אומגה בקנטאור
 | |
| ω בקנטאור בצילום של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | קנטאור |
| שמות נוספים | NGC 5139 |
| תאריך גילוי | 1677 |
| סוג | צביר כדורי |
| בהירות נראית | 3.7+ |
| סיווג מורפולוגי | VIII |
| עלייה ישרה | 13ʰ 26ᵐ 45.89ˢ |
| נטייה | 36.7″ 28′ 47°- |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 9.7- |
| מרחק |
16,000 שנות אור 4,905.57 פארסק |
| קוטר | 170 שנות אור |
| מסה | 5,000,000 ☉M |
| מספר כוכבים | כ-10,000,000[1] |
ω בקנטאור (מצוין כ-NGC 5139) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים קנטאור הנמצא במרחק של כ-16,000 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-10 מיליון כוכבים. זהו הצביר הכדורי הבהיר ביותר בשמים ואחד הקרובים ביותר לכדור הארץ.
היסטוריה
הצביר התגלה על ידי אדמונד היילי בשנת 1677 ותואר על ידו כ"כתם בהיר בקבוצת קנטאור". למעשה כבר תלמי כלל אותו בקטלוג הכוכבים שלו ככוכב והוא גם נכלל בשנת 1603 בקטלוג הכוכבים אורנומטריה של יוהאן באייר, שגם נתן לו את הציון "ω בקנטאור". ג'ון הרשל זיהה סביב שנת 1830 שמדובר בצביר כוכבים. בשנת 2008, בעקבות תצפיות נוספות, שנעשו על ידי טלסקופ החלל האבל, הועלתה השערה שבמרכז הצביר נמצא חור שחור בינוני ושלמעשה מדובר בגלקסיה ננסית שנלכדה בכוח הכבידה של שביל החלב, שפיזר את הכוכבים שמחוץ לליבתה.[2]
תצפית
הצביר נמצא במרכז קבוצת הכוכבים קנטאור, בהמשך הקו המחבר את β בקנטאור עם ε בקנטאור, כ-8 מעלות מצפון לו, וכ-5 מעלות ממערב ל-ζ בקנטאור. בהירותו של הצביר היא מדרגה 3.7 כך שניתן למוצאו בקלות, אך בשל מיקומו הדרומי קשה לראותו מאירופה או מהמזרח התיכון. בתנאי תצפית מיטביים ניתן להבחין בכך שמדובר בכתם מעורפל ולא בכוכב נקודתי ובמשקפת איכותית ניתן להבחין בכוכבים שבשולי הצביר ובכך שצורתו מעט אליפטית. באמצעות טלסקופ חובבים ניתן לראות בקלות שזהו צביר כדורי.
מאפייני הצביר
קוטרו של ω בקנטאור הוא כ-170 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-16,000 שנות אור, כך שגודלו הזוויתי הוא כ-36 דקות קשת - יותר מגודלו הזוויתי של הירח המלא. הצביר מעט אליפטי - אורך הציר המשני שלו הוא כ-80% מהציר הראשי והוא מכיל כ-10 מיליון כוכבים. מסתו הכוללת היא פי 5 מיליון ממסת השמש, עוצמת ההארה הכוללת שלו היא פי 700,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F5.
מדידות של מהירות התנועה של כוכבי הצביר סביב מרכזו מעלות שנמצא במרכז הצביר גוף מסיבי שמסתו מוערכת בכ-40,000 מסות שמש[2] וככל הנראה זהו חור שחור. גודלו החריג של הצביר, צורתו הפחוסה, השונות הגדולה בגילאי ותכונות כוכבי הצביר וקיומו של חור שחור במרכזו מרמזים על כך שייתכן ומדובר בגלקסיה ננסית שנלכדה בכוח המשיכה של שביל החלב וכתוצאה מכך איבדה את הכוכבים שבשוליה שהתפזרו בשביל החלב. ליבת הגלקסיה נשארה צפופה ודחוסה ונראית כיום כצביר גדול במיוחד.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ^ ω בקנטאור ב"תמונת היום" של נאס"א מ-16 באפריל 2002
- ^ 2.0 2.1 אתר טלסקופ החלל האבל: Astronomers Find Suspected Medium-Size Black Hole in Omega Centauri