הצגת המקור של הדף "אבראהים אל-אוול"

{{פירוש נוסף|נוכחי=משחתת מצרית שישראל לכדה במלחמת סיני|אחר=סולטאן השמונה-עשר של האימפריה העות'מאנית|ראו=[[אבראהים הראשון]]}}
{{מפנה|אח"י חיפה|סטי"ל סער 2|אח"י חיפה (סער 2)}}
{{אונייה
|שם=אח"י חיפה (ק-38)
|שם בשפת המקור=({{כ}}HMS Mendip (L60{{ש}}المدمرة إبراهيم الأول (אִבְּראהים אל-אוול)
|סמל=[[קובץ:Inshaifaemblm.jpg|מרכז|150px|סמל אח"י חיפה כפי שעוצב על ידי מ' אריה, 1957]]
|תמונה=[[קובץ:K38cors61.JPG|מרכז|250px]]
|כיתוב=אח"י חיפה (ק-38), [[אז'אקסיו]], [[קורסיקה]], 1961
|סוג=[[משחתת]]
|צי=[[קובץ:Naval Ensign of the United Kingdom.svg|גבול|23px]] [[הצי המלכותי הבריטי]]{{ש}}[[קובץ:Flag of Egypt 1952.svg|23px|גבול]] [[חיל הים המצרי]]{{ש}}{{דגל|חיל הים הישראלי||+}}
|סדרה=Hunt class Type I
|סדרה קודמת= Escort Sloop Bittern
|סדרה עוקבת= Hunt Class Type II
|אוניות בסדרה= 23
|דגל הצי=[[קובץ:Naval Ensign of Israel.svg|50px|דגל חיל הים הישראלי]]
|הוזמנה=
|הושקה=[[9 באפריל]] [[1940]]
|הוכנסה לשירות= בחיל הים הישראלי נובמבר 1957
|מלחמות וקרבות= {{דרגה|מלחמת ששת הימים||+}}
|הוצאה משירות=
|גורלה= הוצאה משירות ב-[[1968]] וטובעה כמטרת אימון על ידי טיל [[גבריאל (טיל)|גבריאל]]
|הדחק=1,000 טון רגיל, 1,340 מקסימום.
|אורך=85 מטר
|רוחב=8.8 מטר
|שוקע=3.28 מטר
|מהירות= מרבית 27 קשר
|עומק צלילה=
|צוות=146
|טווח שיוט=
|גובה התרנים=
|הנעה= קיטור
|צורת הנעה=טורבינות, שני מדחפים
|כמות הדלק=
|מתקני התפלה=
|שריון=
|חימוש=2 תותחים דו-קניים "4, תותח ארבעה קנים שני פאונד, 2 תותחי 20 מ"מ. 2 מטולים ומסלול הגלשה ל-40 פצצות עומק נגד צוללות.
|מסוקים=
|מטוסים=
|מוטו=
}}
'''אִבְּראהים אל-אוול''' הייתה [[משחתת]] ששירתה בשלושה [[חיל ים|חילות ים]] באמצע [[המאה ה-20|המאה העשרים]], תחת ארבעה שמות שונים. אבראהים אל-אוול הוא שמה השלישי של המשחתת, ששירתה ב[[חיל הים]] [[ישראל|הישראלי]] בשם '''אח"י חיפה (ק-38)'''. אניית קרב זו הייתה במקורה משחתת בריטית, מדגם '''Hunt''', אשר שירתה ב[[מלחמת העולם השנייה]] ב[[הצי המלכותי הבריטי|צי המלכותי הבריטי]] ונקראה בו "({{כ}}HMS Mendip (L60" ([[אנגלית]]: [[אוניית הוד מלכותה|אה"מ]] מנדיפ, שם מקום באנגליה). בהמשך היא נמסרה ל[[חיל הים המצרי]] ונקראה בו תחילה "'''מוחמד אל-כביר'''" ([[ערבית מצרית|ערבית]]: [[מוחמד]] הגדול). מאוחר יותר, שונה שמה ל'''אבראהים אל-אוול''', על-שם [[אבראהים פאשא]] המפקד המצרי בנו של [[מוחמד עלי (שליט מצרים)]]. ב[[מלחמת סיני]] נשלחה המשחתת להפגיז יעדים ב[[חיפה]] ונכנעה לאחר שהותקפה על ידי חיל הים ו[[חיל האוויר הישראלי]]. אבראהים אל-אוול הוכשרה לשימוש בחיל הים ונקראה '''אח"י חיפה''' על שם העיר אותה הפגיזה. כמו כן הונפק לה מספר הצי "ק-38".

האוניה השתתפה ב[[הזירה הימית במלחמת ששת הימים|מלחמת ששת הימים]] ובה פגעה ב[[צוללת]] מצרית וגירשה אותה ממבואות מפרץ חיפה.

בשנת [[1968]] הוצאה מהשירות, ומסרה את השם אח"י חיפה ל[[ספינת טילים]] חדשה מדגם [[סער 2]], נושאת מספר צי [[אח"י חיפה (סער 2)|ס-322]]. בס-322 הותקנה מערכת [[גבריאל (טיל)|טילי הגבריאל]] הראשונה ב[[צה"ל]] ואבראהים אל-אוול שימשה לה כאונית מטרה לירי אימון. ב-10 בנובמבר 1970 הוטבעה ק-38 בשני [[גבריאל (טיל)|טילי הגבריאל]] שנורו מהספינה שירשה את שמה.

== שנותיה הראשונות ==
[[קובץ:HMSMendip.jpg|ממוזער|250px|אוניית הוד מלכותו מנדיפ, 1944.]]
האונייה נבנתה במספנות Swan Hunter באנגליה. התכנון התבסס על אניית ליווי קיימת - HMS Bittern. הדגם החדש נקרא "משחתת מדגם האנט" (Hunt class destroyer). היא הושקה ב-[[9 באפריל]] [[1940]] כ[[אה"מ]] Mendip והופעלה ב[[הצי המלכותי הבריטי|צי המלכותי הבריטי]] כנגד צוללות וטרפדות [[קריגסמרינה|גרמניות]] ב[[מלחמת העולם השנייה]].

כדי להתמודד מול הטרפדות הגרמניות המהירות היה צורך להעלות את המהירות ל-30 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]]. לכן הוצר כלי השייט ב-2.5 מטר אך עדיין נשא אותו חימוש. תוך כדי פעילות התברר כי מהירות המשחתות אמנם עלתה אבל היציבות אבדה. כדי לאזן את האנייה נדרשו המשחתות שכבר נבנו לשאת מטילי פלדה במשקל של 50 טון בתחתית. בהמשך הורחבה האוניה ב-90 ס"מ ובוטל הצורך בנשיאת ה{{מונחון|נטל| מטען קבוע או, מי-ים, הנשאים בתחתית האנייה כדי לקבל התנהגות יציבה יותר בגלי הים.}}.

ב-[[1948]] תכננו הבריטים להשאיל מספר אוניות וביניהן HMS Mendip ל[[סין הלאומנית]]. הסינים אף הכינו לה שם חדש, "'''לין פו'''", אך לאחר שצוות ה[[סיירת (אונייה)|סיירת]] HMS Aurora שכבר נמסרה לסינים קודם לכן ערק עם האוניה לקומוניסטים בוטלה ההשאלה והיא נשארה בבריטניה.

ב-[[1949]] נמכרה ה[[משחתת]] ל[[מצרים]], יחד עם משחתת האנט נוספת בשם HMS Cottesmore. בתחילה נקראה בשם "מוחמד אל-כביר" ושם האנייה השנייה "אבראהים אל-אוול" (ابراهيم الاول, בתעתיק מדויק: '''אבראהים אלאול''', מ[[ערבית]]: "אבראהים הראשון"), אולם ב-[[1951]] החליפו המצרים את שמות האוניות בהצלבה.

== קרב חיפה ==
בליל [[30 באוקטובר|30]] - [[31 באוקטובר]] [[1956]] נשלחה אבראהים אל אוול בפיקוד רס"ן רושדי טמזין להפגיז את [[נמל חיפה]] ללא תכנון מוקדם וללא מודיעין עדכני. התגובה המהירה של המשחתת הצרפתית '''קרסן''' (Escorteur d'Escadre Kersaint), שעגנה במפרץ, גרמה להפסקת הירי המצרי מבלי שנגרמו בחיפה נזקים. במפגש עם שתי המשחתות הישראליות ירתה אבראהים אל-אוול בתחילה אש מדויקת ונפילות הפגזים היו קרובות לאח"י יפו. פגיעה שספגה המשחתת המצרית בחדר הדוודים הביאה להאטה ואובדן יכולת נסיגה. תקיפת [[מטוס]]י [[דאסו אוראגן|אורגן]] של חיל האוויר הביאו את מפקדה להכריז על כניעה, לאחר שקיבל אישור לכך מהמפקדה המצרית. צוות המשחתת ניסה להטביעה באמצעות החדרת מים, אולם הניסיון לא צלח והיא נפלה בידי חיל הים הישראלי במצב ראוי לשימוש.
[[קובץ:Ibrelawaltargets.jpg|שמאל|250px|ממוזער|תוכנית יעדי ההפגזה מסומנים בעיגול על מפה ימית של נמל חיפה. המקור במוזיאון העפלה וחיל הים.]]

=== רקע - מלחמת סיני ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[מלחמת סיני]], [[הזירה הימית במלחמת סיני]]}}
בשנותיה הראשונות הייתה מדינת ישראל מוטרדת על ידי פעולות מסתננים שהלכו והתגברו. מצריים הפעילה את ה[[פדאיון]] לפעולות טרור וחסמה את [[מיצרי טירן]] לשייט ישראלי. במטרה להסיר איומים אלה שיתפה ישראל פעולה עם צרפת ואנגליה שתכננו את [[מבצע מוסקטר]] לכיבוש [[תעלת סואץ]].{{הערה|[[נתנאל לורך]] בספרו '''בצבת המעצמות''' - ישראל ולחצי המעצמות בשלהי מלחמת העצמאות ומערכת קדש (1990), מספר כי [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] לא ראה במבצע הזדמנות, כי ידע שמעמד ישראל באו"ם יפגע, אך נדחף לכך בלחץ של צרפת.}}

חיל הים השלים רכישת שתי משחתות מדגם Z שהגיעו לארץ ב-20 ביוני 1956. רכישת המשחתות חייבה צמצום רב בהוצאות חיל הים '''מבצע צימוק'''. המשחתות ערכו אימון היבנות באנגליה שכלל גם ירי בתותחים. מאז הגעתם לארץ לא ערכו אימונים הכוללים ירי. חלקו של חיל הים במבצע המתוכנן היה מזערי. הערכתו של ה[[רמטכ"ל]] [[משה דיין]] הייתה ש[[הצי המלכותי הבריטי]] עם הצי הצרפתי ירתקו את [[חיל הים המצרי]] בנמליו. לכן המשימות לחיל הים היו:
# שירותי אספקה וסיוע בחופי [[ים סוף]].
# תכנון וכוננות להפעלת חיל הים במקרה של הצטרפות [[סוריה]] ו[[לבנון]] למלחמה.

לקראת המבצע ניצלה ישראל הזדמנות ו[[חיל האוויר הישראלי]] ביצע את "[[מבצע תרנגול (1956)|מבצע תרנגול]]", שבו הופל מטוס מצרי שהחזיר קבוצת קצינים מהמטכ"ל המצרי משיחות תיאום ב[[סוריה]] על ידי הטייס [[יואש צידון]]. המצרים הוציאו כוח משימה לחיפוש ניצולים. כאשר נתקלו בכלי שיט של [[צרפת]] ו[[בריטניה]] הם החזירו את כוח החיפוש ל[[פורט סעיד]]. המשחתת "אבראהים אל אוול" בפיקוד רס"ן רושדי טמזין בן ה-27 שקיבל פקודה להתייצב מול מפרץ חיפה ולהפגיז עם שחר את הנמל, מתקני הדלק והבסיס של חיל הים ולסגת.

ביום השלישי של [[מלחמת סיני]], ב-[[31 באוקטובר]] [[1956]] הופיעו במרכז השליטה של חיל הים, בשעה 2:45 לפנות בוקר, מטרות בכיוון °270 20 מייל מחיפה בנתוני תנועה מזרחיים ומהירות 20 קשר. קצין המשמרת שיער שאלו אוניות [[הצי האמריקני]] עליהן התקבלה הודעה מוקדמת שמתוכננות להגיע לחיפה, לפינוי אזרחי ארצות הברית מאזורי לחימה. במפרץ סיירה ספינת המשמר מח-14 שהייתה ללא [[מכ"ם]].{{ביאור|באחד המקורות מופיעה כאילו גילתה מטרה במכ"ם - אך מפקדה המפקח אורי יחיאלי מזכיר שלא היה לה מכ"ם כלל.}} המטרה לא עוררה חשד כי נחשבה כאחת מאוניות הפינוי.

על אף שאבראהים אל-אוול נעה ב[[דממת אלחוט]] ואת ההוראות לפעולה קיבל מפקדה במעטפה סגורה שהייתה עמו ואותה פתח רק לפני שהגיע לחיפה, יירט המודיעין הישראלי תשדורות מצריות לגבי אניה ששטה ממצרים ליעד בלתי ידוע. ידיעות אלה לא הועברו למודיעין של חיל הים. בשעה 3:30 בבוקר החלה "אבראהים אל אוול" להפגיז את [[חיפה]] תוך שהיא מתקשה לאתר את יעדיה בשל ההאפלה המוחלטת, שילחה במשך כרבע שעה כ-160 [[פגז]]ים בקוטר 4 אינץ'. למזל תושבי חיפה, רק כמה מהם פגעו בשובר הגלים של הנמל, במספנה, במתקנים ובסיס חיל הים.

הנכס האסטרטגי העיקרי במפרץ חיפה הוא [[בתי זיקוק לנפט (חברה) |בתי הזיקוק]] והערכה הייתה כי הם היו המטרה להפגזה. אך ממפת התכנון של המפקד המצרי, שנמצאה באונייה לאחר הקרב, עולה שהם אינם מסומנים כלל כיעדים לתקיפה. גם [[נמל התעופה חיפה]] והמחנה הצבאי הצמוד לו לא היו בתוכנית.

הסיבות לכך עשויות להיות שכוונות המצרים היו לפעולת תגמול מוגבלת בהיקפה. או שההפגזה הוכנה בחיפזון, על מפה ימית בריטית של [[נמל חיפה]] שבה [[בתי זיקוק לנפט (חברה) |בתי הזיקוק]] ו[[נמל התעופה חיפה]] לא הופיעו.

===התגובה המיידית===
[[קובץ:Kersaintpath.JPG|שמאל|250px|ממוזער|מרשם נתיב המשחתת הצרפתית שסגרה את כניסת אבראהים אל-אוול]]
ספינת [[משמר חופים|משמר החופים]] מח-14 הייתה מגויסת תחת פיקוד חיל הים וסיירה במרכז מפרץ חיפה. לסמ"ר לא היה מכ"ם היא דיווחה למפקדת חיל הים על הכיוון להבזקי הירי מתותחי המשחתת המצרית.

ב[[מפרץ חיפה]] עגנה באותו הזמן המשחתת הצרפתית החדישה '''קרסן''' אשר הגיעה יחד עם אחיותיה '''סירקוף''' והסיירת '''בווה''' שלושה ימים קודם לכן. האוניות הגיעו לפי בקשת בן-גוריון ב[[הסכם סוור]] להגנת ערי ישראל מפני [[מפציץ|מפציצים]] מצריים.{{ביאור| ה'''קרסן''' הוכנסה לפעילות בשנת 1953 והיא שלישית מסדרת האוניות "סורקוף".}} על הקרסן הוצב קצין קישור מחיל הים, [[רמי לונץ]], לימים תא"ל וראש [[מספן המודיעין]] בעת [[מלחמת יום הכיפורים]]. לאור הערכה שחיל האוויר המצרי לא יפעל עזבו הבווה והסורקוף ב-30 באוקטובר את [[חופי ישראל]] והצטרפו לכוח [[מבצע מוסקטר]]. קצין הקישור בסירקוף היה [[יצחק שושן]] שתיאר בספרו את האירועים.{{הערה|שם=יצחק שושן|'''יצחק שושן''', הקרב האחרון של המשחתת אילת, עמוד 113.}}עם הירי, וזיהוי המטרה כאויב, קיבלה הקרסן הוראה מ[[צבי קינן]], ראש מחלקת מבצעים ב[[חיל הים הישראלי]] לפתוח באש על ה[[משחתת]] המצרית וכך עשתה.

לאור הורדת הסבירות האיום האווירי הייתה המשחתת הצרפתית בכוננות מופחתת. מטעמי הגנה עצמית החליט לחרוג ממשימת הגנת נ"מ, הרים [[עוגן]] ופנה צפונה לתת גזרת ירי לכיוון מערב. ופתח באש משני תותחים דו-קניים 127 מ"מ. '''קרסן''' ירתה 64 פגזים לעבר '''אבראהים אל-אוול'''.{{ביאור|מקור אחר מתאר שקרסנט לא הפעילה את התותחים העיקריים אלא רק את תותחי הנ"מ של 57 מ"מ. הפגזים היו נגד מטוסים עם [[מרעום קרבה]] מגנטי, והם התפוצצו מבלי לגרום נזק לאונייה המצרית.}}

המפקד המצרי [[רס"ן]] '''רושדי טמזין''' הופתע מהתגובה המהירה, לא היה לו מידע על הנוכחות הצרפתית והעריך בתחילה כי יורים עליו מתותחים בחוף. כשהנפילות סגרו כדי 10 – 15 מטר מאונייתו, נסוג בעקלתון מערבה. כשהבין שמדובר באוניה השיב בשני מטחים לכיוון ה"'''קרסן'''" שלא פגעו בה.

מפקדת חיל הים ציפתה ש'''קרסן''' בעלת מערכת בקרת אש משוכללת המבוססת מכ"ם תמשיך בקרב ותפגע במשחתת המצרית, אך מפקדה סא"ל בוי הודיע באמצעות קצין הקישור, שאוניתו סובלת מתקלה באחד המנועים, מהירותה המקסימלית מוגבלת ל-15 קשר, ואינה יכולה לרדוף אחרי המשחתת המצרית הנסוגה. מאוחר יותר התברר כי אכן הייתה תקלה ובגללה אף חזרה לעגינה במפרץ חיפה כשאחיותיה עזבו. הצרפתים לא היו בטוחים בזהות האניה ובגמר הקרב, שיגר אדמירל בארז'ו ממטהו בקפריסין מברק לצרפת: {{ציטוטון|"הוצאנו מכלל שימוש אניה מצרית, אך אין אנו בטוחים לחלוטין כי אמנם זו אניה מצרית. במקרה שטעינו אין לראות בזאת התקפה מכוונת מצידנו על ספינה תועה של הצי השישי.}} מברק זה היווה בסיס למסקנה המצרית כי המשחתת שלהם נשבתה על ידי הצרפתים.

מפקדת חיל הים הזמינה מטוס סיור כדי לגלות את המתרחש ולאתר את הכוח המצרי באזור. במקביל הועברה הפקודה למפקד [[השייטת הגדולה|שייטת 1]], אל"ם [[שמואל ינאי]] ("סמק") להשמיד את אבראהים אל אוול. שייטת 1, שכללה את המשחתות [[אח"י יפו]] (ק-42) בפיקודו של סא"ל [[יוחאי בן נון]], [[אח"י אילת]] (ק-40) בפיקודו של סא"ל [[מנחם כהן (קצין)|מנחם כהן]] "צ'רצ'יל", וה[[פריגטה]] [[אח"י מזנק (ק-32)]] בפיקודו של סא"ל [[דוד מימון (רב חובל)|דוד מימון]] הייתה אותו לילה במשימת סיור אלים בין חיפה לעזה וחשה צפונה. [[שייטת הטרפדות]] שכללה ארבע [[טרפדת|טרפדות]] של חיל הים נמצאו ב[[נמל חיפה]] בפיקוד [[נפתלי רוזן]] קיבלו הוראת יירוט, אך פתיחת רשת ההגנה נגד הצוללים עיכבה אותן בנמל והן לא לקחו חלק בקרב.

===תקיפה ופתיחה באש ===
האוניות [[אח"י אילת]] ו[[אח"י יפו]] היו משחתות מסדרת ייצור בריטית מטיפוס Z שנבנו בסוף מלחמת העולם השנייה,{{ביאור|שמות האוניות שנבנו בסדרה התחילו באות Z}} והיו עדיפות במהירות על המשחתת המצרית שהצליחה להפליג במהירות של 25 קשרים, בעוד שהמשחתות הישראליות הפליגו במהירות של 30 קשר. עם זאת המשחתות הגיעו לארץ בחודש יוני אותה שנה ומאז לא ביצעו אימוני ירי בתותחים הראשיים. הצוותים הושלמו באנשי מילואים שלא היו מאומנים באספקת תחמושת. מערכת בקרת האש שהותקנה בהן הייתה מדגם ישן ובלילה הייתה לא יעילה. {{ש}}
הפריגטה [[אח"י מזנק (ק-32)]] לא הצליחה לעמוד במהירות הגבוהה של המשחתות. מערכת הקיטור עבדה בדרך כלל על מהירויות נמוכות יותר. צינור קיטור התפוצץ מהלחץ, [[מכונאי]] [[אביגדור רביד]] שעבר לידו נכווה קשה ואח"י מזנק יצאה מהמערכה.

שתי המשחתות הישראליות סגרו טווח, ובשעה 05:07 הן גילו את "אבראהים אל-אוול" על מסך המכ"ם. שמונה דקות אחר כך התגלו על מסך המכ"ם, ארבע מטרות, במרחק של 20 מיל ממערב לאזור הקרב. מפקד השייטת חשש שמדובר ב[[מארב]] מתוכנן, שינה כיוון ופנה באיתות לאוניות, שהתברר שהן אוניות של [[הצי האמריקני]], והועברה להן הודעה להתרחק.

ה[[משחתת|משחתות]] הישראליות התקרבו לספינה המצרית, אך המפקד לא היה בטוח בזיהויה, ולכן אותתו לספינה "What ship" באיתות אור, ונענו בשאלה חוזרת או בתשובות מתחמקות. מטרתו של טמזין הייתה לנסות ולדחות את ההכרעה עד אשר תהא שהות לכוחות אוויר או ים מצריים או סורים להתערב. בשעה 05:32 החליט [[שמואל ינאי]] לפתוח באש. בתגובה השיבה אבראהים אל-אוול בירי תותחים מכוון היטב. מקבץ הנפילות היה מרוכז וקרובות לירכתיים של אח"י יפו. הכיוון נראה מדויק אך הטווח היה קצר, והמשחתות הישראליות לא נפגעו. אש המשחתות לא הייתה מדויקת בכיוונה וחלפה לפני חרטום המטרה. לאור זאת שקל ינאי שלא לקצר טווח והורה להמשיך בירי תותחים מטווח גדול.

במפקדת חיל הים נמצאו באותה עת מפקד חיל הים [[שמואל טנקוס]] ורמ"ח הים [[צבי קינן]] שעקבו אחר המתרחש. באופן מפתיע הגיע מידע מהאזנת קשר של אגף המודיעין שהאוניה המצרית היא המשחתת אבראהים אל-אוול ומפקדה מתאר בהתרגשות ובאופן ציורי את המתרחש למפקדה המצרית בגלוי באלחוט דיבור. באישור מפקד חיל הים הועבר המידע בהתחלה המיקום ונתוני התנועה בתרגום מיידי בשיחת מפקדים בין קינן לינאי שעודכן באופן שוטף על תנועותיו וכוונותיו של טמזין. כאשר נשמעה הודעה למפקד המצרי ש[[חיל האוויר הסורי]] יוצא לעזרתו, הזמין צבי קינן מטוסי קרב דרך קצין הקישור מחיל האוויר.

בקרב נורו על ידי '''[[אח"י יפו (ק-42)]]''' 242 פגזים ומ'''[[אח"י אילת]]''' – 194 פגזים של 4.5 אינץ'.{{הערה|'''משה דיין''', 'יומן מערכת סיני, עמ' 97-100.}} אף על פי שהושגו פגיעות מעטות הן היו קריטיות למהלך הקרב ב''אבראהים אל אוול''. מהירי הישראלי נפגע אחד הדוודים, נכנסו מי ים למכלי הדלק ומהירותה ירדה ל-15 קשר. ההגה נפגע ולא הייתה שליטה על תמרון האוניה. פגיעה במחסן צבע קדמי גרמה לשריפה. בפגיעה בתותח הקדמי נהרג חלק מהצוות ונבצר מהתותח להמשיך בירי. בפגיעה בסיפון המרכזי שותק תותח הנ"מ. כמו כן נפגעו בה החרטום וחדר אוכל הקצינים.
<gallery>
File:THaifaBattleMap.jpg|תרשים תנועה בקרב חיפה 31 באוקטובר 1956.
קובץ:Haifabattle56.jpg|תרשים מוגדל קרב חיפה 31 אוקטובר 1956.
</gallery>

===הטרפדות ===
[[קובץ:MTB208RescueWoundedMiznak31101956.jpg|ממוזער|250px|טרפדת ט-208 מגיעה לפינוי פצועים מ[[אח"י מזנק (ק-32)]] לאחר קרב איברהים אל-אוול, 31 באוקטובר 1956]]
ארבעה טרפדות [[פלגות הטרפדות|שייטת 5]] נמצאו בכוננות מיידית קשורות למצופים במקומם הקבוע בנמל המזרחי. כאשר החלה ההפגזה נפלו הפגזים בין הספינות. המפקדים ניתקו חבלים ויצאו, אך רשת האבטחה מפני צוללים שחסמה את הפתח עיכבה אותם. הם לא הצליחו להבין את התמונה ויצאו לכיוון הקרב, אולם עד שהגיעו הקרב כבר נגמר. הטרפדת ט-208 פגשה את הפריגטה [[אח"י מזנק (ק-32)]] בדרכה לנמל והזיהוי ברגע האחרון מנע קרב. הטרפדת קיבלה את הפצוע מהפריגטה והעבירה אותו לבית החולים בחיפה.{{הערה|[[שמשון עדן]], ע' 180 -192.}}

===תקיפות המטוסים===
מטוס [[DC-3 דקוטה|דקוטה]] שהוזמן על ידי מפקדת חיל הים זיהה בשעה 05:46 את המשחתת המצרית. באותה עת לא היה עדיין נוהל לתיאום בין מטוסי תקיפה לאניות חיל הים. זוג מטוסי [[דאסו אוראגן|אוראגן]] שהוזמנו על ידי מפקדת חיל הים כנגד חיל האוויר הסורי הגיעו לשטח אך חיל האוויר הסורי לא היה. בד בבד עם המטוסים הישראלים הגיעו למרחב הקרב שני מטוסי "מיסטר" צרפתיים שהיו בשדה תעופה של חיל האוויר בארץ. שביצעו יעפים בגובה רב אך מטוסים סוריים לא היו.

למפקד השייטת נודע על הגעת מטוסי התקיפה משאלת מטוס הדקוטה אם הוא רוצה את עזרתם והשיב בשלילה.{{הערה|המקור יומנו של יהודה איגרא}} הטייסים [[יעקב אגסי]] ודוד קישון כבר עברו יום קרב כשהפציצו את המצרים ב[[קרב המיתלה]] בערב הקודם. בשעה 06:37 הם הגיעו לאזור הקרב. המטוסים, הוכוונו בסיוע של מטוס ה[[DC-3 דקוטה|דקוטה]], זיהו את "אבראהים אל-אוול" ותקפו אותה, כאשר המשחתות הישראליות סמנו את עצמן ברקטות אדומות.

הטייס המוביל, אגסי, תקף בתותחים ובכל 16 ה[[רקטה|רקטות]], ומיד אחריו קישון, שלא השתמש בתותחים כדי שלא לסכן את המוביל, וירה את כל 16 הרקטות. הטייסים דיווחו על פגיעות ופיצוצים וחזרו לבסיסם. חיל האוויר שלח זוג מטוסים נוסף שהטיסו אותו [[עזר ויצמן]] ו[[מוטי הוד]], אך עד שהגיעו המשחתת כבר נכנעה.

לאור צורת התקיפה של המטוסים לא נפגעה המעטפת החיצונית. הרקטות לא חדרו את הסיפונים לפיכך, לא נגרמו נזקים שהיו עשויים להביא לטביעת האונייה, אך מהפגיעות חוסלה מערכת החשמל ומעליות אספקת התחמושת הפסיקו לתפקד. שבירת מורל הצוות המצרי הייתה מוחלטת.

===כניעה===
"אבראהים אל אוול" איבדה מהירות, והחלה לנטות על צדה. בשעה 07:00 נעצרה לגמרי. [[סירת הצלה]] אחת הורדה ממנה למים, ומכיוון שסירת ההצלה השנייה הייתה תקועה, זינקו חלק מהמלחים המצרים למים כשהם לבושים בחגורות הצלה.

[[קובץ:Ibrahim al-Awwal1956.jpg|250px|שמאל|ממוזער|המשחתת המצרית שנכנעה, 31 אוקטובר 1956]]
[[קובץ:Sht1CrewBackHaifaPort31101956.png|ממוזער|250px|צוותי [[שייטת המשחתות]] צוהלים לאחר קרב חיפה והכנעת איברהים אל-אוול 31 באוקטובר 1956]]
בשעה 07:25 דיווח רושדי טמזין למפקדתו כי האונייה אינה יכולה להילחם, ובכוונתו להורות לצוות לנטוש את האונייה. {{ציטוטון|פעולת חיפה הצליחה. אין לקבוע נפגעי האוייב. נפגעו מספר פצועים. מבצעים הטבעת האניה}} התשובה התקבלה ב-07:37 {{ציטוטון|כולכם מילאתם את תפקידכם ועליכם להיות גאים בעצמכם. אנחנו והמולדת נתגאה בכם תמיד. נדאג לענייני המשפחות. יהי אללה עימכם.}}

הטבעת האוניה הייתה עלולה לגרום אבדות רבות בצוות האונייה. טמזין העלה [[דגל לבן]] להודיע על כניעה, ובמקביל הורה על פתיחת [[שסתום|שסתומי]] התחתית לחדירת [[מים]]. השסתומים בירכתיים נפתחו ומים החלו להיכנס ואילו השסתומים בחרטום נתקעו. גם מידע זה הועבר בקשר ונמסר למפקד השייטת שהחליט להעלות לאוניה צוות השתלטות מהר ככל האפשר.

בשעה 07:30 החלה אח"י "יפו" באיסוף הניצולים מהים ומהרפסודות שהתפזרו על שטח נרחב. תוך פחות משעה נאספו יותר מ-50 איש, ביניהם פצועים. לשבויים הוגש מזון ומשקה ולפצועים טיפול.

צוות השתלטות מ[[אח"י אילת]] בפיקודו של רס"ן [[אברהם בוצר]], ירד בסירת המנוע ועלה על סיפון האוניה המצרית. הצוות כלל כתריסר אנשים ובו מכונאי, חובש ו[[אלחוטאי]] וכן מספר לוחמים. שביצעו פעולות רבות במהירות: סגירת שסתומי ההצפה בחרטום ובירכתיים, ריכוז הצוות המצרי לסיפון החרטום והירכתיים. תיקון ההגה התקוע על ידי סמ"ר (מיל') בן עמי זמיר, הכנת החרטום להגררות, הוקם קשר אלחוט עם אח"י "אילת" ומחסני התחמושת הוצפו במים כדי למנוע נזק אפשרי מהדליקה בחרטום.

החובל יוחנן יוסף (לימים אל"ם) מפקד תותח מס' 1 באח"י אילת היה בצוות ההשתלטות. תפקידו היה לקיים השגחה צמודה על המפקד טמזין והוא נשאר איתו בגשר האניה. יוחנן דובר ערבית אך שיחתם התקיימה באנגלית לאחר שהסתבר שטמזין שלט בה היטב. יוחנן מספר כי לא היה כעס על המצרים היות שאף ישראלי לא נפגע מכל הירי. למצרים היו שני הרוגים ושמונה פצועים. הטיפול היה מסור והיחס כלל חמלה וכמעט הזדהות. בשום אופן לא הייתה דרישה לפשוט מדים והצוות המצרי נשאר כל אחד במה שלבש. באוניות לא מקובל לשאת נשק אישי לכן גם לא נערכו חיפושים גופניים על המצרים. לפחות עד למסירת הצוות המצרי לידי המשטרה הצבאית בנמל.

מנועי המשחתת החזקים אינם מיועדים לגרירה אך סא"ל [[מנחם כהן (קצין)|מנחם כהן]] מפקד [[אח"י אילת]] תמרן במיומנות. האילת נקשרה למשחתת המצרית החבולה והחלה לגרור אותה לכיוון [[נמל חיפה]] לאחר כמעט 4 שעות, ב-13:45 הגיעה גוררת הנמל לקבל אותה. ההגה שהיה תקוע בזווית גדולה לימין הקשה על הגרירה עד שצוות ההשתלטות הצליח להחזירו למרכז.{{הערה|'''[[יהודה ואלך]]''', לא על מגש של כסף, עמוד 73.}} צוות ההשתלטות הגיש [[עזרה ראשונה]] לפצועים. היחס לצוות המצרי היה אנושי תוך שמירה על כבודם. גילויי אלימות היו חריגים וגררו תגובה משמעתית מיידית.

צוות השתלטות נשאר על "אבראהים" עד לאחר כניסתה לנמל. אנשי המשטרה הצבאית עלו לאוניה וקיבלו את 150 אנשי הצוות המצרי.{{ביאור| בתמונות נראים השבויים בחלקם ללא בגד עליון. לא ברור מדוע אך הם לא נדרשו לכך. בהמשך קיבלו בגדים מצה"ל.}} כעבור מספר חודשים הוחזרו למצרים, במסגרת הסכמי [[חילופי שבויים|חילופי השבויים]].

== לאחר הקרב==
[[קובץ:IbrahimDmagedPortSide.png|ממוזער|250px|סימני פגיעות התותחים בדופן שמאל של איבראהים אל-אוואל אוקטובר 1956]]
'''במבחן התוצאה''' היה זה קרב מוצלח ביותר לישראל. כלי שיט מלחמתי של האויב נפל לידי חיל הים במצב ראוי לשימוש ולא היו אבדות ישראליות. מעט מאוד אבדות למצרים. אחדות המטרה יצרה שיתוף הפעולה בין גורמים שלא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת וכמעט לא תקשרו. אך לאחר בדיקת התפקוד שהייתה הצטברות של תקלות, שגיאות וטעויות, שגרמו לכך שה''אבראהים אל אוול'' נשארה שלמה.
===התייחסות המצרים===
[[קובץ:Rushdi Tamazin.JPG|ממוזער|150px|שמאל| רס"ן רושדי טמזין מפקד המשחתת אבראהים אל-אוול.]]
'''רושדי טמזין''' המפקד המצרי, בחר נתיב התקרבות נכון והצליח להגיע למטחווי פגיעה מחיפה מבלי להתגלות. בידיו היה המודיעין חלקי והוא לא ידע על מיקום בתי הזיקוק ומחנות צה"ל בחיפה. ודאי לא על קיום האוניה הצרפתית במפרץ. לפי דיווחו למפקדתו חשב שיורים עליו מתותחי החוף. על כן כאשר החליט לסגת פנה לצפון מערב ולא צפון מזרח לכיוון לבנון וכך בזבז את היתרון שהיה לו ונקלע למפגש עם המשחתות הישראליות. תפקוד הראשוני של מערכת הנשק באוניה היה טוב. לפי הדיווח שלו נורו 160 פגז.{{הערה|במקור מצרי אחר מוזכרים 220 פגז}} מהמפקדה המצרית נאמר לו כי הסיוע מחיל האוויר הסורי כבר באוויר. החלטתו להיכנע הייתה מוצדקת ובזמן נכון. עיכוב היה גורם להרג נוסף בין אנשי צוותו מבלי לתת לו כל יתרון.

טמזין התקבל במצרים בכבוד המשיך בשירות ב[[חיל הים המצרי]] ואף התקדם בדרגות. ניתן להבין זאת על רקע שכל כלי השייט המצריים הסתגרו בנמל [[אלכסנדריה]] וטמזין עם האבראהים אל-אוול נקט ביזמה התקפית ונלחם נגד כוחות עדיפים.{{ הערה | המקור הוא החוקר [[מוסטפא כבהא]] שלמד את חיל הים המצרי במסגרת מחקרו ''חרב אל אסתנזאף'' על [[מלחמת ההתשה]]. }}
===דו"ח צרפתי===
מהנדס צי צרפתי הוזמן להכין, עבור [[חיל הים הצרפתי]] וחיל הים הישראלי, דו"ח פגיעות באניה המצרית. המהנדס איתר חמש פגיעות של פגזי 114 מ"מ מתותחי "אילת" ו"יפו" - מתוך 436 שנורו. פגז אחד פער חור של 60 ס"מ משמאל לחרטום. פגז אחר פגע בתותח מספר אחד ואחר בתותח בופור. רסיסים של שני פגזים חדרו למגורים, לחדר המכונות ולדוודים. רקטת חודר שריון אווירית אחת - מתוך 32 שנורו, פגעה בסיפון, חדרה לחדר אוכל קצינים ולחדר המכונאי. לא אותרה כל פגיעה של 127 מ"מ מתותחי ה"קרסן" - מתוך 64 שנורו. ממצאים אלה תאמו גם את המידע משיחות ותחקירים של השבויים המצריים.

'''המשחתת הצרפתית''' קרסן הגיעה למפרץ חיפה כחלק מכוח שמשימתו הגנה אווירית. הכוח קיבל הוראה להצטרף ל[[מבצע מוסקטר]]. אך בגלל תקלה במנוע חזרה המשחתת 'קרסן' ועגנה במפרץ. הייתה זו משחתת חדישה עם צוות מאומן. אף על פי שלא הייתה מוכנה לקבל פני אויב התעשת הצוות במהירות והגיב בירי תותחים. ואכן תגובתה המיידית, אף כי בתותחי הנ"מ, שיבשה את הפגזה המצרית. לו הייתה מפעילה את מערכת הנשק המודרנית שלה - ארבעה תותחי 130 מ"מ מבוססי מכ"ם - ניתן היה לצפות לפגיעות טובות יותר.{{ביאור| צבי קינן מתאר שנורה מטח אחד של פגזי 130 מ"מ ולא פגזי נ"מ.}} וגוף "אבראהים אל-אוול" לא היה נשאר בשלמותו. היא לא יכלה לצאת למרדף כפי שהתבקשה. בגלל אותה התקלה באחד המדחפים.

משלחת חוקרת של הצי הצרפתי באה במיוחד לבדוק את האוניה ומסקנתה שאף אחד מהנזקים לא נגרם מפגיעה של פגז צרפתי. העיר חיפה הכירה לו תודה על עצירת ההפגזה המצרית בעודה באיבה. ביזמת קצין הקישור אף קיבל למזכרת את אחד מדגלי "אבראהים אל-אוול". כאשר חזרה הקרסן לבסיסה ב[[טולון]] לתיקון המנוע שלה, היא נתקבלה בתרועות ניצחון.{{הערה|{{חרות|סופר צבאי|שייטת ישראל עוגנת בטולון|1962/10/28|00206}}}} בשנת 1957 בעת ביקור [[אח"י אילת]] ב[[טולון]] הוענק ל Cap. de Fregate Boy אות הצטיינות על ידי אדמירל ברג'ו. הדבר היה במסיבה בה נכחו גם מפקד אח"י אילת [[מנחם כהן (קצין)|מנחם כהן]], מפקד [[שייטת המשחתות]] [[צבי קינן]] ומנשה ריבלין מ[[משרד החוץ]].{{הערה|מקור ספרו של צבי קינן, עמוד 203}} ובנוסף הוענק אות הצטיינות קולקטיבי לכל אנשי צוות ה'קרסן' שהשתתפו בקרב.{{הערה|מקור - יצחק שושן.}} המצרים מצידם הפיצו סיפור שהקרב כולו נעשה על ידי המשחתת הצרפתית.
===לקחי חיל הים===
למפקדת חיל הים באותם ימים והרבה זמן אחר כך לא היה כיסוי מכם של חופי ישראל. שליטת מפקדה בכוחות מול נוכחות אניות זרות הייתה טובה. בשלב מוקדם החלו לזרום דיווחי המודיעין שהיו למעשה תרגום הודעות מפקד האוניה המצרית וסייעו מאוד להבנת התמונה. מפקד חיל הים החליט להעביר את המידע למפקד השייטת בצורה מיידית וגלויה.{{ביאור|המידע על האזנה לערוצי הקשר נשאר חסוי שנים רבות.}} הזמנת מטוס הסיור נעשתה לפני איתור האוניה וכאשר עוד לא היה ברור שהיא בודדה. הזמנת מטוסי הקרב נעשתה כנגד חיל האוויר הסורי וכאשר הגיעו שולבו בקרב בצורה שהוצגה כעובדה למפקד הכוח בים. הופעת המטוסים היוותה זרז למפקד המצרי להיכנע.

הארגון המוטעה בתוך חיל הים גרם לכך ש[[פלגות הטרפדות|הטרפדות]] מצאו את עצמן סגורות בתוך [[נמל חיפה]] על ידי הרשת למניעת כניסת צוללים. לא הייתה כוננות לפתיחת הרשת ליציאה. הטרפדות לא השתתפו בקרב שהיה במסגרת יעודן העיקרי לא ירו [[טורפדו]] והאוניה נשארה שלימה. כך גם לא התעמתו הטרפדות עם התותחים והסוללה המשנית של אבראהים אל אוול ולא ספגו נפגעים.

'''תפקוד המשחתות''' לא היה מתואם דיו. השגת הפגיעה הראשונה נותנת יתרון מכריע. משחתת היא מטרה צפופה ויש בה דלק ותחמושת. ירי של שתי אוניות על מטרה אחת צריך להיות מתואם. זהו ביצוע המחייב רמת אימון גבוהה. המשחתות פתחו באש בלא תיאום ביניהן. מערכות הנשק במשחתות היו מדגם שלא איפשר ירי מדויק בלילה. וגם כשהאיר היום קרו ליקויים שנבעו מחוסר אימון. לא הוכנו פגזי תאורה וגם לא פגזי צבע המשמשים לטיווח. מספר ניכר של פגזים לא הורעמו נכון ולכן לא התפוצצו. הצוותים רכשו מיומנות תוך כדי הקרב. קצב האש גבר והושגו פגיעות שמנעו את יכולת האויב להילחם. בעקבות הירי הרב ללא פגיעות הגיע [[יוחאי בן נון]] למסקנה שאין תוחלת לחיל הים בהפעלת המשחתות נוכח [[חיל הים המצרי]] המתעצם. בדעתו נזרע הזרע שנבט בשנת 1960 בהיותו מפקד חיל הים כשיזם את תוכנית בנין הכח [[ספינות סער]].

'''פיקוד המשחתות ''' בקרב היה מיוצאי ה[[פלי"ם]]. רבים מהמשתתפים המשיכו תקופה ארוכה והגיעו לתפקידים בכירים בחייל. מפקד השייטת [[שמואל ינאי]] השיג את כל אשר ניתן היה לצפות. למעשה שיקוליו שהזמן פועל לטובתו היו נכונים. מפקדיו [[שמואל טנקוס]] ו[[צבי קינן]] היו מרוצים. היות שהתוצאות הן כאלה שפיקוד חיל הים יכול להתברך בהם לשנים המסקנה היא שפעל נכון. מה שלא מנע ביקורת שהחלה בחוגי הצבא על היעדר רוח ההסתערות לכאורה.

'''הפצוע היחידי''' מהכח הישראלי, היה המכונאי [[אביגדור רביד]] שנכווה מהתפוצצות צינור קיטור באח"י מזנק. כוויותיו היו קשות והטיפול ארך זמן רב. רביד, בוגר [[בית הספר לקציני ים עכו]] חזר לאחר החלמתו לשרת ב[[אח"י נגה (ק-22)|אח"י נגה]]. לאחר תום שירות החובה החל ללמוד משפטים. רביד עלה לדרגת אל"ם ב[[הפרקליטות הצבאית|פרקליטות הצבאית]] ובאזרחות נעשה [[נציב קבילות הציבור]] במשרד [[מבקר המדינה]].

===דו"ח סיכום הקרב===
בוצע על ידי [[אדמונד וילהלם ברילנט]] שהיה מפקד תורן ב[[סטלה מאריס]] בליל התקרית ועמיתו [[סא"ל]] [[יוסף בן שמואל]].{{ביאור|שניהם קצינים טכניים.}} הדו"ח נכתב בעברית ובאנגלית והוגש לרמטכ"ל [[משה דיין]], ולמפקדת הצי הצרפתי שאישרה אותו ואיששה את המסקנות שלו בבדיקה מטעמה. במהלך התחקיר בוצעו צילומי פגיעות במשחתת על ידי צלם חיל הים שנלווה אליהם, נערכו ראיונות עם המפקד הצרפתי ועם הלוחמים.

הדו"ח ניתח את הפגיעות של חיל הים הצי הצרפתי וחיל האוויר הישראלי ויעילותן בנוסף נבדקו הנזקים שנגרמו לספינה, השימוש הנכון בחימוש וניתוח הירי. דו"ח זה כולל ניתוח הירי והפגיעות בוצע מיידית בבוקר לאחר כניעתה של האנייה. דו"ח זה קדם לדו"ח ההנדסי הצרפתי אשר נערך בשלב מאוחר יותר. הדו"ח הראה שירי הרקטות של חיל האוויר לא היה יעיל מאחר שהמטוסים תקפו בצלילה לא מספיק חדה ולכן החליקו לחדר אוכל קצינים. בנוסף הסתבר שהקרסן ירתה אש חזקה אך החימוש לא היה מתאים.

==ציונים לשבח==
לאחר הקרב שררה בחיל הים הרגשת שביעות הרצון כללית. מפקד השייטת [[שמואל ינאי]] הביע את הערכתו לצוותות המשחתות בפקודה לקראת יום העצמאות 1957. ציונו לשבח על פעולה מקצועית ודביקות במילוי תפקיד: משה סגל, אברהם כספי, יהודה אשכנזי, בן עמי זמיר, אריה פיכמן, יצחק נעים ואמציה רון.{{הערה|1=[http://moreshetyamit.net/?p=3725 פקודת מפקד אח"י אילת] [[מנחם כהן (קצין)]] מ-9 במאי 1957.}}
==גלריה==
<gallery>
קובץ:HaifaBattleElAharam1956.jpg|מפת קרב חיפה אוקטובר 1956 שהופיעה בעיתון [[אל-אהרם]] ותורגמה לעברית ב"מערכות ים"{{הערה|[https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/10/14/58274122.pdf#page45 מפת הקרב] 'מערכות ים' מ"ה-מ"ו, מרץ 1960.}}
קובץ:ElAwel.jpg|כרטיס ביקור מן המשחתת אבראהים אל אוול.
קובץ:IbrahimShipStamp.jpg|חותמת רשמית של האונייה איברהים אל-אוול.
קובץ:IbrahimBell.jpg|פעמון האוניה ב[[מוזיאון ההעפלה וחיל הים]]. כיתוב בערבית: איבראהים 15 בנובמבר 1949. כיתוב בעברית: נכנעה לשייטת 1 לאחר קרב 31 באוקטובר 1956, כ"ז כסליו ה'תשי"ז.
</gallery>

==מורשת הקרב מהצד המצרי==
תוצאות הקרב הוסתרו מהעם המצרי. העיתונות המצרית מלאה שבחים ללחימת הגבורה של צוות האנייה. התוצאה הוצגה שלאור יחסי הכוחות העדיפים לישראל, המשחתת טבעה. הכחשת שביית האנייה הייתה מוטיב מרכזי במיצג המצרי.{{הערה|עזרא להד, '''הגרסה המצרית של קרב אברהים אל אוול''', "מערכות ים" מרץ 1960, עמ'50-45.}} על כן כאשר אח"י חיפה ביקרה ב[[מלטה]] בפיקוד [[יהודה בן-צור]] פנו המצרים לממשלת האי ודרשו שהיא תצא מהנמל ללא הסבר מדוע. המלטזים דרשו את יציאתה והאנייה יצאה מהנמל לסערה קשה.

==מפקדים בקרב==
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" align="center" width="300px"
! colspan="6" | מפקדים בקרב לכידת ה'''אבראהים אל אוול'''
|-
! תפקיד !! שם
|-
| [[שר הביטחון]] || [[דוד בן-גוריון]]
|-
| [[הרמטכ"ל]] || [[רב-אלוף]] [[משה דיין]]
|-
| מפקד [[חיל הים]] || אלוף [[שמואל טנקוס]]
|-
| ראש מחלקת ים || אלוף-משנה [[צבי קינן]]
|-
| ראש ענף מבצעים ח"י || סא"ל [[בנימין תלם]]
|-
| ראש ענף מודיעין ימי|| אריה ברוש
|-
|מפקד [[שייטת 1]] || אלוף-משנה [[שמואל ינאי]]
|-
| מפקד אבראהים אל-אוול || רס"ן רושדי טמזין [[חיל הים המצרי]]
|-
|מפקד סמ"ר מח-14 || מפקח אורי יחיאלי
|-
| מפקד אנית הדגל[[אח"י יפו]] || סא"ל [[יוחאי בן נון]]
|-
| מפקד [[אח"י אילת]] || סא"ל מנחם כהן
|-
| סגן מפקד [[אח"י אילת]] || רס"ן [[אברהם בוצר]]
|-
| מפקד הפריגטה אח"י מזנק (ק-32) || רב-סרן דוד מימון
|-
| מפקד Escorter d'Escadre Kersaint || סא"ל boy מהצי הצרפתי
|-
| קצין קישור במשחתת קרסן|| סרן [[רמי לונץ]]
|-
|קצין קישור לכוחות הצרפתיים|| סרן [[יצחק שושן]]
|-
|טייסי זוג מטוסי [[דאסו אוראגן]] || יעקב אגסי ודוד קישון
|-
| טייסי זוג מטוסי [[דאסו אוראגן]] שני|| [[מוטי הוד]] ו[[עזר ויצמן]]
|-
|טייס ה[[DC-3 דקוטה|דקוטה]] שהכווין ||גדעון כהן
|-
| מפקד פלגת הטרפדות|| סגן-אלוף נפתלי רוזן
|-
| מפקד [[שייטת הנחתות]] || רס"ן [[יהודה בן-צור]]
|-
|מפקדים תורנים במפקדת ח"י || רס"ן [[אדמונד וילהלם ברילנט]] וסא"ל [[יוסף בן שמואל]]
|-
|}

==אח"י חיפה (ק-38)==
[[קובץ:INSHaifaK-38.jpg|ממוזער|250px|אח"י חיפה ק-38 ביום חג]]
{{ערך מורחב|שייטת המשחתות}}
האונייה, אבראהים אל-אוול לשעבר, תוקנה והותאמה לשירות בחיל הים. שמה החדש, החמישי במספר והאחרון, היה "אח"י חיפה" והיא קיבלה את מספר הצי ק-38. האונייה שירתה בחיל הים כ-12 שנים בהן ערכה הפלגות אימונים וביקורים בנמלים זרים. צוות הספינה אויש רק בחלקו והמקומות הפנויים שימשו למתאמנים שבאו מ[[בית הספר לקציני ים עכו]] ומ[[קורס חובלים]].

===ביקור במלטה===
הביקור הראשון בינואר 1961 נעשה ב[[ולטה|וולטה]] שב[[מלטה]] שהייתה עדיין בשליטה בריטית. האוניה המצרית הייתה במחצית הראשונה של 1956 בשיפוץ במלטה וסיפור שבייתה ב[[מלחמת סיני]], היה ידוע. אח"י חיפה התקבלה בחמימות על ידי אנשי [[הצי המלכותי הבריטי]] והאדמירל הבריטי שהגיע לביקור באוניה, חתם ב"ספר האורחים" בו חתם קודמו עוד מהתקופה המצרית. אחד מקציני האוניה{{הערה|סגן חיים ברונשטיין סגן קצין המכונה.}} חטף שטף דם פנימי בבטנו, נותח בבית החולים של הצי המלכותי הבריטי ולאחר שהבריא, הוטס במטוס צבאי ל[[קפריסין]] ומשם חזר לארץ בטיסה אזרחית.

הביקור קיבל כותרות בעיתונות המקומית. הייתה אז ידיעה ש[[נשיא מצרים]] [[גמאל עבד אל נאצר]], הכריז שהמשחתת טבעה לאחר שהפגיזה את נמל חיפה, והנה היא שטה ואף נראית עוד יותר טוב. באותה עת הבריטים כבר החלו לחזר מחדש אחרי הערבים. נראה שהתקבלה הוראה מלונדון להצניע את הביקור. בניגוד לנוהג הבינלאומי והסולידריות בין ימאים, דרשו הבריטים מאח"י חיפה לקצר את הביקור ולצאת לים בעיצומה של סערה עזה.

===ביקורים אחרים===
הביקור השני באותה הפלגה נערך בנמל [[אז'אקסיו]] שבאי [[קורסיקה]]. ביוזמת הקונסול הישראלי ב[[מרסיי]] הניח מפקד ה[[משחתת]] [[יהודה בן-צור]] זר על [[קבר החייל האלמוני]] ו[[קורס חובלים]] ח' הווה את משמר הכבוד.

בהפלגה אחרת בפיקודו של [[יהודה בן-צור]], נערך ביקור של מספר ימים בנמל [[נאפולי]] ב[[איטליה]] יחד עם משחתות אחרות והצוללת [[אח"י רהב (צ-73)]].

בתקופת פיקודו של [[הדר קמחי]] ביקרה האוניה שוב בנמל נאפולי. בדרכה חזרה נערכה למשחתת קבלת פנים חגיגית על ידי הצי האיטלקי בנמל [[מסינה]]. בקבלת הפנים השתתף גם מפקד שייטת המשחתות אל"ם מנחם כהן. החגיגיות נבעה מכך שבדרך לנאפולי האוניה נכנסה למסינה לקבלת דלק והצי האיטלקי לא ידע על הגעתה הצפויה. ככלל הקשרים עם [[הצי האיטלקי]] שנבנו מביקורים אלה היו יותר מידידותיים. חיל הים נעזר בתעשייה האיטלקית בחימוש ספינות הסער.

===מלחמת ששת הימים===
{{ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת ששת הימים}}

כהכנה לקליטת ספינות הטילים הוכנסה אח"י חיפה בשנת [[1966]] למצב שימור. בחודש מאי 1967 הוחזרה לפעילות עם צוות [[מילואים]] בפיקודו של [[יהודה בן-צור]], כדי להשתתף ב[[מלחמת ששת הימים]]. במהלך המלחמה גילתה אח"י חיפה [[צוללת]] מצרית שארבה בחופי ישראל ותקפה אותה. התקיפה גרמה לצוללת נזק שחייב אותה להפסיק את המארב ולשוב לנמל [[אלכסנדריה]].

בשנת 1968 הוצאה "אח"י חיפה" (ק-38) מהשירות. ב-7 באפריל 1969 והוטבעה, כ-35 מיל מערבית לחיפה, באמצעות טיל [[גבריאל (טיל)|גבריאל]], שנורה ממערכת הטילים הראשונה שהותקנה על ספינת הטילים שקיבלה את שמה, [[אח"י חיפה (ס-322)]].
<gallery>
File:INSHaifaBriefing1956.jpg|תדרוך מפקד האנייה לצוות המילואים המגויס שהגיע על חרטום אח"י חיפה ברציף הצבאי בנמל חיפה, מאי 1967.
File:INSHaifa1966.jpg|המשחתת אח"י חיפה בתרגול הפלגה קרובה עם המשחתת אח"י יפו (ק-42) [[1966]]
קובץ:Aswhaifa.JPG|[[אח"י חיפה (ק-38)]] מניפה את [[נס השירות הפעיל]], תוקפת בפצצות עומק [[צוללת]] מצרית, ברקע מטוס [[ מיראז' 3]] של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] [[9 ביוני]] [[1967]].
File:INSHaifaBackView.jpg|תותח 4 אינץ' דו-קני של אח"י חיפה.
File:SignedPhotoINSHaifaCrew1967War.jpg|תמונה חתומה של צוות המשחתת אח"י חיפה בסיום [[מלחמת ששת הימים]].
</gallery>

== מפקדי אח"י חיפה (ק-38) ==
[[קובץ:Khaifa.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[הדר קמחי]] על גשר אח"י חיפה (ק-38) 1963]]
{|border="1" align="center" class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"
| colspan="6" |
|+
|-
! '''דרגה ושם || תקופת פיקוד || התפתחות ואירועים מיוחדים||תמונה'''
|-
|רס"ן [[אברהם בוצר]]|| נובמבר 1956 ||בראש צוות ההשתלטות||[[קובץ:Botser1958.jpg|שמאל|150px]]
|-
|סרן [[ראובן סדנאי]]||1956 || בתקופת התיקונים||[[קובץ:ReuvenSadnai1953.jpg|שמאל|150px]]
|-
| סא"ל [[יצחק דביר]] ||1958 || הקמת הצוות הראשון||[[קובץ:ItchakDvir.png|150px|שמאל]]
|-
| סא"ל [[יקותיאל נץ]] || 1959||||[[קובץ:KutiNets1967.jpg|שמאל|150px]]
|-
| סא"ל [[יהודה בן-צור]]|| 1960 עד 1962 || תחילת הפלגות מחוץ לישראל||[[קובץ:Ybzyuc.jpg|150px|שמאל|]]
|-
| סא"ל [[הדר קמחי]] || 1962 עד אוקטובר 1963|| הפלגה לאיטליה||[[קובץ:HadarKimchihaifaBrdg.jpg|שמאל|150px]]
|-
| סא"ל מנשה ליפשיץ || אוקטובר 1963||||[[קובץ:MenasheLifshits1967.jpg|שמאל|150px]]
|-
| סא"ל רפי אטלינגר || 1965-1964||||[[קובץ:RafiEtlinger1958.jpg|שמאל|150px]]
|-
| סא"ל [[עזרא קדם (כריש)]] || ||||[[קובץ:EKedemKarish71963.jpg|שמאל|150px]]
|-
| [[צבי תירוש]] || ||||[[קובץ:ZviTirosh1965.jpg|שמאל|150px]]
|-
| רס"ן גדעון גלובוס||1966{{הערה|המקור: משפחת גלובוס באתר רשפון}}||||[[קובץ:GideonGlobus1964.jpg|שמאל|150px]]
|-
|סא"ל [[יהודה בן-צור]]|| 1967 || מלחמת ששת הימים||[[קובץ:YehudaBenTsurINSHaifaCrew1967.jpg|שמאל|150px]]
|-
|}

==הנצחה==
* סיפור חלקה של המשחתת הצרפתית קרסן בקרב מופיע במוזיאון [[הצי הצרפתי]] ב[[ברסט (צרפת)|ברסט]], כולל הדגל שנמסר למפקדה.
* תצוגת גשר האוניה וחלקים שפורקו ממנה מופיעה ב[[מוזיאון ההעפלה וחיל הים]] בחיפה.
* תצוגת דיווחי מפקד האוניה שיורטו על ידי המודיעין והועברו לכוח בים - מופיעה ב[[המרכז למורשת המודיעין|מרכז למורשת המודיעין]] באתר ההנצחה בגלילות.

==לקריאה נוספת==
* '''הקרב על "איבראהים אל-אוול"''', ראשי פרקים להסברה למפקד בחיל הים, מטכ"ל קצין חנוך ראשי, מפקדת חיל הים חינוך, 1966, עמ' 20-11.
* יצחק שושן, '''הקרב האחרון של המשחתת אילת''', [[ספרית מעריב]], 1993, עמ' 113–116
* גרשון רביד, '''הקרב נגד אברהים אל אוואל''', הוצאת [[עמותת ידידי חיל הים]], 9 ינואר 1997
* [[שלמה אראל]], '''לפניך הים''', סיפורו של ימאי, מפקד ולוחם, [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1998
* צדוק אשל, '''שמואל טנקוס - מהירקון עד חיל הים''', עמ' 96–99, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
* [[צבי קינן]], '''במבט לאחור – סיפור אישי''', גבעול, 2005, עמ' 180–185
* [[מידד גיסין]], '''אח"י חיפה ומלחמת ששת הימים''', בספר '''בא בימים''', הוצאת דוקו, 2021, עמ' 93

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:HMS Mendip (L60) (ship, 1940)}}
* {{אתר חיל הים||הכנעת המשחתת המצרית -"איברהים אל אוול"|1261}}
* [http://www.amutayam.org.il/?CategoryID=577&ArticleID=1182 הכנעת הפריגטה המצרית 'אברהים אל אוול'], באתר של [[עמותת חיל הים]]
* פנחס פיק, [https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/10/06/72354692.pdf '''שבייתה של המשחתת איברהים אוול''' וגם ''אנשי חיל הים מספרים''] 'מערכות ים ל"א' דצמבר 1956, עמ' 4–37.
* פנחס פיק, [https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/11/20/58885003.pdf '''איברהים אוול דוגמת לחימה ימית למופת'''], 'מערכות ים ל"ב' מרץ 1957, עמ' 44.
* אורי פרוסקאור,	[https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/11/22/57221230.pdf	'''שנה לשביית איברהים אל אוול''']	'מערכות ים ל"ה' נובמבר 1957, עמ' 28.
* עודד עגור,	[https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/08/10/68611126.pdf '''אחי חיפה  במימד שלישי''']	מערכות ים 85 1967, עמ'	ע'37 - 39
* מאיר שפיר, [https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/08/26/87903567.pdf '''הכנעת איברהים אל אוול'''] ''160 פגזים, הקרב, השלל נגרר לנמל חיפה'',	'מערכות ים', 96, נובמבר 1969, עמ' 42.
* אברהם זוהר,	[https://beingalim.files.wordpress.com/2021/01/1986-12-beingalim-169.pdf	'''סולטן איברהים - ללכת שבי איברהים אל אוול'''],	"בין גלים" 169 דצמבר 1986, עמ'	26.
* [[יהודה בן-צור]], [http://moreshetyamit.net/?p=2855  אח"י חיפה במלחמת ששת הימים], באתר משמר המורשת הימית, מרץ 2016.
* יהודה איגרא, [http://moreshetyamit.net/?p=2196  שייטת המשחתות במלחמת סיני] - יומנו האישי של קצין המבצעים בשייטת 1, באתר משמר המורשת הימית, נובמבר 2014.
* מבט מצרי מאוחר [http://egyptianpows.net/1956-war/idf-war-crimes/warship-ibrahim/ הבעת דעה מצרית], באתר שבויי המלחמה המצרים.
* עזרא להד,	[https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/10/14/58274122.pdf	'''הגרסה המצרית של קרב איברהים אל אוול'''],	'מערכות ים' מ"ה-מ"ו, מרץ 1960,	עמ' 45.
* [[זאב שיף]], 	[https://2020-uploaded.fresh.co.il/2020/10/26/31025378.pdf	מבצע "בני נעורים"],	'מערכות ים' נ"ב-נ"ג, אפריל 1961,	עמ' 10.
* רס"ן צפי מרלי, [https://maarchotyamhome.files.wordpress.com/2020/10/indestroyersflotilla1968-1948.pdf '''שייטת 1''' השייטת הגדולה 1968-1948] - הכנעת המשחתת אירהים אל אוול, תחום מורשת [[מספן כוח האדם]] /מפקדת חיל הים, מאי 1996, עמ'40.
* {{מורשת חיל האוויר|[[אליעזר (צ'יטה) כהן]] וצבי לביא|השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל האויר הישראלי|876|ספריית מעריב}}
* {{מבט מל"מ||תרומת המודיעין ללכידת האיברהים אל אוול|95028794|8|20, אוגוסט 1998}}
* {{תמונה}} [https://web.archive.org/web/20130222180516/http://www.photoship.co.uk/JAlbum%20Ships/Old%20Ships%20I/slides/Ibrahim%20Al-Awal-01.html ה"אבראהים אל אוול" בצי המצרי]
* קטעים מהקרב בסרט [http://www.youtube.com/watch?v=y4iXmBhYTSI&feature=youtu.be המשחתות בחיל הים הישראלי] בעריכת תא"ל [[שבתאי לוי (קצין)|שבתאי לוי]] 2014.
* דוד תגר, [http://www.amutayam.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/TAGAR.doc מזילוס עד אילת] באתר עמותת חיל הים.
* פטר סמושי [http://moreshetyamit.net/?p=3094 ניצחונות אח"י חיפה] סיפורו של איש צוות 1960–1961. באתר משמר המורשת הימית 20 בדצמבר 2016.
* [https://wwiiafterwwii.wordpress.com/2016/07/13/ens-ibrahim-el-awal-captured-at-sea/  מידע לגבי לכידת אבראהים אל אוול] והמשך תולדותיה של אח"י חיפה. באתר המיועד לתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.
* [https://www.maritimequest.com/warship_directory/great_britain/pages/destroyers/hms_mendip_l60_page_1.htm סדרת תמונות HMS Mendip] מאתר מאריטים קוואסט פורסם 10 במרץ 2007.
* [http://www.wildfire3.com/mendip.html פעילות HMS Mendip במלחמת העולם השנייה] מאתר וילדפייר
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/OJTdhXnrmWM?t=90 אבראהים אל-אוול נכנעת לחיל הים], [[סרטי גבע]], [[ארכיון שפילברג]], 1956 <small><small>(התחלה 1:30)</small></small>
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/RE1oYWXt548?t=5 אח"י חיפה בשירות בחיל הים], טקס בהשתתפות הנשיא [[יצחק בן צבי]], ארכיון הסרטונים של [[AP]]

==ביאורים==
{{ביאורים}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ספינות מלחמה ישראליות]]
[[קטגוריה:אוניות מלחמה בריטיות]]
[[קטגוריה:מלחמת סיני]]
[[קטגוריה:משחתות]]
[[קטגוריה:חיל הים הישראלי: קרבות ומבצעים]]
[[קטגוריה:אוניות מלחמה בריטיות במלחמת העולם השנייה]]
[[קטגוריה:נשק שלל בצה"ל]]
{{וח}}
{{מיון ויקיפדיה|דף=אבראהים אל-אוול|גרסה=32518219|פריט=Q2635768}}