כלכלה פוסט-קיינסיאנית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כלכלה פוסט-קיינסיאנית היא זרם במחשבה הכלכלית (אנ') שמקורותיה בספרו של ג'ון מיינרד קיינס "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", למרות שההתפתחות שלה הושפעה במידה רבה על ידי מיכאל קלצקי, ג'ואן רובינסון (אנ'), ניקולס קלדור, פול דייוידסון (אנ'), פיירו סראפה וג'אן קרגל. הביוגרף של קיינס, רוברט סקידלסקי כותב שהאסכולה הפוסט-קיינסיאנית נותרה הקרובה ביותר לרוח של עבודותיו של קיינס עצמו, לעומת אסכולות קיינסיאניות אחרות שהתרחקו ממנה.[1][2]

מבוא

המונח "פוסט-קיינסיאנית" שימש לראשונה כשם לזרם נפרד במחשבה הכלכלית על ידי אייכנר וקרגל (1975)[3] ודרך הקמת "כתב עת של כלכלה פוסט קיינסיאנית" ב-1978. לפני 1975, המונח "כלכלה פוסט-קיינסיאנית" תיאר פשוט את הכלכלה שהתבצעה לאחר 1936, התאריך שבו פורסם ספרו המרכזי של קיינס.[4]

כלכלנים פוסט-קיינסיאנים טוענים כי התאוריה של קיינס מיוצגת בצורה מאד שגויה על ידי שתי האסכולות הקיינסיאניות העיקריות: כלכלה נאו-קיינסיאנית (אנ'), אשר הייתה אורתודוקסית בשנות ה-50 וה-60, וכלכלה ניו-קיינסיאנית (אנ'), אשר יחד עם זרמים אחרים של הכלכלה הנאו-קלאסית, היוו את הזרם המרכזי במקרו-כלכלה מאז 1980. למרות שניתן לראות בכלכלה הפוסט-קיינסיאנית  ניסיון לבנות תאוריה כלכלית ברוח הרעיונות והתובנות של קיינס, חלק ניכר מהמחשבה הפוסט-קיינסיאנית לא מחובר ישירות להגודות. בשנים הראשונות אף ביקשו פוסט-קיינסיאנים כגון ג'ואן רובינסון להרחיק את עצמם מקיינס. ישנם פוסט-קיינסיאנים שאוחזים בגישה פרוגרסיבית יותר מזו של קיינס עצמו כמו דגש גדול יותר על מדיניות ידידותית לעובדים וחלוקה מחדש של ההכנסות בחברה. דוגמה נוספת היא הדגש של רובינסון, פול דייוידסון והיימן מינסקי על ההשפעות של סוגים שונים של השקעות על הכלכלה, בשונה מהיחס המופשט יותר של קיינס לנושא זה.[5]

היסוד התאורטי של הכלכלה הפוסט-קיינסיאנית הוא העיקרון של ביקוש אפקטיבי (אנ'), לפיו ביקוש משפיע בטווח הארוך כמו גם בטווח הקצר, כך שבשוק תחרותי אין למעשה נטייה טבעית או אוטומטית לכיוון של תעסוקה מלאה (אנ').[6] בניגוד לגישה של כלכלנים ניו-קיינסיאנים שפועלים לפי המסורת הנאו-קלאסית, כלכלנים פוסט-קיינסיאנים לא מקבלים את ההנחה התאורטית שהכישלון של השוק לספק תעסוקה מלאה קשור בתכונה של מחירים (או משכורות) דביקים או קשיחים. כלכלנים פוסט-קיינסיאנים בדרך כלל דוחים את מודל IS-LM של ג'ון היקס, שנחשב לבעל השפעה רבה בתוך הכלכלה הנאו-קיינסיאנית.

הכלכלה הפוסט-קיינסיאנית[7] עוסקת גם בתאוריות של חלוקת ההכנסות, צמיחה, סחר ופיתוח, שלוקחות בחשבון את הכסף כגורם מרכזי. זאת לעומת הכלכלה נאו-קלאסית שגורסת שבטווח הארוך אין לכסף השפעה על הכלכלה הריאלית. בתחום התאוריה המוניטרית, הכלכלנים הפוסט-קיינסיאנית היו בין הראשונים להדגיש כי היצע הכסף מגיב לביקוש לאשראי בנקאי,[8] כך שהבנק המרכזי לא יכול לשלוט באופן מלא על כמות הכסף, אלא רק לנהל את הריבית. השקפה זו שולבה במידה רבה במדיניות המוניטרית המרכזית, אשר כעת מתייחסת לשער הריבית כמכשיר ולא לכמות הכסף. בתחום המימון חיבר היימן מינסקי תאוריה של משברים פיננסיים המבוססת על מונח המכונה "שבריריות פיננסית". תאוריה זו זכתה לתשומת לב מחודשת בעקבות המשבר הכלכלי ב-2008.[9]

זרמים

ישנם מספר זרמים בתאוריה הפוסט-קיינסיאנית.

תאוריית הביקוש האפקטיבי של קלצקי מנסה להסביר את התהליכים המאקרו-כלכליים דרך התבססות על חלוקה מעמדית בין עובדים ובעלי ההון ועל תחרות לא משוכללת.[10] תאוריה זו הוגדרה על ידי ג'ואן רובינסון כטובה יותר מהתאוריות של קיינס.

רובינסון גם הובילה את הביקורת על השימוש בפונקציות ייצור מצרפיות המתבססות על הומוגניות ההון. דיון שכונה "מחלוקת ההון של קיימברידג'". לדברי פסינטי, רובינסון ניצחה בוויכוח אך לא בקרב.[11] לכתביו של פיירו סראפה הייתה השפעה משמעותית על העמדה הפוסט-קיינסיאנית בוויכוח הזה, למרות שסראפה והחסידים הנאו-ריקרדיאניים שלו שאבו יותר ההשראה דווקא מדיוויד ריקרדו מאשר מקיינס.

ניקולס קלדור הוביל מחקר שהתבסס על ניתוח של השפעות תשואה עולה לגודל וההבדלים העיקריים בין המגזר התעשייתי ובין המגזר של הסחורות הבסיסיות.[12]

סטיב קין הוא כלכלן פוסט-קיינסיאני פעיל, המלמד באוניברסיטת קינגסטון בלונדון. הוא נוהג לבקר את הכלכלה הנאו-קלאסית על חוסר העקביות וחוסר המדעיות שבה. קין הושפע מהגותם של היימן מינסקי, פיירו סראפה ויוזף שומפטר. עבודתו העכשוית עוסקת במודלים מתמטיים וסימולציות של חוסר יציבות פיננסית. זו זכתה לחשיפה רבה לאחרונה לאחר שקין חזה את המשבר הכלכלי ב-2008, כמו גם את הנפילות בבורסה של סין ב-2016.[13]

פול דיווידסון ממשיך את קיינס בעקביות, בכך שהוא מציב את יסודות הזמן ואי-הודאות במרכז התאוריה. התאוריה המוניטרית המעגלית, שפותחה במקור באירופה, מדגישה את התפקיד הייחודי של כסף כאמצעי תשלום.  כל אחד מהזרמים הללו המשיך להתפתח על ידי דורות מאוחרים יותר של כלכלנים. תאוריית הכסף המודרנית היא ענף טרי המושפע מהמודלים המאקרו-כלכליים של ווין גודלי והרעיונות של היימן מינסקי על שוק העבודה, כמו גם מהאסכולה הקארטליסטית (chartalism) ומימון תפקודי.

עבודה עכשווית

כתבי עת

רוב המחקר הפוסט קיינסיאני מפורסם בכתבי העת הבאים:

  • Review of Keynesian Economics (או בקיצור: ROKE)
  • Journal of Post Keynesian Economics (נוסד על ידי Sidney Weintraub ו-Paul Davidson)
  • Cambridge Journal of Economics 
  • Review of Political Economy
  • Journal of Economic Issues (או בקיצור: JEI)

בריטניה

בבריטניה פועלת אגודה אקדמית בשם קבוצת המחקר הפוסט כלכלה קיינסיאנית[1] (PKSG).

ארצות הברית

בארצות הברית, ישנן מספר אוניברסיטאות עם נטייה פוסט-קיינסיאנית:

  • The New School, New York City
  • The University of Massachusetts Amherst
  • The University of Utah, Salt Lake City
  • Bucknell University, Lewisburg, Pennsylvania
  • Levy Economics Institute at Bard College, Annandale-on-Hudson, New York
  • University of Missouri–Kansas City

קנדה

בקנדה, ניתן למצוא כלכלנים פוסט-קיינסיאניים באוניברסיטת אוטווה ואוניברסיטת לורנטיין.

אוסטרליה

אוניברסיטת ניוקאסל

אוניברסיטת ניוקאסל בניו סאות' ויילס, אוסטרליה, מכילה את Centre of Full Employment and Equity או בקיצור CofEEE, ארגון חינוך ומחקר, אשר מתמקד במדיניות "שחזור תעסוקה מלאה", להשגת כלכלה המספקת "equitable outcomes for all" (תוצאות שוות לכל). העבודה של CofEEE היא בתחום המאקרו-כלכלה הפוסט-קיינסיאנית, כלכלת עבודה, פיתוח אזורי וכלכלה מוניטרית. מחקר שנערך על ידי CofEEE, שם לו למטרה לפתח מודל חדש עבור הכלכלה הגלובלית, שמשיג תעסוקה מלאה ללא התוצאות שנגרמו על ידי המדיניות הכלכלית הנאו-ליברלית הדומיננטית.

כלכלנים פוסט-קיינסיאנים מרכזיים

עץ המשפחה של הכלכלה הפוסט-קיינסיאנית

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Arestis, Philip (1996). "Post-Keynesian economics: towards coherence". Cambridge Journal of Economics 20: 111–135. doi:10.1093/oxfordjournals.cje.a013604.
  • Davidson, Paul (2007). John Maynard Keynes. Palgrave Macmillan.
  • Eichner and Kregel (1975). "An Essay on Post-Keynesian Theory: A New Paradigm in Economics". Journal of Economic Literature 13: 1293–1314.
  • Harcourt, Geoff (2006). The Structure of Post-Keynesian Economics. Columbia University Press.
  • Hayes, M.G. (2008). The Economics of Keynes: A New Guide to the General Theory. Edward Elgar Publishing. מסת"ב 978-1-84844-056-2.
  • Kaldor, Nicholas (1980). "Monetarism and UK economic policy". Cambridge Journal of Economics 4: 271–218.
  • King, J.E. (2002). A history of post Keynesian economics since 1936. Edward Elgar Publishing. מסת"ב 978-1-84064-420-3.
  • Minsky, Hyman (1975). John Maynard Keynes. Columbia University Press.
  • Pasinetti, Luigi (2007). Keynes and the Cambridge Keynesians. Columbia University Press.
  • Robinson, Joan; Eatwell, John (1974). An Introduction to Modern Economics (2 ed.). McGraw Hill.
  • Skidelsky, Robert (2009). Keynes: The Return of the Master. Allen Lane. p. 42. מסת"ב 978-1-84614-258-1.
  • Holt, Ric; Pressman, Steven (2001). A New Guide to Post Keynesian Economics. Routledge.
  • Holt, Ric; Pressman, Steven (2006). Empirical Post Keynesian Economics: Looking at the Real World. M.E. Sharpe.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלכלה פוסט-קיינסיאנית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Skidelsky 2009, p. 42
  2. ^ Financial markets, money and the real world, by Paul Davidson, pp. 88–89
  3. ^ Eichner and Kregel 1975
  4. ^ King 2002, p. 10
  5. ^ Hayes 2008
  6. ^ Arestis 1996
  7. ^ For a general introduction seeHolt 2001
  8. ^ Kaldor 1980
  9. ^ Minsky 1975
  10. ^ Robinson 1974
  11. ^ Pasinetti 2007
  12. ^ Harcourt 2006, Pasinetti 2007
  13. ^ אות קין: החייזר הכלכלי, באתר כלכליסט - www.calcalist.co.il
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=כלכלה_פוסט-קיינסיאנית&oldid=741630"