אנטנת דיפול
אנטנת דיפול (באנגלית: Dipole antenna, דו קוטבית) היא אנטנה לקליטה ושידור של גלי רדיו המורכבת משני כבלים או מוטות מתכת הנמצאים על ציר אחד. אנטנת הדיפול פותחה לראשונה על ידי הפיזיקאי היינריך רודולף הרץ שהיה הראשון שהדגים והראה את קיומה של הקרינה האלקטרומגנטית על ידי המצאת המכשירים הראשונים לשידור וקליטה של גלי רדיו, בשנת 1886.
קו ההזנה מחובר למרכז האנטנה (בין שני המוטות או הכבלים) ומשמש למצב קליטה ולמצב שידור. במישור הניצב לאנטנה, עקום הקרינה של האנטנה הוא כלל כיווני. כשאנטנת דיפול יחידה משמשת גם לקליטה וגם לשידור יש משמעות לתיאום העכבות בין האנטנה לקו ההזנה (הכבל המחבר בין האנטנה למשדר/ מקלט). במקרה שהם אינם מתואמים, במצב קליטה יהיו הפסדים בקליטה ובמצב שידור יהיו הפסדים בעוצמה וכמו כן פליטה של קרינה מקו ההזנה היכולה לפגוע במכשירים אלקטרונים שנמצאים בקרבת מקום.
אנטנת חצי אורך גל
אנטנה זו היא אנטנה בסיסית, ויש סוגי אנטנות נוספים המבוססים על עקרון הדו-קוטביות (Dipole). שבח (gain) הדיפול במקרה זה הוא 2.2 dBi. אנטנת דיפול טיפוסית מורכבת משני מוליכים שאורכם רבע אורך גל היוצרים שניהם יחד אורך של חצי אורך גל. אורכם הכולל של המוליכים במטרים באנטנת חצי אורך גל מחושב כ-142.65 חלקי התדירות במגה־הרץ. לדוגמה אנטנת חצי אורך גל לקליטת שידורי FM (כמו בתמונה למעלה) לתדר 100 מגה־הרץ אורכה הכולל הוא 1.4265 מטר (142.65 סנטימטרים). ברוב המקרים בהנדסת רדיו המונח "דיפול" פירושו דיפול של חצי אורך גל.
