Secure Digital
Secure Digital (בשם הנפוץ יותר - SD) הוא זיכרון הבזק (Flash) הנמצא בשימוש במכשירים ניידים כגון מצלמות דיגיטליות ומחשבי כף יד. הפיתוח וקביעת התקנים של טכנולוגיה זו נעשים על ידי ארגון SD Association.
תיאור כללי
הכרטיס מבוסס על כרטיס הזיכרון MultiMediaCard, או MMC, ונבדל ממנו בצורתו החיצונית רק בגלל עוביו הגדול במעט, מה שמוסיף יתרונות לפורמט זה: הכרטיס אינו מאפשר הכנסה שגויה (כאשר הוא הפוך), ומאפשר הגנה טובה יותר על המגעים בתחתית. כמו כן, בניגוד ל-MMC, כרטיסי SD כוללים לרוב זיז להגנה מפני כתיבה בצידם (זהו איננו מתג, אלא אלמנט פיזי שהמכשיר אמור לזהות את מצבו).
ישנה אפשרות להגנה על זכויות יוצרים, אך היא נמצאת בשימוש לעיתים נדירות בלבד.
ביצועים
כרטיסי SD מאפשרים ביצועים טובים יותר מאשר MMC, אך מצב זה אינו קבוע ומשתנה עם ההתפתחויות האחרונות בתחום. קיימים בשוק כרטיסים במהירויות שונות, הנמדדות ונמדדות בכפולות של 1.2Mb (מגה סיביות), שהם כ-150KB/s (מגה בתים), בדומה לכונני תקליטורים.
המהירויות הנפוצות כיום נעות בין x6 ל-x66, שהם כ-900Kb/s וכ-10MB/s בהתאמה, אך קיימים כרטיסים המגיעים למהירות של עד x600 (כ-90MB/s). ישנן מצלמות דיגיטליות הדורשות מהירויות גבוהות לטובת צילום רציף של וידאו או צילום של מספר תמונות סטילס ברצף.
תאימות
- כל מכשיר המתוכנן לכרטיסי SD יכול לקבל כרטיסי MMC ישנים יותר, אך לא להפך.
- כרטיסים קטנים יותר (microSD ו-miniSD) ניתנים לשימוש בחריצי SD על ידי שימוש במתאם פיזי אשר הם מוכנסים לתוכו לפני הכנסה למכשיר.
- קיימים כרטיסי SD אשר מכילים חיבור USB מובנה וניתנים לחיבור ישיר למחשב.
- קוראי כרטיסים גם הם מרחיבים את התאימות, וכוללים חריצים לסוג אחד או יותר של כרטיסי זיכרון, ומתחברים למחשב בחיבור USB ,FireWire, וחיבור מקבילי.
- כרטיסי SD ניתנים לקריאה גם בכונן תקליטונים בעזרת מתאם (FlashPath).
מידות
- אורך: 32 מ"מ
- רוחב: 24 מ"מ
- עובי: בין 1.4 מ"מ ל-2.1 מ"מ (1.4 מ"מ בכרטיסי MMC)
SDHC
תקן SDHC (ראשי תיבות של "Secure Digital High Capacity", ובעברית: SD בקיבולת גבוהה), הנקרא גם SD 2.0 הוא הרחבה ל-SD המקורי, המאפשר קיבולת של עד 32 גיגה-בייט לכרטיס. הממדים והחיבור החשמלי של כרטיסי SDHC זהים לאלו של כרטיסי SD רגילים, ומאפשרים למכשירים הפועלים ב-SDHC להשתמש בכרטיסי SD רגילים. על מנת להגדיל את כמות הזיכרון שאליה ניתן לגשת, SDHC עושה שימוש בכתובות סקטוריאליות ולא בכתובות לכל בייט (כפי שקיים ב-SD הרגיל). לפיכך, נפח האחסון התאורטי של כרטיסי SDHC יכול להגיע עד ל-2 טרה-בייט, אך התקן מגביל את הנפח ל-32 גיגה-בייט. עוד לפני הופעת תקן SDHC יוצרו כרטיסי SD מורחבים, שהיו לא סטנדרטיים, והכילו קיבולת הגדולה מ-1GB, כמוגדר בתקן SD. ישנה תאימות חלקית בין SD SDHC. מכשירים שתומכים בהרחבות לא סטנדרטיות ל-SD לא בהכרח תומכים ב-SDHC, אך מכשירים מסוימים שתמכו ב-SD ויכולים לתמוך ב-SDHC באמצעות שדרוג תוכנה או קושחה.
מערכת הקבצים של SDHC היא FAT32.
SDXC
בשנת 2009 הוצג תקן SDXC (ראשי תיבות של "Secure Digital Extended Capacity", ובעברית: SD בקיבולת מורחבת). התקן מגדיר תמיכה באחסון עד לנפח של 2 טרה-בייט ועבודה עם מערכת קבצים מסוג ExFAT. קצב העברת הנתונים בתקן זה היא 104 מגה-בייט לשנייה. גרסה 4.0 של התקן שיצאה ביוני 2010 מאפשרת קצב העברת נתונים גבוה יותר - עד 312 מגה-בייט לשנייה.
SDIO
כרטיסי SDIO (ראשי תיבות של "Secure Digital Input Output") הם כרטיסים המשלבים יכולות אחרות, בנוסף ליכולת האחסון על כרטיסי ה-SD. יכולת זאת נמצאת במכשירים ניידים, ובזכותה ניתן להכניס לחריץ ה-SDIO כרטיסים כגון מקלטי GPS, כרטיסי Wi-Fi, Bluetooth, מודמים, כרטיסי רשת, מתאמים ל-IrDA, מקלטי רדיו וטלוויזיה, קוראי RFID ועוד. כרטיסי SDIO תואמים לכרטיסי SD רגילים מבחינה מכנית, חשמלית, אנרגיה, אותות ותוכנה. כאשר מוכנס כרטיס SDIO לחריץ SD רגיל, לא ייגרם נזק או שיבוש. רוב פקודות הזיכרון לכרטיסי ה-SD נתמכות גם על ידי כרטיסי SDIO. כרטיס SDIO יכול להכיל עד 8 כרטיסים לוגיים. חריצי SD יכולים לעבוד רק עם כרטיסי SD, ולעומתם חריצי SDIO יכולים לעבוד גם עם כרטיסי SD וכמובן עם כרטיסי SDIO.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| זיכרונות הבזק | |
|---|---|
|