לובנויה מייסטו

לובנויה מייסטו (רוסית Лобное место) היא בימה עגולה בקוטר של 13 מטר הניצבת בפינה הדרום-מזרחית של הכיכר האדומה במוסקבה, סמוך מצפון לכנסיית ואסילי ה"קדוש". שמה של הכיכר בא מהמילה הרוסית "לוב" (Лоб) שמשמעותה מצח, ושברוסית עתיקה נשאה גם משמעות של גדת נהר תלולה, יחד עם המילה "מייסטו" (место - "מקום"). המקום מכונה גם בכינוי "כיכר הגולגולות", ומקורו של זה בתרגום שמה העברי של גבעת הגולגולתא בירושלים. זה הגיע ישירות מעברית או דרך יוונית (Κρανίου Τοπος - "קראניו טופוס"). הרקע לכינוי הוא בדמיון שבין מצח לגולגולת ובין גבעה לגדה תלולה. במהלך השבוע הקדוש נהוג היה להציב במקום דגם של גולגולתא, ותהלוכות יום ראשון של הדקלים נהגו להסתיים בה.

היסטוריה

המסורת מקשרת את המקום לשחרורה של מוסקבה מהפולשים הטטרים ב-1521. הבימה נזכרה לראשונה בכתובים ב-1547, כאשר הצאר איוואן הרביעי נשא מעליה נאום שקרא לפיוס לאחר שרפות ומרד שאירעו במוסקבה. ייתכן כי בתקופת הצאר בוריס גודונוב נבנתה מחדש מאבן והותקנו בה שערי ברזל. בתרשים מתקופה זו נראית במקום במה מלבנים, ולפי עדויות מהמאה ה-17 ניצבו בו גם גדר עץ ואוהל. אנדרטת מינין ופוז'ארסקי הסמוכה מנציחה את הצהרתם של מינין ופוז'ארסקי מעל לובנויה מייסטו, על שחרור מוסקבה מידי הפולנים בשנת 1612 במהלך תקופת הצרות. אדם אולאריוס, הנוסע הגרמני בן המאה ה-17 כינה את המקום בשם הלטיני "תיאטרום פרוקלמאטיונום" (Theatrum proclamationum - "בימת ההכרזות").

עד למועד העברתה של הבירה לסנקט פטרבורג, שימשה לובנויה מייסטו כמרכז החיים הפוליטיים והציבוריים במוסקבה. מהבימה הוקראו אוקאזים ושרידיהם של קדושים הוצגו בה לראווה. בניגוד לאמונה עממית לא שימשה כמקום הוצאה להורג, שכן נחשבה למקום קדוש.^[1] בשנת 1786 הוזז המבנה מעט מזרחה ונבנה מחדש מאבן לבנה לפי תוכנית של מאטביי קזקוב.