47 בטוקאן
 | |
| 47 בטוקאן בצילום של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | טוקאן |
| שמות נוספים | ξ בטוקאן, NGC 104 |
| תאריך גילוי | 1751 |
| סוג | צביר כדורי |
| בהירות נראית | 4.0+ |
| סיווג מורפולוגי | III |
| עלייה ישרה | 00ʰ 24ᵐ 05.67ˢ |
| נטייה | 52.6″ 04′ 72°- |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 9.0- |
| מרחק |
13,400 שנות אור 4,108.41 פארסק |
| קוטר | 120 שנות אור |
| מסה | כ-1,000,000[1] ☉M |
| מספר כוכבים | כ-1,000,000[2] |
47 בטוקאן (מצוין גם כ-ξ (קסי) בטוקאן או כ-NGC 104) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים טוקאן הנמצא במרחק כ-13,400 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כמיליון כוכבים. זהו הצביר הכדורי השני הכי הבהיר בשמים (אחרי ω בקנטאור) ואחד הקרובים ביותר לכדור הארץ.
היסטוריה
הצביר התגלה על ידי ניקולא לואי דה לאקאי בשנת 1751 ותואר על ידו כערפילית. למעשה הוא זוהה עוד לפני כן ככוכב וקיבל בשנת 1603 את ציון באייר "ξ בטוקאן". האסטרונום הסקוטי ג'יימס דנלופּ זיהה בשנת 1826 שמדובר בצביר כדורי וכלל אותו בקטלוג של גרמי שמיים עמוקים שפורסם על ידו ב-1828. למרות זאת ואף על־פי שגם ג'ון הרשל זיהה את הצביר בשנת 1834, קיבל הצביר את הציון "47 בטוקאן" בקטלוג בכוכבים "אורנומטריה ארגנטינה" שפורסם בשנת 1874 על ידי בנג'מין גולד וכינוי זה הוא המקובל כיום (לצד NGC 104). ציון זהו אחד משני הציונים היחידים (השני הוא 82 בארידנוס) ששרדו מהקטלוג וסופחו לציוני פלמסטיד.
תצפית
הצביר נמצא בקצה הדרומי של קבוצת טוקאן, מעט מערבית לענן מגלן הקטן. בשל מיקומו הדרומי לא ניתן לראותו כלל מאירופה או מהמזרח התיכון. ללא ציוד עזר נראה הצביר כמו כוכב חלש, אך די במשקפת כדי להבחין שמדובר בגרם שמים עגול עם בהירות גדולה יותר במרכז מאשר בהקף. טלסקופ חובבים איכותי מאפשר להבחין בכוכבי הצביר, שהבהירים שבהם מדרגת בהירות 14.[3]
מאפייני הצביר
קוטרו של 47 בטוקאן הוא כ-120 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש כ-13,400 שנות אור, כך שגודלו הזוויתי הוא כ-31 דקות קשת - כגודלו הזוויתי של הירח המלא. הצביר מכיל כמיליון כוכבים, מסתו הכוללת היא כמיליון מאסות שמש ועוצמת הארתו הכוללת גדולה פי 360,000 משל השמש. הספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי G4.
תצפיות שנערכו בצביר גילו 22 פולסארים בעלי זמן מחזור של 1-10 מילישניות - קצר בהרבה מזמן המחזור של רוב הפולסארים. כמו כן התגלו במרכז הצביר 21 כוכבים כחולים מתעכבים - כוכבים מאסיבים וחמים . ההסבר המקובל לשתי התופעות הוא שבמרכז הצפוף של הצביר, שם המרחק הממוצע בין כוכבים סמוכים עשוי להיות כעשירית שנת אור בלבד, מתרחשות התנגשויות של כוכבים קטנים יותר. התנגשויות אלו עשויות ליצור כוכבים מאסיבים וחמים יותר מהכוכבים המקוריים וכן להביא לקריסה של מערכת זוגית לכוכב יחיד שמתוך שימור תנע זוויתי יסתובב סביב עצמו במהירות גבוהה במיוחד, ולאחר שיסיים את חייו, יהפוך לכוכב נייטרונים המסתובב סביב עצמו במחזוריות של אלפיות השנייה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סוכנות החלל האירופית: The Toucan's Diamond
- ^ סוכנות החלל האירופית: Hubble yields direct proof of stellar sorting in a globular cluster
- ^ Jodrell Bank Centre for Astrophysics: 47 Tucanae Globula Cluster