משבר בין-לאומי
משבר בינלאומי הוא מצב ביחסים בינלאומיים בו חילוקי דעות, או התרחשויות בין שתי מדינות או יותר מעמיד אותן בסיכון למלחמה. מדובר בסכסוך חמור בין המדינות, אך ללא הפעלת אלימות בפועל. במשבר הבינלאומי יכולות להיות דרגות שונות של חומרה והמדינות יכולות להשתמש במגוון אמצעים כדי לאיים ולהרתיע את יריבותיהן. במשבר הבינלאומי סכנת המלחמה קרובה, אך אין הכרח שהוא ידרדר לאלימות, ישנן דרכים שונות לפתור משברים בין מדינות.
הגדרת תאורטית
משבר בינלאומי הוא שלב מכריע בסכסוכים בין מדינות. על פי הרמן[1] מצב המשבר מתאפיין בשלושה תנאים:
- במשבר קיים איום על יעד המדורג גבוה בסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות.
- המשבר דורש החלטה בזמן מוגבל.
- המשבר מפתיע את מקבלי ההחלטות.
משבר מתרחש כאשר אחד מן הצדדים מנסה לשנות את ההתנהגות של יריבו ומוכן להסתכן בשל כך. במשבר משתמשות המדינות בסוגים שונים של כוח מוגבל כמו: איומים, הנעת כוחות, "דיפלומטיה של ספינות תותחים" וחימוש מערכות נשק אסטרטגי כדי לנסות לגרום ליריב לסגת ראשון מעמדתו. יתרון שימוש במשבר על פני מתקפה צבאית היא היותו חסכוני בכוח, ועשוי להשיג הישגים ללא שפיכות דמים. יתרונו על פני דיפלומטיה הוא ממד האיום שבו, המדרבן את היריב לוותר. החיסרון העיקרי של משבר הוא החשש שהוא ידרדר למלחמה חמה, כפי שאכן קרה במשברים רבים.
משברים בינלאומיים היו נפוצים ביותר במאה ה-20. בין השנים 1918–1994 נמנו 412 משברים בינלאומיים שלא הגיעו לכדי מלחמה. המדינות שהרבו במיוחד ליזום משברים היו המעצמות הגדולות: ארצות הברית וברית המועצות, אולם בסכך הכל היו מעורבים במשברים יותר מ-850 מדינות.[2]
התפתחות משבר
מדינות עשויות ליזום משבר כאשר הן סבורות שהן יכולות להשיג יעד מדיני בלא מלחמה ממשית. סיבה נוספת ליזום משבר היא הרצון לפתוח במלחמה, אך השאיפה שהיריב יהיה זה שיפתח באש ראשון. כך לדוגמה לפני מלחמת ששת הימים סגר גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים את מצרי טיראן כאשר הוא יודע שדבר זה יוביל את ישראל למלחמה. משברים יכולים להיווצר גם בטעות, בשל אירוע קטן שהופך לבעל משמעות אסטרטגית כמו למשל "תקרית הגרזן" בגבול בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית שהביא למשבר של מבצע פול באניין.
במהלך משבר בינלאומי מתקבלות החלטות חשובות בידי הדרג הבכיר ביותר של המדינאים בזמן קצר ולכן יש תחושה של אי ודאות לגבי התפתחות המשבר. משברים עשויים להתפתח למלחמה אך יכולים גם להיפתר בטרם יהפכו לאלימים באמצעות נסיגה של אחד היריבים או הסכם מדיני מהיר.
אסטרטגיות בעת משבר
בעת משבר קיימת חשיבות רבה ללחץ הפסיכולוגי על מקבלי ההחלטות של המדינה היריבה. הדבר נעשה באמצעות הצבת איום צבאי ממשי, אף אם אין כוונה אמתית להשתמש בו. מדינות הנמצאות במשבר יכולות להיכנע לדרישות היריב, לנסות לפתור אותו בדרכים דיפלומטיות, לעיתים בתיווך של מעצמות, או לנקוט מדיניות של "הליכה על הסף". בניתוח מצבי משבר יש חשיבות רבה לתאוריות מתחום תורת המשחקים, לפיהן כל שחקן שואף למקסם את ההישגים שלו מן המשבר בנזק מזערי מצידו.
כאשר מתרחש משבר בין שתי מדינות בעלות נשק גרעיני, כמו למשל במשבר הטילים בקובה, קיימת חשיבות רבה במיוחד לפתור את המשבר בדרכי שלום ולא להיגרר למלחמה גרעינית, שכן מלחמה כזו תהייה הרסנית במידה קיצונית. תאוריות שונות פותחו כדי להציע פתרונות למצבי משבר גרעיניים.
רשימה חלקית של משברים בינלאומיים
- תקרית פשודה (1898)
- המשבר המרוקאי הראשון (1905)
- משבר בוסניה (1908)
- המשבר המרוקאי השני (1911)
- האנשלוס (1938)
- חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה (1938)
- משבר איראן (1946)
- הסגר על ברלין (1948–1949)
- משבר הטילים בקובה (1962)
- ההפיכה הצבאית בצ'ילה (1973)
- מבצע פול באניין (1976)
- משבר בני הערובה באיראן (1979–1981)
- אייבל ארצ'ר 83 (1983)
- סיפוח חצי האי קרים (2014)
לקריאה נוספת
- צ' קגלי וי' ויטקופף, הפוליטיקה העולמית - מגמות ותמורות (תרגום: חדוה ארליך, עריכה מדעית: אהרון קליימן), תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2002, עמ' 485–488.
- י' הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, תל אביב: מערכות, 1990, עמ' 570–572.
הערות שוליים
