פנצרשרק
 | |
| חייל גרמני מצויד בפנצרשרק | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | משגר רקטות נגד טנקים |
| ארץ ייצור |
 גרמניה הנאצית |
| עלות יחידה | 289,151 |
| שימוש ראשון | 1943 |
| משתמשים | וורמאכט |
| גרסאות | RPzB 43,RPzB 54,RPzB 54/1 |
| מאפיינים כלליים | |
| משקל | 11 ק"ג (RPzB 54) |
| ממדים | |
| אורך | 164 ס"מ |
| קוטר | 88 מ"מ |
| ביצועים | |
| טווח | 150 מטר (RPzB 54/1: 180 מטר) |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | מטען חלול |
| חדירת פלדה | 160 מ"מ |
הפַנְצֶרְשְרֶק (גרמנית: Panzerschreck; בתרגום חופשי: אימת הטנק), או בשמו הרשמי,"רַקֶטְנְפַנְצֶרְבוּקְזֶה" (Raketenpanzerbüchse, או RPzB, גרמנית: רובה-רקטת-טנקים) היה משגר רקטות נגד טנקים שפותח על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. הפנצרשרק, פותח על בסיס משגרי בזוקה אמריקאים אשר נלקחו שלל במהלך הקרבות בצפון אפריקה, וירה רקטה בקוטר 88 מ"מ עם ראש קרב חלול.
הפנצרשרק שיפר משמעותית את יכולתו של חיל הרגלים הגרמני להתמודד עם טנקי בעלות הברית, אך הוא יוצר בכמויות קטנות יותר מהפאנצרפאוסט, שהיה היה מטול רקטות חד פעמי נגד טנקים. הפנצרשרק היה בשימוש בין השנים 1943 ו-1945 ויוצרו יותר מ-289,000 מטולים.
תיאור
הדגם הראשון של הפנצרשרק, שסומן RPzB 43, שקל כ-9 ק"ג, אך חייב את היורה ללבוש בגדי מיגון[1] כדי להתגונן מפני הרשף והחום הרב שפלט הנשק בעת הירי. באוקטובר 1943 הוחלף הדגם בדגם משופר, RPzB 54, לו נוסף מגן רשף, אשר הגדיל את משקלו ל-11 ק"ג, אך ביטל את הצורך בלבישת בגדי מגן בעת הירי. דגם זה הוחלף בהמשך בדגם נוסף, RPzB 54/1, בעל קנה מקוצר, אשר ירה רקטה משופרת שהגדילה את הטווח היעיל ל-180 מטר. בסך הכל יוצרו יותר מ-289,000 יחידות פנצרשרק מכל הדגמים.
בעת הירי פלט הפנצרשרק כמות גדולה מאד של עשן מאחורי הנשק כמו גם בחזיתו. בשל היותו למעשה צינור ובשל העשן הרב, כינו החיילים הגרמנים את הנשק גם בכינוי "אוֹפֶנְרוֹר" ("Ofenrohr") - "ארובת התנור". בשל העשן נחשף מיקומו של צוות הפנצרשרק בעת הירי, חשיפה שחייבה את הצוות לשנות מיקום לאחר כל ירי. העשן יצר בעיה נוספת בעת ירי ממקומות סגורים דוגמת חדרים ובונקרים, בשל היותו מסוכן לנשימה.
מקורות
- Bishop, Chris, The Encyclopedia of Weapons of World War II, New York: Orbis Publishing Ltd (1998), מסת"ב 0-7607-1022-8 .
