הגנה (צורת קרב)
הגנה או דפנסיבה, היא צורת קרב שמטרתה החזקת שטח ומניעת התקדמות האויב. ההגנה היא צורת הקרב החזקה לפי מספר הוגי דעות,[1] ביניהם קרל פון קלאוזביץ, למרות שלרוב ההגנה כשלעצמה אינה מובילה להכרעה.
מטרות קרב ההגנה
לקרב ההגנה 4 מטרות עיקריות:
- להגן על השטחים החיוניים. כלומר, להגן על שטחים שהוגדרו על ידי הרמה הממונה כשטחים קריטיים להשגת הרעיון המבצעי שלה.
- למנוע מהאויב להגיע לחלקה האחורי של הגזרה, דהיינו להגיע לגבול השטח שהרמה הממונה הקצתה לכוח המגן כגזרתו.
- להתיש, לשחוק ולהשמיד אויב, ולפגוע בציוד הלחימה שלו, בכוחותיו שלו וברוח הלחימה שלו.
- לשאוף להשיב את המצב לקדמותו, כלומר, להיערך להתקפת נגד ולהשיב שטחים שאבדו.
הנחות יסוד בהגנה
הנחת היסוד בהגנה היא כי למגן יש (בדרך כלל) זמן להיערך להגנה. לכן, הנחת מוצא חשובה היא כי המגן מכיר את השטח טוב יותר. זהו יתרון חשוב, והמגן ישאף לנצלו על ידי סיורי שטח, פריסה מוקדמת של יחידות משנה, הכנת השטח על ידי פריסת שדות מוקשים וחפירת תעלות נ"ט כיפת ברזל וכדומה. הנחה מקובלת היא כי ניצול הקרקע ואש מדויקת הם מאושיות היסוד בהגנה והן המפתח להתגברות על תוקף עדיף.
הנחה חשובה היא כי קו המגע, כלומר קו הגבול בין כוחות התוקף והמגן, ייפרץ. בנקודה מסוימת, בזמן מסוים, יצליח התוקף לחצות את הקו. חצייה זו היא נסבלת, כל עוד היא אינה פוגעת בשטחים חיוניים והיא הפיכה. בעבר הייתה נהוגה בצה"ל ההנחה ההפוכה, כי אסור לאפשר לקו המגע להיפרץ לעולם. הנחה זו הוכחה כטעות והיא הוסרה מתורת הלחימה של צה"ל. הערכות המגן צריכה למנוע את הכרעתו ולאו דווקא כיבוש של תא שטח מסוים או פגיעה בכוח מסוים.
יתרון ההפתעה עומד לרוב לזכות התוקף, והוא מתבטא במיקום ותיזמון ההתקפה, אך לא מעצם קיומה, אליה מודע המגן. התמודדות עם מיקום ההתקפה מתאפשרת לאויב על ידי ניתוח השטח והכנתו. להגנה מספר יתרונות משמעותיים: לרוב, קווי האספקה של המגן קצרים יותר, ההתקפה מתישה את הכוח ולכן לרוב, פועל הזמן לזכות המגן. לרוב עשוי כוח קטן יותר לגבור על כוח גדול יותר ולכן סביר כי בהינתן בחירה, יבחר כוח קטן בהגנה. עם זאת פעמים רבות יאלץ המגן לפרוס את כוחותיו לאורך קו המגע מכיוון שהוא אינו מודע למיקום וזמן ההתקפה והיכולת לרכז המאמץ עומדת ליתרון התוקף.
ההגנה סובלת פעמים רבות מרוח לחימה נמוכה. עם זאת, רוח הלחימה היא מרכיב המושפע ממספר רב של גורמים. הגנה הנתפסת כהגנה על הבית מעלה את רוח הלחימה, ולטענת באזיל לידל הארט, אופיו של העם משפיע גם הוא.
מאמצים בהגנה
נהוג לחלק את המאמצים בהגנה לשלושה מאמצים עיקריים:
מאמץ אבטחה
תפקידו של מאמץ זה הוא לאתר את מאמצי האויב, לחשוף את תוכניתו ולהתריע בפני הרמה הממונה על כוונותיו. בנוסף, משימותיו הם שחיקה והשהייה של האויב, אך לא עצירתו. מאמץ זה אינו אמור לעצור את התוקף, אלא לעזור בתיעולו אל תאי שטח שהוכנו ונותחו מראש.
מאמץ החזקה
זהו המאמץ המרכזי בהגנה ותפקידו הוא לעצור את התוקף, למנוע ממנו לכבוש תאי שטח, להשמידו ולהכריעו.
עתודה (מאמץ ההלם)
למאמץ זה שני תפקידים עיקריים: להנחית את התקפת הנגד במקרה שבו מאמץ ההחזקה מצליח, או להוות עתודה למרחב כושל. בהגנה, העתודה תופעל לתגבור המאמץ הכושל, לעומת המצב ההפוך בהתקפה, בו תוטל העתודה למאמץ המצליח.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, הוצאת מערכות, 1990.
קישורים חיצוניים
- אבי דהן, ההגנה בעידן העימות המוגבל, מערכות 402, אוגוסט 2005
הערות שוליים
- ^ מקור עיקרי לערך, ולטענה זו, ספרו של הרכבי המפורט תחת הכותרת לקריאה נוספת, עמוד 407 ואילך
| צורות קרב בצה"ל | |
|---|---|
|
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] הגנה (צורת קרב)22678119