SS-20 Saber
 | |
| טיל על משגר, במוזיאון בקייב | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | SS-20 Saber |
| ייעוד | טיל קרקע-קרקע |
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות |
| יצרן | איגוד המפעלים הפדרליים בווטקינסק |
| פיתוח | מכון מוסקבה להנדסה טרמית |
| תקופת השירות | 1976–1988 (כ־12 שנים) |
| משתמשים | הצבא האדום |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דו-שלבי |
| משקל | 37,100 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 16.5 מטרים |
| קוטר | 1.8 מטרים |
| ביצועים | |
| טווח | 600-5,500 ק"מ, 150-500 מ' שגיאה |
SS-20 Saber הוא קוד דיווח נאט"ו של טיל בליסטי לטווח בינוני מתוצרת ברית המועצות שנקרא במקור (ברוסית) РСД-10 «Пионер» (כלומר: ракета средней дальности, טיל לטווח בינוני "פיוניר"). הטיל, בעל יכולת לנשיאת 1-3 ראשי קרב גרעיני, נכנס לשירות בשנת 1976. הצבת טילי ה-SS-20 וכיוונם לעבר מערב אירופה הייתה אחד האירועים שעוררו את "המלחמה הקרה השנייה" בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 וגררה את החלטת נאט"ו לפריסת טילי שיוט וטילים בליסטיים מסוג פרשינג 2 על אדמת אירופה. המערך פורק בעקבות הסכם פירוק נשק גרעיני לטווח בינוני בשנת 1988. לאחר השמדת המערך נרכש מספר לא ידוע של משגרים על ידי קוריאה הצפונית עבור טיל ה-BM-25 מוסודאן שלה.
תכונות
הטיל היה דו-שלבי, מבוסס דלק מוצק, מרובה ראשי נפץ.
הטיל לא יועד להרס נרחב וליצירת הלם, כמכה מקדימה או כמכה שנייה, אלא לתקיפת מטרות מדויקות במערב אירופה. טווח הפעולה של הטיל היה 5,500 ק"מ כך שפריסתו בברית המועצות (בעיקר באוקראינה, בלרוס וליטא) טיווחה את כל בסיסי נאט"ו ביבשת. הראש הקרבי במשקל 1.6 טון יכל לשאת פצצת אטום בעוצמה של 1 מגהטון TNT או עד שלושה ראשי קרב בעוצמה של 150 קילוטון TNT כל אחד. דיוק הפגיעה גדל משגיאה של כ-500 מ' בדגמים הראשונים לכדי 150 מ' בדגמים המתקדמים יותר.
פיתוח הטיל
הטיל נועד לשם החלפת הטילים המיושנים (R-12 Dvina (SS-4 Sandal ו- (R-14 Chusovaya (SS-5 Skean, שיוצרו בין 1958 ל-1961. פיתוח הטיל נמסר למכון מוסקבה להנדסה טרמית (Московский институт теплотехники, МИТ) ב-1968. הטיל יוצר באיגוד המפעלים הפדרליים בווטקינסק (Федеральное государственное унитарное предприятие «Воткинский завод») ואת המשגרים ייצרה חברת כלי הרכב של מינסק (בבלרוסית: Таварыства Мінскі аўтамабільны завод). באוגוסט 1976, לאחר ניסויים באתר קפוסטין יאר, סופקו הטילים המבצעיים הראשונים לחיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה. עד 1986 נפרסו הטילים ב-48 אתרי שיגור בברית המועצות.
מומחים במערב נחלקו באשר לצורך הסוביטיי בפיתוח הטיל והכוונה המסתתרת מאחוריו. החוקר הנאו-שמרני ריצ'רד פרל סבר שהטילים הם חלק מתוכנית סובייטית לביסוסה כמעצמה עולמית, בעוד חוקרים אחרים סברו שהטילים בישרו נסיגה מגישת ההשמדה הטוטלית באמצעות אימוץ אסטרטגיה מתוחכמת יותר ופניה לכיוון של נשק גרעיני טקטי, המייצר איום ופגיעה מוגבלת ("דוקטרינת אוסטינוב"). נוסף על כך, לאחר שהסכמי סאל"ט הטילו מגבלות על הצבת טילים בליסטיים לטווח ארוך, עלתה חשיבותם של טילים לטווח בינוני, שלא נכללו בהסכם.
קישורים חיצוניים
- מידע על טיל, אתר Global Security
- Russia's ICBM design firm: looking back at a dramatic 60-year story
