... מטוס עם נשמה... יובל שנים נתת את כל כולך. בצניעות, במקצוענות ועם הרבה חן והדר...}}

מטוסי העפרוני נרכשו לאחר בדיקה מדוקדקת בחילות אוויר זרים ([[חיל האוויר של ארצות הברית]], [[חיל האוויר המלכותי הקנדי]] ואחרים) ונמצאו מתאימים ברמה טובה מאוד להדרכת חניכי בית הספר לטיסה בכל המסגרות. מבחינה טכנית נמצא כי רכישתם תביא לחיסכון בעלויות אחזקה והיבטים לוגיסטיים שונים. המטוסים מתוחזקים - כמו גם מטוסי הסנונית - על ידי חברת בת של אלביט. המטוסים הראשונים נחתו בחצרים ב-[[9 ביולי]] [[2009]], ונקלטו בהדרגה עד ליציאת מטוסי הצוקית מן השימוש.

== טייסות ==
[[קובץ:Hatzerim 270613 Texan II.jpg|250px|ממוזער|מטוס [[T-6 טקסאן II|עפרוני]] בשירות בית הספר לטיסה]]

;טייסת מיון:התחלת בדיקות ומיון מועמדים ליכולות טיסה – שלב טיסה מעשי מתבצע על מטוסי ה"[[סנונית (מטוס)|סנונית]]". המטוסים נמצאים בבעלות ותחת אחזקה של חברת סנונית מקבוצת [[אלביט מערכות]]. השימוש במטוסים מתבצע תחת [[חכירה]] על ידי חיל האוויר ובתמחור שעות טיסה.

;טייסת ראשוני קרב: מיון ובדיקת מועמדים והתאמת צוערים למטוסי קרב - שלב טיסה מעשי מתבצע על מטוסי ה"[[עפרוני (מטוס)|עפרוני]]" אשר החליפו את מטוסי ה[[CM.170 פוגה מגיסטר|צוקית]] בשנת 2010. אחזקת מטוסי העפרוני מתבצעת גם היא על ידי חברת סנונית, בתמחור לפי גיחה.

'''טייסת נתו"מ (נווטי תובלה ומכוננים)'''

טייסת שאמונה על הכשרתם של נווטי התובלה והמכוננים של חיל האוויר (בשלבי הראשוני והמתקדם). נווטי התובלה טסים על ה"[[לוקהיד C-130 הרקולס|קרנף"]], "[[לוקהיד מרטין C-130J סופר הרקולס|שמשון]]" ו[[בואינג 707|"ראם"]], והמכוננים משובצים לטייסות הקרנף או הראם.

הטייסת התחילה במקור בבסיס לוד [[בח"א 27]] ועברה לחצרים עם סגירתו.

'''טייסת ראשוני נווטי קרב'''

בטייסת מוכשרים נווטי הקרב העתידיים של החיל על מטוס ה"[[T-6 טקסאן II|עפרוני"]], במהלך הכשרתם עוברים החניכים סדרות אווירובטיות, תקיפה וכן גם הכשרות הטסה.

;טייסת ראשוני מסוקים
:התאמת צוערים למסוקים – שלב טיסה מעשי על מסוקי ה"[[בל 206|סייפן]]" ומסוקים נוספים:
;טייסת מתקדם תובלה

טייסת המכשירה את טייסי התובלה של החייל על מטוס ה"[[קינג אייר|צופית]]", לאחר סיום הקורס מגיעים טייסי התובלה לקורס אימון מתקדם (קא"מ) בטייסת 100.

;טייסת מתקדם קרב
:התאמת צוערים למטוסי קרב – שלב טיסה מעשי על מטוסי ה"[[עיט (מטוס)|עיט]]" שהחלו לצאת מהשירות בקיץ [[2014]], עם תחילת החלפתם במטוסי האימון המתקדמים "[[M-346 מאסטר|לביא]]". אחזקת מטוסי העיט בוצעה על ידי חברת [[כנפי תחזוקה]] הנמצאת בבעלות משותפת של [[התעשייה האווירית]] ו[[כנפיים (חברה)|חברת כנפיים]].:

'''טייסת מתקדם נווטי קרב'''

נווטי הקרב מתאמנים בטייסת זו על מטוס ה"[[M-346 מאסטר|לביא]]", ובו מצבעים מתארים מסובכים המדמים את חיי היומיום והמשימות המבצעיות של מערך הקרב.

'''טייסת מתקדם מסוקים'''

בטייסת טסים טייסי המסוקים במסוק ה"ינשוף" בו הם מדמים מתארי קצה של המערך וכן עבודת צוות וקברניטאות מסוק.

;טייסת מדריכי טיסה (מדר"ט){{הערה|{{אתר חיל האוויר|אור יעקב|ללמוד ללמד|1327-22379}}}}

במסגרת בית הספר פועל [[הצוות האווירובטי של חיל האוויר הישראלי]].

עד סוף שנות השישים במסגרת בית הספר פעלה גם טייסת נמ"א (נווטים, מקלענים/מטילנים, אלחוטנים) לימים נקראה אמנ"ט (אימון נווטים).

== מפקדים ==
{{להשלים|נושא=ישראל}}

{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0
|- bgcolor="#F0F0F0"
|'''שם''' || '''תקופת כהונה''' || '''הערות'''
|-
| [[בנימין בונה|בנימין בונה (בוניסלבסקי)]] || פברואר 1950 – מרץ 1950 || מפקדו הראשון של בית הספר
|-
| [[גדעון שוחט]] || מרץ [[1950]] – דצמבר [[1951]]||
|-
| [[לסלי איסטרמן]] || דצמבר 1951 – יולי 1954 || טייס בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה, מ-1954 מפקד בסיס חצור, קברניט וסמנכ"ל מבצעים באל-על
|-
| [[דן קני]] (סידני סיד קנטרידג') || יולי 1954 – ינואר 1955 ||
|-
| [[חגי אגמון]] (הוגו אלפרשטיין) || ינואר 1955 – נובמבר 1955 || טייס קרב לשעבר בחיל האוויר הדרום אפריקני, התגייס ל"שירות אויר" ונלחם במלחמת העצמאות
|-
| [[יצחק יבנה]] || יוני [[1956]] – נובמבר [[1957]]||&nbsp;
|-
| [[ישעיהו גזית|ישעיהו (שעיה) גזית]] || נובמבר 1957 – פברואר [[1960]]||&nbsp;
|-
| [[יחזקאל סומך]] || פברואר 1960 – יולי [[1962]]|| לימים סגן [[מפקד חיל האוויר]]
|-
| [[אהרן יואלי]] || יולי [[1962]] – יולי [[1964]]||&nbsp;
|-
| [[יעקב אגסי]] || יולי [[1964]] – אוקטובר [[1966]]||&nbsp;
|-
| [[דוד עברי]] || אוקטובר [[1966]] – אוקטובר [[1968]]|| לימים [[מפקד חיל האוויר]] ו[[סגן הרמטכ"ל]]
|-
| [[רן פקר]] || אוקטובר [[1968]] – יולי [[1970]]||{{הערה|{{מעריב|[[יעקב ארז (עיתונאי)|יעקב ארז]]|הנחיתה האחרונה של הטייס מספר 1 בצה"ל|1980/03/31|00303}}}}
|-
| [[גיורא פורמן]] ||יולי [[1970]] – יולי [[1972]]|| לימים סגן [[מפקד חיל האוויר]]
|-
| [[יעקב טרנר]] || [[1972]]–[[1974]] || לימים ראש [[להק כוח האדם]],{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|תא"ל יעקב טרנר פורש מצה"ל ועובר למשטרה|1985/07/12|01110}}}} [[מפכ"ל]] ה[[משטרה]] ומייסד [[מוזיאון חיל האוויר]] בחצרים
|-
| [[יוסי חנקין]] || [[1974]]–[[1977]] ||
|-
| [[אשר שניר]] || [[1977]]–[[1979]] || לימים ראש [[להק ראש המטה|מטה חיל האוויר]]
|-
| [[הרצל בודינגר]] ||[[1979]]–[[1981]] || לימים [[מפקד חיל האוויר]]
|-
| [[גיורא גורן]] || [[1981]]–[[1984]]  || לימים ראש [[להק המודיעין]]
|-
| [[בנימין צינקר]] || [[1984]]–[[1986]] ||
|-
| [[זאב רז]] || [[1986]]–[[1989]] ||
|-
| [[עופר לפידות]] || [[1989]]–[[1991]] ||
|-
| [[אורי בקל]] || [[1991]]–[[1993]]  ||
|-
| [[ישראל שפיר]] || [[1993]]–[[1995]] || &nbsp;
|-
| [[אבי הורוביץ]] || [[1995]]–[[1997]] || &nbsp;
|-
| [[רז גור-אריה|רז גור–אריה]] || [[1997]]–[[2000]] || &nbsp;
|-
| [[עדי שחם (איש צבא)|עדי שחם]] || [[2000]]–[[2002]] || &nbsp;
|-
| [[ניר הכהן]] || [[2002]]–[[2005]] || &nbsp;
|-
| [[עידו יעקובי]] ||[[2005]]–[[2008]] || &nbsp;
|-
| [[טל קלמן]] || [[2008]]–[[2010]] ||ראש להק מטה חה"א
|-
| [[תומר בר (קצין)|תומר בר]] || [[2010]]–[[2012]] || &nbsp;
|-
| שאול ארנון|| [[2012]]–[[2015]]  ||
|-
| מיקי || [[2015]]–[[2017]] ||
|-
| [[עומר טישלר]]{{הערה|{{אתר חיל האוויר|דור פלקוביץ|מפקד בסיס נבטים: תת-אלוף עומר טישלר|9078-51357|30 ביולי 2019}}}}||[[2017]]–[[2018]] ||
|-
| יובל הראל<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/he/departments/news/event_flying261218|כותרת=ראש הממשלה נתניהו בטקס סיום קורס טיס, "מסדר כנפיים", בבסיס חה״א חצרים|אתר=GOV.IL|שפה=he|תאריך_וידוא=2020-06-29}}</ref> ||[[2018]]–[[2021]] ||
|}

== לקריאה נוספת ==
* [[עודד מרום]], '''פרחים ברקיע – בית הספר לטיסה – חמישה עשורים''', בהוצאת [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1993
* {{מגביהים עוף|פרק ח - [[רליק שפיר]], "הכשרת הלוחם האווירי בבית הספר לטיסה", עמ' 85-79}}

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Israeli Air Force flight academy}}
* {{מורשת חיל האוויר||סרט על התפתחות בית הספר|1082}}
* {{אתר חיל האוויר||בית-הספר לטיסה|4968-33509}}
* {{מרקיע שחקים|עופר בן פרץ|הקמת ביה"ס לטייסי מסוקים אל מגמת מסוקים בביה"ס לטיסה|מהקמת-ביה-ס-לטייסי-מסוקים-אל-מגמת-מסוקים-בביה-ס-לטיסה.html}}
* {{יוטיוב|hZSRoOrCCiw|שם=בית הספר לתעופה של חיל האוויר, [[יומני כרמל]] מרץ 1950||זמן=2:33}}
* [https://user-1723486.cld.bz/ntsyqlvpdyh-yp-t/427 בית הספר לטיסה מוקם בסירקין], באתר אנציקלופדיה יפעת לתולדות התעופה והחלל בישראל

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:חיל האוויר הישראלי]]
[[קטגוריה:יחידות חיל האוויר הישראלי]]
[[קטגוריה:תעופה צבאית: הכשרה ואימונים]]
[[קטגוריה:בסיסי הדרכה של צה"ל]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=בית הספר לטיסה|גרסה=31867565|פריט=Q7059767}}