נוקדנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ניטפוק)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

נוֹקְדָנוּת היא קפדנות יתרה, הכוללת היטפלות לפרטים קטנים וחסרי חשיבות. בקרב דוברי עברית מקובלים הביטויים "לדקדק בקטנות" ו"דקדקנות יתר" לתיאור התנהגות זו.

יש הרואים בנוקדנות מעשה שלילי, שכן היא מהווה התמקדות בטפל. לעומתם יש רבים הנהנים מנוקדנות ואף קיימים אתרי אינטרנט העוסקים בכך.

נוקדנות בענייני לשון

נוקדנות בענייני לשון היא תיקון של שגיאות קלות כדוגמת בלבול בין סימני ניקוד, קיום דגש קל או היעדרו, וכן הלאה.

נוקדנות כזאת קיימת מקדמת דנא. דוגמה לכך מופיעה בתלמוד בבלי, המציינת בעניין זימון: ”בין שאמר "ברכו" בין שאמר "נברך" אין תופסין אותו על כך, והנקדנין תופסין אותו על כך” (מסכת ברכות, דף נ' עמוד א', על פי תוספתא, ברכות, ה, יח). בתלמוד ירושלמי[1] הגרסה "נוקדנין".

בקריאת התורה נהוג להעיר על טעויות ואף להחזיר את בעל הקורא. וכך פוסק השולחן ערוך: ”קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו” (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קמ"ב, סעיף א'). עם זאת, אין להחזיר על טעויות שאינן משנות את משמעות המילה[2]. נהוג למנות לבעל הקורא אדם שיתקן אותו הנקרא "סומך".

בימינו קיימות גישות שונות בנוגע ללגיטימיות של נוקדנות. הבלשן יצחק אבינרי כלל בספרו "יד הלשון" מאמר ארוך שכותרתו "חרמות יתרות", שבו הוא יוצא נגד נוקדנות מופרזת. לשיא בגישה השוללת את הנוקדנות הגיע הבלשן גלעד צוקרמן בספרו "ישראלית שפה יפה", שבו העביר את המסר "דובר ילידי אינו טועה".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מסכת ברכות, פרק ז', הלכה ג'.
  2. ^ מנהג התימנים להעיר גל על טעויות שאין משנות את המשמעות, אך לא להחזיר אותו במקרה שלא תיקן.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נוקדנות25667203