MG (יצרן רכב)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף MG (רכב))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
MG
מכונית חשמלית מדגם MG ZS EV, המשווקת בישראל
מכונית חשמלית מדגם MG ZS EV, המשווקת בישראל
מכונית חשמלית מדגם MG ZS EV, המשווקת בישראל
נתונים כלליים
מייסדים ססיל קימבר, ויליאם מוריס
תקופת הפעילות ?–-
שליטה בחברה
  • Morris Garages Limited (בין השנים 1924–1930)
  • M.G. Car Company Limited (בין השנים 1930–1952)
  • "British Motor Corporation" (אנ') (בין השנים 1952–1967)
  • "British Leyland" (אנ') (בין השנים 1967–1990)
  • "Austin Rover Group" (אנ') (בין השנים 1990–1992)
  • "Rover Group" (אנ') (בין השנים 1988–2000) - שהייתה בבעלות BMW (בין השנים 1994–2000)
  • "MG Rover Group" (אנ') (בין השנים 2001–2005)
  • "SAIC" מאז 2005
דגם MG GT, שנת 2019

MG הוא מותג רכב בריטי במקור, שהוקם על ידי ססיל קימבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 וחברת M.G. Car Company Limited. החברה הייתה ידועה בעיקר בזכות מכוניות הספורט הדו מושביות הפתוחות שלה, והיא ייצרה גם רכבי סדאן וקופה, עם מנועים בגודל של עד שלושה ליטרים. המותג נמצא מאז שנת 2005 בבעלות תאגיד הרכב הסיני SAIC, המייצר כלי רכב תחת שם המותג MG בסין[1].

היסטוריה

במאה ה-20

החברה החלה כאשר סוכנת הרכב Morris Garages ("מוסכי מוריס"), שהייתה משווקת של רכבי חברת "מוריס מוטורס" (אנ') בעיר אוקספורד, החלה לקדם מכירות על ידי ייצור גרסאות מיוחדות משלה למכוניות מוריס, ביוזמת מנהל המכירות שלה ססיל קימבר.

ב-1 במאי 1924 נרשם הדגם MG Octagon כסימן מסחרי. בעקבות הביקוש הגובר למכוניות החברה עברה למבנה גדול יותר בספטמבר 1925, וב-1927 הוקם מפעל נפרד, ליד המפעל הראשי של "מוריס מוטורס" באוקספורד, שכלל לראשונה פס ייצור של רכבי MG. בשנת 1928 הפכה החברה לגדולה מספיק כדי להצדיק זהות נפרדת ממוסכי מוריס המקוריים, והיא החלה לפעול בשם The M.G. Car Company. עד מהרה אזל המקום שוב במפעל שלה, והיא עברה למבנה בעיירה אבינגדון, במחוז אוקספורדשייר, בשנת 1929. החברה התאגדה כחברה בע"מ ב-21 ביולי 1930.

קימבר נשאר בחברה עד שנת 1941, אז נקלע לסכסוך עם ויליאם מוריס. קימבר נהרג בשנת 1945 בתאונת רכבת.

ויליאם מוריס היה הבעלים של MG באופן אישי, ובשנת 1935 מכר אותה לחברת "מוריס מוטורס" (שעצמה הייתה חברה בבעלותו, שלימים הוחזקה בידי חברת החזקות בשם ארגון נפילד - Nuffield Organization).

חברת M.G. Car Company Limited מוזגה יחד עם "מוריס מוטורס" לתוך British Motor Corporation‏ (BMC), שנוצר בשנת 1952 כמיזוג בין מוריס מוטורס בע"מ לבין חברת אוסטין מוטור בע"מ. תחת BMC, כמה מדגמי MG היו לא יותר מגרסאות מהונדסות של מותגים אחרים, כאשר החריג העיקרי היה מכוניות ספורט קטנות של MG. BMC התמזגה עם יגואר בספטמבר 1966, ובדצמבר, החברה החדשה קיבלה את השם British Motor Holdings BMH. שעצמה התמזגה עם תאגיד Leyland Motors בשנת 1968 לחברה בשם British Leyland Motor Corporation‏ (BLMC). תאגיד זה הולאם על ידי הממשלה הבריטית וריכז כמעט את כלל תעשיית הרכב הבריטית בקונצרן אחד.

בשנת 1986 שונה שם התאגיד ל"קבוצת רובר" (על שם המותג רובר שגם מוזג לתוך הקבוצה ב-1967). הבעלות על מותג MG, ו"קבוצת רובר", עברה לידי תאגיד בריטיש אירוספייס בשנת 1988. אולם בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 הקבוצה כמעט ולא יצרה כלי רכב תחת מותג MG.

בבעלות BMW

דגם MG F משנת ייצור 2000, דגם שהביא להחייאת המותג ברחבי העולם

בשנת 1994 רכשה חברת BMW את "קבוצת רובר" תמורת 1.4 מיליארד דולר, כחלק מניסיון להרחיב את סל המוצרים של החברה, מעבר לשוק רכבי היוקרה גם לשוק המכוניות המשפחתיות והקומפקטיות[2]. המהלך הסתמן תחילה כהצלחה, ומכירות BMW הגיעו לשיא של כ-31 מיליארד דולר ב-1996[3]. אולם לאחר ארבע שנים שבהן הוזרמו סכומי כסף גדולים לשדרוג מפעלי "קבוצת רובר" ופיתוח דגמים חדשים, הקבוצה צברה הפסדים כבדים[4]. המפעל הראשי של הקבוצה בלונגברידג' בבירמינגהאם העסיק 14,000 עובדים, אך פעל בתפוקה נמוכה[5].

תחת הבעלות של BMW יוצר רק רכב אחד תחת המותג MG, רכב הספורט MGF.

במרץ 2000, במסיבת עיתונאים לסקירת תוצאותיה הכספיות של BMW ב-1999, אמר מנכ"ל החברה, יואכים מילברג, כי ההשתלטות על "קבוצת רובר" הייתה כישלון[6]. היא מחקה את ההשקעה ברובר והכריזה על הפסד של 2.4 מיליארד דולר[7].

במאה ה-21

BMW מכרה את "קבוצת רובר", בשנת 2000 למעט המותג "מיני", לקבוצת משקיעים פרטית בראשות המנכ"ל לשעבר, תמורת סכום סמלי של 10 ליש"ט[8]. קבוצת המשקיעים רכשה בפועל רק את המפעל הראשי של החברה ואת הזכיות לייצור רכבי רובר ו-MG, והחלה לפעול כחברה חדשה בשם "MG רובר"[9]. החברה לא השיקה דגמים חדשים אלא מתגה מחדש את הדגמים שעברו מתיחת פנים. נתח השוק של מכוניות הקבוצה בבריטניה ידר ל-3% בלבד. ממשלת בריטניה הזרימה מיליוני ליש"ט להלוואות חירום לחברה במטרה לשמור על פעילותה. אך הקבוצה נכנסה לכינוס נכסים בשנת 2005 וייצור המכוניות הופסק ב-7 באפריל 2005[10]. במקביל החלו מגעים עם החברה הממשלתית הסינית SAIC על השקעה בחברה[11].

ביולי 2005, חברת הבת של SAIC, נאנג'ינג אוטומוביל קורפוריישן, רכשה את החברה, לאחר שהתחייבה לייצר 80,000 כלי רכב בבריטניה כל שנה בחמש השנים הראשונות לרכישה וליצור 2,000 מקומות עבודה[12]. הייצור עבר בהדרגה לסין, החל מ-2007[13], והופסק סופית בבריטניה בשנת 2016. עם זאת החברה מחזיקה עדיין במרכז פיתוח ועיצוב בבריטניה בבעלות חברה חדשה שהוקמה ב-2006 בשם MG Motor UK Limited. תחת הבעלות של SAIC פותחו דגמים חדשים, כולל רכבים חשמליים ודגמי SUV.

בשנת 2017 הוקמה חברת בת חדשה בהודו, בשם MG Motor India, החברה החלה לייצר ולשווק כלי רכב בשוק המקומי ב-2019.

שיווק בישראל

חברת המזרח לשיווק מכוניות, שהייתה בעלת זיכיון השיווק של "קבוצת רובר", ייבוא לישראל בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ב-2000 את רכבי MG. הרכב העיקרי ששווק בישראל היה דגם הרודסטר MGF[14]. בשנת 2004 שיווקה את דגמי ה-ZR וה-ZT; ה-ZR, היה למעשה מבוסס על ה"רובר 25", ה-ZT מבוסס על ה"רובר 75"[15].

דגמי MG שמיצר תאגיד SAIC מיובאים לישראל מאז 2009 על ידי קבוצת לובינסקי[16]. הדגמים הראשונים שייבאו כללו את מכונית הספורט הדו-מושבית MGT-F ואת מכונית המנהלים MG 550[17].

בסוף שנת 2019 החל שיווקה בישראל של המכונית החשמלית מדגם MG ZS EV, בתצורת קרוסאובר סאב קומפקט[18]. בשנת 2020, היא הייתה מכונית חשמלית הנמכרת ביותר בישראל, עם כמעט 700 מסירות[19].

דגמים

בתחילת הדרך שימש המותג בעיקר למכוניות ספורט דו מושביות שיוצרו במפעל חברת המכוניות M.G באביגדון, כ־16 ק"מ דרומית לאוקספורד.

לאחר הלאמה והאיחוד של תעשיית הרכב הבריטית בשנת 1975, הוקמת קבוצת "בריטיש ליילנד" (British Leyland). צוות ההנהלה וההנדסה של "בריטיש ליילנד" היה בעיקר מארגון ליילנד לשעבר, שכלל את יריבתה ההיסטורית של MG טריומף. טריומף אוגדה בחטיבת היוקרה של "בריטיש ליילנד", לצד רובר ויגואר, בעוד ש-MG נשמרה יחד עם יתר מותגי BMC לשעבר בחטיבת אוסטין-מוריס, שייצרה מכוניות משפחתיות לייצור המוני. בעוד שדגמי טריומף חדשים כמו TR7 והדולומיט הושקו במהלך שנות השבעים, לא הוצגו דגמי MG חדשים מלבד גרסת ה-V8 המוגבלת של ה-MGB. בעוד שפעילות MG הייתה רווחית, רווחים אלו קוזזו לחלוטין על ידי ההפסדים העצומים שצברו שאר חטיבת אוסטין-מוריס וכל מימון לחטיבה במסגרת "בריטיש ליילנד" הוקצה למודלים נדרשים בדחיפות לשוק ההמוני, והותיר ל-MG משאבים מוגבלים לפיתוח ושיפור טווח הדגמים הקיים, שהפך למיושן יותר ויותר. בתוך תמהיל של פוליטיקה כלכלית, פנימית וחיצונית, הושבת מפעל אבינגדון ב-24 באוקטובר 1980, כחלק מתוכנית הקיצוצים הדרסטית שהייתה הדרושה להפעלת "בריטיש ליילנד" לאחר התקופות הסוערות של שנות השבעים. המכונית האחרונה שנבנתה שם הייתה ה-MGB, ולאחר סגירת מפעל אבינגדון, מותג MG ננטש באופן זמני, ו"בריטיש ליילנד" החליטה שלא יהיה יורש ישיר מיידי ל-MGB או ל-Midget.

בין השנים 1982 ל-1991 נהג המותג MG לתכנן גרסאות ספורטיביות יותר של דגמי המטרו, מאסטרו ומונטגו של אוסטין רובר. מותג MG לא הציג דגם חדש בעצמו עד 1992, עם ה- MG RV8 - רודסטר MGB מעודכן עם מנוע רובר V8, אשר נחשף בתערוכת ברמינגהאם 1992, עם ייצור בנפח נמוך החל בשנת 1993. בשנת 1995 הושק הדגם MG F רכב ספורט דו-מושבי שזכה להצלחה ולחידוש הפופולריות של המותג.

כאשר יצרנית הרכב הסינית SAIC רכשה את קבוצת MG Rover שפשטה את הרגל, כללה הרכישה את הקניין הרוחני ששימש כבסיס לנכסי הליבה של רובר, יחידת המנועים פאוארטריין, דגמי רובר הקיימים שמספרם 25, 45 ו-75, ודגמי MG[1]. עם זאת שם המותג "רובר" הוחזק בידי BMW שסירבה להצעת SAIC לרכוש אותו[20]. הסיבה הייתה הסכם נפרד שנתחתם עם חברת פורד שרכשה את המותג לנד רובר, שקיבלה זכות לרכוש גם את מותג האם "רובר". SAIC השיקה עקב כך מותג חדש בשם Roewe, שבה השמתשה בעיקר בסין, בשאר העולם כל דגמי הרכב שלה החלו להיות משווקים תחת המותג MG.

דגמים היסטוריים

מכוניות ספורט

החל מסוף שנות ה-60 ייצרה MG סדרה של מכוניות ספורט, בתצורת רודסטר 2 מושבים.

משפחתיות וקומפקטיות

  • MG ZT - יוצר בין השנים 2001–2005, היה כמעט זהה לדגם ה-"רובר 75" ((אנ'))
  • MG ZR - יוצר בין השנים 2001–2005, היה כמעט זהה לדגם ה-"רובר 25" ("Rover 200 / 25" (אנ'))
  • MG 7 - יוצר בין השנים 2007–2011, מכונית סלון המבוססת על MG ZT, ויוצרה בסין.
  • MG 3 - מיוצר החל מ-2008. מכונית סופר-מיני המבוססת על MG ZR, ומיוצרת בסין. נעשה ניסיון לשווק אותה גם בישראל[21].
  • MG GT - יוצר בין השנים 2014–2019, מכונית קומפקטית שיוצרה בסין.
  • MG 1 - מיוצר החל משנת 2021.

SUV

  • MG GS - מיוצר החל מ-2015
  • MG ZS - מיוצר החל מ-2017
  • MG RX5 - מיוצר החל מ-2018
  • MG HS - מיוצר החל מ-2018
  • MG Hector - מיוצר החל מ-2019
  • MG ZS EV - מיוצר החל מ-2019
  • MG Hector Plus - מיוצר החל מ-2020
  • MG Gloster - מיוצר החל מ-2020

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא MG בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של MG בישראל

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 שירות רויטרס, ‏הסינים ממשיכים להשתלט על העולם: והפעם - רובר הבריטית, באתר גלובס, 27 בפברואר 2005
  2. ^ שירות בלומברג, פייננשל טיימס, ‏ב.מ.וו תשקיע 1.5 מיליארד ד' במפעלים חדשים של רובר, באתר גלובס, 27 בדצמבר 1998
    ב.מ.וו לוקחת את השליטה לידיה, באתר גלובס, 3 בינואר 1999
  3. ^ אליהו חסין, ‏שיא של כל הזמנים נרשם במכירות ב.מ.וו. ב-96', באתר גלובס, 24 במרץ 1997
  4. ^ יורופיאן, ‏הצרות של רובר לא נגמרות, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1998
  5. ^ הייג סימוניאן ודיויד ויגטון, לונדון, ‏חילופי נהגים בב.מ.וו-רובר, באתר גלובס, 6 בדצמבר 1998
  6. ^ שירות בלומברג, ‏כישלון נדיר של ב.מ.וו, באתר גלובס, 16 במרץ 2000
    פייננשל טיימס, ‏ההרפתקה הבריטית של ב.מ.וו, באתר גלובס, 13 במרץ 2000
  7. ^ סי"ג, מינכן, ‏ב.מ.וו מחקה ההשקעה ברובר; הפסידה ב-99' 2.4 מיליארד ד', באתר גלובס, 29 במרץ 2000
  8. ^ מאת אליהו חסין, ‏מנכ"ל רובר לשעבר מארגן משקיעים שיתמודדו על רכישתה, באתר גלובס, 10 באפריל 2000
  9. ^ די צייט, ‏רובר - החיים אחרי ב.מ.וו, באתר גלובס, 21 במאי 2001
  10. ^ אליהו חסין, ‏ממשלת בריטניה העניקה הלוואה לשבוע תפעול של רובר, באתר גלובס, 12 באפריל 2005
  11. ^ סוכנויות הידיעות, MG רובר מצפה להיות היצרנית הזרה הראשונה שתייצא מכוניות מסין, באתר TheMarker‏, 26 בספטמבר 2004
    אבי אשר, ‏רובר שורפת את כל מזומניה; העיסקה עם SAIC הסינית אשר צפויה להיחתם בקרוב תשמש כקרש הצלה, באתר גלובס, 6 באפריל 2005
  12. ^ אליהו חסין, ‏נאנג'ינג אוטומוביל, החברה הסינית שרכשה את MG רובר, התחייבה ליצור 2,000 משרות, באתר גלובס, 24 ביולי 2005
    סוכנויות הידיעות, MG רובר פושטת הרגל נרכשה על ידי יצרנית הרכב הסינית נאנג'ינג, באתר הארץ, 24 ביולי 2005
  13. ^ MG הסינית הראשונה ירדה מקו הייצור, באתר TheMarker‏, 27 במרץ 2007
  14. ^ דובי בן-גדליהו, ‏קאם-בק ברובר: תשווק באביב את דגמי מותג היוקרה MG, באתר גלובס, 4 בפברואר 2002
  15. ^ קובי ליאני/הגה, MG חוזרת לארץ, באתר TheMarker‏, 6 באוגוסט 2003
  16. ^ דובי בן גדליהו, ‏חברת לובינסקי השיקה את מותג הרכב הסיני SAIC בישראל, באתר גלובס, 17 במרץ 2009
  17. ^ דובי בן גדליהו, ‏סנוניות ראשונות: שני דגמים של המותג הסיני MG נחתו השבוע בארץ - ויוצגו ללקוחות פוטנציאליים, באתר גלובס, 11 בפברואר 2009
  18. ^ MG תהייה הראשונה לשווק רכב חשמלי סיני, באתר וואלה!‏, 9 בספטמבר 2019
  19. ^ אתר למנויים בלבד דניאל שמיל, טסלה נכנסת לישראל: כל המדינה במתח, באתר TheMarker‏, 10 בינואר 2021
  20. ^ המכירה כפי שתוארה בדיווח זה לא יצא לפועל - שירות רויטרס, ‏ב.מ.וו תמכור את מותג רובר ליצרנית הרכב הסינית SAIC תמורת 11 מיליון ליש"ט, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2006
  21. ^ אתר למנויים בלבד דניאל שמיל, מחירי המכוניות הקטנות ממשיכים לרדת: MG3 הסינית ב-68 אלף שקל, באתר TheMarker‏, 3 באוגוסט 2014
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32407559MG (יצרן רכב)

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=MG_(יצרן_רכב)&oldid=2634490"