שבר בעצם החישור המרוחקת
שבר בעצם החִישּׁוּר המרוחקת הוא שבר נפוץ באמה. בשל קרבתו למפרק כף היד, פגיעה זו לעיתים מכונה שבר בשורש כף היד. הטיפול לרוב יעשה על ידי קיבוע, ובמקרים של שברים מסובכים יותר יהיה צורך בניתוח. לשבר זה סוגים רבים: שבר ע"ש קול, שבר ע"ש סמית', שבר ע"ש ברטון ועוד. קיים בלבול באשר למונח "שבר ע"ש קול" בו נעשה שימוש מוטעה לתיאור כלל השברים המרוחקים בעצם החישור.
קליניקה
הסיבה השכיחה ביותר לשברים מסוג זה הינה נפילה קדימה על ידיים מושטות, כאשר הבלימה נעשית כשכף היד מתוחה אחורה בזווית המרבית. באנשים בעלי דלדול עצם ומחלות עצם אחרות. הפצוע יתייצג עם כאבים, נפיחות, שטפי דם, ורגישות סביב שורש כף היד. לעיתים ניתן לחזות בעיוות חיצוני של המפרק. צריך לבדוק אובדן תחושה, בעיה במעבר הדם ותופעות דומות באזור הזרוע והכתף. יש לשלול פצע בעור באזור שיכול לרמז על שבר פתוח. חשוב מאד לוודא שאין פגיעה עצבית באזור האגודל עקב פגיעה בעצב התווך בשל תסמונת מנהרת שורש כף היד שעלולה להתרחש.
אבחון
לעיתים ניתן לאבחן שבר בעצם החישור המרוחקת על ידי עיוות חיצוני של המפרק אך יש לאמת סברה זו בעזרת תצלום רנטגן, כיוון שפעמים רבות מלווה השבר בעצם החישור עם שבר בעצם הסירה או בתזוזתה של העצם ממקומה.
לרוב נעשה שימוש בצילום רנטגן כאשר יש חשד לשבר, ולאחר איבחון של שבר המצריך ניתוח תבוצע טומוגרפיה ממוחשבת (סריקת CT).
בעת בחינת תצלום רנטגן של שבר מסוג זה חריגת העצם ממקומה היא התופעה החשובה ביותר שיש לשים אליה לב כיוון שהטיפול ישתנה מהותית עקב כך. תופעה חשובה נוספת היא התקצרות עצם החישור בעקבות השבר לעומת עצם הגומד. כיוון שגובהן זהה ביחס לעצמות שורש היד של כף היד נוצר עומס רב על עצם הגומד שעלול להוביל לשחיקה של הסחוס הסיבי המשולש במפרק.
סיווג השברים
ברפואה נעשה שימוש במערכות סיווג כדי לתאר דפוסים שונים של פגיעות שסביר שיתנהגו באופן צפוי וכדי להבחין בין סוגי הטיפול השונים להם יזדקקו. כאשר מדובר בשברים במפרק כף היד מערכת הסיווג איננה יעילה במיוחד ואין הסכמה רחבה בנוגע לשיטת הטיפול היעילה ביותר ועל כן קיימות מספר שיטות לסיווג ודירוג סוג וחומרת השברים ובהמשך הטיפול בהם. קיימת שיטת סיווג ע"ש פרננדז המתייחסת למגנון הפגיעה, אך כאשר נרצה שיטת סיווג תיאורית בלבד נשתמש בסיווג המקובל יותר לשברים בעצם החישור המרוחקת והוא הסיווג ע"ש פריקמן[1]:
שבר מטיפוס I: שבר חוץ פרקי בבסיס העצם, ללא שבר בעצם הגומד הסמוכה.
שבר מטיפוס II: שבר חוץ פרקי בבסיס העצם, עם שבר בזיז של עצם הגומד.
שבר מטיפוס III: שבר תוך פרקי בבסיסי העצם וללא שבר בעצם הגומד.
שבר מטיפוס IV: שבר תוך פרקי עם שבר בזיז של עצם הגומד.
מאפיינים נוספים
מעבר לסיווג התיאורי של השברים קיימים מספר מאפיינים נוספים שנוכל לזהות בתצלום רנטגן:
- אנגולציה קדמית - נטייה של כף היד אחורה ממנחה הטבעי (כאשר פנים כף היד פונה קדימה). בדרך כלל, כף ידנו מוטה כ-11 מעלות קדימה ואילו שבר יכול לגרום להטייתה אחורה. עד אפס מעלות (יישור מוחלט) הדבר נחשב בגבולות התפקוד התקין.
- הסטה רדיאלית - הזזה של כף היד הצידה ממנחה הטבעי.
- שבר פתוח - חשיפה של העצם לאוויר החיצוני (נדיר).
- שבר סגור - שבר שבו לא נגרם נזק לרקמות סביב העצם ואין מגע עם הסביבה החיצונית.
- ריסוק העצם - כמות החלקים אליהם נחלקה העצם בעת השבירה.
טיפול
בכל הנוגע לטיפול בשברים ישנו מאפיין נוסף אליו יש להתייחס והוא האם השבר יציב או לאו. שבר יציב בעצם החישור המרוחקת הוא חוץ פרקי, ללא ריסוק, וללא תזוזה או עם תזוזה מינימלית, שכאשר הוא משוחזר למנח אנטומי, לא זז חזרה לעיוותו המקורי. במקרים מסוג זה נשתמש בטיפול שאיננו פולשני ועיקרו ייצוב וקיבוע העצם בעזרת גבס או סד. ייתכן והגבס ימוקם עד מעל למרפק כדי למנוע סיבוב של האמה. בילדים הריפוי יהיה מלא ומהיר לרוב, אך באוכלוסיית המבוגרים, לא תמיד יתאחה השבר בצורה הנכונה על ידי קיבוע בלבד. במחקר רדיולוגי על 170 שברי Colles שטופלו בשחזור סוגר ובקיבוע גבס, חלה תזוזה של 29 שברים, שדרשו שחזור נוסף וקיבוע חיצוני[2]. ניתן לטפל גם בעזרת ניתוח פולשני בו מורכב על העצם קיבוע פנימי כדי למנוע תזוזה שניונית שעלולה להתרחש גם עם קיבוע חיצוני, אך לא תמיד קיימת נחיצות להליך כירורגי מסוג זה ולעיתים הוא מיותר[3]. בהליך זה מוכנסים ברגים ולוחיות טיטניום אל העצם כדי לקבע אותה במנח האנטומי האופטימלי ללא אפשרות לתזוזה.
ראו גם
הערות שוליים
