דמי מחלה
דמי מחלה הם תשלום שניתן לעובד עבור תקופה שבה נעדר מעבודתו ולא קיבל שכר רגיל, מפאת מחלה.
בחלק ממקומות העבודה ברחבי העולם משולמים דמי המחלה לעובדים כחלק מהזכויות הניתנות להם בחוזה העבודה במסגרת המדיניות של המעביד, ובחלק משולמים דמי המחלה בהתאם לחקיקה של המדינה בנושא, כחלק מזכויות העובדים המעוגנות בחוק. בכ-145 מדינות בעולם נהוג תשלום דמי מחלה לעובדים עבור תקופת מחלה כלשהי, כאשר ב-127 מדינות נהוג תשלום דמי מחלה עבור תקופה של שבוע או יותר, סך הכל, במשך שנת עבודה[1].
בישראל
בישראל מוסדרת הזכות לקבלת דמי מחלה בחוק דמי מחלה. חוק זה שונה מהותית מיתר חוקי המגן בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעביד לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי), וזאת מפני שהסכם קיבוצי תמיד רק מרחיב את זכויות העובד שמכוח החוק, ואינו מצמצם אותן. בהתאם לזאת, הזכות לקבלת דמי מחלה מוסדרת לגבי עובדים רבים במשק בהתאם להסכמים קיבוציים החלים עליהם, שלחלקם הוצאו צווי הרחבה שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסוים במשק או אף בתחומים נוספים.
בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בכפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה יתבצע כדלקמן:
- עבור יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה. חולה במחלה ממארת או מחלה שנדרש בשלה טיפול קבוע בדיאליזה ונדרש לבדיקות תקופתיות לאחר החלמתו זכאי, החל מ-1 ביוני 2022, לדמי מחלה גם בגין היום הראשון.[2]
- עבור היום השני והשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.
- עבור היום הרביעי ואילך, ועד מיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת ימי המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק שחל על כל העובדים במשק.
דמי מחלה משולמים, על חשבון סך ימי המחלה של העובד, גם עבור תקופת היעדרותו מעבודה בגין מחלת ילד, מחלת בן זוג ומחלת הורה, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); הורה יחיד זכאי להיעדר עד 16 ימים בשנה, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מצבים של מחלה ממארת או עבור הורה לילד הסובל ממוגבלות.
בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה שבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לתפקודו היומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים להריון, רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום הלידה.
הוראות לעניין אישור מחלה מרופא, מצויות בתקנות[3]. בתיקון לתקנות[4] נקבע שתבוטל החובה לפרט, במסגרת אישור מחלה, את האבחנה הרפואית. יחד עם זאת, נקבעה שם הוראה לפיה התקנות אינן גורעות מכל דין או הסכם לעניין זה.
בהסכמים קיבוציים רבים ובצווי הרחבה נקבעו זכויות עדיפות על אלה שבחוק.
משרד הבריאות פרסם תעודת מחלה גורפת, לפיה כל מבודדי הקורונה היו זכאים ל"דמי מחלה" לפי חוק דמי מחלה. בג"ץ ביטל אותה ופסק כי מי שאין לו סימפטומים אינו "חולה" כמשמעות המונח בחוק[5]. בעקבות זאת נקבעה בחוק מיוחד וזמני זכות ל"דמי בידוד", שגובהם נקבע לפי גובהם של דמי המחלה[6].
קישורים חיצוניים
חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, באתר ויקיטקסט- חוק דמי מחלה ותקנותיו, באתר משרד הכלכלה
- דריה כנף, הזכות להיות חולה - המדריך המקיף לדמי המחלה, באתר ynet, 6 במאי 2011
- דוד שי, דמי מחלה – שאלות ותשובות, באתר חילן
- זכויות עובדים בעת מחלה, באתר כל זכות
הערות שוליים
- ^ Jody Heymann, Alison Earle, and Jeffrey Hayes, The Work, Family and Equity Index: How Does the United States Measure Up?, Institute for Health & Social Policy, 2007
- ^ חוק דמי מחלה (תיקון מס' 6), התשפ"ב-2022, ס"ח 2970 מ-11 במאי 2022.
- ^ תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז - 1976.
- ^ תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה) (תיקון), התשע"ה-2015 מיום 16.7.2015
- ^ בג"ץ 1633/20, בג"ץ 2070/20, "סל" שירותי סיעוד ואח' נ' מדינת ישראל ואח'; ניתן ביום 27.7.2020.
- ^ חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א - 2020 מיום 19.11.2020.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
34053447דמי מחלה