פאנצרפאוסט
 | |
| חייל גרמני מתכונן לירי הפאנצרפאוסט | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | נשק נייד נגד טנקים |
| ארץ ייצור |
 גרמניה הנאצית |
| שימוש ראשון | 1943 |
| משתמשים |
גרמניה הנאצית  פינלנד |
| גרסאות | פאנצרפאוסט 30, 60, 100, 150, 250 |
| מאפיינים כלליים | |
| משקל | 6.25 ק"ג(פאנצרפאוסט 60) |
| ממדים | |
| אורך | 1 מטר |
| קוטר | 149 מ"מ |
| ביצועים | |
| טווח | 60 מטר |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | מטען חלול |
| חדירת פלדה | 60 מ"מ |
פאנצרפאוסט (בגרמנית:Panzerfaust) היה מטול רקטות נגד טנקים ששימש את הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. משמעות השם בגרמנית היא "אגרוף משוריין".
כללי
הפאנצרפאוסט פותח ב-1942 כתחליף לנשקי נ"ט קודמים שהיו בשירות החי"ר הגרמני. הנשק כלל צינור שיגור חד פעמי, שהוטען מראש ברקטה נגד טנקים. אורך צינור השיגור היה כמטר, וקוטרו כארבעה עד שישה סנטימטר (תלוי בדגם). על החלק העליון של הנשק הותקנה כוונת אחורית פשוטה, והדק. לא הייתה כוונת קדמית, אלא נעשה שימוש בקצה העליון של ראש הנפץ. מקצהו הקידמי של הצינור בלט ראש הנפץ, שקוטרו היה 15 סנטימטר. ראש הנפץ היה מטען חלול, מה שאיפשר לו לחדור עד 170 מילימטר של שריון.
הפנצרפאוסט היה פשוט וזול, קל יותר מהבזוקה האמריקאית, ויותר יעיל מהתול"ר הרוסי. המגבלה העיקרית של הפאנצרפאוסט הייתה טווחו הקצר. מיליוני פאנצרפאוסטים יוצרו ונופקו לצבא גרמניה. במהלך הקרב על ברלין מריצות מלאות בפאנצרפאוסטים סופקו למגינים. יתרונו העיקרי של הפאנצרפאוסט היה חוסר רתע בעת הירייה, מה שאפשר לילדים, נשים וזקנים להשתמש בו בבטחה.
דגמים
במהלך המלחמה נבנו מספר דגמים:
פאנצרפאוסט 30
זוהי הגרסה המקורית, שנכנסה לשירות באוגוסט 1943. המספר 30 שבשם מעיד על הטווח המקסימלי של 30 מטר. ראש הנפץ שקל 2.9 ק"ג, מתוכם 800 גרם חומר נפץ. מהירות המעוף הייתה 30 מטר לשנייה והנשק כולו שקל 5.1 ק"ג.
פאנצרפאוסט 60
זוהי הגרסה הנפוצה ביותר. ייצור החל באוגוסט 1944. הטווח עלה לשישים מטר, והפך את הנשק למעשי יותר. מהירות המעוף עלתה ל-45 מטרים לשנייה, הודות לצינור שיגור רחב יותר וחומר בעירה רב יותר ברקטה. גם הכוונת וההדק שופרו. הנשק המשופר שקל 6.1 ק"ג.
פאנצרפאוסט 100
הגרסה האחרונה שיוצרה בכמות גדולה, מנובמבר 1944 ועד סוף המלחמה. הטווח עלה למאה מטרים, ומהירות המעוף ל-60 מטרים לשנייה. גם הפעם השיפורים בביצועים הושגו על ידי הגדלת הנשק. הכוונת שופרה והיו בה חורים ל-30, 60, 80 ו-150 מטרים. הערכים נכתבו על הכוונת בצבע זרחני על מנת לאפשר ירי בלילה. הפאנצרפאוסט 100 שקל 6.8 ק"ג.
פאנצרפאוסט 150 ופאנצרפאוסט 250
הפאנצרפאוסט 150 נכנס לשירות בכמויות קטנות לקראת סוף המלחמה. הוא היווה שיפור משמעותי על קודמיו, בכך שאמנם כמות חומר הבערה ברקטה זהה לפאנצרפאוסט 100, אך מבנה הרקטה היה שונה. הרקטה הייתה דו-שלבית, ואפשרה מהירות מעוף של 85 מטרים בשנייה, כמו גם כושר חדירה עדיף. הנשק תוכנן לשימוש של עד 10 פעמים. פאנצרפאוסט 250 תוכנן להיכנס לייצור בספטמבר 1945, והמלחמה נגמרה לפני שתכנונו נסתיים.
בזמן המלחמה הקרה סופק לצבא גרמניה נשק נ"ט חדש, שנקרא פאנצרפאוסט 3.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פאנצרפאוסט |