ניקדור

קורבן ההתנקשות, יון ג. דוקה, לפי בול של הדואר הרומני

ניקדור (ברומנית: Nicador) הוא הכינוי שניתן לכל אחד משלושת המתנקשים הלגיונרים בחיי ראש ממשלת רומניה, יון ג. דוקה, ביום 29 בנובמבר 1933, בסינאיה, רומניה.

הכינוי ניקדור הורכב מחיבור אותיות לקוחות משמות המתנקשים: Nicolae Constantinescu, Caranica Ion, Doru Belimace ויחד Nicador.

הרקע להתנקשות

המצב הכלכלי של רומניה היה קשה והיא נזקקה להלוואות חוץ, כדי לייצב את כלכלתה. צרפת, בת בריתה של רומניה ושותפת סחר חשובה, תבעה מהרומנים לאסור את התנועה הלגיונרית, שהייתה בת ברית של גרמניה הנאצית ומתנגדת לקשרי המסחר עם צרפת. בקיץ 1933 ביקר בצרפת יון דוקה ובין יתר משימותיו נשא ונתן על קבלת הלוואה גדולה מבנק פריז וארצות השפלה (Banque de Paris et des Pays Bas), אותו ייצג הבנקאי היהודי הוראס פינאלי (Horace Finaly), שגם הוא תבע הרחקת התנועה הלגיונרית. דוקה התבטא, שאם יגיע לתפקיד ראש הממשלה, ידאג להרחיק את הלגיונרים.

קרול השני, מלך רומניה, שהודיע ב-1925 שהוא מוותר על ירושת המלוכה ועזב את רומניה, שב אליה ב-1930, הדיח את בנו הקטין, מיכאי הראשון, מלך רומניה, מהמלוכה ותפס את המלכות. תפיסת המלכות הייתה בניגוד לרצון המפלגה הליברלית והמלך העדיף את מתנגדיהם בממשלה. לאחר פרשיות שחיתות מהדהדות, כמו פרשת סקודה, המלך נאלץ לשנות כיוון ולהזמין את הליברלים להרכיב ממשלה.

ב-14 בנובמבר 1933 הורכבה ברומניה ממשלה חדשה בראשותו של דוקה. ב-9 בדצמבר שלח ניקולאיה טיטולסקו מברק לשגריר רומניה בצרפת ובו קבע שתבוצע הרחקת התנועה הלגיונרית ואיים שיתפטר אם זה לא יקרה. טיטולסקו קשר בין הרחקת התנועה ובין הלוואה נוספת שנשא ונתן למען קבלתה מחבר הלאומים. באותו יום נערכה הצבעה בממשלת רומניה וברוב של 8 נגד 7 הוחלט לאסור על צורותיה השונות של התנועה הלגיונרית. טיטולסקו הצביע בעד ודוקה הצביע נגד.

ההתארגנות הפוליטיות "התנועה הלגיונרית" ו"משמר הברזל" נאסרו כבר ב-1931 והפעם הלגיונרים רצו לבחירות תחת השם "Gruparea Corneliu Codreanu" (ההתארגנות קורנליו קודריאנו". איסור רשימתם עשרה ימים לפני הבחירות לא איפשר ללגיונרים להירשם לבחירות תחת שם אחר או להופיע ברשימות אחרות וחיסל למעשה את נוכחותם בגופים המחוקקים.

המשטרה עצרה לגיונרים רבים, לטענת הלגיונרים 18,000 עד 20,000 ולטענת השלטונות רק 1,700. למעצרי הלגיונרים התלוו מכות ועינויים ושבעה לגיונרים נורו על ידי ז'נדרמרים "לא מזוהים".

המתנקשים

שלושת הניקדורים

ניקולאה קונסטנטינסקו, במוצאו מגאלאץ, היה כלכלן במקצועו, בוגר האקדמיה המסחרית, מועמד הלגיונרים בבחירות ברשימה של פגראש. בקיץ נפצע קשה ולקראת הבחירות נעצר והוכה קשות וכבר בבית הסוהר החל לחשוב על נקמה. הוא החל לתכנן את הנקמה יחד עם חברו לתא, טואדר יוראש (Toader Ioraș), אך ויתר עליו לטובת שני הסטודנטים הארומנים קאראניקה יון ודורו בלימאצ'ה. קאראניקה היה סטודנט באקדמיה המסחרית ועבד כעיתונאי. הוא עמד בראש רשימה לגיונרית לבחירות במחוזות דורוסטור וקליאקרה, בדרום דוברוג'ה. דורו היה בוגר הפקולטה לספרות של אוניברסיטת בוקרשט ולמד באותה עת בפקולטה למשפטים.

ההתנקשות

הקושרים הצטיידו בשני אקדחים שונים וב-17 נפצים והמתינו להזדמנות מתאימה. ב-28 בדצמבר הזמין המלך את דוקה לבוא למחרת לארמון פלש בסינאיה, כדי שידונו בנושא החלפת העומד בראש הבנק המרכזי של רומניה. למרות התקופה המתוחה, הידיעה הופיעה בעיתונים והניקדורים החליטו לנצל את ההזדמנות. אלכסנדרו טאלה, בן דוד של דורו בלימאצ'ה, היה מודיע משטרתי והוא מסר למשטרה ידיעה על ההתנקשות המתוכננת. מפקד המשטרה, גבריאל מרינסקו, סיפר על כך למלך, אך המלך ציווה עליו להשאיר את הידיעה במשרדו ולא להעבירה הלאה.

אף על פי שבימים, שקדמו להתנקשות, הועברו אל דוקה איומים רבים ברצח ובעינוי בני משפחתו, הוא החליט להתעלם מהם ובנסיעתו, בבוקרו של 29 בדצמבר, ברכבת לסינאיה, שמר עליו רק סוכן אחד. גם הניקדורים נסעו באותה רכבת לסינאיה והתכוונו לתקוף בירידה מהרכבת, אך נרתעו מכך שהתלוו אליו אנשים רבים. כשדוקה יצא לארמון הם התמקמו ברציף הרכבת, שם העבירו את מרבית היום. לקראת בוא הרכבת של 21.30, בה עמד לחזור דוקה. הניקדורים התמקמו, האחד בקצה אחד של התחנה, השני בקצה השני והשלישי, ניקולאה קונסטנטינסקו, הסתתר בגומחה בקיר התחנה, קרוב למקום העלייה לרכבת. לאחר המפגש בארמון פלש התארח דוקה בבית ידידים, שם המתין לשעת הנסיעה ברכבת. הוא הוסע במכונית לרציף הרכבת, אך המכונית עצרה במרחק מה ממקום העלייה לקרון והרכבת איחרה מעט, לכן הוא צעד ברגל ברציף האפלולי.

אחד הניקדורים השליך נפץ, קונסטנטינסקו יצא מתוך הגומחה, תפס ביד אחת את הכתף של דוקה וכשזה פנה אליו כיוון ביד השנייה אל ראשו את אקדחו וירה בו חמש פעמים. הסוכן ששמר על ראש הממשלה היה הראשון שברח. יש גרסאות שונות על מה שקרה לאחר הרצח, יש טענות שהניקדורים הסגירו את עצמם ויש טענות שהם ברחו ונתפסו בהמשך.

בנוסף לרצח של ראש ממשלת רומניה נפצע מכדור ברגלו גם חבר הפרלמנט הרומני קונסטנטינסקו, מי שהיה בעבר ראש עיריית בוקרשט, שהזדמן למקום.

אחרי ההתנקשות

למחרת הרצח הגיעו רעית דוקה ושנים מאחיו לסינאיה, אך המלך סירב להיפגש איתם, אפילו לא כדי למסור תנחומים. קונסטנטין ארג'טויאנו כתב בספר הזכרונות שלו, שהמלך סירב להיפגש עם מקורבי דוקה, כדי שלא יוכלו לקרוא על פניו את שמחתו על כך שנפטר מדוקה.

החקירה והמשפט

קרול השני, מלך רומניה, סירב לפגוש את משפחת הקורבן

הניקדורים טענו בחקירתם שיזמו את ההתנקשות בצורה עצמאית, לא קיבלו הוראות מאף אחד ולא שיתפו בסודם את הנהגת התנועה הלגיונרית. למרות טענות אלה המשטרה פשטה על מוקדי הלגיונרים ועצרה 52 איש, מראשי הלגיונרים, כמו יון קודריאנו (אחיו של קורנליו זליה קודריאנו), גנרל גאורגה קנטקוזינו-שומר הגבול, יון מוצה, מיכאי סטלסקו, דראגוש פרוטופופסקו ועוד, אך גם מנהיגים רוחניים דוגמת נאיה יונסקו וניקיפור קראיניק.

בליל 9/10 בדצמבר קורנליו זליה קודריאנו, שחשש ממעצר, הסתתר בביתו של גבריאל מרינסקו, מפקד משטרת בוקרשט והעביר הוראות באמצעותו של גנרל קנטקוזינו. הימצאותו של גנרל קנטקוזינו בין הנאשמים חייבה שופטים בדרגת גנרל. קרובת משפחה של קודריאנו, גברת קרצ'יונסקו, דודנית של אלנה לופסקו, שבביתה התחבא לפני מעצרו, העידה בבית המשפט שבביתה נפגשו המתנקשים וקיבלו הוראות מקודריאנו וגם העבירו ביניהם נשק ותיאומים, אך למרות עדות זאת בית המשפט זיכה את כל הנאשמים פרט לשלושת הקושרים, שנידונו למאסר עולם עם עבודת פרך. לפני הזיכוי הגיע גנרל ג'אורג'ה מורוזי, חבר בקמרילה של קרול השני, מלך רומניה והסתגר עם חמשת השופטים ל-45 דקות וביציאתו בישר לגנרל קנטקוזינו שאת הפסחא יעשה בביתו. לאחר המשפט הצטרפו לתנועה הלגיונרית התובע ושניים מהשופטים.

הלגיונרים היו מרוצים מהדרך בה הסתיים המשפט וכאות תודה הם הופיעו בקבוצה גדולה לפני ארמון המלך שם צעדו קראו סיסמאות: "יחיה המשמר (משמר הברזל)", "יחיה קודריאנו", "יחיה המלך". המלך יצא למרפסת וקיבל את הפגנת ה"סטודנטים". הניקדורים הוכרזו גיבורים של התנועה הלגיונרית והוקדש להם "שיר הניקדורים".

ב-1938, לפי הוראות מגבוה, הוצאו מהכלא הרומני הניקדורים, הדצ'מווירים ומנהיג הלגיונרים קורנליו זליה קודריאנו ונרצחו ביריות, תוך ביום ניסיון הימלטות.

קישורים חיצוניים

• Asasinarea lui Ion Gheorghe Duca, 15 aprilie 2010, Ciprian Plăiașu, Historia (ברומנית)
• Nicadorii l-au asasinat in Gara Sinaia (ברומנית)
• „Adeverul” despre asasinarea lui I.G. Duca (II) (ברומנית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ניקדור23286825