פטר באלינט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. פטר באלינט (במקור בלייר, בהונגרית: Bálint Péter; בודפשט, 26 באוגוסט 1911[1] – בודפשט, 17 באפריל 1998) היה דוקטור לרפואה (MD) יהוד-הונגרי, נפרולוג, פיזיולוג, פתופיזיולוג, פרופסור באוניברסיטה, חבר מלא באקדמיה ההונגרית למדעים. הוא היה מדען מצטיין של התהליכים הפיזיולוגיים ומערכת הוויסות של תפקוד הכליות, חקר בניסויים את הפתולוגיה של אי-ספיקת כליות חריפה וכרונית ופיתח את שיטת הרפואה הטיפולית שלה. במשך שלושה עשורים (1950–1981) היה מנהל המכון לפיזיולוגיה של אוניברסיטת זמלוויס לרפואה בבודפשט, ראש המחלקה, ואביו של השחקן אנדראש באלינט.
קורות חייו
אביו, זולטאן באלינט (1871–1939), היה אדריכל בעל שם שקיבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי. דודיו היו אימרה באלינט (1873–1943) כלכלן ועיתונאי, ורז'ה באלינט (1874–1929) דוקטור לרפואה, רופא פנימי.
את התואר הרפואי שלו קיבל באוניברסיטת פאזמאן פטר (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד) בבודפשט ב-1934, אותו השלים עם דוקטורט במדעי הרוח ב-1936. מ-1936 עד 1946 (בהפסקות) הוא עבד במרפאה הפנימית של אוניברסיטת פץ' תחת סילארד דונהופר כמתמחה ולאחר מכן כעוזר הוראה. במהלך מלחמת העולם השנייה נשלח לבית חולים צבאי בחזית המזרחית. משנת 1946 הוא היה הרופא הראשי של המרפאה הפנימית מס' 1 של אוניברסיטת פאזמאן פטר בבודפשט, ולאחר עצמאות הפקולטה לרפואה והקמת אוניברסיטת זמלווייס לרפואה בין השנים 1950–1981 עמד בראשו כפרופסור במחלקה לפיזיולוגיה ומנהל המכון הפיזיולוגי של האוניברסיטה. בינתיים, ב-1955 הוענק לו תואר דוקטור למדעי הרפואה (DSc שהוא כמו PhD). מפרישתו בשנת 1981 ועד 1994 סייע לעבודה המקצועית של המחלקה כיועץ מדעי.
מחקריו
תחום המחקר העיקרי שלו היה הפיזיולוגיה של תפקודי הכליות וויסות מחזור הדם הכלייתי, כמו גם הפתולוגיה הניסויית של אי-ספיקת כליות. הוא פיתח שיטה ישירה לקביעת מחזור הדם בכליות, תיקן ושכלל את השיטה המבטאת את יכולת הסינון של הכליה בערך מספרי. מתודולוגיה למדידת ה-Clearence. בהקשר לוויסות העצבי של הכליה מוצמדים לשמו מספר זיהויים, בין היתר הוא חקר את היבטי מערכת העצבים של תהליכי הספיגה מחדש המתרחשים ב-Tubulus (צינוריות/תעלות הכליה) (ספיגה חוזרת בצינורית) והפסקת מתן שתן (אי-ספיקת כליות) בעקבות דימום (אנוריה פוסט-דימומית). הוא השיג תוצאות משמעותיות במחקר הניסיוני של המהלך הפתולוגי והרפואה הטיפולית של אי-ספיקת כליות חריפה וכרונית פוסט טראומטית, הלם בלתי הפיך והשינויים במחזור הדם המתרחשים כתוצאה מהם. הוא זיהה שזרימת הדם לכליה נשמרה גם במחלת כליות קשה. הבדיקות שלו על חלבוני הדם משמעותיות, הוא קבע קשרים פתולוגיים חשובים בין אי-ספיקת כליות לבין עלייה של תרכובות חנקן ומלח בזרם הדם, אזוטמיה (מצב רפואי המאופיין ברמות גבוהות באופן חריג של תרכובות המכילות חנקן) והיפרקלמיה.
ספריו (חלקי)
ספריו ומחקריו יצאו לאור בהונגרית, בגרמנית ובאנגלית.
- ספר הלימוד שלו על אבחון מעבדה ("התנ"ך של רופאי המעבדה") עבר שלוש מהדורות בין 1952 לבין 1962.
- ספר הערותיו באוניברסיטה על פיזיולוגיה רפואית פורסמו חמש פעמים בין 1972 ל-1986.
- משנת 1983, הוא היה העורך הראשי של Acta Physiologica Hungarica.
חבריות והוקרה
חברויות
- בשנת 1970 נבחר כחבר נספח באקדמיה ההונגרית למדעים
- בשנת 1976 כחבר מן המניין. הידע הרב שלו בשפות (אנגלית, גרמנית, צרפתית מתקדמת, רוסית, רמת ביניים, איטלקית, ספרדית, סרבית-קרואטית ברמה בסיסית) סייע רבות להתקדמותו המקצועית.
- היה הנשיא הראשון של חוג הידידים של האוניברסיטה (1989-1991)
- חבר מועצת המנהלים של האגודה הפיזיולוגית ההונגרית
- סגן נשיא האגודה האורולוגית ההונגרית
- בשנת 1970 נבחר לחבר כבוד של האגודה הנפרולוגית של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית,
- לאחר 1972 השתתף בעבודת הוועד המנהל של האגודה הבינלאומית לנפרולוגיה (ISN)
הפרסים החשובים יותר
- מדליית ההצטיינות של הרפובליקה העממית דרג זהב (1950)
- מדליית ההצטיינות לעבודה סוציאליסטית (1955)
- פרס Hufeland דרג כסף (גרמניה המזרחית, 1964),
- פרס MOTESZ I. (1967)
- פרס על שם אלברט סנט-גיירגי (1996)
- בשנת 1964 קיבל את הדרג השני בפרס האקדמיה על מחקריו בפתופיזיולוגיה של הלם כליות ומחקריו בתחום מחזור הדם דרך הכליות.
עבודותיו העיקריות
- Az emberi szérumfehérjék aminósavtartalma, különös tekintettel a vércsoportokra. Budapest: Sárkány ny. 1936.
- Élettani gyakorlatok: Medikus jegyzet. Budapest: Tankönyvkiadó. 1951.
- Élettani jegyzet. Budapest: Orvoskari Tanulmányi Osztály. 1951.
- Klinikai laboratóriumi diagnosztika. Budapest: Egészség. 1952.
- Aktuelle Probleme der Nierenphysiologie. Berlin: Volk und Gesundheit. 1961.
- Az élettan tankönyve. Budapest: Medicina. 1963. (társszerzőkkel)
- Németül: Lehrbuch der Physiologie. Budapest: Medicina. 1963.
- Nierenclereance: Technik, Bewertung, Ergebnisse in Klinik und Experiment. Jena: Fischer. 1965.
- A vese. Budapest: Medicina. 1966.
- Normale und pathologische Physiologie der Nieren. Berlin: Volk und Gesundheit. 1969.
- Élettani konzultációk. Budapest: Medicina. 1972.
- Orvosi élettan: Egyetemi tankönyv I–II. Budapest: Medicina. 1972.
לקריאה נוספת
- Magyar nagylexikon III. (Bah–Bij). Főszerk. Élesztős László, Rostás Sándor. Budapest: (הלקסיקון ההונגרי הגדול) Akadémiai. 1994. 112. o. ISBN 963-05-6821-7
- Spät András: Bálint Péter. Magyar Tudomány, CV. évf. 9. sz. (1998) 1135–1136. o. אנדראש שפט: פטר באלינט. המדע ההונגרי)
- Új magyar életrajzi lexikon I. (A–Cs). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. 321–322. o. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)
- A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 I. (A–H). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 78–79. o.(רשימת חברי האקדמיה ההונגרית למדעים)
- Bálint Péter. almanach.pte.hu
הערות שוליים
פטר באלינט38510258Q18918593